האצ'ק ושאיו
הַאצֶ'ק ושַאיוֹ (בהונגרית: Hacsek és Sajó) הוא סצנת קברט (למעשה סידרה של עשרות סצינות), שיצר לאסלו ודנאי (וולף) ואלה גם שמות שתי הדמויות שמשוחחות ביניהן בסצנה. מאוחר יותר נכתבו סצינות רבות של האצ'ק ושאיו מעטיהם של כמה מחברים. המבצעים הראשונים של הסצינות, במשך שלושים שנה, שהפכו לנכסי צאן ברזל של ההומור ההונגרי (וההומור היהודי-הונגרי) היו ינה הרצג (האס) ווילמוש קומלוש (קליין).
ההיסטוריה של המקור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1928 תיאטרון "שדרת אנדראשי" לא היה מוכן לקבל את תקצירו של ודנאי. מנהלי הלהקה, שהציגו בתיאטרון גם בקברט[1] פסלו את הרעיון. הם התנגדו לסצנת דיאלוג ללא עלילה, ורצו לגרום למחבר להרחיב את מספר הדמויות לשלוש בצירוף אישה. ודנאי לא קיבל את ההצעה וניגש למתחרים, לבולוואר טרז. מנהל התיאטרון "במת בולוואר טרז", אנדרה נאגי, חשב כך: "אפשר לנסות, אבל שם הסצנה לא תהיה "שיחה בין שני אנשים", (כפי שהיה הרעיון של ודנאי במקור).
המחבר נזכר כך:[2]
”אני לא יודע כמה פעמים התכנסה ועידת השלום בז'נבה. חשבתי שצריך לכתוב על כך מהתלה קטנה, על האופן שבו שני אזרחי בודפשט מדמיינים לעשות שלום. הנושא נולד, עכשיו נדרשתי רק לשני שמות שנשמעים כמו אזרחי בודפשט. פתחתי את ספר הטלפונים, דחפתי את העיפרון בעיניים עצומות, ואיפה שפגעתי בו היה האצ'ק. ואז תקעתי שוב, זה היה שאיו. כך הם נולדו”.
בכורת הסצנה הראשונה הייתה בשנת 1929.
במשך עשרות שנים שוב ושוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
סצנת הדיאלוג של ודנאי השפיע בכוח החידוש. תוכנית תיאטראות הקברט של פשט (מחצית העיר בודפשט בצד המזרחי של הדנובה) היו בנויים בעבר מדברי מנחים, משירים מצחיקים של הופעות יחיד, מקופלה (השם מציין שיר עם קטע חזרות ועם תוכן הומוריסטי או לועג. את הסגנון יצר בלה זרקוביץ), משאנסונים, מסצינות של מערכה אחת. ההומור בסצנות האצ'ק ושאיו הייתה מבוססת על דרמטורגיה פשוטה ונבנתה על המריבות בין שתי הדמויות המנוגדות. שאיו היה דעתן, תמיד התנגד, מעט סנוב, חיפש שליטה, התרתח בקלות. האצ'ק היה בדיוק ההפך ממנו. בטיפשותו המעושה מעמידת הפנים - כמעט כגיבור עממי - הוא עורר את זעמו של בן שיחו (שאיו) בכל דיאלוג ביניהם, "עם האמת של האדם הממוצע". שתי הדמויות הללו הוצגו ועוצבו מצוין על ידי ינה הרצג ווילמוש קומלוש במהלך המופע הראשון ובמשך שלושה עשורים לאחר מכן יום-יום והם תרמו משמעותית להצלחה הבלתי צפויה.
| ” |
מזכרונותיו של דז'ה קלר: ...פעמים רבות לא היה בכלל בית קפה, אבל שתי הדמויות מבית הקפה הקפה עדיין היו קיימות. הכל קרה בינתיים, אבל שום דבר לא הטריד את האצ'ק ואת שאיו. שאיו היה זועם באותה מידה והכה את שולחן השיש, האצ'ק פשוט היה במבוכה, דמעות עמדו בעיניו ובלבל את גנדי עם בנדי, את הבולטה עם הרולטה ופינג פונג היה בעיניו גנרל סיני... |
“ |
ודנאי כתב יותר מאלף סצנות של האצ'ק ושאיו, שהושמעו עד מהרה בכל מקום, והפכו פופולריות ברמה הלאומית ואף בחוץ לארץ. עם זאת, ההצלחה הגדולה לא הביאה הכנסות משמעותיות למחבר. רק תיאטרון "במת בולוואר טרז" ו"עיתון הבוקר" שילמו לו תמלוגים. לא ניתן היה לגבות דרך בית המשפט את התמלוגים על ההצגות והפרסומים הבלתי חוקיים.
הפוליטיקה, בשך החוקים האנטי יהודיים (החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי) וכתוצאה מכך לשכת השחקנים שברה גם את סדרת ההצלחות של הסצנה. "בתקופת השתיקה", דהיינו תקופת מלחמת העולם השנייה, שילב וילמוש קומלוש את הסצנה בתוכניתו, כחבר באגודת האמנים. הוא החליף את האצ'ק בבובה שישבה על ברכיו והשלים אותו כפיתום או בנגינת תקליט.
לאחר המלחמה היה צורך לחכות עד 11 בספטמבר 1953, עד ששתי דמויות בית הקפה יכלו לעלות שוב על הבמה. הפינלה של הקברט בשם "לא המראה עקומה" שהוצג בתיאטרון הבמה העליזה היה מערכון של האצ'ק ושאיו. היה חבל לחפש על התוכניה את שמו של ודנאי שהיגר לארצות הברית. זה לא היה . . .
כותבים ומבצעים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחבר המערכון המחודש בשנת 1953 שהוזכר קודם היה לאסלו נאדאשי,[3] שהיה ידוע בעבר גם ככותב משותף לכמה סצינות יחד עם ודנאי. לצידו כתבו גם - בין היתר - קארוי נוטי, לאסלו גרג, (גוטמן) דז'ה קיראי (קאופמן); לימים, כשהכותבים היהודים נרצחו/נפטרו גם פאל פטרדי, ברנבאש טרונקו, דז'ה קפאש,[4] אישטוואן ורבש וסילארד פודמניצקי[5] כתבו מערכון מסוים והשאירו את שמות הגיבורים ללא שינוי. פרידייש קארינתי כתב פרודיה על האצ'ק ושאיו בשם "כך היה כותב איישטיין".[6] כמה סצינות קברט דיאלוגיות עוקבות אחר ה"דרמטורגיה של ואדנאי". אחת הידועות שבהן היא הסדרות של יאנוש קומלוש (קוֹהְן-בגרסה ההונגרית לכהן) "ינה ולואיזה".
בתחילה, ודנאי בעצמו, לסירוגין עם ינה הרצג, שיחק את תפקיד האצ'ק. השותף המחליף של וילמוש קומלוש (שאיו) היה לאסלו נאדאשי.
את תפקידם של וילמוש קומלוש וינה הרצג בתיאטרון "הבמה העליזה" שיחקו ארווין קיבדי (האצ'ק) ומיהאי ויולה (שאיו), לימים לאסלו הלאטקי. הרשימה - מבלי לטעון לשלמותה - של השחקנים ששיחקו באופן קבוע או פעם את הדמיות הרבות בבית הקפה היו: פרנץ קלאי, טאמאש מאיור, מיקלוש בנדק, יוז'ף שאש (פולאצ'ק), פטר ברגי, טמאש הלר, אנדראש קרן, רוברט קולטאי, אישטוואן ורבש. בשנת 1961 בערב הרצאת סופרים-מחברים באולם ברטוק[7] שיחק ודנאי שוב את בתפקיד האצ'ק. בן זוגו (שאיו) היה לאיוש מאניאי (מנדל).
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האצ'ק ושאיו בהוצאה לאור באביץ' (1989)
- אוסף המערכנים הטובים ביותר של האצ'ק ושאיו. (1990) ISBN 963-539-314-8
תקליטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האצ'ק ושאיו (קווליטון - LPX 16641 - 1982)
|
|
צליל ותמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וילמוש קומלוש וינה הרצג
- ארווין קיבדי ולאסלו הלאטקי
- האצ'ק ושאיו בימי הביניים
- רוברט קולטאי - מיקלוס בנדק
- מיקלוס בנדק - לאשלו שצ'סבי: מדריך
- פטר ברגי - יוזף סאס
- פרנץ יוזף ורגה - טיבור אראדי: מפקד האוכלוסין
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עורך לקסיקון הומור : מיקלוש קפושי (2001); ISBN 963-86162-3-7 )
- לאסלו ודנאי בספריית השחקנים. אוסף אישטוואן טאקץ'.
- טיבור קלמר: הצחוקים הגדולים. הוצאת קושוט (2010) ISBN 978-963-09-6570-5
- הקברט של פשט 1945–1946. המכון ללימודי תיאטרון (1966)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Az igazgató ekkor, Weitheimer Elemér, a kiegészítést illetve elutasítást javasló dramaturg Barabás Lóránt volt.
- ^ Részlet a New Yorkban, 1959-ben megjelent kötet előszavából
- ^ Vezeték neve egyes forrásokban: Nádasy, Nádassy, Nádassi
- ^ Kapás Dezső egy egész estés kabarét írt és rendezett a Mikroszkóp Színpadon. Az előadás címe: Hacsek és Sajó a történelemben. A bemutató dátuma: 1987. október 12., a szereplők Agárdy Gábor, Balázs Péter és Szombathy Gyula voltak.
- ^ Podmaniczky Szilárd: Hacsek és Sajó
- ^ Részlet az Így írnátok Ti ‚Hacsek és Sajó’-t című írásból
- ^ 1967-től Pesti Színház
- ^ Nem az első változat