האנדרטה הלאומית לטיסה 93
 | |
| קיר השיש הלבן ועליו שמות הנספים הממוקם על נתיב הטיסה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | אנדרטה |
| על שם |
טיסה 93 של יונייטד איירליינס  |
| מיקום | סטוניקריק, סומרסט, פנסילבניה (העיר הקרובה ביותר) |
| מדינה | פנסילבניה, ארצות הברית |
| מפעיל |
שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – 24 בספטמבר 2002 |
| תאריך פתיחה רשמי | 10 בספטמבר 2011 (קיר השמות) 9 בספטמבר 2018 (מגדל הקולות) |
| מידות | |
| שטח | 22 קמ״ר, מתוכם 4 קמ״ר פדרליים |
| קואורדינטות | 40°03′22″N 78°54′26″W / 40.056111111111°N 78.907222222222°W |
| Flight 93 National Memorial | |
  | |
האנדרטה הלאומית לטיסה 93 (באנגלית: Flight 93 National Memorial) היא אנדרטה שנבנתה להנצחת זכר הנספים בטיסה 93 של יונייטד איירליינס, שהייתה אחת מארבעת המטוסים שנחטפו בפיגועי 11 בספטמבר. לחימתם של נוסעי וצוות הטיסה בטרוריסטים הובילה להתרסקות, שמנעה מהם מלהשיג את מטרתם. האנדרטה ממוקמת סביב אתר ההתרסקות בעיר סטוניקריק שבמחוז סומרסט, פנסילבניה, 126 ק"מ דרומית מזרח לפיטסבורג ו־364 ק"מ מערבית לפילדלפיה.
זמן קצר לאחר ההתרסקות הוקמה אנדרטה זמנית ל-40 הקורבנות. השלב הראשון של האנדרטה הקבועה הושלם, נפתח ונחנך ב-10 בספטמבר 2011, ערב יום העשור לפיגועים.[1] האנדרטה מעוצבת כגרסה שונה של היצירה "ירח החיבוק" מאת פול ומילנה מרדוק.
מרכז מבקרים העשוי מבטון וזכוכית נפתח ב-10 בספטמבר 2015,[1] על גבעה המשקיפה על אתר ההתרסקות ועל קיר השמות העשוי משיש לבן.[2] התצפית במרכז המבקרים וקיר השיש הלבן מיושרים שניהם לאורך המסלול שבו חלפה טיסה 93.[2][3]
הטיסה והתרסקותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טיסה 93 של יונייטד איירליינס
מבין ארבעת המטוסים שנחטפו ב-11 בספטמבר 2001, טיסה 93 של יונייטד איירליינס היא היחידה שלא הגיעה ליעדם המתוכנן של החוטפים, שלכאורה היה הקפיטול בוושינגטון הבירה, משכנו של הקונגרס של ארצות הברית.[4] כמה מהנוסעים ואנשי הצוות ביצעו שיחות טלפון סלולריות מהמטוס החטוף, בהן שמעו על ההתקפות המקבילות במרכז הסחר העולמי בניו יורק והפנטגון במחוז ארלינגטון שבווירג'יניה. הם החליטו להסתער ולהשתלט מחדש על המטוס מידי החוטפים. המטוס התרסק בשדה בעיר סטוניקריק, כ־240 ק"מ צפונית-מערבית לוושינגטון הבירה, והרג את כל 40 הנוסעים ואנשי הצוות, ואת ארבעת הטרוריסטים.
האנדרטה הזמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים הראשונות לאחר מכן, אתר ההתרסקות היה מוקף בגדרות וסגור לציבור, למעט בני משפחות הנספים. האנדרטה הזמנית להנצחתם הייתה ממוקמת באותן השנים על צלע גבעה, במרחק 450 מטרים מאתר ההתרסקות עצמו. היא כללה גדר טבעות באורך 40 רגל (12 מטרים) – אורך המנציח את 40 הנוסעים ואנשי הצוות – שעליה יכלו המבקרים להשאיר פרחים, דגלים, כובעים, מחרוזות תפילה ופריטים אחרים. שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית אסף את אותם פריטים.[5]
ערים רבות הביעו רצון להנציח את גיבורי טיסה 93. בין הראשונות הייתה מרשל, טקסס, שבהוראת ועדת העיר, קראה לרחוב "טיסת יונייטד 93" בראשית 2002. הדוברת המרכזית הייתה ברברה קטוצי, אמה של הנספה לורן גרנדקולס.[6]
סמוך לגדר הוקמו כמה אנדרטאות ובהן לוח שמות העשוי מברונזה, דגלים וצלב גדול. האנדרטה הזמנית כללה גם שורה של מלאכי עץ קטנים, אחד לכל נוסע או איש צוות. על מעקות הבטיחות באנדרטה היו גם הודעות בכתב יד.[5] באתר ההנצחה היה גם מבנה קטן בו יכלו המבקרים לחתום על ספר אורחים. הבניין אויש על ידי מתנדבי שירות הפארקים הלאומיים, שנקראו "שגרירים"; תפקידם היה לענות על שאלות. בשנים שלאחר הפיגועים הגיעו לאתר ההנצחה כ-150,000 מבקרים מדי שנה, מספר שהגיע לכמעט מיליון איש נכון ליולי 2008.[7]
האנדרטה הזמנית, ששכנה במשך שנים על קרקע שהחכירה לאנדרטה סבונבק בע"מ, חברת פחם שבסיסה בסומרסט, פנסילבניה, הועברה ב-2008 מכיוון שהחברה לא חידשה את חוזה ההחכרה.[7] היא הועברה לרוחב הכביש על קרקע שהיא חלק מכ-900 דונם (360 הקטרים) שקרן משפחות טיסה 93 קנתה ב-2008.[7]
האנדרטה הקבועה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 במרץ 2002, חבר הקונגרס ג'ון מורטה הציג הצעת חוק בבית הנבחרים של ארצות הברית להקמת אנדרטה לאומית שפותחה על ידי ועדה, ובסופו של דבר תנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים. ב-16 באפריל 2002, הסנאטור ארלן ספקטר הציג בסנאט הצעה של "חוק הזיכרון הלאומי לטיסה 93". ב-10 בספטמבר 2002, הצעת החוק עברה בשני בתי הקונגרס. הצעת החוק הסופית חרגה במפורש את ארבעת החוטפים מהנצחה. כאשר נחתם על ידי הנשיא ג'ורג' ווקר בוש ב-24 בספטמבר 2002, הוא הפך לחוק ציבורי מס' 107–226, והאתר היה רשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.[8] עד ספטמבר 2005, הוועדה המייעצת של טיסה 93 נדרשה לשלוח למזכיר הפנים ולקונגרס המלצות לתכנון, עיצוב, בנייה וניהול ארוך טווח של אנדרטה קבועה. החוק גם קבע רכישת כל קרקע נדרשת ממוכרים מרצון.[9]
מסע האנדרטה הלאומית לטיסה 93 היה שותפות בין משפחות טיסה 93, הוועדה הפדרלית המייעצת של טיסה 93, כוח המשימה לזיכרון טיסה 93, שירות הפארקים הלאומיים, קרן הפארק הלאומי ונציגים רבים של ארגונים מקומיים, ממלכתיים ולאומיים, סוכנויות ואינטרסים, כמו גם אנשים מרחבי העולם על מנת לבנות אנדרטה קבועה. שותפות ציבורית-פרטית זו, שהושקה ב-2005, ביקשה לגייס 30 מיליון דולר מאנשים, תאגידים וקרנות פילנתרופיים כדי לאפשר את בניית האנדרטה הלאומית לטיסה 93. לאחר 14 שנים של תכנון ופיתוח, הושלמה האנדרטה הלאומית לטיסה 93 ונפתחה לבני משפחתם של הקורבנות ב-10 בספטמבר 2015, יום לפני ציון יום השנה לפיגועים.[1][3]
רכישת הקרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
גבולות האנדרטה הלאומית משתרעים מכביש למברטסוויל לכביש 30 של ארצות הברית (כביש לינקולן המהיר), שם נמצאת הכניסה. מדובר בכ-2,200 אקר (890 דונם), מתוכם כ-1,000 אקר (400 דונם) בבעלות פרטית אך מוגנים באמצעות הסכמי שותפות. אתר ההנצחה עצמו הוא שטח בצורת קערה בשטח של 400 אקר (160 דונם), עם 1,800 אקר (730 דונם) מסביב כחיץ.[10] בדצמבר 2002 תרם בעל הקרקע טים למברט 6 דונם (2.4 דונם) באתר ההתרסקות ונכנס לדיונים עם הקרן לשימור לגבי תוספת של 160 אקר (65 דונם).[11] באמצעות כמה כספים שנתרמו מקבלות עבור הסרט טיסה 93, ארגון משפחות טיסה 93 רכש 3 דונם (1.2 דונם) בקיץ 2006. הארגון ביקש מימון פדרלי של 10 מיליון דולר לשימוש לרכישת קרקע.[10] בנובמבר 2006, קרן השימור רכשה 100 אקר (40 דונם) כקרקע חיץ, שתנוהל על ידי ועדת המשחקים של פנסילבניה.[12] PBS Coals Inc מכרה 900 אקר (360 דונם) לארגון המשפחות במרץ 2008.[13]
סבונבק בע"מ החזיקה בחלקה של 275 אקר (111 דונם), שהייתה מכרה רצועה שהוחזר. מייקל סבונבק, שעבד עם השמאי רנדל בל, הגיש מכתב לשירות הפארקים הלאומיים בנובמבר 2003 ובו תוכניות לבנות מוזיאון ומרכז מבקרים על אדמתו. אף על פי שבעלי הנכסים האחרים מכרו את אדמתם עבור האנדרטה, חברת סבונבק האמינה שההתרסקות העלתה את ערך הנכס של הקרקע שלה ל-23.3 מיליון דולר, בעוד שהממשלה הכירה רק בקרקע כשווה 610,000 דולר. הוועדה המייעצת של טיסה 93 ומשפחות טיסה 93 כתבו מכתב לנשיא ג'ורג' ווקר בוש, וביקשו ממנו להוציא צו מנהלי שיאשר את השימוש בהפקעה מובהקת להבטחת הקרקע.[14] במקום זאת, סנאטורים מטעם פנסילבניה דחפו תיקון דרך הקונגרס שאפשר למחלקת הפנים לתפוס את האדמה לפי תחום מובהק.[15] שאלת הפיצוי עדיין לא נפתרה, ולכן התיק של United States v 275.81 Acres of Land הובא בפני בית משפט מחוזי פדרלי כדי לקבוע פיצוי ראוי עבור הנכס. הוועדה שמונתה על ידי בית המשפט הגיעה למסקנה כי הפיצוי המתאים הוא 1,535,000 דולר.[16]
תחרות העיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחירת העיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוועדה החליטה לבחור את העיצוב לאנדרטה באמצעות תחרות עיצוב רב-שלבית במימון מענקים מקרן היינץ וקרן ג'ון ס. וג'יימס ל. נייט. התחרות החלה ב-11 בספטמבר 2004 (יום השנה השלישי לפיגועים); מעל 1,000 ערכים הוגשו באינטרנט.[17] בפברואר 2005 נבחרו חמישה פיינליסטים להמשך פיתוח ובחינה. חבר השופטים האחרון, בן 15 חברים, כלל בני משפחה, אנשי מקצוע בתחום העיצוב והאמנות, ומנהיגים קהילתיים ולאומיים. לאחר שלושה ימים של סקירה ודיונים, הם הכריזו על הזוכה ב-7 בספטמבר 2005: Crescent of Embrace על ידי צוות עיצוב בראשות פול ומילנה מרדוק מלוס אנג'לס.
העיצוב כלל "מגדל קולות", שהכיל 40 פעמוני רוח - אחד לכל נוסע וחבר צוות שנספה. ירח היה נוצר על ידי שביל עגול מרופד בעצי מייפל אדומים העוקב אחר צורת הקערה הטבעית של הארץ. ארבעים חורשות של אדר סוכר אדום ועצי אלון לבנים מזרחיים היו אמורים להיות נטועים מאחורי הירח. קיר צפחה שחור יסמן את קצה אתר ההתרסקות, שבו קבורים הקורבנות.
מספר בלוגרים וקבוצות דתיות מתחו ביקורת על העיצוב החדש.[18] חבר חבר מושבעים טום ברנט האב, שבנו נהרג בהתרסקות, אמר שהוא נשא נאום נלהב בפני חבריו המושבעים על מה שהוא הרגיש שהירח מייצג. "הסברתי שזה חוזר מאות שנים אחורה כסמל אסלאמי עתיק יומין... אמרתי להם שנהיה לצחוק אם נעשה את זה", אמר ברנט.[19] הנציג טום טנקרדו מקולורדו התנגד לצורת העיצוב "בגלל השימוש הבולט של הסהר כסמל באסלאם". מייק רוזן מ"רוקי מאונטיין ניוז" כתב: "ביום השנה ל-11 בספטמבר, לא קשה לדמיין את אל-קאעידה חוגגים את ירח עצי האדר, הופך לאדום בסתיו, "חובק" את אתר ההתרסקות של טיסה 93. להם, זה יהיה אנדרטה לחללי הקדושים שנפלו. למה להזמין את זה? פשוט תמציא עיצוב אחר שמבטל את המשמעות והמחלוקת".[20] האדריכל טען שהיישור היה מקרי ושאין כוונה להתייחס לסמלים מוסלמים, עם דבריו הסכימו איתו כמה מהמשפחות של הקורבנות.[21] ארגון אל-קאעידה וקבוצות הג'יהאד המזוהות איתו משתייכים לתנועה הסלפית, שבדרך כלל אינה רואה בירח סמל הייך לאסלאם, ורואה בו חידוש מאוחר יותר של אימפריות פחות אדודות לכאורה.[22]
אחרים מתחו ביקורת על העיצוב כלא ייצוגי מדי. ג'יימס לילק, עיתונאי ופרשן לענייני אדריכלות, כתב:[23]
"אנחנו לא צריכים פסלי ענק של החבר'ה שדוחפים את עגלת המשקה לתוך הדלת. אבל למרות שאנדרטה כזו תהיה פדנטית, הדורות הבאים יסיקו את העלילה. כל מה שאתה מקבל מירח החיבוק הוא אנחה נוגה של יגון מקיף ומחילה, כאילו חייהם של כל המתים במקום הזה היו שווים בטרגדיה. הם לא."
עיצוב שונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתגובה לביקורת, הסכים המעצב לשנות את התוכנית. האדריכל האמין שניתן לשמור על האלמנטים המרכזיים על מנת לספק ביקורת. "זו מאכזב שיש פרשנות שגויה ועיוות פשטני של העניין הזה, אבל אם זה אכן עניין ציבורי, אז זה משהו שננסה לפתור בצורה אשר תשמור על התכונות החיוניות", אמר מרדוק בראיון טלפוני לסוכנות הידיעות AP.[24]
לאנדרטה המעוצבת החדשה יש צורה פשוטה של עיגול, בניגוד לסהר. עיצוב המעגל חצוי על ידי מסלול הטיסה, המסומן על ידי קרחת יער בעצים. העיצוב החדש היה אמור להדגיש את אזור ההשפעה. לדברי אדריכל האנדרטה, פול מרדוק:[25]
"... שביל הליכה מתקרב ממגרש הגעה לאורך שפת האדמה הקדושה ומשקיפה עליה. השביל מתרחב בסופו של דבר משער טקסי. וקיר השמות, המורכב מ-40 לוחות של לוחות בעובי 3 אינץ' (7.6 ס"מ) של גרניט לבן מלוטש, בגובה 8 רגל (2.4 מ'), על כל אחד מהם כתוב שם 40 הגיבורים. שני קירות שמאגפים את השער מצופים בגרניט לבן מלוטש ומסלול הטיסה מרוצף בגרניט שחור. מעבר לשער נמצא אתר ההשפעה... נטוע בפרחי בר, וחורשת הרוש שמעבר לו."
בנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלב 1: קיר השמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלות האנדרטה הקבועה נאמדה ב-60 מיליון דולר. נכון למרץ 2011, 20 מיליון דולר בתרומות פרטיות גויסו, חבר העמים של פנסילבניה סיפק 18.5 מיליון דולר, והקונגרס הפקיד 10 מיליון דולר; משפחות הקורבנות של טיסה 93 דחקו בקונגרס להקצות 3.7 מיליון דולר נוספים בתקציב שנת הכספים 2012. האנדרטה הקבועה תוכננה במקור להיחנך ב-11 בספטמבר 2011; יום העשור לפיגועים. עם זאת, קצב הבנייה התעכב, בין היתר, בשל מחסור במימון ובגלל השפל הכלכלי הכללי באמריקה.
הקרקע נשברה ב-8 בנובמבר 2009, בטקס בראשות מזכיר הפנים קן סלזאר ובהשתתפות המושל אד רנדל, הסנאטור בוב קייסי והנציגים ג'ון מורטה וביל שוסטר, כמו גם פקידי הפארק הלאומי, המגיבים הראשונים, ובני משפחתם של הקורבנות.[26] קיר השמות הושלם ב-2011.[27]
שלב 2: מגדל הקולות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2017, החלה בנייתו של "מגדל הקולות" המונומנטלי בגובה 93 רגל (28 מ'). המגדל מכיל 40 פעמוני רוח - אחד לכל נוסע וחבר צוות שמת בהתרסקות, אך אף אחד עבור המחבלים שכן הם היו אחראים לחטיפה. המגדל מהווה את שער הכניסה לאנדרטה הלאומית ונראה מכביש 30 של ארצות הברית. הוא המבנה הגדול ביותר שנבנה אי פעם, מגדל הבטון הטרומי תומך בפעמוני אלומיניום מלוטשים באורך של 5 רגל (1.5 מ') עד 10 רגל (3.0 מ') ו גוונים שונים (קולות). המגדל, שנבנה מ-274 טונות קצרות (249 ט') של בטון ופלדה, נבנה על ידי ל.ס. פיורי.[28] את גובה הצלצולים הגה המלחין סמואל פלמן ונבנה על ידי יועץ הנדסת רוח, מהנדס אקוסטיקה ויוצר כלי נגינה. אבות טיפוס נבדקו בסימי ואלי, קליפורניה, מורטון, אילינוי, והמדבר באריזונה - אתרים עם תנאי רוח דומים לאנדרטה, הממוקמת באזור של מהירויות רוח ממוצעות גבוהות יחסית, ובסמוך לה חוות רוח.
בניית המגדל הראשי הסתיימה בשנת 2018 והותקנו שמונה מתוך ארבעים פעמוני הרוח. בספטמבר 2020, פעמוני הרוח הנותרים הותקנו על ידי ARCH Production & Design NYC[29] יחד עם המנגנון שמאפשר להם לצלצל.
חניכת שלבי האנדרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השלב הראשון של האנדרטה נחנך ב-10 בספטמבר 2011 (יום העשור לפיגועים), בטקס פומבי בהשתתפות סגן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, הנשיאים לשעבר ג'ורג' ווקר בוש וביל קלינטון, יושב ראש בית הנבחרים ג'ון ביינר, מכובדים נוספים ובני משפחה של הנוסעים, ואלפי אזרחים אחרים.[30][31] במהלך הטקס הודיע קלינטון כי הוא וביינר יפתחו במאמץ גיוס כספים לגיוס 10 מיליון דולר הנדרשים להשלמת האנדרטה.[32][33] הזמרת-יוצרת שרה מקלכלן ביצעה גם את "Angel" וגם את "I Will Remember You" בטקס החנוכה. פעמוני הזיכרון נשמעו 40 פעמים, פעם אחת עבור כל אחד מהנוסעים והצוות כפי שהוקרא שמותיהם, מסורת ממצוות ה-11 בספטמבר השנתית.
מגדל הקולות נחנך ב-9 בספטמבר 2018 (יומיים לפני יום השנה לפיגועים).[34]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של האנדרטה הלאומית לטיסה 93 (באנגלית)- האנדרטה הלאומית לטיסה 93, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 "Flight 93 National Memorial - Sources and Detailed Information". nps.gov. National Park Service. n.d. נבדק ב-31 בינואר 2017.
13. When will the Memorial be finished?
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Flight 93 National Memorial - Frequently Asked Questions (FAQs)" (PDF). nps.gov. National Park Service. במאי 2013. pp. 22–23. נבדק ב-31 בינואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "A Long Road to a Place of Peace for Flight 93 Families". The New York Times. 9 בספטמבר 2015. נבדק ב-9 בספטמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Al-Jazeera offers accounts of 9/11 planning". CNN. ספטמבר 12, 2002. אורכב מ-המקור ב-20 בפברואר 2006. נבדק ב-23 באוגוסט 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Curl, Joseph (10 בספטמבר 2002). "Visitors flock to Flight 93 crash site". The Washington Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Minutes of the Marshall City Commission, November 2001
- ^ 1 2 3 Hamill, Sean D. (28 ביולי 2008). "Land Dispute Moves Memorial for 9/11 Victims Across a Pennsylvania Road". The New York Times. נבדק ב-1 בספטמבר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Flight 93 National Memorial Act (P.L. 107-226)" (PDF). National Park Service, U.S. Department of the Interior. 24 בספטמבר 2002. נבדק ב-3 באוקטובר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Flight 93 National Memorial Act, H.R. 3917, 107th Cong. (2002).
- ^ 1 2 Worden, Amy (10 בספטמבר 2006). "Flight 93 memorial gets momentum; The purchase of land near Shanksville, Pa., began with "a first small step" of three acres". The Philadelphia Inquirer.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Levin, Steve (6 בדצמבר 2002). "Flight 93 memorial gets a lift". Pittsburgh Post-Gazette.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "100 acre (0.40 קילומטרים רבועים) near Flight 93 memorial is acquired". The Philadelphia Inquirer. 2 בנובמבר 2006.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Hamill, Sean D. (19 במרץ 2008). "Flight 93 Memorial Effort Gains Over 900 acres". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-5 באוגוסט 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ National Park Service, Flight 93 Memorial Task Force and Flight 93 Advisory Commission Briefing Reports (2009)
- ^ Consolidated Appropriations Act, H.R. 2764, 110th Cong. (2007), 2122
- ^ United States v 275.81 Acres of Land, More or Less, Situated in Stonycreek Twp., 275 F Supp 2d 8 (WD Pa 2014).
- ^ Lake, Alison (10 בנובמבר 2006). "Field of Honor". Public CIO magazine. Government Technology.
{{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל) - ^ Jennifer Lucchino (אוקטובר 1, 2005). "'Crescent of Embrace' chosen for Flight 93 Memorial design". Architectural Record. אורכב מ-המקור ב-יוני 12, 2011. נבדק ב-ספטמבר 17, 2009.
- ^ Paula Reed Ward (16 בספטמבר 2005). "Designer of Flight 93 memorial receptive to changes". Pittsburgh Post-Gazette. נבדק ב-23 באוגוסט 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mike Rosen (22 בספטמבר 2005). "Let's roll, sans crescent". Rocky Mountain News. אורכב מ-המקור ב-14 בדצמבר 2005. נבדק ב-23 באוגוסט 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hamill, Sean D. (4 במאי 2008). "Design of a memorial to Flight 93 keeps families sparring". The New York Times. נבדק ב-24 בדצמבר 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Salih Al-Munajjid, Muhammed. "Taking the crescent as a symbol". Islam Question & Answer. Islam Q&A. נבדק ב-12 בספטמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "September 11th Memorials — The Construction Continues". אורכב מ-המקור ב-אוקטובר 6, 2014. נבדק ב-אוקטובר 4, 2014.
- ^ Swauger, Kirk (15 בספטמבר 2005). "Flight 93 design provokes uproar". The Tribune-Democrat (באנגלית). נבדק ב-2021-05-03.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ "New Image of Flight 93 National Memorial Unveiled". Flight 93 National Memorial. May 4, 2009
- ^ "Ground Breaking Ceremony". National Park Service. 28 באוקטובר 2009.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ Taylor, Alan. "9/11: The Flight 93 National Memorial - The Atlantic". www.theatlantic.com (באנגלית). נבדק ב-2021-05-03.
- ^ Hurst, David (10 בספטמבר 2018). "PHOTO GALLERY | Tower dedication honors voices silenced by Flight 93 tragedy". The Tribune-Democrat (באנגלית). נבדק ב-2021-02-27.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ "Flight 93 "Tower of Voices"".
- ^ Seelye, Katharine Q. (2011-09-10). "In Shanksville, Thousands Gather to Honor Flight 93 Victims". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-05-03.
- ^ Seelye, Katharine Q. (2011-09-11). "In Pennsylvania, a Wall of Names". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-05-03.
- ^ "September 11, 2011 Weekend". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-יוני 29, 2011. נבדק ב-יולי 6, 2011.
- ^ "MSNBC Live Broadcast of the ceremony and reported news". MSNBC News. אורכב מ-המקור ב-10 בספטמבר 2011. נבדק ב-10 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "September 9 Tower of Voices Dedication - Flight 93 National Memorial (U.S. National Park Service)". www.nps.gov (באנגלית). נבדק ב-2021-02-27.
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
