האמנה הבין-לאומית למניעת מימון טרור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האמנה הבין-לאומית לדיכוי מימון טרור[1] אומצה ב-1999 בהחלטה 54/109 של העצרת הכללית של האו"ם. מטרתה היא קידום שיתוף פעולה לשם לחימה במימון הטרור, תוך הענשה בפלילים את האחראיים לכך. כדי להגיע לשיתוף פעולה מרבי, האמנה מהווה מסגרת לפיקוח, שיטור, ושיתוף בין מערכות המשפט בעולם, על מנת לפתח את היכולת להעניש מקרים של מימון טרור. האמנה נכנסה לתוקף בשנת 2002 ובישראל בשנת 2003.

הגדרת טרור באמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין הגדרה אחידה ומוסכמת למושג מהו טרור. האמנה הבינלאומית לדיכוי מימון טרור מהווה הצלחה של הקהילה הבינלאומית, משום שהסכימה לקבל הגדרה בסיסית של טרור בהקשר של מימון טרור. סעיף 2.1 לאמנה מגדירה את מימון הטרור; היא מכלילה כל אדם שאוסף או מספק כספים, תוך ידיעה שהם מוקצבים לפעולות המיועדות לגרום פציעה או מוות לאזרח, לרבות אדם שלא משתתף במאבק אלים או לא נושא נשק, כדי לזרוע בהלה ופחד בציבור במטרה ללחוץ על הרשויות לעשות, או להימנע מלעשות, פעולה מסוימת .

רקע לאימוץ האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיסטוריה האנושית הטרור מופיע הרבה פעמים כצורת לחימה זרה ובלתי קונבנציונלית. קבוצות ומדינות השתמשו בטרור כדי להילחם נגד צבאות גדולים ומבוססים יותר. בהיסטוריה המודרנית חל שינוי במושג הטרור כיוון שקבוצות מורדים ומיעוטים התחילו להשתמש בצורת הלחימה נגד משטרי המדינה שלהם. למשל, המהפכה הצרפתית, היא אחד המקרים הראשונים בו חל שימוש באסטרטגיה מודרנית זו, במושגי הטרור. ב-1989 הוקם גוף ה FATF על ידי חברי הG7. ארגון זה נחשב הכוח לפיקוח בפעולות פיננסיות, אך בשנת 2001 התחיל לעסוק בלחימה במימון טרור גם כן . חברי הארגון סברו כי, לאור חוסר היכולת ליצור נשקים ללא תמיכה כלכלית, אמנה לעניין דיכוי מימון טרור היא הדרך הנכונה למנוע את טרור העולמי. ההבנה הייתה כי תמיכה כספית מאפשרת פעולות רבות ורחבות היקף, כך שאם ניתן לעצור את זרימת המימון, יכולותיהם של ארגוני הטרור ימעטו. יתרה מזו, הם גרסו כי האמנה תפעיל לחץ מרבי על המממנים, שיחששו מפני חשיפה והסגרת מקורותיהם, ובכך יפסיקו את פעולותיהם.

ישראל והאמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 בדצמבר 2004, ישראל חוקקה והוסיפה את חוק איסור מימון טרור התשס"ה- 2005 (להלן: החוק). החוק, שנכנס לתוקף ב-1.8.05, מתווסף לקודמיו אך ייחודי בכך שהוא מתמקד בהיבט המימון, הגדרת המימון ונתינת כלים יעילים לטיפול בסוגיה. יתרה מזאת, הוא קובע סמכויות בקשר לארגוני טרור שאין להם זיקה לישראל ואף לא פועלים כנגדה. לאור תחושות קשות דומות שמדינות רבות היו שרויות בהן, ניתן לראות כי עקרון בולט בחוק הוא שיתוף פעולה בין לאומי ושיתוף מידע, כאמצעי למאבק יעיל כנגד הטרור. החוק מאמץ את ההמלצות העיקריות של ה-FATF, וביניהן: קריאה למדינות לאשרר את האמנות והחלטות האו"ם בנושא איסור מימון טרור, הגדרת מימון טרור כעבירה פלילית, חובת דיווח על כספים הקשורים בטרור וכן הוראות המאפשרות הקפאת כספים אלו, תפיסתם והחרמתם. בנוסף, ניתן לראות הרחבה ביחס לחוקים הקודמים בכך שישראל יכולה להכריז על אדם, או מספר בני אדם, כארגון טרור, בהתאם למודיעין שהתקבל ממדינה אחרת. החוק אינו מתייחס למניע או לגיטימיות של מעשה הטרור, אך מגדיר לראשונה מהו: כל עבירה הנעשית על מנת להשפיע על עניין מדיני, אידאולוגי או דתי, במטרה לעורר פחד או בהלה ציבורית, או לכפות על גורם שלטוני לבצע מעשה או להימנע ממנו, והכל תוך פגיעה מהותית בגופו של אדם, בחירותו, ברכש או בתשתיות . החוק אף מרחיב את הגדרת "מימון טרור" להכללת תגמול עבור מעשה טרור, למשל, תגמול כספי למשפחות של מחבלים מתאבדים. העונש אף הוחמר לבין שבע שנות מאסר, לעשר שנות מאסר.

החוק אף מאפשר הקפאת או חסימת נכסים וכספים המיועדים לסיוע במימון טרור, או המשתייכים לחשודים בטרור.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. Dyzenhaus, David. The Constitution of Law: Legality in a Time of Emergency. Cambridge University Press 2012.
  2. Lavalle, Roberto. “International Convention for the Suppression of the Financing of Terrorism.” Financing Terrorism, 2000, pp. 161-175., www.zaoerv.de/60_2000_1b_491_510.pdf.
  3. Maguire, Mike, et al. The Oxford Handbook of Criminology. Oxford University Press, 2012.
  4. Michael Levi; Combating the Financing of Terrorism: A History and Assessment of the Control of ‘Threat Finance’, The British Journal of Criminology, Volume 50, Issue 4, 1 July 2010, Pages 650–669, doi:10.1093/bjc/azq025

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבי אמנה, 1401 ,כרך 50