האראלד אדלסטם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האראלד אדלסטם
Harald Edelstam
Harald på balkongen.jpg
לידה 17 במרץ 1913
סטוקהולם, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 באפריל 1989 (בגיל 76)
סטוקהולם, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שוודיהשוודיה  שוודיה
עיסוק דיפלומט, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת Edelstam
אב Fabian Edelstam עריכת הנתון בוויקינתונים
www.edelstam.org/background/
שגריר שוודיה
1966–1968
(כשנתיים)
Louis De Geer
Karl Henrik Andersson
1969–1972
(כ־3 שנים)
Arne Björnberg
Claës König
1972–1973
(כשנה)
Louis De Geer
1974–1979
(כ־5 שנים)
Jean-Jacques von Dardel
Stig Brattström
פרסים והוקרה
  • מדליית הזהב הגדולה להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית
  • מסדר הפיל הלבן
  • אביר במסדר הכתר של איטליה
  • מסדר אולף הקדוש
  • מסדר כוכב הקוטב - אביר מדרגה שנייה
  • מסדר דנבורג
  • מסדר אורנז'-נסאו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גוסטב האראלד אדלסטםשוודית: Gustav Harald Edelstam;‏ 17 במרץ 191316 באפריל 1989) היה דיפלומט שוודי. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא זכה לכינוי "Svarta nejlikan" ("הפימפרנל השחור", הרמז לסקרלט פימפרנל) על כך שסייע למאות יהודים נורווגיים, סוכני SOE וחבלנים לברוח מהגרמנים. בראשית שנות השבעים הוא הוצב בסנטיאגו דה צ'ילה, ונודע כ"ראול וולנברג של שנות השבעים" כשסייע ליותר מ-1,200 צ'ילאנים, מאות דיפלומטים קובניים ואזרחים ו-67 פליטים אורוגוואים ובוליביים שנמלטו מרדיפות על ידי הדיקטטור אוגוסטו פינושה.[1]

ראשית חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדלסטם נולד בסטוקהולם שבשוודיה, בנם של פביאן אדלסטם והילמה דיקינסון.[2] אחיו הצעיר היה השגריר אקסל אדלסטם ונכדו של חבר הפרלמנט ארנסט אדלסטם. בשנת 1933 קיבל תואר במשפטים בסטוקהולם, ובשנת 1939 הועסק כנספח במשרד החוץ בסטוקהולם באותה שנה.[3]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא שירת כדיפלומט ברומא בשנת 1939 ובמשרד החוץ בסטוקהולם בשנת 1940, בברלין בשנת 1941 ובאוסלו בשנת 1942, שם נתמנה לסגן הקונסול השני בשנת 1944.[3] כדיפלומט בנורווגיה הכבושה על ידי הנאצים, אדלסטם הציל את חייהם של מאות יהודים ולוחמי מחתרת נגד קוויזלינג.

הוא שימש כמזכיר שני במשרד החוץ בסטוקהולם בשנת 1944, והיה מזכיר שר החוץ משנת 1946 עד 1948. אדלסטם היה מזכיר שני במשרד החוץ בסטוקהולם בשנת 1946, שימש כמזכיר הראשון ב-1948 ומזכיר ראשון בהאג בשנת 1949 ובוורשה בשנת 1952. הוא היה אז המזכיר הראשון במשרד החוץ בסטוקהולם בשנת 1953 וממלא מקום השגריר בשנת 1956. בשנת 1958 נשלח לווינה כיועץ השגרירות, ובשנת 1962 נשלח לאיסטנבול כקונסול כללי.[3] הוא שהה באיסטנבול עד 1965 ולאחר מכן היה שגריר בג'קרטה ובמנילה בשנים 1966 עד 1968. אדלסטם נשלח אז למרכז אמריקה, שם היה שגריר בגואטמלה סיטי, במנגואה, בסן חוסה, בסן סלבדור ובטגוסיגלפה בשנים 1969 עד 1972. בשנת 1972 נשלח לסנטיאגו דה צ'ילה כשגריר.[2]

לאחר ההפיכה הצבאית ב-1973 נגד נשיא צ'ילה סלבדור איינדה, שגרירות קובה הייתה תחת אש של טנקים, והקובנים החזירו אש מהחלונות; אדלסטם אחז בידו דגל שוודי והלך לפני הטנקים כשהכדורים חולפים על פניו. הוא הוציא את הקובנים מהשגרירות ולקח אותם לשגרירות שוודיה, ואז הבריח אותם מצ'ילה למקום מבטחים. לאחר המקרה, שגרירות קובה בסנטיאגו דה צ'ילה נותרה תחת חסות שוודית במשך 18 שנה עד 1991.[4] ראש הממשלה אולוף פלמה העניק לו את כל תמיכתו.[5]

אדלסטם גם עזר לקובנים רבים אחרים לברוח מצ'ילה ופידל קסטרו כינה אותו גיבור. בשל אומץ ליבו והיושר המוסרי שלו, אדלסטם נחשב נחשב כגיבור מודרני אמיתי בקרב מיליונים ברחבי אמריקה הלטינית ובמיוחד בקרב מאות אלפי הצ'יליאנים שנאלצו לצאת לגלות על ידי המשטר הדיקטטורי.

המשטר הצבאי הצ'יליאני התנגד לאדלסטם והכריז עליו כאישיות בלתי רצויה בדצמבר 1973.[4] אדלשטם חזר לסטוקהולם ובמהלך 1974 נשלח כשגריר באלג'יר[2] בעצתו של אויבו הגדול ביותר של אדלשטם, הדיפלומט וילהלם וכטמייסטר. הוא עזב את התפקיד ופרש בשנת 1979.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של אדלסטם, 11 בספטמבר 2010, בכנסייה אקרו בסמוך לסטוקהולם

הוא היה נשוי בשנים 1939–1958 לרוזנת לואיז פון רוזן (ילידת 1918), בתם של הרוזן הנס פון רוזן ודגמר (וויקסטרום, טרם נישואיה)[2] ובשנים 1959–1963 לנטשה מיכייב.[3][6] אדלשטם התחתן בפעם השלישית בשנת 1981 עם כריסטין קולמיין. מנישואיו עם פון רוזן נולדו לו שלושה בנים: קרל (נולד ב-1941), הנס (נולד ב-1943) ואריק (נולד ב-1946). אדלשטם נפטר מסרטן בשנת 1989.

בתרבות פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט על מעשיו של אדלשטם בצ'ילה, בשם הפימפרנל השחור, יצא בספטמבר 2007. השחקן מיכאל ניקוויסט מגלם את דמותו.

בשנת 2019 גילם אותו מייקל פרסברנדט בסדרת הטלוויזיה הפינית-צ'יליאנית "גיבורים בלתי נראים". הסדרה מתארת את מאמציו של הממונה על היחסים בשגרירות הפינית להציל פליטים מצ'ילה במהלך ההפיכה הצבאית בשנת 1973.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Edelstam, Erik H. (2013). Janusansiktet: berättelsen om diplomaten Harald Edelstams liv och tid [The Janus Face: the story of diplomat Harald Edelstam's life and time] (בשוודית). Stockholm: Carlsson. ISBN 9789173315968. תבנית:LIBRIS. 
  • Fors, Mats (2009). Svarta nejlikan: Harald Edelstam - en berättelse om mod, humanitet och passion [The Black Pimpernel: Harald Edelstam - a story of courage, humanity and passion] (בשוודית). Stockholm: Prisma. ISBN 978-91-518-5261-4. תבנית:LIBRIS. 
  • Perotti, Germán; Sandquist, Jan (2013). Harald Edelstam: héroe del humanismo, defensor de la vida [Harald Edelstam: humanism hero, defender of life] (בספרדית) (מהדורה ראשונה). Santiago: LOM. ISBN 9789560004116. תבנית:LIBRIS. 
  • Perotti, Germán; Sandquist, Jan (2011). Harald Edelstam: la vida por sobre todo : ensayo biográfico [Harald Edelstam: life above all : biographical essay] (בספרדית). Stockholm: Ediciones Taller Estocolmo. ISBN 978-91-979451-1-0. תבנית:LIBRIS. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האראלד אדלסטם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Camacho Padilla, Fernando (2006). "Los asilados de las embajadas de Europa Occidental en Chile tras el golpe militar y sus consecuencias diplomáticas: El caso de Suecia". doi:10.18352/erlacs.9646. 
  2. ^ 1 2 3 4 Vem är det: svensk biografisk handbok. 1985 [Who is it: Swedish biographical handbook. 1985] (בשוודית). Stockholm: Norstedt. 1984. עמ' 252. ISBN 91-1-843222-0. 
  3. ^ 1 2 3 4 Harnesk, Paul, ed. (1962). Vem är vem? 1, Stor-Stockholm [Who is who? 1, Greater Stockholm] (בשוודית) (מהדורה שנייה). Stockholm: Vem är vem. עמ' 299. 
  4. ^ 1 2 Johnsson, Fredrik (13 באפריל 2008). "Harald Edelstam" (MP3). P3 Dokumentär (בשוודית). Sveriges Radio. בדיקה אחרונה ב-13 באפריל 2016. 
  5. ^ Camacho Padilla, Fernando (2007). "Las relaciones entre Chile y Suecia durante el primer gobierno de Olof Palme, 1969-1976". doi:10.18441/ibam.7.2007.25.65-85. 
  6. ^ Granath, Jan. "Gustaf Harald* Edelstam". www.gw.geneanet.org (בשוודית). Geneanet. בדיקה אחרונה ב-13 באפריל 2015.