האמנה כפולה
האמנה כפולה (באנגלית: Dual accreditation) היא הנוהג בדיפלומטיה של מדינה המעניקה שני תחומי אחריות נפרדים לדיפלומט יחיד. צורה בולטת אחת של האמנה כפולה היא כשדיפלומט ישמש כשגריר בשתי מדינות במקביל.[1] לדוגמה, שגריר ישראל בסין הוא גם שגריר הלא תושב שלה במונגוליה. שגריר כזה עשוי להיקרא לפעמים שגריר בגדול.
מקור משפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים מ-1961 (סעיף 5) נאמר:
- (1) המדינה השולחת רשאית, לאחר הודעה למדינות המקבלות הנוגעות בדבר, לאשר ראש נציגות או, לפי הצורך, למנות חבר בסגל הדיפלומטי של כמה מדינות, אלא אם אחת מהמדינות המקבלות מתנגדת במפורש.
- (2) אם המדינה השולחת מאשרת ראש נציגות במדינה אחת או יותר, היא רשאית להקים נציגות דיפלומטית בראשות ממונה לענייני ביניים בכל מדינה שבה אין לראש הנציגות מושבו הקבוע.
מנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האמנה כפולה מצויה מאוד במדינות קטנות. כך, מרבית מדינות העולם מחזיקות בשגריר ברומא המאומן גם לסן מרינו, ושגריר בניו דלהי המאומן גם לבהוטן.
הוותיקן מסרב לקבל הסמכה כפולה עם איטליה, קביעת ריבונות שמקורה בסכסוך האסיר בוותיקן (אנ').[2] לדוגמה, כאשר אירלנד סגרה את משימת הכס הקדוש שלה ברומא, האמנה כשגריר אירלנד בכס הקדוש ניתנה לדיפלומט שבסיסו במשרד החוץ בדבלין ולא לשגריר אירי באיטליה.[3]
בספטמבר 2014 סירבה ישראל לקבל את השגריר ששלחה ניו זילנד לישראל, ג'ונתן קאר, בגלל שהוא נועד לשמש שגריר לישראל ולרשות הפלסטינית.[4]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Glossary of Diplomatic Terms. eDiplomat. Retrieved on 2006-07-06.
- ^ Parsons, J. Graham. "Oral History Interview". Harry S. Truman Library. נבדק ב-18 בפברואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pullella, Philip (4 בנובמבר 2011). "Vatican stunned by Irish embassy closure" (באנגלית). Reuters. נבדק ב-18 בפברואר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^
ברק רביד, נפתר המשבר עם ניו-זילנד: תפצל את תפקיד השגריר לישראל ולרשות הפלסטינית, באתר הארץ, 24 בפברואר 2015
