הארי גלאטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הארי גלאטין
Harry Gallatin
Harry Gallatin.jpeg
גלאטין במדי ניו יורק ניקס, 1953
לידה 26 באפריל 1927
רוקסנה שבאילינוי
פטירה 7 באוקטובר 2015 (בגיל 88)
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עמדה פאוור פורוורד
גובה 1.98 מטר
מכללה אוניברסיטת המדינה של טרומן
דראפט סיבוב שני, 1948
ניו יורק ניקס
היכל התהילה הוצג כשחקן בשנת 1991
קבוצות כשחקן
1948–1957
1957–1958
ניו יורק ניקס
דטרויט פיסטונס
הישגים כשחקן
חמישיית העונה הראשונה (1954)
חמישיית העונה השנייה (1955)
7 בחירות למשחק האולסטאר (1951–1957)
קבוצות כמאמן
1962–1965
1965–1966
סנט לואיס הוקס
ניו יורק ניקס
הישגים כמאמן
מאמן השנה ב-NBA‏ (1963)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הארי ג'וניור גלאטיןאנגלית: Harry Junior Gallatin; ‏26 באפריל 1927 - 7 באוקטובר 2015) היה כדורסלן אמריקאי ששיחק במשך 10 עונות בליגת ה-NBA בעמדת הפאוור פורוורד. חבר היכל התהילה של הכדורסל משנת 1991.[1]

גלאטין, שהתאפיין כשחקן חזק ואגרסיבי, חיפה על קומתו הנמוכה יחסית לשחקן פנים (1.98 מטרים) במוסר עבודה גבוה וקשיחות יוצאת דופן שאפשרו לו להיות אחד הריבאונדרים המובילים ב-NBA.[1] בכל 6 העונות הראשונות לתיעוד ריבאונדים בליגה (1951–1956) היה גלאטין אחד מעשרת המובילים בממוצע ריבאונדים למשחק. ממוצעיו לאורך קריירת ה-NBA עומדים על 13.0 נקודות, 11.9 ריבאונדים ו-1.8 אסיסטים למשחק.[2]

שירות צבאי ומכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלאטין נולד וגדל בעיירה רוקסנה שבאילינוי. בסיום לימודיו התיכוניים, בשנת 1944, גויס לצי ארצות הברית ושירת בו עד סיום מלחמת העולם השנייה.[3] בשנת 1946 החל ללמוד באוניברסיטת המדינה של טרומן אשר בקירקסוויל, מיזורי, והוביל את קבוצת הכדורסל שלה למאזן כולל של 59 ניצחונות ו-4 הפסדים בשתי עונותיו בקבוצה. בתקופה זו קלע 12.9 נקודות בממוצע למשחק עבור טרומן, שהשתתפה בליגת ה-NAIA.[4]

קריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלאטין נבחר על ידי ניו יורק ניקס בדראפט ה-NBA לשנת 1948.[5] אחרי בחירתו סיפר כי "זה חלום שמתגשם. באמת לא ידעתי למה לצפות; הטיסה מסנט לואיס לניו יורק הייתה הטיסה הראשונה בחיי. אני בסך הכול נער כפרי מ"ווד ריבר", והנה אני בדרך לתפוח הגדול".[6]

ב-9 העונות הבאות שיחק גלאטין עבור הניקס, והפך לחלק משלד הקבוצה שכלל גם את הרכז דיק מגווייר ואת הקלע קארל בראון. בעונות 1951, 1952 ו-1953 העפילו הניקס לגמר ה-NBA, אך בשלוש הפעמים הפסידו. בין השנים 1951 ל-1957 נבחר גלאטין 7 פעמים ברציפות להשתתף במשחק האולסטאר, ובעונת 1953/1954 נבחר לחמישייה הראשונה של העונה לאחר שהוביל את ה-NBA עם 15.3 ריבאונדים בממוצע למשחק. במשחק האחרון של העונה הסדירה ב-1952/1953 קבע שיא מועדון כשהוריד 33 ריבאונדים בהפסד קבוצתו לפורט ויין פיסטונס.[6]

לקראת עונת 1957/1958 נשלח בטרייד לדטרויט פיסטונס, בה שיתף פעולה עם ג'ורג' יארדלי וג'ין שו, ועזר לקבוצה להעפיל לשלב גמר המערב בו הפסידה לסנט לואיס הוקס. בסיום אותה עונה פרש ממשחק, בגיל 31.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1958 החל לאמן את קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת דרום אילינוי, והחזיק בתפקיד במשך 4 עונות, בהן רשמה הקבוצה מאזן כולל של 69 ניצחונות ו-35 הפסדים.

בשנת 1962 חזר ל-NBA כשמונה למאמן קבוצת סנט לואיס הוקס, בה כיכבו בוב פטיט, קליף הייגן ולני וילקינס. בשתי עונותיו הראשונות בקבוצה הוביל גלאטין את ההוקס לשלב גמר המערב, כשבסיום 1963 הפך לזוכה הראשון בתואר מאמן השנה ב-NBA. באמצע עונת 1964/1965, השלישית שלו בסנט לואיס, פוטר גלאטין והחליף אותו שחקן הקבוצה ריצ'י גארין שתפקד כמאמן-שחקן. כעבור מספר ימים מונה למאמנה של ניו יורק ניקס, שהפכה בינתיים לקבוצת תחתית, וסיים את דרכו בקבוצה במהלך עונת 1965/1966. מאזנה הכולל של הניקס בתקופתו עמד על 25 ניצחונות ו-38 הפסדים.[7]

ב-7 באוקטובר 2015 מת גלאטין, בגיל 88.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הארי גלאטין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 דף השחקן, באתר היכל התהילה של הכדורסל
  2. ^ סטטיסטיקות הקריירה של גלאטין ב-NBA, באתר basketball-reference.com
  3. ^ Gallatin is a local legend, באתר advantagenews.com,‏ 9 בינואר 2015
  4. ^ Bulldog Legend To Be Enshrined In Hall, באתר trumanbulldogs.com,‏ 3 ביוני 2010
  5. ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1948, באתר basketball-reference.com
  6. ^ 6.0 6.1 A living legend, באתר theintelligencer.com,‏ 3 בדצמבר 2007
  7. ^ סטטיסטיקות האימון של גלאטין ב-NBA, באתר basketball-reference.com
  8. ^ הידיעה על מותו של גלאטין, באתר ניו יורק טיימס, 7 באוקטובר 2015