האנדרטה הלאומית לשלום ולצדק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
האנדרטה הלאומית לשלום ולצדק
The National Memorial for Peace and Justice
לוחות הזיכרון באנדרטה
מידע
שנת ההקמה 2018
מיקום מונטגומרי, אלבמה
מייסדים היוזמה לצדק שווה עריכת הנתון בוויקינתונים
museumandmemorial.eji.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האנדרטה הלאומית לשלום ולצדקאנגלית: National Memorial for Peace and Justice הידוע גם בשם National Lynching Memorial (אנדרטת הלינצ'ינג הלאומית)[1] היא אתר הזיכרון הלאומי להנצחת קורבנות הלינץ' בארצות הברית, ולהכרה בעבר של הטרור הגזעי. היא הוקמה על ידי היוזמה לצדק שווה בעיר מונטגומרי, שבאלבמה ונפתחה ב-26 באפריל 2018.[2][3]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרטה נבנתה על שטח של 24 דונם באזור מרכז העיר של בירת מדינת אלבמה, על ידי היוזמה לצדק שווה (Equal Justice Initiative, EJI), מוסד ללא כוונת רווח המבוסס במונטגומרי. הארגון הוא גם אחראי על הקמת מוזיאון המורשת: מעבדות ועד כליאה המונית. בסמוך לאתר שוק העבדים במונטגומרי שבו אפריקאים-אמריקאים משועבדים נמכרו במכירות פומביות.[4] עלות פיתוח ובניית מתחם האנדרטה מוערכת ב-20 מיליון דולר, אשר גויסו מקרנות פרטיות.[5] מייסד EJI, בריאן סטיבנסון, שאב השראה מאנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו בברלין, גרמניה, וממוזיאון האפרטהייד ביוהנסבורג, דרום אפריקה, כדי ליצור אנדרטת זיכרון ראשונה ויחידה לקורבנות עליונות לבנה בארצות הברית.[6]

על ידי לימוד רשומות מחוזות ברחבי ארצות הברית, חוקרים תיעדו כמעט 4400 מקרי "לינצ'ים של טרור גזעני" בין 1877 ו-1950.[7][6][8] שגיאה עם שמו של קורבן, דולות, מינסוטה, היה מתוקן. טעות, על פי קיארה בון, סגן מנהל תוכנית על EJI, עדויות שני שגיאה, בדותות עכשווית העיתון מדווח: "לעיתים קרובות העיתונות המרכזית הסיקור של אלה לינץ' אירועים היה משהו שלא להחזיק עד היושרה העיתונאית על ידי הסטנדרטים של היום".[9]

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז המתחם עומדת כיכר הזיכרון, שבה תלויים 805 מלבני פלדה, בגודל ובצורת ארונות קבורה, המייצגים את כל המחוזות בארצות הברית שבהם תועדו אירועי לינץ', כפי שדווחו במחקר שפורסם על ידי EJI, Lynching in America: Confronting the Legacy of Racial Terror ‏(2017). היו יותר מ-4300 לינצ'ים של אפריקאים-אמריקאים מתועדים אשר אירעו בין 1877–1950, ואשר התרכזו ב-12 מדינות הדרום, אך גם במספר מדינות אחרות. האנדרטה היא העבודה הגדולה הראשונה בארצות הברית אשר נוקבת בשמות הקורבנות וחולקת להם כבוד.[10] על כל אחד מלוחות הפלדה חרוטים שמות של נרצחי לינץ'.

מרכז ההנצחה עוצב על ידי MASS Design Group[11] מבוסטון יחד עם מעצבי התאורה Lam Partners,[4] והוא נבנה על שטח של 24 דונם שנרכשו על ידי EJI.[2][12] יצירות אמנות במוזיאון כוללות פסל על העבדות מאת האמן הגאנאי קוואמה אקוטו-באמפו, פסל "המוקדש לנשים שהחזיקו את חרם האוטובוסים של מונטגומרי" של האמנית דיינה קינג, כדי לייצג את תקופת המאבל על זכויות האזרח; וכן עבודה המתייחסת לאלימות המשטרתית של היום ולמערכת המשפט המוטה מאת האנק וויליס תומאס.[11]

במיצבו של האנק וויליס תומאס, Rise Up, המוקד הוא קיר, ומתוך הקיר יוצאים פסלים של ראשים וגופים שחורים המרימים את ידיהם בכניעה לצופה. היצירה מעלה את הרעיון של ניראות, שהיא גם המטרה של כל האנדרטה. הצופה מתבקש להתמקד, ולראות את הנושא של יצירת האמנות. לעומת העבודות האחרות שבמתחם, אשר מעלות סוגיות היסטוריות, פסל זה מתייחס לנושא העכשווי של ברוטליות משטרתית נגד אנשים שחורים. האנק וויליס תומאס אמר על עבודתו שהוא רואה אותה כמעלה שאלות שצריך לשאול.[13]

מחוץ למבנה, בשטחים המטופחים המקיפים אותו, מוצבים ספסלים עליהם המבקרים יכולים לשבת כדי להרהר. אזורים אלו מוקדשים לכיבוד והנצחת פעילים כגון אידה ב' ולס, אשר בשנות ה-1890 סיכנה את חייה כדי לדווח את האמת לגבי לינצ'ים.[14] שם מונחים בשורות עמודי פלדה זהים לאלה התלויים באנדרטה. עמודים אלה נועדו להיות זמניים, והיוזמה לצדק שווה מבקשת מנציגי כל המחוזות לבוא ולקחת את העמודים המתייחסים לאזורם, ולהקים עמם אנדרטאות מקומיות.[15] חודש לאחר פתיחת המתחם בתחילת 2018, דווח בעיתונות שמחוז מונטגומרי, לאחר קבלת עתירה מאזרחים, שוקל לבקש את העמודים שלו, ושהעיר מונגומרי והמחוז דנו בעניין עוד לפני העתירה.[16]

החשיבות לתיירות המקומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שנות ה-1990 הוקדש אך מעט תשומת לב במונטגומרי למורשתה הכואבת של עבדות וגזענות, אבל עכשיו העיר משווקת את עצמה בעזרת מבנים ומתחמים המקושרים למאבק על זכויות האזרח ולהיסטוריה של העבדות,[17] והעיר נרשמה כיעד ראשי של הניו יורק טיימס לשנת 2018.[18] לי סנטל, נציג של משרד התיירות של אלבמה, הודה כי אנדרטת הזיכרון הלאומי מציעה מפגש שונה וכואב: "רוב המוזיאונים מציגים את הנושא באופן אובייקטיבי ושפיר...המקום הזה לא כמוהם. הוא אגרסיבי, פוליטי. ... זהו חלק בהיסטוריה האמריקאית אשר מעולם לא טופל באופן בוטה וישיר".[17] ראש העיר טוד סטריינג' אמר שהאנדרטה מציעה "את הסיכוי הטוב ביותר של האומה שלנו לפיוס".[19]

טקסי הפתיחה, שנערכו במאי 2018, משכו קהלים גדולים של מבקרים למונגומרי.[20] בין המופיעים באירועי היו סטיבי וונדר, פטי לבל, ואשר.

האתר והמוזיאון הנלווה צפויים למונטגומרי גדילה משמעותית בתיירות,[20] גם אם מדובר ב"תיירות אפלה".[18] המספרים צפויים להגיע עד 100,000 מבקרים נוספים בשנה,[21] למרות התשתית של מונטגומרי אשר כפי הנראה אינה מספקת גישה קלה עבור מבקרים למרכז העיר.[22]

מוזיאון המורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף של אדמה מאתרי לינץ' ברחבי ארצות הברית, המוצג במוזיאון המורשת.

יחד עם האנדרטה נפתח מוזיאון המורשת: מעבדות ועד כליאה המונית. המוזיאון מציג תיעוד היסטורי לצד דרמטיזציה של העבדות והגזענות בארצות הברית. ההתקדמות דרך המוזיאון היא כרונולוגית, ומתחילה בעבדות, ומתקדמת דרך תקופות הלינצ'ינג והג'ים קרואו, דרך עידן המאבל לזכויות האזרח, ועד לזמן הווה.[11] הוא כולל מיצגים על השעבוד של אפריקאים-אמריקאים, גזענית ולינצ'ים, הפרדה גזעית, ואפליה גזעית. המתחם כולל יצירות אמנות נוספות של גלן ליגון, ג'ייקוב לורנס, אליזבת Catlett, טיטוס כפאר, וסנפורד ביגרס. אחת התצוגות היא אוסף של אדמה ממקומות בהם בוצעו לינצ'ים מרחבי ארצות הברית.[5] התערוכה מכוונת להראות את ההשפעה המכריעה של עבדות, לינץ', ודיכוי שחור ברחבי הארץ. המוזיאון מכיל 11,000 רגל מרובע של תצוגה, כולל היסטוריה שבעל פה, חומרים ארכיוניים, וטכנולוגיה אינטראקטיבית.[23]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Capehart, Jonathan (21 בדצמבר 2016). "What the lynching memorial will force us all to face". The Washington Post. 
  2. ^ 2.0 2.1
  3. ^ Campbell Robertson (25 באפריל 2018). "A Lynching Memorial Is Opening. The Country Has Never Seen Anything Like It.". New York Times (באנגלית). 
  4. ^ 4.0 4.1 Edgemon, Erin (16 באוגוסט 2016). "Nation's first memorial to lynching victims, museum set for Montgomery". The Birmingham News. 
  5. ^ 5.0 5.1 Miller, James H. (16 באפריל 2018). "Alabama memorial confronts America’s racist history". The Art Newspaper. 
  6. ^ 6.0 6.1 Robertson, Campbell (25 באפריל 2018). "A Lynching Memorial Is Opening. The Country Has Never Seen Anything Like It.". The New York Times. 
  7. ^ Robertson, Campbell (10 בפברואר 2015). "History of Lynchings in the South Documents Nearly 4,000 Names". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. 
  8. ^ "Equal Justice Initiative's report". Equal Justice Initiative's report (באנגלית). 
  9. ^ Weber, Tom (5 ביוני 2018). "National lynching memorial: A jarring, but understandable error to remember Duluth victim". Minnesota Public Radio. 
  10. ^ Song, Jean (16 באוגוסט 2016). "Alabama lynching memorial aims to confront ramifications of slavery". CBS News. 
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 Wright, Barnett (19 באפריל 2018). "What's inside Montgomery’s national peace and slave memorial museum opening April 26". Birmingham Times. 
  12. ^ "EJI Announces Plans to Build Museum and National Lynching Memorial". Equal Justice Initiative. 16 באוגוסט 2016. 
  13. ^ "Artist Spotlight: Hank Willis Thomas, United States". www.imodara.com. 
  14. ^ "Ida B. Wells: Lynching museum, memorial honors woman who fought lynching". The Washington Post. 
  15. ^ Henderson, Nia-Malika (9 באפריל 2018). "This new lynching memorial rewrites American history". CNN. 
  16. ^ Edwards, Brian (23 במאי 2018). "Montgomery County in talks to accept EJI monument". Montgomery Advertiser. עמ' 1, 6A. 
  17. ^ 17.0 17.1 Elliott, Debbie (26 באפריל 2018). "New Lynching Memorial Is A Space 'To Talk About All Of That Anguish'". NPR. 
  18. ^ 18.0 18.1 Baxter, Tom (4 ביוני 2018). "Dark Tourism: The world comes to Montgomery". Saporta Report. 
  19. ^ "Montgomery: 'Where past, present and future intertwine'". Montgomery Advertiser. 31 במאי 2018. 
  20. ^ "Heading to Montgomery? Make time for Atlanta's King sites". The Atlanta Journal-Constitution. 16 במאי 2018. 
  21. ^ Riales, Bill (17 במאי 2018). WKRG http://www.wkrg.com/news/state-regional/lynching-museum-could-boost-tourism/1184537119.  Missing or empty |title= (עזרה)
  22. ^ "Lynching memorial could turn Montgomery into tourist hot spot". The Birmingham News. 16 במאי 2018. 
  23. ^ Dafoe, Taylor (26 באפריל 2018). "A Look Inside the New Alabama Museum and Memorial Boldly Confronting Slavery and Its Brutal Legacy". Artnet.