הארט אוף מידלות'יאן

**הארט אוף מידלות'יאן**
**Heart of Midlothian F.C.**
מידע כללי
שם מלא	הארטס אוף מידלות'יאן
כינוי	The Hearts (הלבבות), The Jam Tarts, HMFC, The Jambos
תאריך ייסוד	1874
אצטדיון	טיינקאסל, אדינבורו ; (תכולה: 19,852)
יו"ר	אן באדג'
מנכ"ל	אנדרו מקינלי
מאמן	פרנקי מק׳אבוי
ליגה	ליגת העל הסקוטית
	www.heartsfc.co.uk
תלבושת

המונח "הארטס" מפנה לכאן. לערך העוסק בצמד מוזיקלי בריטי, ראו הרטס.

הארט אוֹף מידלות'יאן (באנגלית: Heart of Midlothian) המכונה בקיצור "הארטס" היא קבוצת כדורגל סקוטית, המשחקת בליגת העל הסקוטית. הארטס היא הקבוצה הבכירה של אדינבורו בירת סקוטלנד, ויריבתה העירונית היא היברניאן.

המועדון הוא תחת שליטתה של אשת העסקים הסקוטית אן באדג'. ב-30 באוגוסט 2021, אן באדג' העבירה את אחזקותיה במועדון לקרן הארטס, מה שהפך את הארטס באופן רשמי למועדון הגדול ביותר בבעלות אוהדים בממלכה המאוחדת.^[1]

הקבוצה משחקת באצטדיון טיינקאסל פארק שבמרכז אדינבורו, אשר מכיל 17,420 מקומות ישיבה. צבעי מדי הקבוצה הם סגול ולבן. סמלה של הקבוצה מתבסס על הלב של מידלות'יאן הנמצא באדינבורו.

הקמת הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתייחסות הראשונה ל"הארט אוף מידלות'יאן" במסגרת של תחרות ספורטיבית רשמית, נעשתה על ידי דיווח בעיתון "סקוטסמן", במהדורתו מן ה-20 ביולי 1864, במשחק בין "סקוטסמן" נגד "הארט אוף מיד-לות'יאן" במסגרת משחק קריקט. לא ידוע אם השם הועתק או נלקח לאחר מכן על ידי קבוצת הכדורגל.

קבוצת הכדורגל של הארטס אוף מידלות'יאן נוסדה בשנת 1874 בעיר אדינבורו בסקוטלנד, ושם הקבוצה נלקח מרומן של סר וולטר סקוט, הנושא שם זהה. הקפטן הראשון של הארטס, טום פיורדי, טוען כי יכול להיות שהקבוצה החלה לשחק כבר בשנת 1873, אך אין לטענה זו הוכחה ודאית.

ב-1886, עברה הקבוצה לשחק באצטדיונה המשמש אותה עד עצם היום הזה, טיינקאסל.

הארטס זכתה להצלחה יחסית בשנותיה הראשונות של ליגת העל הסקוטית, בה היא זוכה באליפויות בשנים 1894-95 ו-1895-96. כמו כן היא זכתה ב-4 גביעים סקוטים בתקופה של 15 שנה בין השנים 1891-1906.

מאז שנת 1906, ועד שנת 1954, המועדון לא זכה ולו בתואר משמעותי אחד, עד שהוא נהנה מעשור של הצלחות, בין השנים 1954 ל-1963. במהלך התקופה הזאת, זכתה הארטס בעונת 1957-58 כשבמאזנה 62 נקודות ו-132 שערי זכות (שיא שלא נשבר עד היום). האליפות השנייה הגיעה בשנת 1959-60. הארטס גם זכתה בגביע הסקוטי בשנת 1956, ובגביע הליגה הסקוטית 4 פעמים, ב-1954-55, 1958-59, 1959-60, וב-1962-63.

החל מאמצע שנות ה-60 - כמו קבוצות סקוטיות רבות מסוגה, מצאה הארטס את עצמה לא מסוגלת להתחרות בכסף הגדול שהציעו הקבוצות האנגליות לשחקנים הסקוטים הבכירים. בנוסף לכך, עם החלתה של שיטת 10 הקבוצות בליגה הסקוטית הבכירה, הקבוצה החלה להתנדנד לה בין ליגת העל הסקוטית, וליגת המשנה (גורל דומה היה צפוי גם להיברניאן עם הזמן). אולם, עם הגעתו של היושב ראש וואלאס מרקר לאחר התפטרות ההנהלה עקב הכישלון לחזור לליגה הבכירה, הארטס הצליחה לסיים שנייה בליגת המשנה בשנת 1986, ולפספס את העלייה במחזור האחרון רק בגלל הפרש של שער בודד, אך כבר שנתיים לאחר מכן, ב-1988, היא הצליחה לזכות באליפות הליגה הראשונה (כך קוראים באי הבריטי לקבוצה שמסיימת ראשונה בליגת המשנה וחוזרת לליגת העל) ולחזור למקומה בליגת העל הסקוטית.

שנות ה-90 המוקדמות היו כצפוי קשות מאוד להארטס, מכיוון שהיא התקשתה בליגה, ולא הצליחה לשמור על מאמנה לאורך זמן. תוך שנתיים, ג'ו ג'ורדן, סנדי קלארק, וטומי מקלין פוטרו. נקודת האור היחידה באותה התקופה, היה הרצף של 22 המשחקים ללא הפסד נגד היריבה העירונית הגדולה היברניאן. נקודת השיא של אותה תקופה נחשבת בעיני רבים כניצחון על היברניאן 2-1 בסיבוב הרביעי של הגביע הסקוטי בשנת 1994, כשווין פוסטר מבקיע שער דקות בודדות לסיום.

עם התמורות בכלכלה בכדורגל, זה נעשה קשה עד בלתי אפשרי להארטס, או לכל קבוצה סקוטית אחרת להאבק עם סלטיק או ריינג'רס, אך למרות זאת, בשנת 1998 ניצחה הארטס את ריינג'רס 2-1 וזכתה בעוד גביע סקוטי.

בשנים האחרונות, הארטס נאבקה בעיקר על המקום השלישי בליגה, אך בעונת 2005-2006 היא הצליחה לסיים שנייה. מאז שהליגה הסקוטית החלה להתחלק ל-2 בתים של 6 קבוצות בתום העונה הסדירה, הפכה הארטס לקבוצה היחידה פרט למועדוני "הדור הישן" (סלטיק וריינג'רס) שמצליחה בכל פעם לסיים בין 6 הראשונות בליגה. הקבוצה סיימה במקום השלישי בעונת 2002-2003 ו-2003-2004, והעפילה לשלב הבתים של גביע אופ"א בשנת 2004-05 אך סיימה בתחתית הבית על אף ניצחון על פ.צ. בזל. במהלך עונת 2004-2005, הקבוצה סיימה חמישית בליגה.

בשנת 2004, הודיע יו"ר חבר המנהלים של הקבוצה כריס רובינסון, שהמועדון מתכנן למכור את אצטדיון טיינקאסל שנהפך ל"לא מתאים לצורכי הקבוצה", ובמקום זאת הוחלט כי הארטס תשכור את אצטדיון מאריפילד מאיגוד הרוגבי הסקוטי. המעבר הזה היה חיוני עקב חובותיו הגדלים של המועדון. התוכנית לא התקבלה כלל על ידי האוהדים, שיצאו למסע מחאה נגד המעבר עם הסיסמה "שימרו לנו על הלב". אולם, מכיוון שרובינסון החזיק ברוב השליטה במועדון, נחתם ההסכם למכור את האצטדיון תמורת סכום של 20 מיליון פאונד. רובינסון מכר את מניותיו, שהיו 19.6% מהמועדון, לאיש העסקים והבנקאי הרוסי-ליטאי ולדימיר רומנוב, אשר נעשה בעל השליטה במועדון עם אחזקת 29.9% ממניותיו.

בעונת 2011/2012 זכתה בגביע הסקוטי לאחר שניצחה בתוצאה 5-1 את היברניאן במשחק הגמר.

ביוני 2013 הודיעה הקבוצה על רצונה להיכנס להליך פירוק, ובעקבות זאת לא יכלה להחתים שחקנים מעל גיל 21 ונקבע שתתחיל את עונת 2013/2014 עם הפחתה של 15 נקודות. ב-5 ביולי 2013 פרסמה הקבוצה הודעת מכירה.

בסוף עונת 2013/2014 ירדה הקבוצה לצ'מפיונשיפ הסקוטי.

ב-12 במאי 2014 המועדון הועבר לבעלותה של אן באדג', והוא יצא מההליך המנהלי באופן רשמי ב-11 ביוני 2014.

לקראת עונת 2014/2015 מונה רובי נילסון, שחקנה לשעבר של הקבוצה, למאמנה. בסוף העונה עלתה הקבוצה בחזרה לפרמיירשיפ הסקוטי לאחר שסיימה במקום הראשון בצ'מפיונשיפ הסקוטי.

בהמשך השיג המועדון מקומות במרכז הטבלה בליגה ולא הצליח להתרומם, על אף שהקבוצה סיימה כסגנית מחזיקת הגביע הסקוטי לעונת 2018/2019, שם הפסידה לסלטיק 2-1.

בסוף עונת 2019/2020 ירדה הקבוצה חזרה לצ'מפיונשיפ הסקוטי כשסיימה במקום האחרון בטבלה, אחרי שניצחה רק ב-4 משחקים בליגה (שהוקפאה בגלל התפרצות נגיף הקורונה). ירידתה של הקבוצה לליגת המשנה אושרה ביוני 2020, אחרי תוכנית החדשה של ה-SPFL להתאוששות הכדורגל בעקבות הפסקת המשחקים בגלל התפרצות מגפת הקורונה. הקבוצה הגישה ערעור ותביעה נגד ה-SPFL בהתאחדות הסקוטית, אך ההתאחדות קבעה כי ה-SPFL פעל כשורה והארטס ירדה לליגת המשנה אחרי 5 עונות בליגה הבכירה.

רובי נילסון, שאימן עונה לפני כן את דנדי יונייטד שעלתה לליגה הבכירה ותפסה את מקומה של הארטס, מונה לקדנציה שנייה כמאמן הקבוצה שירדה לליגת המשנה, וחתם ל-3 עונות. ג'ים ג'פריס מונה ליועץ להנהלה ולמנג'ר, ואנדרו מקינלי מונה להיות המנכ"ל.

בסוף עונת 2020/2021 עלתה הקבוצה חזרה לליגה הבכירה לאחר שסיימה במקום הראשון בליגת המשנה.

בסוף עונת 2021/2022 סיימה הקבוצה במקום השלישי בפרמיירשיפ הסקוטי.

היריבות עם היברניאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הדרבי של אדינבורו

היריבה המסורתית של הארטס באדינבורו היא היברניאן. נאמנותם של האוהדים לקבוצה מסוימת נבעה בעיקר מסיבות דתיות (היברניאן נוסדה בתור מקור לצדקה ולגיוס כסף למהגרים האירים הקתולים של העיר, בעוד הארטס קיבלה את תמיכתה הכספית בעיקר מגורמים פרוטסטנטים). בכך מסתכמת היריבות בין שני המועדונים, והיא לרוב לא גולשת לפסים אלימים האופייניים בדרבי של גלאזגו בין סלטיק הקתולית וריינג'רס הפרוטסטנטית.

הדרבי "הרשמי" הראשון נערך ביום חג המולד (ה-25 בדצמבר) 1875, בו ניצחה הארטס 1-0.

שיאי מועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הצופים הגבוה ביותר במשחק ביתי (באצטדיון טיינקאסל): 53,396, נגד ריינג'רס, סיבוב שלישי בגביע הסקוטי, 13 בפברואר 1932
ממוצע הצופים הגבוה ביותר במשחקי בית: 28,195 בעונת 1948-1949 (15 משחקים)
השחקן עם מספר ההופעות הלאומיות הגבוה ביותר: סטיבן פרסלי, 32 (בעבור סקוטלנד)
השחקן עם הכי הרבה הופעות במדי הקבוצה: גארי מקאיי, 640, בין השנים 1980-1997
השחקן עם הכי הרבה הופעות בליגה: גארי מקאיי, 515
השחקן עם מספר השערים הכי גבוה במסגרת הליגה: ג'ון רוברטסון, 214, בין השנים 1983-1998
השחקן עם מספר הכיבושים הגבוה ביותר לעונה סדירה אחת: בארני באטלס, 44
השחקן "המעוטר" ביותר: ג'ון קאמינג, 2 אליפויות, גביע סקוטי אחד, 4 גביעי ליגה (בין השנים 1954-1962)
השחקן ששולם תמורת העברתו הסכום הגבוה ביותר: מירסאד בסלייה, £850,000 (פאונד), מראסינג גנק, בשנת 2006
השחקן שנתקבל בעבורו הסכום הגבוה ביותר על העברה:9 מיליון £ (פאונד) קרייג גורדון (שוער נבחרת סקוטלנד), עבר לסנדרלנד, בעונת 2007 (זהו גם השיא הבריטי עבור העברה של שוער)

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות סקוטלנד: (4)
- זכייה (4): 1894/1895, 1896/1897, 1957/1958, 1959/1960
- סגנית (14): 1893/1894, 1898/1899, 1903/1904, 1905/1906, 1914/1915, 1937/1938, 1953/1954, 1956/1957, 1958/1959, 1964/1965, 1985/1986, 1987/1988, 1991/1992, 2005/2006

הגביע הסקוטי: (8)
- זוכה (8): 1890/1891, 1895/1896, 1900/1901, 1905/1906, 1955/1956, 1997/1998, 2005/2006, 2011/2012
- סגנית (8): 1902/1903, 1906/1907, 1967/1968, 1975/1976, 1985/1986, 1995/1996, 2018/2019, 2021/2022