האן פיי דזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
האן פיי דזה
韓非
דיוקן של האן פיי דזה
דיוקן של האן פיי דזה
לידה 281 לפנה"ס
שושלת ג'ואו עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 233 לפנה"ס (בגיל 48 בערך)
שושלת ג'ואו עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין פילוסופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פילוסוף, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ שאנג-יאנג, שון בו חאי, שו'ן קואנג
מדינה סין
יצירות ידועות Han Feizi עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האן פיי דזהסינית: 韓非子) פילוסוף סיני, שחי בין השנים 281 לפנה"ס ל-233 לפנה"ס, ומעט ידוע על חייו הפרטיים. האן פיי דזה נחשב לגדול הפילוסופים הלגליסטים.

בניגוד לרוב הפילוסופים בתקופותו, נולד האן פיי-דזה למשפחת אצולה, והיה קרוב משפחתו של שליט ממלכת האן. זו הייתה ממלכה חלשה יחסית, שלחמה עם שכנותיה ב"תקופת המדינות הלוחמות" (במאות 3-5 לפנה"ס).

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבוריו השפיעו עמוקות על צ'ין שה-חואנג, לימים הקיסר הראשון של סין, אשר אימץ את עקרונות משנתו הפוליטית של האן פיי דזה ויישם אותם בתקופה בה השתלט על ממלכות סין בדרך לאיחודה של סין כולה בשנת 221. כאשר תקף צ'ין שה-חואנג את ממלכת האן במסגרת המאבק לאיחוד סין, נשלח האן פיי דזה כנציג של מדינת האן לשאת ולתת עם התוקף, ולאחר מכן אף קיבל משרה בחצרו של מלך צ'ין[1]. ואולם בסופו של דבר גרמה נוכחותו אי נוחות ללי סה, ראש הממשלה בממלכת צ'ין ולשעבר חברו לספסל הלימודיו של האן פיי דזה בבית מדרשו של הפילוסוף הקונפוציאני שו'ן-דזה (XUNZI). לי סה חשש למעמדו בחצר, בשל חוכמתו של האן פיי, ולפיכך העליל עליו עלילת שווא, שהובילה למאסרו להתאבדותו בשתיית רעל.

הגותו הפוליטית – הלגאליזם (法家)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורתו הלגליסטית של האן פיי דזה, מבוססת על שני עקרונות בסיסיים, שהנחילו שני הפילוסופים הלגליסטים הגדולים שקדמו לו: שָׁאנְג יָאנְג (商鞅) ושֶׁן בּוּהָאי (申不害). שאנג יאנג (338 לפנה"ס-390 לפנה"ס) ששימש בכיר בחצר השליט של ממלכת צ'ין היה הפילוסוף הלגאליסטי המזוהה ביותר עם עקרון החוק (法) והשוויון בפני החוק. שן בוהאי (נפטר ב-337) פיתח את הביורוקרטיה הלגליסטית, שהיא בעיקר הדרכים הסמויות בה שומר השליט על כוחו, הן מול העם ובעיקר אל מול פקידיו ושריו. האן פיי דזה איחד ופיתח את העקרונות הלגליסטים הללו, ופירט אותם ב-55 פרקים של ספר הנושא את שמו, שמטרתו לאפשר לשליט לשמר את כוחו ולשלוט על המדינה ותושביה.

בעוד הקונפוציאניזם הדגיש כי הקפדה על הטקסיות וריטואל נוקשה, שמבוססים על חוכמתם של "חכמים הקדמונים", הם הבסיס למציאת ה"דאו", ואילו הדאואיזם הטיף להגעה להרמוניה המבוססת על "דרך הטבע". על-פי הלגאליזם, על המוסדות הפוליטיים להשתנות בעקבות שינויים היסטוריים ולהתאים את עצמם לרוח התקופה .כך, שאם בתקופת "הקדמונים", שפע פרנסה ומזון אפשרו לבני האדם להתנהג בנדיבות, ואילו בתקופתו של האן פיי דזה, מלחמות וגידול באכולוסיה הובילו לבצורות ולמחסור קשה. במצב כזה, אין לצפות מהאזרחים שינהגו בדומה לתקופות שפע, ועל כן על הממשל לשנות את חוקיו בהתאם. אין זה תפקידו של השליט להפוך את נתיניו ל"טובים" אלא למנוע מהם לפגוע באחרים ולערער את שלטונו.

בבסיס הלגאליזם, דחייה של הסנדרטיים המוסריים של הקונפוציאניזם ושל עקרון "האנושיות" הקונפוציאני, הלגאליזם מגדיל לעשות כאשר הוא מבוסס על ההנחה כי טבע האדם רע ואנוכי בבסיסו - עיקרון המנוגד לעיקרון ה"אנושיות" הקונפוציאני. בעוד הקונפוצאניזם קורא לטיפוח והדגשת המידה הטובה, ההתנהגות המוסרית וההרמוניה, הלגאליסטים מתרכזים בשימור שלטון השליט כערך עליון.

בלגאליזם הסמכות לשלטון איננה נובעת ממקור כוח אוניברסלי או חיצוני, אלא מבוססת כולה על כוחו של השליט, מתוקף היותו השליט. על כן, תכלית השלטון היא שליטה במדינה ובאוכלוסייה ושימור מעמדו של השליט, כאשר המטרה תושג, באמצעות חוקים נוקשים הנאכפים על ידי ענישה חמורה לעוברים על החוק ותגמול לפועלים על פיו. החוק הוא מעל הפרט, האצילים לא יכולים לדחותו והאמיצים לא יכולים לצאת כנגדו. עונש על הפרת החוק יכלול גם את בכירי הממשל, כשם שפרס על ציות לחוק יינתן גם לפשוטי העם. שימוש באלימות, מלחמה ודיכוי כל מחשבה עצמאית, הם אמצעים לגיטימיים להשגת המטרה של שמירה וביסוס מעמדו של השליט.

בסופו של דבר, הברוטליות של השלטון הלגליסטי שהוביל צ'ין שה-חואנג, הייתה אחת הסיבות לנפילת שלטונו ב-208 לפנה"ס[2].

עם זאת, היו גם היבטים חיוביים ללגאליזם: התאוריה פורצת דרך בהיבטי זניחת העבר והסתכלות על ההווה. בעוד הקונפוציאניזם והדאואיזם סימנו את מטרתם כהגעה להרמוניה של החכמים הקדמונים. הלגליזם ממקדים את חזונם בהתאמה למציאות משתנה תוך דרישה לתוצאות אובייקטיביות וריאליסטיות.

הלגאליזם כתת-אסכולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הניגוד בין הלגאליזם לקונפוציאניזם, בהיבט "השלטון באמצעות החוק" לעומת "השלטון באמצעות המידה הטובה", ישנם הרואים בלגאליזם הרחבה של הקונפוציאניזם בתחום שיטות הממשל, ולא תורה פילוסופית נפרדת. הפילוסוף האמריקאי אימס (Ames) הגדיר את הלגליסטים יותר כפרגמטיסטים מקיאוולים ופחות כבעלי תורה פילוסופית נפרדת.[3]

כתביו של האן פיי דזה הזמינים ברשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האן פיי דזה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הערך אודות האן פיי דזה באינציקלופדית בריטניקה
  2. ^ Wing Tsit – Chan, 1963, A source book in Chinese philosophy, Prinston University Press
  3. ^ Ames Roger : The Art of Rulership: A Study in Ancient Chinese Political Thought University of Hawaii Press, Honolulu, 1983