האירי (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האירי
The Irishman
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על שמעתי שאתה צובע בתים עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי מרטין סקורסזה עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי רנדול אמט, ג'יין רוזנטל, מרטין סקורסזה, אמה טילינגר קוסקוף, Gastón Pavlovich, רוברט דה נירו, Gabriele Israilovici, Gerald Chamales, אירוין וינקלר עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט סטיבן זאיליאן עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה תלמה סקונמייקר עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים רוברט דה נירו
דומיניק לומברדוזי
קתרין נרדוצ'י
ג'סי פלמונס
ג'ק יוסטון
Bo Dietl
אקשן ברונסון
פטריק גאלו
Gary Basaraba
ג'רמי לוק
סטיבן גראהם
בובי קנאבלי
אל פצ'ינו
אנה פקווין
הארווי קייטל
ריי רומנו
ג'ו פשי
פול הרמן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה רובי רוברטסון עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום רודריגו פריטו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
חברה מפיצה Mozinet, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 27 בספטמבר 2019 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 209 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה, סרט פשע, סרט ביוגרפי, סרט שמבוסס על ספרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים
  • מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר
  • פרס מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית לסרט הטוב ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האיריאנגלית: The Irishman) הוא סרט פשע אמריקאי, שהפיק וביים מרטין סקורסזה ונכתב על ידי סטיבן זאיליאן, המבוסס על ספר הזיכרונות משנת 2004 "שמעתי שאתה צובע בתים" מאת צ'ארלס ברנדט. בסרט מככבים רוברט דה נירו, אל פצ'ינו וג'ו פשי בתפקיד פרנק "האירי" שיראן, ג'ימי הופה וראסל בופלינו בהתאמה, ועוקב אחר שיראן כשהוא מגולל את מעשיו והפשעים שביצע עבור משפחת הפשע בופלינו. זהו שיתוף הפעולה התשיעי בין דה נירו וסקורסזה והוא הראשון שלהם מאז קזינו משנת 1995, זהו גם הסרט הרביעי שמככבים בו יחד דה נירו ופצ'ינו (אחרי "הסנדק חלק ב'", "היט" ו"רצח מוצדק"), זהו גם הסרט החמישי שמככבים בו דה נירו ופשי (אחרי "השור הזועם", "היו זמנים באמריקה", "החבר'ה הטובים" ו"קזינו").

הצילומים העיקריים החלו בספטמבר 2017 בעיר ניו יורק ובחלקים ממינולה ופארק וויליסטון בלונג איילנד, והושלמו במרץ 2018. תקציב ההפקה של הסרט היה 159 מיליון דולר ואורכו 209 דקות. זהו הסרט הארוך והיקר ביותר של סקורסזה.

"האירי" הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל הקולנוע ה-57 בניו יורק, שהתקיים ב-27 בספטמבר 2019, ויצא לאקרנים בתפוצה מוגבלת ב-1 בנובמבר 2019 ולאחריו הועלה בסטרימינג דיגיטלי ב-27 בנובמבר 2019 על ידי נטפליקס. הסרט זכה לשבחים רבים ממבקרים והקהל כאחד, כשהמבקרים והקהל הדגישו את ההיבטים הטכניים, הבימוי, התסריט, גודל ההפקה והופעותיהם של דה נירו, פצ'ינו ופשי. בטקס פרסי האוסקר ה-92 היה הסרט מועמד ל-10 פרסים, כולל הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, שחקן המשנה הטוב ביותר (עבור אל פצ'ינו ופשי) והתסריט המעובד הטוב ביותר, אך הפסיד את כולם והיה לסרט הראשון של סקורסזה שעשה זאת. בנוסף היה הסרט מועמד לחמשה פרסים בטקס פרסי גלובוס הזהב ה-77 כולל הסרט הטוב ביותר בקטגוריית דרמה, וקיבל גם עשרה מועמדויות בטקס פרסי האקדמיה הבריטית ה-73, כולל הסרט הטוב ביותר.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית אבות בכיסא הגלגלים שלו, פרנק שירן, ותיק ממלחמת העולם השנייה, מספר על זמנו כמתנקש עבור סינדיקט פשע, ובעיקר שופך אור על תעלומת היעלמותו של ג'ימי הופה.

בשנות החמישים בפילדלפיה, שירן עובד כנהג משאית משלוחים ומתחיל למכור חלק מתכולת המשלוחי הבשר שלו לגנגסטר המקומי "סקיני רייזור" (תער גילוח רזה), בן ממשפחת הפשע בפילדלפיה בראשותו של אנג'לו ברונו. לאחר שחב' המשלוחים מאשימה את שירן בגניבה, מצליח עורך הדין של האיגוד, ביל בופלינו, לבטל את התיק, משום סירובו של שירן למסור לשופט את שמות לקוחות הסחורה שבגניבתה הודה. ביל מציג את שירן בפני בן דודו ראסל בופלינו, ראש משפחת הפשע בצפון מזרח מתחיל לבצע עבודות עבור ראסל, כמו גם אנשי העולם התחתון של דרום פילדלפיה, כולל "צביעת בתים", כינוי מעשי הרצח לפי "חוזים". כשמערכת היחסים בין ראסל לשירן מתמסדת, מציג ראסל את שירן בפני ג'ימי הופה, נשיא איגוד נהגי המשאיות בארה'ב, המקיים קשרים הדוקים עם משפחת הפשע בצפון-מזרח פנסילבניה, ועם חבריו של אנתוני, "טוני פרו" פרובנזאנו, ועומד בלחץ גובר מצד הממשל הפדרלי. הופה מתקרב לשירן ומשפחתו, ובמיוחד לבתו פגי, וממונה בהמשך לשומר הראש של הופה.

בחירתו של ג'ון פ. קנדי לנשיא ב-1960 מעוררת תגובות זעם מצד הופה (שתרם חצי מיליון דולר לקרן הבחירות של ניקסון). אחיו של הנשיא, רוברט קנדי, ממונה ליועץ המשפטי לממשלה, מגבש חוליה בשם "תפוס את הופה" במאמץ להפילו, ולבסוף אכן מביא למעצרו והרשעתו ב-1964 בגין הדחת מושבעים.

בזמן שהופה נמצא בכלא, מתחיל מחליפו כנשיא האיגוד, פרנק "פיץ" פיצסימונס, למעול בכספי קרן הפנסיה של האיגוד, ולהעמיד הלוואות ללא ריבית לראשי המאפיה. מערכת היחסים של הופה עם טוני פרו, שנאסר בעצמו בגלל סחיטה, גם כן מתדרדרת ללא תיקון כאשר טוני פרו מנסה לממש את מיליוני הדולרים שצבר בקרן, אך נדחה מצד הופה בעת מאסרם באותו בית כלא. עונשו של הופה מומתק על ידי הנשיא ריצ'רד ניקסון ב-1971, אך נאסר עליו להשתתף בפעילות האיגוד עד 1980.

למרות מגבלות שחרורו, מנסה הופה להחזיר לעצמו את מעמדו ולחזור לתפקיד נשיא האיגוד. חוסר הכבוד הגובר שהוא מפגין[ והצהרותיו כלפי ראשי האיגוד, ולגבי האינטרסים של משפחות פשע אחרות, מגיעות לראסל. בעת ארוחת ערב לכבוד שירן באוקטובר 1973, ראסל מאיץ בשירן להתעמת עם הופה ולהזהירו שראשי משפחות הפשע אינם מרוצים מהתנהגותו. בהקשר זה מיידע הופה לשירן, כי הוא "יודע דברים" על מנהיגי המאפיה כולל כאלו שלהם אינם מודעים בעצמם, וטוען כי לא ניתן לגעת בו, שכן אם יקרה לו משהו אי פעם הם יהיו בסופו של דבר בכלא.

בשנת 1975, כשהוא בדרכו לחתונה של בתו של ביל, ראסל מספר לשירן כי לדונים של המאפיה נמאס מהופה וכי רצחו בהוראתו את סנקזו באי-רצון. עוד מודיע ראסל לשירן כי נבחר כטריגרמן לחיסול הופה, בהנחה שכך ימנע ממנו להזהירו מגורלו הצפוי. השניים נוסעים לשדה תעופה קטן בו שירן עולה על מטוס לדטרויט. הופה, שקבע פגישה במסעדה מקומית עם טוני פרו ואנתוני ג'יאלונה, מופתע לראות את שירן מגיע באיחור, ביחד עם בנו המאומץ, צ'אקי אובראיין ועם סאלי באגס. הם מסבירים להופה שהפגישה הועברה לבית בו מחכים כבר טוני פרו וראסל. הופה מצטרף אליהם לנסיעה, נכנס לבית, מוצא שהוא ריק, ומבין שנפל למלכודת. בזמן שהוא מסתובב כדי לעזוב, שירן יורה בו פעמיים בטווח קצר, משאיר את האקדח על גופתו השרועה ליד דלת הכניסה במטרה להראות זאת כהתאבדות. לאחר ששירן יוצא, שורפים שני הגנגסטרים הצעירים את הגופה, כדי לחסל את כל עקבות חיסולו.

לאחר שנכנס לחבר החמישי בחקירת חבר המושבעים הגדול אודות היעלמותו של הופה, שירן, ראסל, טוני פרו ואחרים מורשעים בסופו של דבר באשמות שונים שאינם קשורים לרצח של הופה. אחד אחד, הגנגסטרים הקשישים מתחילים כבר למות בכלא בבוא זמנם. שירן משוחרר בסופו של דבר אך מתקשה להסתדר לבדו ועובר לבית אבות. הוא מנסה להתפייס עם בנותיו המנוכרות, אך פגי, החושדת במעורבותו בהיעלמותו של הופה, מסרבת לחדש עמו את הקשר. שירן מתחיל לראות כומר קתולי שהוקצה לבית האבות שמעניק לו אבסולוציה בגין פשעים שבוצעו במהלך חייו. כשעוזב הכומר, שירן מבקש ממנו לעזוב את הדלת מעט, תוך חיקוי אחד מההרגלים של הופה ובכך מסתיים הסרט.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטין סקורסזה (בתמונה משנת 2006), במאי ומפיק הסרט.

מרטין סקורסזה התעניין כבר זמן רב בבימויו של "האירי" ובליהוק של דה נירו, פצ'ינו ופשי.[1] המפיקה ג'יין רוזנטל אמרה שהיא עבדה על הפרויקט מאז 2007.[2] בספטמבר 2014 אישר פצ'ינו כי הסרט נמצא בפיתוח וכי זה יהיה הפרויקט הבא של סקורסזה אחרי "שתיקה" (2016). בובי קנאבלי הצטרף לצוות השחקנים.[3] באוקטובר 2015 הצהיר דה נירו כי הסרט עדיין קורה ויכול להתחיל להצטלם בשנת 2016; סקורסזה אישר שסטיבן זאיליאן יכתוב את התסריט.[4][5]

ביולי 2017 דווח כי הסרט יוצג כסדרת פלאשבקים של פרנק שיראן המבוגר, המתואר כנזכר במעשיו הפליליים הרבים לאורך כמה עשורים,[6] כאשר דה נירו מופיע הן "כצעיר מגיל 24 וכזקן בן 80."[7] המפיק ארווין וינקלר הגדיר את הפרויקט כ"התכנסות של אנשים שעבדו יחד מאז היו ילדים",[8] ואילו המפיק רוזנטל אמר ש"מה שיפתיע הוא, כסרט של סקורסזה, זה סרט איטי יותר [ ...] אלה בחורים שמסתכלים על עצמם דרך נקודת מבט ותיקה יותר".[9]

טרום הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2017, פשי ופצ'ינו הצטרפו רשמית לצוות השחקנים, כאשר ריי רומנו הצטרף גם הוא ובובי קנווייל והארווי קייטל היו במשא ומתן אחרון. לפשי הוצע התפקיד 50 פעמים לפני שהסכים לקחת אותו; דה נירו מילא חלק גדול בשכנוע פשי לקחת את התפקיד ואמר לו "אנחנו חייבים לעשות את זה. מי יודע אם יהיה משהו אחר כך? בספטמבר 2017 הצטרפו ג'ק יוסטון, סטיבן גרהאם, דומיניק לומברדוזי, ג'רמי לוק, ג'וזף רוסו, קתרין נרדוצ'י, דני אבקאסר, ג'יי. קיי מקנזי וקרייג וינסנט. באוקטובר הצטרפו גארי בסאראבה, אנה פקווין, ווקר וואייט וג'סי פלמונס. מאוחר יותר נודע על ליהוקם של קרייג די פרנסיה, אקשן ברונסון, סבסטיאן מניסקאלקו ופול בן-ויקטור.

צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצילומים אמורים היו להתחיל במקור באוגוסט 2017, בעיר ניו יורק, ולהימשך עד דצמבר 2017. הצילומים החלו בפועל ב-18 בספטמבר 2017 בעיר ניו יורק, במינולה ופארק וויליסטון בלונג איילנד, והסתיימו ב-5 במרץ 2018, לאחר 108 ימי צילום בסך הכל. מאמן יציבה הובא להפקה כדי להציע טיפים לדה נירו, פצ'ינו ופשי כיצד להציג את עצמם כגברים צעירים בהרבה. הסרט צולם בסרט צילום 35 מ"מ מעל 117 מיקומים שונים.

פוסט פרודקשן[עריכת קוד מקור | עריכה]

האחראי על האפקטים החזותיים רוברט לגאטו מאולפני Industrial Light & Magic היה אחראי על האפקטים לסרט. באוגוסט 2015, סקורסזה ודה נירו ביצעו שחזור של סצנה מ"החבר'ה הטובים" (1990), כדי לבדוק אם תהליך ההצערה (דה-אייג'ינג) של הדמויות יכול לעבוד. במרץ 2018, כשדיבר על תהליך ההתיישנות, אמר פצ'ינו ל-IndieWire: "גילמתי את ג'ימי הופה בגיל 39, הם עושים את זה במחשב[...] עברנו את כל הבדיקות והדברים האלה[ ...] מישהו היה ניגש אלי ואומר 'אתה בן 39'. [אתה זוכר] איזשהו זיכרון של 39, והגוף שלך מנסה להסתגל לזה ולחשוב כך. הם מזכירים לך את זה" .

מימון ותקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מאי 2016, חברת ההפקות המקסיקנית Fábrica de Cine הציעה 100 מיליון דולר כדי לממן את הסרט בעוד סרטי פרמאונט תשמור על זכויות הפצה מקומיות. כאשר חברת STX Entertainment רכשה את זכויות ההפצה הבינלאומיות לסרט תמורת 50 מיליון דולר. בפברואר 2017, פראמונט ויתרה על זכויות ההפצה המקומית עבור "האירי" בעקבות הודעה של Fábrica de Cine לפיה לא תממן את הסרט בגלל העלייה בתקציב. לאחר מכן רכשה נטפליקס את הסרט תמורת 105 מיליון דולר והסכימה לממן את התקציב של הסרט בסך 125 מיליון דולר עם תאריך יציאה מתוכנן לאוקטובר 2019. במרץ 2018 דווח גם כי תקציב הסרט קפץ בכ-125 מיליון דולר ל-140 מיליון דולר, בעיקר בשל האפקטים הוויזואליים הדרושים כדי לגרום לדה נירו, פשי ופצ'ינו להראות צעירים יותר בנקודות שונות לאורך הסרט. עד חודש אוגוסט של אותה שנה, על פי הדיווחים, העלות עלתה לסכום של 175 מיליון דולר. לאחר השלמת שלב הפוסט-פרודקשן כמה פרסומים אמרו כי התקציב עומד על כ-200 מיליון דולר. באוגוסט 2019 דווח כי העלות הרשמית של הסרט הייתה 159 מיליון דולר.

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקאי הקנדי רובי רוברטסון הלחין את פסקול הסרט, הכולל רצועות מוזיקה מקוריות וקיימות כאחד.

שחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

"האירי" הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל הקולנוע ה-57 בניו יורק שהתקיים ב-27 בספטמבר 2019. צאתו לאקרנים מתוזמנת ל-1 בנובמבר 2019 ויכלול הפצה מוגבלת שלאחרי יועלה לשידור סטרימינג דיגיטלי ב-27 בנובמבר 2019 בשרתי נטפליקס. הסרט לא יוקרן בבתי הקולנוע שבבעלות AMC, סינמרק, ריגאל או סינפלקס, בשל חוסר יכולתן של רשתות אלה להתחרות בפורמט "וידאו על פי דרישה" בעבר דווח בפברואר 2019 שנטפליקס אולי תאפשר הפצה נרחבת של הסרט, לבקשת סקורסזה. ראשי כמה רשתות קולנוע, כולל אדם ארון מ-AMC, שסירבו להקרין את "רומא" בנובמבר קודם, אמרו שהם יהיו פתוחים לאפשרות להקרין את האירי, רק אם נטפליקס תכבד את האפשרות להקרין את הסרט כמה חודשים ורק לאחר מכן תעלה אותו לשרתיה.

הבכורה הבינלאומית של הסרט תעלה בגאלה של הלילה האחרון בפסטיבל הסרטים בלונדון BFI ב-13 באוקטובר 2019. מנהלת הפסטיבל, טרישיה טאטל, אמרה שזה יהיה "ריגוש קולנועי עצום" לסגור את האירוע עם "אפוס בקנה מידה מורכב, נועז ועוצר נשימה" מתוך "אחד הגדולים האמיתיים של הקולנוע".

שיווק[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריילר ראשון לסרט הוקרן בבכורה בטקס פרסי אוסקר ה-91 ב-24 בפברואר 2019. בזמן שהטריילר הרשמי עלה לראשונה בתוכנית "The Tonight Show" בכיכובו של ג'ימי פאלון ב-25 בספטמבר 2019.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובת המבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר Rotten Tomatoes, הסרט גרף 96% אחוזי תמיכה בהתבסס על 235 סקירות, עם דירוג ממוצע של 8.8/10. בקונצנזוס של מבקרי האתר נכתב: "דרמת מאפיה אפית שמרוויחה את זמן הריצה הארוך שלה". "האירי" מוצא את מרטין סקורסזה חוזר על נושאים מוכרים להשפעה נוקבת, מצחיקה ועמוקה." האתר Metacritic, שמשתמש בממוצע משוקלל, הקצה לסרט ציון של 92 מתוך 100 על סמך 24 מבקרים, מה שמעיד על "שבחים עולמיים".

בכתיבתה עבור טיים, סטפני זכארק העניקה לסרט את הניקוד המושלם וכינתה את הסרט "פיקח ומבדר, עד כדי כך שאתה עשוי לחשוב שזה כל מה שהוא הולך להיות" וכי "חצי השעה האחרונה שלו מרגשת בצורה עמוקה באופן שמתגנב אליך, ואז אתה רואה על מה סקורסזה עבד כל הזמן". באופן דומה, אוון גלייברמן מ-"Variety" כינה את הסרט "נוק-אאוט מרתק וקר-צורה - אפוס מאפיונרי מלכותי עם קרח בעורקיו", הוא הילל במיוחד את ביצועיו של פצ'ינו בתור "החלק המיוחד ביותר של הסרט". מאט צולר סייץ מאתר RogerEbert.com נתן לסרט שלושה וחצי כוכבים מתוך ארבעה ותיאר את סקורסזה כ"אחד הגדולים ביותר, אם כי עדיין במידה רבה לא מוערך כבמאי קומדיה" וגם שיבח את העריכה של תלמה סקונמייקר, ששימשה כעורכת הסרט. בנג'מין לי מה"הגרדיאן" כתב כי בסרט "יש בגרות כמעט לא אמיתית, כאילו סקורסזה גם מסתכל אחורה על הקריירה שלו עצמו. הסרט מותיר אותנו עם תזכורת רודפת לא להאדיר גברים אלימים ואת ההריסות שהם משאירים אחריהם". מייק ראיין מאתר Uproxx כינה אותו "סרט פנומנלי", וקבע כי עבודת הדה-אייג'ינג (הצערת הגיבורים) היא "די טובה" ו"הטוב ביותר שראיתי עד כה", אך ציין כי" אם אתה בוהה בזה, כן, אתה יכול לראות את הפגמים [...] אבל מתרגלים לזה". ג'וני אולקסינסקי מהניו יורק פוסט כתב כי לסרט יש "נימה שונה מסרט הגנגסטר הממוצע" וכי "סקורסזה נמצא בראש של המשחק שלו [...] הסרט שלו אף פעם לא משעמם והוא בוחן כמה נושאים עמוקים ומפתיעים עבור המאפיונרים". אריק קוהן מאתר IndieWire הצהיר כי "'האירי' הוא סרט הפשע הטוב ביותר של מרטין סקורסזה מאז החבר'ה הטובים והמחשה טהורה וחסרת מעצורים של מה שהפך את קולו לקולנוע כל כך ייחודי במשך כמעט 50 שנה" הוא גם חלק שבחים מיוחדים לתסריט של סטיבן זאיליאן וכתב ש"זאיליאן לא העביר תסריט מצוחצח כזה מאז "מאניבול".

דייוויד רוני מהוליווד ריפורטר נתן ביקורת חיובית אך ביקר את האורך המופרז (כ-3 וחצי שעות) וטען שבסופו של דבר זו חולשה וכי ניתן היה להשתמש בחומר טוב יותר על ידי הורדה של שעה או יותר. לעומת זאת, קארן האן מאתר "פוליגון" הצהירה כי "סקורסזה כל כך מיומן בלסור סיפורים, והקאסט שלו כל כך לא ייאמן, עד ש[...] בקושי מרגישים את אורכו".

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס תאריך הטקס קטגוריה מקבל הפרס תוצאה
פרס טריילר הזהב ‏29 במאי 2019 הגרפיקה הטובה ביותר נטפליקס זכייה
הגרפיקה הטובה ביותר ב-TV ספוט (לסרט קולנוע) מועמדות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]