הארגז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הארגז
Haargaz.svg
Haargaz Urbanit bus in Central Bus Station of Petah Tikva - 02.jpg
נתונים כלליים
סוג חברה פרטית
תאריך הקמה 1932
מוצרים עיקריים תחבורה, מתכת וזיווד, ריהוט עץ, מבנים יבילים ומערכות תצוגה ואחסנה
 
www.haargaz.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אוטובוס משוריין של החברה בפתח המפעל, מרץ 1948

הארגז הוא מפעל רב תחומי בישראל העוסק בייצור כלי תחבורה ציבורית, מערכות אחסון ומערכות קירור תעשייתיות, מבנים ניידים וריהוט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארונית משרדית מתוצרת הארגז, 1941. צילום של זולטן קלוגר

הארגז נוסד ב-18 באוגוסט 1932 כקואופרטיב עובדים לייצור ארגזים לפירות הדר. הוא הוקם בסיוע חברת "יכין" שהייתה הלקוחה הראשונה של הארגז. בית החרושת הראשון של קואפרטיב הארגז נוסד ב-1 במאי 1933 בתל אביב, רחוב סלומון - פינת הגר"א. לאחר כשלושה חודשים של פיתוח והקמת בית החרושת הוכנסו למפעל מכונות חדישות והחלו בעבודה סדירה. במהלך שנת 1933 חיפשו מייסדי המפעל תעסוקה נוספת ויצרו קשר עם חברת "המומחה" שעבודתה העיקרית הייתה פיתוח וייצור מרכבים מעץ לאוטובוסים. ב-15 בספטמבר 1933 החלה הקמת מפעל נוסף ל"הארגז" בנווה שאנן בתל אביב. בעת הגשמים העזים בנובמבר 1938 חדרו מים למפעל בנוה שאנן והפועלים עמלו במשך שעות רבות להציל את חומרי הגלם[1]. בשנות ה-40 ייצרה החברה גם רהיטי מתכת משרדיים.

אוטובוס תוצרת הארגז במוזיאון אגד בחולון
אוטובוס תוצרת הארגז במוזיאון אגד בחולון

סיוע למאבק היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנת 1936 חבר המפעל לארגון "ההגנה" משום שהיה על קו החזית. במפעל ייצרו משוריינים ועמדות מגן שסייעו לשמירה בלילות. כמו כן שימש מחסן העצים העצום של המפעל כמחסן סודי לנשק הארגון (סליק).

במהלך מלחמת העולם השנייה התרחב המפעל וקלט עובדים שכירים רבים. בעקבות זאת הוחלט בשנת 1945 להסב את הארגז לחברה שמחציתה בבעלות חברת העובדים של ההסתדרות וחציה בבעלות עובדי הקואפרטיב.

דגם ליילנד טייגר (כונה: סוחוי) מודל 1949, נבנה בבית החרושת "הארגז" בעבור קואופרטיב שחר ושובץ לעבודה בסניף נהרייה[2].

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949 בעלי חברת "הארגז" החליטו לקחת על עצמם לייצר ג'ריקנים, קסדות ומגוון ציוד לוגיסטי למען צה"ל שהוקם אך לפני זמן קצר. בעקבות ההצלחה החליטו מנהלי "הארגז" ליזום פרויקטים נוספים כגון שיתוף פעולה עם חברת "אמפא", הסוכנת הבלעדית לייבוא מקררי "פילקו" מארצות הברית. שיתוף פעולה זה הביא להקמת חברת "אמקור" בית חרושת של מקררים חשמליים בשכונת ביצרון. שבסמוך לו הוקם גם מפעל חדש ל"הארגז"[3].

מכירת החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996, החליטה חברת העובדים של ההסתדרות למכור את החברה במכרז[4], שבו זכתה קבוצת משקיעים מארצות הברית, אך המכירה לא יצאה לפועל[5]. בשנת 1998, התדרדר מצבה הכספי של החברה והוחל ביישום תוכנית הבראה שכללה חיסול פעילויות מפסידות, ומכירת חלק משטחי נדל"ן שבידי החברה[6]. כמו כן יושם הסדר הנושים ועורך דין פנחס רובין מונה כנאמן[7].

בינואר 2000 נרכשה החברה מידי ההסתדרות על ידי אנשי העסקים יצחק תשובה ושלום חגי המכהן כיו"ר הקבוצה[8]. בעקבות שינוי הבעלות עברה קבוצת הארגז תהליך התייעלות כולל, ונכנסה לתחומי פעילות חדשים. ב-2004 רכשה החברה את מפעל טכנופח שבאזור התעשייה ברקן[9]. המפעל נוסד ב-1980 ועוסק בייצור מארזים לתחום התקשורת, ארונות, שולחנות בקרה וארגזי אחסנה לציוד[10]. ב-2007 רכשה החברה את מפעל "תדיטל אוטומוטיב אלקטרוניקס", המייצר בקרים אלקטרונים לרכב. מפעל "תדיטל הוקם ב-1997 בעומר על ידי קבוצת תדיראן[11]. אחר כך עבר לבעלות התעשיין גד פרופר[12].

בעשור השני של המאה ה-21 "הארגז" הוא אחד מספקי האוטובוסים הראשיים של חברות אגד, דן, וחברות אוטובוסים ציבוריות ופרטיות נוספות בישראל. מפעל הארגז הוא יצרן המרכבים השני בגודלו בישראל, אחרי חברת "מרכבים" (העוסקת גם היא בייצור מרכבים לכלי רכב ותחבורה ציבורית). אך ספקים סינים השתלטו על כ–50% משוק האוטובוסים הישראלי[13].

שינויי הלוגו של החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הארגז בוויקישיתוף   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אימת השטפונות בתל אביב והשרון, דבר, 8 בנובמבר 1938
  2. ^ ליילנד טייגר (מנוע קדמי)המרכז ההיסטורי של אגד
  3. ^ הונחה אבן פינה לביח"ר למקררים חשמליים, על המשמר, 21 בנובמבר 1949
  4. ^ מיכל רוה, ‏תשלובת הארגז מכרה לאחים עופר 21 דונם ברעננה ב-13 מיליון דולר, באתר גלובס, 21 בנובמבר 1996
  5. ^ מיכל רוה, ‏מכירת הארגז למורגנשטרן-פיירצ'יילד מתעכבת עקב חילוקי דעות, באתר גלובס, 25 במאי 1997
  6. ^ מיכל רוה, ‏מנהלי הארגז מכינים תכנית הבראה הכוללת סגירת מפעלים ומכירת נדל"ן, באתר גלובס, 25 ביוני 1998
    מיכל רוה, ‏מנהלי הארגז: ללא חתימה על תכנית ההבראה - תיסגר החברה תוך 10 ימים, באתר גלובס, 20 באוגוסט 1998
  7. ^ מיכל רוה, ‏מאמץ של הרגע האחרון למנוע את פירוק הארגז, באתר גלובס, 7 באוקטובר 1998
  8. ^ יצחק דנון ומיכל רוה , ‏ביהמ"ש אישר את מכירת תשלובת הארגז כעסק חי לתשובה ולשלום, באתר גלובס, 23 בינואר 2000
  9. ^ יצחק דנון, ‏הארגז מתכוונת לרכוש את פעילותה של טכנופח, באתר גלובס, 23 בדצמבר 2003
  10. ^ בן-ציון ציטריןטכנופח המייצרת עבור מערכת הביטחון מבקשת הקפאת הליכים; חובותיה - 15.2 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 8 באפריל 2003
  11. ^ אורנה רביב, ‏מינהלת מרכז ההשקעות אישרה היום (א') 14 תוכניות בהשקעה של כ-120 מיליון דולר, באתר גלובס, 7 במרץ 1997
  12. ^ קרן צוריאל , ‏קבוצה בראשות גד פרופר רכשה חברות מיקרו-אלקטרוניקה לרכב, באתר גלובס, 23 ביוני 2000
  13. ^ אורן דורי, המפעלים הישראליים הפסידו לאוטובוסים מסין - ויצטרפו אליהם, באתר TheMarker‏, 12 במרץ 2017