האם השלישית

האם השלישית
וְהאֵם הַשּׁלִישִׁית בְּעֵינֶיהָ תּוֹעָה – לֹא הָיָה לִי יָקָר כָּמוֹהוּ... אֵיכָה אֵבְךְּ לִקְרָאתוֹ וְאֵינֶנִּי רוֹאָה אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא אָז הַבֶּכִי רוֹחֵץ אֶת רִיסֶיהַ שֶׁלָּהּ... - וְאוּלַי עוֹד לֹא נָח. וְאוּלַי הוּא מוֹדֵד בִּנְשִׁיקוֹת, כְּנָזִיר מְשֻׁלָּח, אֶת נְתִיב עוֹלָמְךָ, אֱלֹהַי.
בתי האם השלישית

"האם השלישית" היא בלדה עברית מאת נתן אלתרמן שראתה אור לראשונה בכתב העת "גזית" ב-1936 ובנוסח שונה מעט בספר שיריו הראשון, "כוכבים בחוץ" (1938). השיר הולחן פעמיים, ב-1970 על ידי נעמי שמר (נוסח זה נכלל באלבום הבכורה של שלמה ארצי) וב-1973 על ידי יאיר רוזנבלום עבור להקת גייסות השריון עם הסולנית עירית בולקא. כל הגרסאות המולחנות הן לפי הנוסח המופיע ב"כוכבים בחוץ". השיר (בעיקר בגרסת יאיר רוזנבלום) מושמע ברדיו ובטקסים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. בשנת 1938 הלחין גם מרדכי זעירא גרסה משלו לשיר, שבוצע בדקלום על ידי רעייתו של אלתרמן, רחל מרכוס, וכן נכתבה בהשראתו מוזיקה קונצרטנטית על ידי יחזקאל בראון. בשנת 1999 הוקרא השיר על ידי יוסי בנאי על רקע לחן מאת יונתן בר גיורא ובביצועו של אהרוני בן ארי בגיטרה, במסגרת הפרויקט "פגישה לאין קץ: יוסי בנאי מגיש נתן אלתרמן".

תוכן השיר

השיר פותח בהקדמה ("אִמָּהוֹת שָּׁרוֹת. אִמָּהוֹת שָׁרוֹת") המציגה מציאות סגרירית ורומזת למצב מלחמה (אֶגְרוֹף רַעַם נִתָּךְ. דּוּמִיָּה חֲזָקָה.) ההקדמה מפורשת יותר בגרסה המוקדמת, ומתארת סיטואציה שנעדרת באופן מפורש מן הגרסה המאוחרת, המוכרת יותר: "וּבְלִי נֵר וּבלִי אֵשׁ, בִּשׂמָלוֹת שׁחֹרוֹת / כִּפְסִילֵי שַׁעֲוָה שֶׁיָּשׁבוּ לְלֹא נִיד, שָׁלֹשׁ אִמָּהוֹת שָׁרוֹת".

הבתים הבאים מתארים את שיריהן של שלוש האמהות, האבלות על בניהן, שהלכו למלחמה ולא שבו, ונושאות קינה. הראשונה מספרת על חיזיון שבו ראתה את בנה - חיזיון המתפרש באופן מחריד בשורתו האחרונה של הבית: אֳנִיָּה מהַלֶּכֶת בַּיָּם הַשָּׁקֵט/ וּבְנִי תָּלוּי עַל רֹאשׁ הַתֹּרֶן (ייתכן שהדבר מרמז על מותו במהלך הגשמת ייעוד לאומי של העפלה). האם השנייה מספרת על חיזיון דומה, בו היא רואה את בנה: "בְּנִי גָדוֹל וְשַׁתקָן... הוּא הוֹלֵךְ בַּשָּׂדוֹת. הוּא יַגִּיע עַד כָּאן./ הוּא נוֹשֵׂא בְּלִבּוֹ כַּדּוּר עוֹפֶרֶת." בשורה זו השתמש משה שמיר בשם הרומן שלו, "הוא הלך בשדות". גם ההליכה בשדות יכולה לרמז על נפילה בעת הגשמת יעד לאומי של התיישבות.

שתי האמהות הראשונות מתנהגות כאילו הבנים חיים בעולם, על אף חזיונן הברור שהם מתים. הן מדברות על הבנים בלשון הווה, האם השנייה תופרת לבנה כותונת של חג והראשונה אומרת (בלשון עתיד) שתנשק "בּוֹ כָּל אֶצְבַּע קְטַנָּה וְצִפֹּרֶן".

האם השלישית - ששם השיר מרמז על חשיבותה הייחודית - אינה יודעת היכן בנה. אין לה שום חיזיון: "אֵיכָה אֵבְךְּ לִקְרָאתוֹ וְאֵינֶנִּי רוֹאָה/ אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא". בנה של האם השלישית נעדר, והיא נושאת בקרבה תקוה ש"אוּלַי עוֹד לֹא נָח" והוא נודד בעולם כנזיר משולח, כלומר כ"פרא אדם, שעיר משתלח, "שליח" המתקדש לייעודו, מתנזר מהנאות מקובלות וחורג מן המוסכמות". בניגוד לשאר האמהות, שיוכלו לגשת אל קבר הבן, הבן השלישי לא ישוב לעולם. הוא נותר אבוד ונעלם לעולם, מוטיב המקשר אותו לאגדת הבן האובד.

הבית על האם השלישית הוא היחיד המכיל התייחסות אל האם בגוף שלישי, בניגוד לציטוט בגוף ראשון המאפיין את הבתים הדנים באמהות הראשונה והשנייה, כאשר ההתייחסות החומלת ביותר היא במשפט הקטוע "אָז הַבֶּכִי רוֹחֵץ אֶת רִיסִיהָ שֶׁלָּהּ..."

ההבדלים בין גרסת "גזית" לגרסת "כוכבים בחוץ" ומשמעויותיהם

הגרסה המוקדמת כוללת הקדמה ארוכה יותר, המפרטת את הסיטואציה בה יושבות שלוש האמהות וכוללת גם מבט החוצה, אל העיר (עָל גַּגּוֹת הָעִיר – אֲֻרבּוֹת כְּאַלְפֵי חֲלוֹמוֹת עֲֻקמִּים./ אֶל כְּכְּרי הָאַסְפַלְט הַמַּבְרִיק מִסַּגְרִיר/ הַבָּתִּים הִתְהַפְּכוּ כְּאֶל תּוֹת אֲגַמִּים.) הגרסה המאוחרת מקצרת מאוד בהקדמה ומגיעה מהר יחסית אל גרעינו של השיר. הקיצור בהצגה הריאלית של המציאות הופך את השיר למופשט ועל-זמני יותר. לדברי רות קרטון-בלום: "העלמת היסודות הסיפוריים המוחשיים שבגרסה הראשונה והדגשת היסודות הסמליים-המופשטים בגרסה השנייה... מפוגג את היסודות הסיטואטיביים, והחוץ כאילו מתבטל מפני הפנים. מכוח השמטה זו עובר השיר במהירות רבה יותר אל ההתרחשות האנושית... ממילא מתרחקת גרסה זו מן הנוסח הסיפורי יותר, ונעשית בעלת אופי כללי יותר, מופשט וסמלי".

במקום הבית השני כותב אלתרמן בגרסה השנייה את המשפט "סְתָו אָנוּשׁ, סְתָו יָגֵעַ וְלֹא- מנֻחָם" - האנשה של הטבע, המדגישה את ההסתכלות הפנימית, הסובייקטיבית. קרטון בלום כותבת: "במקום התיאור הפיסי של המטר ניתנת ערכיותו, מהותו. תופעות-הטבע יוצאות מידי פשוטן וההתרחשות הנופית של יום גשום נעשית להתרחשות מטאפיזית" ומוסיפה "התפישה האנתרופומורפית (האנשה), העתידה להיות דומינאנטית בעיצוב הנוף ב"כוכבים בחוץ", מתגלית כאן כמרכיב מרכזי בשינויים שעשה המשורר."

השינוי המכריע ביותר מבחינת פיענוח השיר הוא השמטת זהותו של הבן השלישי. בנוסח הראשון כתב אלתרמן במפורש על האם השלישית: "הִיא בּוֹכָה וְחוֹשֶׁבֶת עָלַי, רַק עָלַי" - כלומר הבן הנעדר, הנזיר המשתלח, ההלך הנד בעולם הוא המשורר. הוא לא מת באופן פיזי, אבל הוא מת לאמו כאשר בחר בנתיב חיים מייסר של ניע-וניד תמידי. זהו ההלך של "כוכבים בחוץ", של שירים כגון "בדרך הגדולה", "עוד חוזר הניגון", "מזכרת לדרכים" ועוד. "אמו של המשורר, איננה יודעת דבר על מקום הימצאו ולא תזכה לראותו, משום שהוציא את עצמו מן החיים האזרחיים הנורמליים ומן המאבקים ההרואיים של העולם גם יחד. בין אם חי בין אם מת, הביתה לא ישוב. משורר הוא. מקומו הוא "עולם האלוהים" שאת נתיביו הוא "מודד בנשיקות כנזיר משולח"".

קישורים חיצוניים

• מידע על היצירה "האם השלישית" באתר מיוזיק בריינז
• "האם השלישית" באתר בית לזמר העברי
• מילות השיר "האם השלישית" והאזנה לו באתר זמרשת
• רות קרטון-בלום, "חיוך ראשון ושני: השינויים שעשה אלתרמן בשלושה השירים שפורסמו לפני הופעת הקובץ "כוכבים בחוץ" כאשר התקינם להיכלל בקובץ, מתוך ספרה בין הנשגב לאירוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ב, באתר אלתרמן
• איתמר זהר, על הגרסאות של "האם השלישית", באתר הארץ, 5 במאי 2019