האמנה לצמצום הנשק האסטרטגי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נשיא ארצות הברית ג'ורג' הרברט ווקר בוש ונשיא ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב חותמים על אמנת START, ‏31 ביולי 1991

האמנה לצמצום הנשק האסטרטגי (Strategic Arms Reduction Treaty, בקיצור START) היה הסכם דו-צדדי בין ארצות הברית לבין ברית המועצות על הפחתה והגבלה של אחזקת נשק התקפי אסטרטגי. ההסכם נחתם ב-31 ביולי 1991 ונכנס לתוקף ב-5 בדצמבר 1994. האמנה אסרה על שני הצדדים להציב ראשי נפץ גרעיניים על למעלה מ-1,600 טילים בין-יבשתיים, וכן אסרה להציב סך של למעלה מ-6,000 ראשי נפץ גרעיניים על טילים בין-יבשתיים ועל מפציצים ביחד. האמנה הייתה הסכם בקרת נשק הגדול והמורכב ביותר בהיסטוריה, ויישומה הסופי בסוף 2001 הסתיים בהסרת כ-80% מכלל כלי הנשק הגרעיניים האסטרטגיים שהיו בעולם עד לאותה עת. האמנה הוצעה על ידי נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, ונחתמה על ידי ג'ורג בוש האב ומיכאיל גורבצ'וב. לאחר שהחל המשא ומתן על האמנה החדשה לצמצום נשק אסטרטגי, שונה שמה של האמנה ל- START I.

תוקף האמנה פג ב-5 בדצמבר 2009. ב-8 באפריל 2010, האמנה החדשה שנועדה להחליף אותה ("סטארט החדש") נחתמה בפראג על ידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה ונשיא רוסיה, דימיטרי מדבדב. לאחר אשרור על ידי הסנאט האמריקני ועל ידי האספה הפדרלית של רוסיה, נכנסה האמנה החדשה לתוקף ב-26 בינואר 2011.

ההצעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ימי קרטר וליאוניד ברז'נייב חותמים על הסכם SALT II. וינה, 18 ביוני 1979

הצעת START הוכרזה לראשונה על ידי נשיא ארצות הברית רונלד רייגן בעת נאום במכללת יוריקה ב-9 במאי 1982, והוצגה מאוחר יותר על ידיו בז'נבה ב-29 ביוני 1982. רייגן הציע הפחתה דרמטית בנשקים אסטרטגיים בשני שלבים, אליהם הוא התייחס באותה עת כ"SALT III", המשך של הסכמי SALT I-II שנחתמו על ידי קודמיו בתפקיד. לפי ההצעה, בשלב הראשון יופחת מספר ראשי נפץ הכולל המוצב על כל סוג של טיל ל-5,000, עם מגבלה נוספת של 2,500 על טילים בין-יבשתיים. בנוסף, תתאפשר החזקה של עד 850 טילים בין-יבשתיים, עם מגבלה של עד 110 טילים "כבדים" כמו טיל ה-SS-18, ועם מגבלות נוספות על עוצמתם של אותם טילים "כבדים". השלב השני בהצעה הציג מגבלות בעלות אופי דומה על מפציצים כבדים ועל ראשי הנפץ המועמסים עליהם, וכן על מערכות אסטרטגיות אחרות.

היו מי שביקרו את הצעתו של רייגן, וטענו שהיא אינה מעשית שכן היא מציעה לברית המועצות הסכם שמוטה לרעתה. כך למשל טען הטיים מגזין שההסכם בצורה שהוצעה ידרוש מצבא ארצות הברית להתאמת כוחותיו האסטרטגיים במידה פחותה ממה שיידרש מצבא ברית המועצות, כך שהסובייטים יראו את ההצעה כלא-הוגנת וחד-צדדית, ולפיכך יסרבו לה.

המשא ומתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשא ומתן המתמשך על האמנה התעכב מספר פעמים משום שתנאי ההסכם אותם הציגה ארצות הברית נחשבו לכאלו שלא ניתן לשאת ולתת עליהם על ידי הנשיאים הסובייטיים שקדמו לגורבצ'וב. הצגתה של יוזמת ההגנה האסטרטגית על ידי הנשיא רייגן בשנת 1983 נתפסה כאיום על ידי ברית המועצות, והסובייטים נסוגו מקביעת לוח זמנים להמשך המשא ומתן. בשל מצב עניינים זה, מרוץ החימוש הגרעיני המשיך במהלך שנות ה-80, ולמעשה הסתיים בשנת 1991 בעת שלשני הצדדים כמות ראשי נפץ אסטרטגיים דומה, למעלה מ-10,000 לכל אחד משני הצדדים.

האמנה הסופית הכילה גם הסכמות בין ארצות הברית לרוסיה לפיהן כל אחת מהן לא תחזיק יותר מ-6,000 מטוסי קרב, 10,000 טנקים, 20,000 תותחים ו-2,000 מסוקי קרב.

תפוגת ההסכם וחידושו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנת START I פגה ב-5 בדצמבר 2009. שני הצדדים הסכימו באותה עת להמשיך לעקוב אחר תנאי ההסכם עד שיושג הסכם חדש, שבאותה עת כבר היה בשלבי משא ומתן.

בחודש מאי 2009 החלו ארצות הברית ורוסיה בתהליך של משא ומתן מחודש, לקראת פקיעתו בדצמבר של הסכם START I. ב-6 ביולי אותה שנה חתמו הנשיא ברק אובמה והנשיא דמיטרי מדבדב במוסקבה על "הבנה משותפת להסכם המשך ל-START-1", שיקטין את היקף ראשי הנפץ האסטרטגיים של כל אחד מהצדדים ל-1,500 - 1,675 וכן יקטין את מספר המערכות שמסוגלות לשאת ראשי נפץ אלו ל-500 - 1,100. לאחר חודשים רבים של משא ומתן, חתמו הנשיאים אובמה ומדבדב על ההסכם החדש בשם "סטארט החדש" (New START) ב-8 באפריל 2010.

נתונים על היקף אחזקת כלי נשק אסטרטגיים לפני חתימת האמנה ולאורך שנות יישומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסיה / ברית המועצות
תאריך טילים בין-יבשתיים והמשגרים שלהם, טילים המשוגרים מצוללות והמשגרים שלהם, ומפציצים כבדים ראשי-קרב אסטרטגיים הקשורים לטילים בין-יבשתיים, לטילים המשוגרים מצוללות ולמפציצים כבדים ראשי-קרב אסטרטגיים הקשורים לטילים בין-יבשתיים, ולטילים המשוגרים מצוללות עוצמת ראשי-קרב של טילים בין יבשתיים ושל טילים המשוגרים מצוללות (מגהטון)
‏1 ביולי 2009[1] 809 3,897 3,289 2,297.0
‏1 בינואר 2009[2] 814 3,909 3,239 2,301.8
‏1 בינואר 2008[3] 952 4,147 3,515 2,373.5
‏1 בספטמבר 1990[4] 2,500 10,271 9,416 6,626.3
ארצות הברית
תאריך טילים בין-יבשתיים והמשגרים שלהם, טילים המשוגרים מצוללות והמשגרים שלהם, ומפציצים כבדים ראשי-קרב אסטרטגיים הקשורים לטילים בין-יבשתיים, לטילים המשוגרים מצוללות, ולמפציצים כבדים ראשי-קרב אסטרטגיים הקשורים לטילים בין-יבשתיים, ולטילים המשוגרים מצוללות עוצמת ראשי-קרב של טילים בין יבשתיים ושל טילים המשוגרים מצוללות (מגהטון)
‏1 ביולי 2009[1] 1,188 5,916 4,864 1,857.3
‏1 בינואר 2009[2] 1,198 5,576 4,514 1,717.3
‏1 בינואר 2008[3] 1,225 5,914 4,816 1,826.1
‏1 בספטמבר 1990[4] 2,246 10,563 8,210 2,361.3

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]