האנטר ס. תומפסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האנטר ס. תומפסון ב-1979

האנטר סטוקטון תומפסוןאנגלית: Hunter Stockton Thompson‏; 18 ביולי 1937 - 20 בפברואר 2005) - עיתונאי וסופר אמריקני שהתפרסם כממציא סגנון הכתיבה "עיתונות גונזו" (ניו-ג'ורנליזם) - בו הכותב מסקר את הסיפור באופן סובייקטיבי ומנקודת מבט ביקרתית לרוב, ואף מתערב ומשפיע על המתרחש באירוע. ספרו המפורסם ביותר - פחד ותיעוב בלאס וגאס - הוא למעשה אסופה של מאמרים נבחרים שלו. הספר עובד לסרט הוליוודי ב-1998 בכיכובו של ג'וני דפ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומפסון נולד וגדל בלואיוויל, קנטקי שבארצות הברית. בשנת 1952 התייתמו הוא ושני אחיו מאביהם ונותרו לגדול במחיצת אימם. ב-1956 הצטרף תומפסון לחיל האוויר האמריקני. במהלך שירותו במחלקת מודיעין בבסיס אגלין שבפלורידה החל לשמש כעורך הספורט בביטאון הבסיס. במקביל, בניגוד לחוקי חיל האוויר, כתב תומפסון בעיתונים המקומיים. ב-1958 זכה לשיחרור מוקדם בהמלצת מפקדיו ונסע לניו יורק, שם השתתף - בזכות מלגה לחיילים משוחררים - בקורסים אחדים על כתיבת סיפורים קצרים בבית הספר ללימודים כלליים באוניברסיטת קולומביה. בתקופה זו הועסק לתקופה קצרה בכתיבת טקסטים בשבועון טיים מגזין, אך פוטר ב-1959 בשל אי-צייתנות.

ב-1960 נסע תומפסון לסן חואן שבפוארטו ריקו כדי לעבוד במגזין הספורט "אל ספורטיבוֹ". משנסגר המגזין זמן קצר לאחר מכן ניצל תומפסון את ההזדמנות ויצא לטייל באמריקה הדרומית והאיים הקאריביים תוך כדי כתיבת פרילנס למספר עיתונים יומיים בארצות הברית וכן לשבועון ה-"נשיונל אובזרוור" בהוצאת דאו ג'ונס. בשנת 1961 חזר לארצות הברית וגר מספר חודשים ב-"בְּיג סוּר" שבמרכז קליפורניה. במאי 1963 הוא נשא לאישה את סנדרה קונקלין ושנה לאחר מכן נולד בנם היחיד, חואן פיצג'ראלד. בשנת 1964 החל תומפסון לרכב ולהתרועע עם חברי כנופיית האופנוענים מלאכי הגיהנום (Hells Angels) וחי עימם במשך כשנה. הסיפור הסתיים בתקיפתו הברוטאלית לאחר שחברי הכנופיה חשדו בו כי הוא מרוויח כסף מכתיבה ודרשו שיחלוק עימם ברווחים. ב-1965 הוא פרסם כתבה על מלאכי הגיהנום בעיתון "האומה" (The Nation), ושנה אחר כך התפרסם ספרו בנושא בהוצאת "רנדום האוס". במקביל, במהלך התקופה שחי בסן פרנסיסקו בשנות ה-60 רכש תומפסון, דרך התכתבות בדואר מול כנסייה, דוקטורט בתאולוגיה.

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 תומפסון השתתף בבחירות מקומיות לתפקיד השריף במחוז פיטקין שבקולורדו מול שריף רפובליקני. במצע הבחירות הופיעו סעיפים כגון דה-קרימינליזציה של שימוש בסמים, הפיכת הרחובות למדרחובים מדושאים, איסור בנייה מעבר לגובה המסתיר את נוף ההרים ושינוי שם העיירה אספן ל-"Fat City". הוא גילח את ראשו וכך כינה את יריבו - ששערו היה קצר - "ארוך השער" (כינוי גנאי להיפים). הוא הפסיד בקלפי בהפרש קולות מצומצם. כתבתו הראשונה עבור הרולינג סטון תיארה את מסע הבחירות ההזוי ולאחר מכן המשיך לעבוד במגזין ככתב פוליטי ובו כתב במהלך שנות ה-70 כמה ממאמריו המוצלחים ביותר וכן פרסם בהמשכים שניים מספריו שיצאו לאור מאוחר יותר - "פחד ותיעוב בלאס וגאס" ו"פחד ותיעוב במסע הבחירות 72'".

שנותיו המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 התגרשו תומפסון ואשתו (אך נותרו בקשר טוב עד למותו). באותה שנה יצא בהוליווד "היכן שנודדים הבאפלו" (Where the Buffalo Roam) - אדפטציה קולנועית לכמה מסיפוריו משנות ה-70 - בה כיכב ביל מוריי בתפקיד תומפסון. הסרט כשל בקולנועים ותומפסון עבר זמנית למדינת הוואי, שם כתב את ספרו "קללתו של לוֹנוֹ" - סיפור גונזו קלאסי בו סוקר האנטר מרוץ מרתון במדינה. הספר יצא לאור בשנת 1983 ונדפס למשך זמן קצר בלבד. באותה שנה הוא כיסה את פלישתה של ארצות הברית למדינת האי גרנדה ולאחר מכן כתב מאמר מכה-גלים על פרשת גירושיהם השערורייתית של רוקסאן והרברט פוליצר. בעקבות זאת הוא ביצע עבור "פלייבוי" כתבת תחקיר על "פורנוגרפיית זוגות", במסגרתה עבד זמן מה כמנהל משמרת לילה בקולנוע למבוגרים בסן פרנסיסקו.

למרות כל זאת, תוצרתו הספרותית בשנות ה-80 הסתכמה, למורת רוחם של מעריצים ומכרים, בסדרה בת ארבעה כרכים, שנקראה "דפי גונזו", אשר רוב תוכנם מאמרים ישנים (בעיקר מהרולינג סטון) ומעט מאמרים וסיפורים קצרים חדשים או כאלו שלא התפרסמו. כתוצאה מהביקורת הרבה שנוצרה על מיחזור עבודתו הפך תומפסון למתבודד. הוא החל להגיע להופעותיו בציבור באיחור של מספר שעות ולהרצות תחת השפעת אלכוהול וסמים, ביטל הגשות של מאמרים ומתח את היחסים עם עורכיו, שנאבקו לשמירת מקומו במערכת העיתון. תומפסון המשיך לכתוב עבור הרולינג סטון על מגוון נושאים ובאופן לא סדיר.

אחיו של תומפסון, ג'יימס (שמת מסיבוך איידס ב-1994), טען שמעולם לא היו קרובים מכיוון שהאנטר לא ראה בעין יפה את היותו הומוסקסואל ושהטיפול באמם האלכוהוליסטית נפל בעיקר על כתפיו עקב היעדרו של האנטר. ביקורת נוספת שהועלתה כלפי תומפסון עסקה בחיבתו היתרה לנשק, שהתבטאה באוסף עצום של אקדחים, רובים, גזים שונים לפיזור הפגנות, כלי-נשק אוטומטיים וחצי-אוטומטיים וכן כמעט כל סוג קיים של חומר נפץ תעשייתי או מתוצרת בית.

עבודתו של תומפסון זכתה לתחייה מחודשת עם חשיפתה לדור חדש של מעריצים ב-1998, כאשר יצא לקולנועים הסרט ההוליוודי פחד ותיעוב בלאס וגאס בכיכובם של ג'וני דפ בתפקיד העיתונאי ראול דיוק (בן דמותו של תומפסון) ובניסיו דל טורו בתפקיד עורך הדין האקסצנטרי ד"ר גונזו. הקרנת הבכורה של הסרט תוזמנה עם הוצאת מהדורה מחודשת של הספר וכן מספר מוצרי מרצ'נדייזינג (כגון חולצות, מדבקות ופוסטרים).

בתחילת שנות האלפיים השקיע תומפסון את מרב מרצו בכתיבת "!Hey, Rube" - טור ספורט בערוץ ESPN - שקובץ לאחר מכן בספר הנושא שם דומה. אחד מספריו המאוחרים, "ממלכת הפחד" (Kingdom of Fear) שיצא לאור ב-2003, מכיל ברובו חומר חדש ונושא אופי אוטוביוגרפי. הספר עוסק בכעס בחלוף "המאה האמריקנית". באפריל 2003 נשא תומפסון לאישה את אניטה בחמוק (Bejmuc).

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בפברואר 2005 בשעה 17:42, בגיל 67, ירה תומפסון בראשו באקדח בביתו שבווּדן קריק, קולורדו. בנו ובני משפחתו שהיו בביקור בבית באותה עת, נמצאו בחדר הסמוך. אשתו אניטה, ששהתה במכון הכושר באותו הזמן, דיברה אתו בטלפון בזמן שהתאבד. לדברי בני משפחתו וחבריו לא היה זה מעשה של יאוש, אלא מעשה מתוכנן מראש שנגרם כתוצאה ממצבו הרפואי והכאבים הרבים מהם סבל. שלושה חודשים לאחר מכן פרסם הרולינג סטון את "מילותיו הכתובות האחרונות" - פתק שעליו שירבט תומפסון 4 ימים לפני מותו את המילים הבאות תחת הכותרת "עונת הפוטבול נגמרה":

"לא עוד משחקים. לא עוד פצצות. לא עוד ללכת. לא עוד כיף. לא עוד לשחות. 67. זה 17 שנים מעבר ל-50. 17 יותר משהצטרכתי או רציתי. משעמם. אני כל הזמן מקטר. לא כיף - לאף אחד. 67. אתה נעשה רודף בצע. מתנהג בהתאם לגילך הזקן. הירגע, זה לא יכאב."

ב-20 באוגוסט 2005, בטקס פרטי, נורה אפרו מתותח - מראש מגדל שגובהו 46 מטרים (פרי תכנונם של תומפסון וידידו המאייר הבריטי ראלף סטדמן), לצלילי שירו של בוב דילן "Mr. Tambourine Man" - ביחד עם זיקוקין די-נור בצבעי אדום, לבן, כחול וירוק. בסדרת תוכניות של ה-BBC בשם "פחד ותיעוב בגונזו-ויז'ן" משנת 1978 ניתן לראות כיצד מתכננים תומפסון וסטדמן את המונומנט. קטעי הווידאו נמצאים כמו כן כתוספת מיוחדת במהדורת אספנים ב-DVD של הסרט פחד ותיעוב בלאס וגאס, שיצאה ב-2003.

ספריו של תומפסון בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פחד ותיעוב בלאס וגאס, מסע שלוח-רסן אל לב החלום האמריקאי, מאת האנטר ס. תומפסון, מאנגלית - אורי לוטן, איורים - ראלף סטידמן, משכל ידיעות אחרונות תל אביב, 2004.
  • פחד ותיעוב בלאס וגאס, מסע שלוח-רסן אל החלום האמריקאי, מאת האנטר ס’ תומפסון, איורים - ראלף סטידמן, "תרגומונזו" - אורי לוטן, סביון, תשנ'ח 1998.

כתבות, מאמרים וסיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתונים וכתבי עת שונים:[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Motorcycle Gangs: Losers and Outsiders - פורסם במגזין "האומה" (The Nation) במאי 1965 [1].
  • The Temptations of Jean-Claude Killy - פורסם בירחון קצר הימים Scanlan's Monthly בשנת 1970.
  • The Kentucky Derby is Decadent and Depraved - פורסם ב-Scanlan's Monthly בשנת 1970.
  • The Great Shark Hunt - פורסם במגזין פלייבוי בשנת 1974.
  • Song of the Sausage Creature - פורסמם במגזין Cycle World במרץ 1995.
  • Fear and Justice in the Kingdom of Sex - פורסם במגזין פלייבוי בשנת 2004.

מגזין הרולינג סטון:[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Freak Power in the Rockies - פורסם ב-1970.
  • Strange Rumblings in Aztlan - פורסם ב-1971.
  • Fear and Loathing in Las Vegas - פורסם ב-1971.
  • The Banshee Screams for Buffalo Meat - פורסם ב-1972.
  • Memo from the Sports Desk & Rude Notes from a Decompression Chamber - פורסם ב-1973.
  • Fear and Loathing at the Watergate - פורסם ב-1973.
  • Fear and Loathing at the Superbowl - פורסם ב-1974.
  • Jimmy Carter and the Great Leap of Faith, An Endorsement With Fear and Loathing by Hunter S. Thompson - פורסם ב-1976.
  • A Dog Took My Place - פורסם ב-1983.
  • Fear and Loathing in Elko - פורסם ב-1992.
  • He was a Crook - פורסם ביוני 1994 [2] [3].
  • Polo Is My Life - פורסם ב-1995(?).
  • Fear and Loathing, Campaign 2004 - פורסם באוקטובר 2004 [4].

ספרים שנדפסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Rum Diary - נכתב ב-1959, יצא לראשונה לאור ב-1998. הסרט יומני הרום מבוסס על ספר זה.
  • Hells Angels: A Strange and Terrible Saga - נכתב ופורסם ב-1966.
  • Fear and Loathing in Las Vegas: A Savage Journey to the Heart of the American Dream - נכתב והתפרסם לראשונה בחלקים במגזין רולינג סטון בשנת 1971 תחת השם Fear and Loathing in Las Vegas והודפס כספר באותה שנה. בשנת 1998 נעשה סרט קולנוע על פי העלילה. הספר תורגם לעברית על ידי אורי לוטן תחת השם פחד ותיעוב בלאס וגאס.
  • Fear and Loathing: On the Campaign Trail '72 - סדרת כתבות שפורסמה לאורך כשנה ברולינג סטון החל בדצמבר 1971. יצא לדפוס כספר ב-1973.
  • Gonzo Papers, Vol. 1: The Great Shark Hunt: Strange Tales from a Strange Time - כרך בן 600 עמודים של כתבות ומאמרים שנכתבו החל באמצע שנות ה-60 ועד סוף שנות ה-70. יצא לדפוס ב-1979.
  • The Curse of Lono - יצא לאור ב-1983.
  • Gonzo Papers, Vol. 2: Generation of Swine: Tales of Shame and Degradation in the '80s - יצא לאור ב-1988.
  • Gonzo Papers, Vol. 3: Songs of the Doomed: More Notes on the Death of the American Dream - יצא לאור ב-1990.
  • Screw-jack:and other stories - יצא לאור ב-1991.
  • Gonzo Papers, Vol. 4: Better Than Sex: Confessions of a Political Junkie - יצא לאור ב-1994.
  • The Fear and Loathing Letters, Vol. 1: The Proud Highway: The Saga of a Desperate Southern Gentleman 1955–1967 - יצא לאור ב-1997.
  • Fear and Loathing in America: The Brutal Odyssey of an Outlaw Journalist 1968–1976 - אוסף עבודות שהתפרסמו ברולינג זטון וראו לאור כספר ב-2001.
  • Kingdom of Fear: Loathsome Secrets of a Star-Crossed Child in the Final Days of the American Century - יצא לאור ב-2003.
  • Hey Rube: Blood Sport, the Bush Doctrine, and the Downward Spiral of Dumbness Modern History from the Sports Desk - יצא לאור ב-2004.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]