הארות ומארות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הארות ומארות תלויים כעונש על בקורתם כלפי נפילתו של אדם הראשון. כ"י ולטרס W659

הָארוּת ומָארוּת (ערבית: هاروت وماروت) הם שני מלאכים המוזכרים בסורה השנייה בקוראן.

בקוראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארות ומארות נזכרים בסורת אל-בקרה ("הפּרה"), פס' 102. חלק זה של הסורה (101–103) מתייחס לאנשים שעסקו בכישוף בתקופת שלטונו של המלך שלמה.

... הם [השטנים] לימדו את האנשים כשפים וכן את כל אשר הורד ממרומים אל שני המלאכים בבבל, הארות ומארות...[1]

במסורת האסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל מיעוט הפרטים בקוראן, ניסו פרשנים וסופרים מוסלמים למלא את החסר בנוגע להארות ולמארות. קיימות גרסאות שונות של הסיפור, אך ניתן לתמצת אותו כך:

בני האדם מילאו את הארץ, אך מעשיהם היו רעים. המלאכים התלוננו בפני אלוהים שהעדיף את בני האדים הסוררים על פניהם, ואלוהים השיב כי המלאכים לא היו צריכים לעמוד בפיתויים השונים כמו בני האדם. הארות ומארות (שנחשבו לצדיקים ביותר מבין המלאכים) נשלחו מטעם המלאכים אל עולם בני האדם כדי לעמוד בניסיון. תקופה ארוכה הם הצליחו אך לבסוף לא עמדו בפני הפיתויים הרבים וחטאו. אלוהים רצה להענישם ואפשר להם לבחור האם יענשו בעולם הזה או בעולם הבא. הארות ומארות בחרו להיענש בעולם הזה, והם נכלאו בבאר עמוקה בבבל.[2]

בסיפורי הנביאים של אל-כסאאי מסופר כי הארות ומארות דיברו רעות באדם הראשון וקינאו בו. לכן העניש אותם האל, כבל אותם ואסר אותם. לפי סיפור זה, הארות ומארות נכחו כבר בתקופתו של אדריס.[3]

פרשנויות חוץ-אסלאמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם טיסדאל טען כי הארות ומארות הם  שני אלים ארמניים קדומים, להם סגדו הארמנים לפני התנצרותם. הם העוזרים של האלה  ספנדארמת (Spandaramet), ואחראים על עידוד היצרנות ופוריות הארץ.[4]

המזרחן ד"ש מרגוליות טען כי הארות ומארות היו למעשה יניס וימבריס (יוחנא וממרא בתלמוד הבבלי), שני קוסמים שנזכרו באיגרת השנייה אל טימותיוס, פרק 3, פס' 8. נאמר שם כי הם היו המכשפים שעמד מול משה בחצרו של פרעה כמסופר בספר שמות, פרק ז', פס' 8–12.[5]

לסיפור של הארות ומארות יש מקבילה בספרות היהודית האפוקריפית. בספר חנוך ב' מסופר על המלאכים אריוך ומאריוך שנשלחו כדי להגן על הארץ.[6]

בספר חנוך ג' מוזכרים המלאכים עוזא, עזה ועזאל, המלמדים את בני דורו של חנוך כשפים המאפשרים להם לזמן את גרמי השמיים.[7]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמות "הארות" ו"מארות" אינם ערביים במקורם, דבר שהובן כבר בראשית האסלאם. חוקרים מערביים זיהו את שתי הדמויות האלה עם הישויות האלוהיות הורדאד ואמורדאד מן הפנתיאון הזורואסטרי. בדת הזורואסטרית אחראיות הורדאד ומורדאד על המים והצמחים המועילים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תרגום אורי רובין, תל אביב 2015.
  2. ^ טברי, תפסיר, מהד' קהיר, כרך 2, עמ' 412–443.
  3. ^ סיפורי הנביאים, מוחמד בן עבד אללה אלכסאאי, תרגמה מערבית: אביבה שוסמן, תל אביב 2013, עמ' 89–90.
  4. ^ W. St. Clair Tisdal, The Original Sources Of The Qur'an, 1905, pp. 26-29.
  5. ^ David S. Margoliouth, "Is Islam a Christian heresy?", The Moslem World 23.1 (1933), pp. 6–15.
  6. ^ Enno Littmann, “Hārut und Mārut,” in Festschrift Friederich Carl Andreas zur Vollendung des siebzigsten Lebensjahres am 14. April 1916 dargebracht von Freunden und Schülern, Leipzig, 1916, p. 83.
  7. ^ Annette Y. Reed, “From Asael and Šemihazah to Uzzah, Azzah, and Azael: 3 Enoch 5 (§§7-8) and the Jewish Reception-History of 1 Enoch”, Jewish Studies Quarterly 8.2 (2001): 105–36.