האפיפיורית יוהנה (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האפיפיורית יוהנה
Pope Joan
האפיפיורית יוהנה.jpg
מידע כללי
מאת דונה וולפולק קרוס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן היסטורי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האפיפיורית יוהנהאנגלית: Pope Joan) הוא רומן היסטורי מאת הסופרת האמריקאית דונה וולפולק קרוס משנת 1996. הרומן המבוסס על מסורת מימי הביניים על האפיפיורית יוהנה, מגולל את סיפורה של אישה צעירה ומודרנית בחברה פטריאכלית, שהרצון שלה להשכיל וללמוד מאלץ אותה להתחזות לגבר. לאחר שורה של צירופי מקרים מעבר לשליטתה, היא מוצאת את עצמה בסופו של דבר על כס האפיפיור.

הספר הוא עירוב רבגוני של יסודות מהמסורת וקטעים בדיוניים, ומצורף לו נספח מדע פופולרי שדן באמיתות האגדה המפנה למקורות רבים בנושא. הספר פורסם לראשונה בארצות הברית בשנת 1996 ותורגם מאז ל-36 שפות. התרגום העברי של ענבל שגיב הופיע בשנת 1998 בהוצאת נירם. בשנת 2009 עובד הרומן לסרט קולנוע שיצא באותו שם. מחזמר המבוסס על הספר עלה בפולדה שבגרמניה ביוני-אוגוסט 2011.

תקציר הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתחיל בחורף שנת 814 בתיאור סופת שלגים ומסעה של המיילדת לבית הכומר הכפרי (הקנון) של אינגלהיים. בחורף זה נולדת גיבורת הספר - יוהנה, כבת זקונים לכומר הכפר הקשוח ואשתו הסקסונית - גודרון. אחיה הבכור של יוהנה, מתיו, המתואר כנער נבון ותלמיד חכם, מלמד אותה קרוא-וכתוב לאחר מסע שכנועים ארוך, וזאת למרות איסור האב בשם הדת על לימוד נשים. זמן קצר לפני שמגלה האב את חטאה של בתו מת מתיו מקדחת. מותו מהווה מכה קשה בעבור האב אשר רואה בו ממשיך דרכו, ונותר רק עם בנו – יוהאן המשכיל פחות ממתיו ובעל חדוות למידה נמוכה בהרבה, ועם בתו. כאשר מגלה אביה של יוהנה כי זו למדה לקרוא הוא מכנה אותה "ילדת השטן" ומאשים אותה במות אחיה, שבא כעונש על מעשיה. כל תקופת ילדותה נאחזת יוהנה בדמותה של קתרינה הקדושה ורואה בה מודל לחיקוי. היא רואה בדוגמתה של הקדושה תקדים שעל בסיסו אולי תוכל גם היא יום אחד להפוך לאשת ספר ולא לחיות את חייה בעול ממנו מזהירה אותה אימהּ.

כאשר מלאו ליוהנה תשע שנים מגיע לכפר משכיל יווני בשם אסקולפיוס שבא לבקר את אביה. אסקולפיוס נחשף לכשרונה וסקרנותה של יוהנה. למרבה ההפתעה ולמורת רוחו של אביה, הוא בוחר ללמדה ומרחיב את השכלתה. אסקולפיוס מלמד אותה ואת אחיה יוהאן לטינית, יוונית עתיקה ופילוסופיה קלאסית. כאשר נאלץ אסקולפיוס להיפרד מהמשפחה ולשוב ליוון, הוא מוסר ליוהנה ספר בתרגום ליוונית וללטינית. ספר זה הופך לאוצרה ולבבת עינה של יוהנה, אך כאשר תופס אותה אביה בעת קריאה בספר הוא מטיל עליה עונש קשה - עליה למחוק את האותיות מהקלף. יוהנה מסרבת ומוכית על ידי אביה מכות קשות אשר כמעט וגורמות למותה. רק בזכות טיפולה המסור של אימה שבה יוהנה להכרה. העונש הפיזי מותיר בילדה צלקות פיזיות ונפשיות כאחת. ברגע זה מתבררות לה מגבלות חייה כאשה.

מספר שבועות לאחר עזיבתו של אסקולפיוס מגיע אל המשפחה שליח בית הספר הממוקם ליד הקתדרלה של דורשטאט, המודיע שעליו לקחת עמו את יוהנה כדי שתוכל לחדש את לימודיה שם. אביה מזדעזע וטוען כי נפלה טעות, וכי אין הכוונה לבת יוהנה, אלא לבן יוהאן. למרות הקשיים שמעלה השליח מתעקש האב כי הבן צריך להישלח וכאשר פונה הקנון לאשתו בשאלה לדעתה, משיבה זו כי אכן ודאי מדובר בטעות, וזאת כדי לשמור על בתה האהובה. ניסיונותיה הנואשים של יוהנה להסביר שהשליח בא בעבורה לא צולחים. באותו לילה בורחת יוהנה ורוכבת עם אחיה לדורשטאט. כאשר מגיעים השניים לדורשטאט מתרשם הבישוף מידיעותיה של יוהנה, ומאפשר להם ליהנות מחינוך מצוין. כיוון שילדה אינה רשאית לגור בבית ספר, היא משוכנת באחוזת אביר מקומי, גרולד, בו מתגוררים גם אשתו ריכילד ושתי בנותיהם.

יוהנה וגרולד מפתחים ידידות מופלאה, שהולכת ומעמיקה ואף מפתחת עם הזמן הילה רומנטית. כאשר שומעת ריכילד כי בעלה ויוהנה מתקרבים באופן שאינו ראוי היא פונה לארגן נישואין כפויים בין יוהנה לבנו של הנפח המקומי. ריכילד עושה זאת בזמן שגרולד רחוק מהכפר ובכך מותירה את יוהנה לבדה במערכה. במהלך פשיטה של נורמנים על מקום החתונה נרצחים כמעט כל אנשי הכפר, ובהם יוהאן, אחי יוהנה. היא עצמה נמלטת, מגיעה למנזר בפולדה ומחליטה לאמץ את זהותו של אחיה המנוח. באחת הופכת יוהנה מנערה צעירה לנער ומציגה עצמה לכל בשם יוהאן. עם הזמן דבק בה גם הכינוי "אנגליקוס" על שם מוצאה האנגלי.

יוהנה נשארת במנזר שנים רבות, שם היא מתגלה כרופאה מיומנת ומוסמכת ככומר זוטר. כאשר בא אביה לבקר במנזר ולראות את בנו, היא שומעת לראשונה על מות אימהּ. במהלך השיחה עמו מזהה האב כי לא מדובר בבנו, אלא בבתו הסוררת. הוא מקבל התקף לב ומת תוך שהוא מנסה לחשוף את זהותה ללא הצלחה. חולפות מספר שנים, וכאשר מתפשטת מגפת דבר בפולדה, יוהנה נופלת למשכב ובורחת כדי למנוע את חשיפת זהותה האמיתית במהלך הטיפול. היא מתאוששת אצל ידיד, ועולה לרגל לרומא.

מומחיותה הרפואית של יוהנה הופכת לשם דבר בעיר הקדושה, והיא מקבלת מעמד של רופא מכובד. זמן קצר לאחר הגעתה לרומא, היא נקראת אל האפיפיור סרגיוס, הסובל מבעיות רפואיות קשות. לאחר שמצליחה יוהנה לתת מזור לכאביו ולרפא אותו היא מתמנית לרופאו האישי. האפיפיור סובל מהתקפות תכופות של צינית ולמרות טיפולה המסור של יוהנה אינו מצליח להחזיק מעמד ונפטר בשנת 847. האפיפיור החדש הממונה לאחר מותו של סרגיוס הוא לאו, הפועל לבנייתה של החומה הלאונית המגינה על כנסיית פטרוס הקדוש. בשש שנות כהונתו של לאו משמשת יוהנה כיד ימינו. אויבו של לאו הקרדינל אנסטסיוס, המעוניין בכס האפיפיורות, מרעיל אותו ומביא למותו. באופן מפתיע ממונה דווקא יוהנה לשבת על כס האפיפיורות, וזאת לאחר לחץ המופעל מצד פשוטי העם הרואים ביוהאן אנגליקוס המועמד הראוי לתפקיד.

לאחר תקופה בה היא מכהנת יוהנה כאפיפיור, פוקד שיטפון כבד את רומא. יוהנה מובילה את מאמצי ההצלה. גרולד חוזר לחייה, הופך לאהובה בסתר ושניהם יוצאים על סירת דיג לחילוץ נפגעי האסון. השיטפון מותיר את הזוג בבית ריק ונטוש ותשוקתם מביאה להיריון בלתי רצוי. כאשר מגלה זאת יוהנה היא מנסה להפיל את העובר, אך ללא הצלחה. במהלך תהלוכת הפסחא, גרולד נפצע אנושות בקרב סכינים ומת לבסוף בזרועותיה של אהובתו. יוהנה נתקפת בצירים ויולדת את עוברה בטרם עת באמצע הרחוב ולעיני כל. בכך מגיעים חייה של האפיפיורית יוהנה לקצם.

ביקורת ופרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר היה לרב-מכר בעולם,[1][2] וזכה לשבחי המבקרים. מבקר הספרות של הלוס אנג'לס טיימס כתב כי "כל כך מהנה לקרוא על הגיבורים הנדירים האלה שכוח החזון מאפשר להם להתעלם מהמסרים העצמתיים של תקופתם ההיסטורית ...קרוס כתבה ספר מרתק."[3]

באחרית דבר כתבה המחברת כי ערכה מחקר מקיף על העובדות הידועות על יוהנה, ואלו עברו שינויים משניים בלבד לצורך העלילה, כמו סיפור האהבה, הקמת בית הספר לבנות ברומא, דחיית מתקפת הנורמנים לתקופה אחרת וכדומה. הגיבורה בספר אכן מצטיירת כמודרנית מדי ומקדימה את זמנה. גם תופעת ציד המכשפות הוקדמה במאות שנים.

היסטוריונים מתחו ביקורת בעיקר על הרחבת העובדות לכדי סיפור אמנציפציה, תוך שיבוש ההיסטוריה ועל ידי שימוש ברקע היסטורי.[4] מתרגמת הספר לעברית, ענבל שגיב, הסיקה במחקר שערכה על הספר כי המחברת "מגייסת את יוהנה לטובת המטרות הפמיניסטיות של סוף שנות התשעים בארצות הברית, כדי להראות בעזרתה איך “גם נשים יכולות” וכמה דוכאו לאורך ההיסטוריה".[5]

ספרו של רוידיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולפולק-קרוס לא הייתה הראשונה שהשתמשה בדמותה של האפיפיורית ביצירה ספרותית. קדם לה הסופר היווני עמנואל רוידיס (Emmanouel Rhoides, 1904-1835), שספרו "Papissa Joanna" יצא לאור בשנת 1886 ביוון, ועורר שערוריה גדולה. רוידיס נודה מן הכנסייה, ספרו נשרף והוחרם, אך הוא זכה לפרסום בכל זאת ואף הודפס מחדש בתרגום לאנגלית על ידי הסופר לורנס דארל בשנת 1960.

כרפובליקן ואנטי-קלריקל, רוידיס משתמש בידע מעמיק באשר לאגדה העתיקה כדי לנגח את מוסדות הכנסייה בעבר ובהווה ברומן שנון בן 150 עמודים דחוסים. יוהנה שלו היא אישה שאפתנית שרוצה נואשות להתמנות לאפיפיור, ואינה נרתעת לפעול נמרצות כדי להשיג את מטרתה, תוך תפילות לבתולה הקדושה וגם לשטן, ליתר ביטחון. היא גם אישה חושנית המתענגת בגופה על מזון משובח, מיטה נוחה ושעשועי מין, ודרכה מוקיע רוידיס את גרגרנותם ותאוותנותם של נזירים, אנשי כמורה וקדושים. דווקא בספרו של רוידיס, גבר בן המאה התשע-עשרה, מצליחה הגיבורה לשלב בהצלחה בין כל האופציות בחייה – כמלומדת, בעלת תפקידים נכבדים בכנסייה, וכן כאישה המנהלת מערכות יחסים רגשיות ומיניות עם גברים. זאת בניגוד ליוהנה של וולפולק-קרוס.

ציטוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באשר לכוח רצון, האישה צריכה להיחשב כנעלה על הגבר, כיוון שחווה אכלה מפרי העץ מתוך אהבת דעת ולמידה, בעוד שאדם אכל ממנו אך ורק בגלל שביקשה ממנו.

יוהנה פון איגנהיים, עמוד 85

יוהאן אנגליקוס אהב את התפילה הראשונה ביום. תבניתו הקבועה של הטקס אפשרה למחשבות לנדוד בזמן שהשפתיים הביעו את המילים המוכרות. ראשיהם של מספר אחים כבר החלו להישמט, אך יוהאן חש ער בצורה מופלאה. כל חושיו עירניים ודרוכים בעולם קטן זה, המואר בלהבות נר מהבהבות, וסגור בחוסנם המנחם של הקירות.

עמוד 170

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביקורת ספרים, באתר סימניה
  2. ^ ביקורת ספרים, באתר גודרידס
  3. ^ ריכוז ביקורות, באתר אמזון
  4. ^ Book club discussion, באתר princetonbookreview
  5. ^ ענבל שגיב, "שתי אפיפיוריות", באתר מתרגמת הספר לעברית