האנה רייטש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
האנה רייטש
Hanna Reitsch
לידה 29 במרץ 1912
ילניה גורה, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 באוגוסט 1979 (בגיל 67)
פרנקפורט, גרמניה המערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Salzburger Kommunalfriedhof עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה, אוסטריה, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הלופטוואפה במלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה קפטן עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
  • מגן שלזיה (1971)
  • צלב הברזל, דרגה שנייה (1941)
  • צלב הברזל, דרגה ראשונה (1943) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האנה רייטשגרמנית: Hanna Reitsch‏; 29 במרץ 191224 באוגוסט 1979) הייתה טייסת נאצית בלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני). האשה היחידה שעוטרה בצלב הברזל מדרגה ראשונה והאישה הראשונה בעולם להטיס מסוק[1]. חברתו של אדולף היטלר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיה הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייטש נולדה ב-29 במרץ 1912 בעיר הירשברג בשלזיה (כיום העיר "ילנה גורה" בפולין). מגיל צעיר התעניינה בתעופה. היא החלה ללמוד רפואה וחלמה להיות רופאה מוטסת. בשנת 1932 החלה לעסוק בדאייה ובשנת 1933 עזבה את לימודי הרפואה, עברה להיות מדריכת דאייה וזכתה בפרסים בשבירת שיאי דאייה.

בשנת 1937 הוצבה רייטש כטייסת ניסויים במרכז הניסויים של הלופטוואפה. היא הטיסה מטוסי יונקרס Ju 87 והייתה האשה הראשונה שהטיסה הליקופטר.

כישורי הטיסה שלה, רצונה להתפרסם והפוטוגניות שלה, הפכו אותה במהרה לכוכבת של התעמולה הנאצית.

פרוץ מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הטיסה רייטש בטיסות ניסוי מספר מטוסים ביניהם מסרשמיט Me 163 Komet, ומספר מטוסי הפצצה. באחת הטיסות התרסק מטוסה והיא נפצעה קשה ואושפזה חמישה חדשים בבית חולים.

רייטש מקבלת מהיטלר את עיטור צלב הברזל דרגה שנייה (מרץ 1941). באמצע-הרמן גרינג. ראשון משמאל, ניקולאס פון בלוב, שלישו של היטלר לענייני הלופטוואפה

היטלר חיבב אותה ולאחר פציעתה וחזרתה לשירות, העניק לה במו ידיו את עיטור צלב הברזל מדרגה ראשונה.[2]

בשנים 19431944 עסקה בהקמת טייסת מתאבדים בפיקודו של אוטו סקורצני. הטייסת נקראה "טייסת לאונידס" (אנ') על שם לאונידס הראשון מלך ספרטה שניהל בראש 300 מלוחמיו קרב התאבדות נגד הצבא הפרסי של כסרכסס. רק לקראת סוף המלחמה היו מספר גיחות התאבדות על גשרי האודר שלא השפיעו על מהלך המלחמה.

רייטש השתתפה גם כטייסת ניסוי במודל המאויש של הרקטה V-1 בטיסה במהירויות גבוהות במטוס Me 163.

במלחמה התקרבה לגנרל הלופטוואפה רוברט ריטר פון גריים והפכה לחברתו לחיים.

הימים האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימים האחרונים של המלחמה החליט היטלר להדיח את הרמן גרינג מפקד הלופטוואפה, אותו האשים בבגידה. הוא ביקש מפון גריים להגיע לבונקר שלו בברלין מבלי להגיד לו את הסיבה לכך.

פון גריים ביקש מרייטש לעזור לו בהטסת המטוס הדו-מושבי הקטן מסוג פיזלר Fi156 שטורך. ב-26 באפריל 1945 הם טסו לברלין ונחתו במסלול מאולתר בטירגרטן ליד שער ברנדנבורג לקראת הנחיתה נפגע פון גריים ברגלו מאש רוסית אך רייטש השתלטה על המטוס והצליחה להנחיתו.[3]

בבונקר קידמה אותה ידידתה מגדה גבלס שחבקה אותה והביעה את תמהונה שעדיין נמצאו במישהו אומץ ונאמנות לבוא ולעמוד לצד הפיהרר, שכן הרוב, זולת קומץ אנשים, נוטשים אותו.

היטלר הגיע למרפאה בה טיפל רופאו האישי ברגלו של פון גריים. הוא אמר לו שהסיבה שקרא לו היא כדי למנות אותו למפקד הלופטוואפה במקום הרמן גרינג שבגד בו. היטלר הודיע להם שרצונו להישאר בבונקר ולהתאבד (מספר ימים לאחר מכן היטלר אכן התאבד) כדי לא ליפול בידי הרוסים. היטלר נתן לשניהם כמוסות רעל. הם ביקשו מהיטלר שירשה להם להישאר בבונקר כדי לכפר על מעשה הרמייה של גרינג.

כאשר נודע להיטלר שגם היינריך הימלר בגד בו והחל במשא ומתן עם בעלות הברית, הוא פקד על רייטש להטיס את פון גריים למפקדתו של קארל דניץ כדי להורות לו לעצור את הימלר.

ב-28 באפריל 1945 הוסעו רייטש ופון גריים בשריונית אל מטוס אימונים מסוג "אראדו 96" שהוסתר ליד שער ברנדנבורג. רייטש הצליחה להמריא תחת אש כבדה של הרוסים.[4]

במוצב הפיקוד של דניץ פגשה רייטש את הימלר והאשימה אותו בבגידה בפיהרר.[4] הימלר השיב לה כי ”היטלר היה מטורף מגאווה ומכבוד וצריך היה לעצור אותו זה מכבר”, וכי עשה מה שעשה ”כדי לחסוך דם גרמני ולהציל מה שנשאר מגרמניה”. רייטש השיבה לו: ”אתה מדבר על דם גרמני? צריך היית לחשוב עליו שנים לפני שהפכת סמל לשפיכות הדמים הגדולה וחסרת התועלת כל כך”.

רייטש ופון גריים הסגירו עצמם לאמריקנים. בחקירתם אמרו כי ”הדבר המצער ביותר בחיינו הוא שלא הניחו לנו למות עם הפיהרר”. רייטש המשיכה ואמרה כי ”עלינו לכרוע ביראת כבוד ליד מזבח המולדת ולהתפלל”.[4] כשנשאלה מה כוונתה ל"מזבח המולדת", ענתה: ”הבונקר של הפיהרר בברלין”. פון גריים התאבד ב-24 במאי 1945 מחשש שיוסגר לרוסים.

אביה של רייטש רצח את אשתו, אחותה וילדיה והתאבד לאחר שגורשו מביתם על ידי הפולנים.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה פתחה רייטש בקריירת דאייה היות שנאסר על אזרחים גרמנים להטיס מטוסים. ב-1955 זכתה באליפות גרמניה. היא הרבתה להתראיין על טיסות הניסוי שלה. בשנת 1959 הוזמנה על ידי ראש ממשלת הודו נהרו לפתוח שם מרכז דאייה. בשנת 1961 הוזמנה לבית הלבן על ידי הנשיא ג'ון קנדי. בשנים 19621966 גרה בגאנה שם פתחה בית ספר לדאייה.

ב-24 באוגוסט 1979, כשהייתה בת 67, מתה מהתקף לב בפרנקפורט. רייטש לא הביעה מעולם חרטה על הערצתה לנאצים ולהיטלר. היא לא נישאה מעולם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ First woman to pilot a helicopter – Hanna Reitsch, Germany, 1937
  2. ^ ניצן סדן, הפתעת יום ההולדת של היטלר והטיל המאויש המופלא, באתר כלכליסט, 21 בספטמבר 2019
  3. ^ איאן קרשו, היטלר - נמסיס - 1936-1945, עמ' 680-681
  4. ^ 1 2 3 איאן קרשו, היטלר - נמסיס - 1936-1945, עמ' 687