הארי טרומן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "טרומן" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו טרומן (פירושונים).
הארי טרומן
(8 במאי 1884; לאמאר שבמיזורי - 26 בדצמבר 1972; קנזס סיטי, מיזורי) (בגיל 88)
Harry S Truman - NARA - 530677 (2).jpg

הארי טרומן
שם בשפת המקור Harry S. Truman
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת-זוג
נשיא ארצות הברית ה-33
תקופת כהונה 12 באפריל 1945 - 20 בינואר 1953 (7 שנים ו-40 שבועות)
סגן אלבן ברקלי
הקודם בתפקיד פרנקלין דלאנו רוזוולט
הבא בתפקיד דווייט אייזנהאואר
סגן נשיא ארצות הברית ה-34
תקופת כהונה 20 בינואר 1945 - 12 באפריל 1945 (11 שבועות ו-6 ימים)
הקודם בתפקיד הנרי וולאס
הבא בתפקיד אלבן ברקלי
תחת נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט
סנאטור מטעם מדינת מיזורי
תקופת כהונה 3 בינואר 1935 - 17 בינואר 1945 (10 שנים)

הארי ס' טרומןאנגלית: Harry S. Truman;‏ 8 במאי 1884 - 26 בדצמבר 1972) היה נשיאה ה-33 של ארצות הברית (1945 - 1953). כשותפו האחרון למרוץ של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט ב-1944, ירש טרומן את נשיאותו ב-12 באפריל 1945, כאשר רוזוולט נפטר לאחר חודשים של בריאות מתדרדרת.

כנשיא הביא לסיום מלחמת העולם השנייה, הנהיג קו תקיף מול התפשטות הקומוניזם, נקט צעדים לקידום השחורים והכיר במדינת ישראל. נשיאותו הייתה נקודת מפנה ביחסי החוץ של ארצו, כשממשלו תמך באינטרנציונליזם במדיניות החוץ תוך שיתוף פעולה עם בנות הברית האירופאיות. לאחר המלחמה, עזר טרומן בהקמת האומות המאוחדות ופרס את דוקטרינת טרומן, וכן העביר את תוכנית מרשל שעלתה 13 מיליארד דולר כדי לבנות מחדש את מדינות אירופה, בהן גם מדינות הציר, שם בעלת הברית בעת המלחמה ברית המועצות הפכה לאויבת בזמן שלום, וכך החלה המלחמה הקרה. הוא פיקח על הרכבת האווירית לברלין ועל יצירת נאט"ו ב-1949.

היסטוריונים מחשיבים אותו לאחד מגדולי נשיאיה של ארצות הברית, אם כי החלטתו להטיל את פצצות האטום על הירושימה ונגסקי נותרה שנויה במחלוקת.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי טרומן בגיל 13

הארי ס' טרומן נולד בעיירה למר במדינת מיזורי וגדל באינדפנדנס, עיירה סמוכה לעיר קנזס סיטי שבמערב מיזורי. הוא בנם הבכור של ג'ון הנדרסון טרומן (1851–1914) ומרתה אל יאנג טרומן (1852–1947). שמו הארי נבחר על שמו של דודו מצד אמו, האריסון "הארי" יאנג. מכיוון ששני הסבים שלו קיוו ששמו האמצעי יהיה על שמם, החליטו הוריו כפשרה לקרוא לו הארי ס' כאשר שני הסבים (שיפ וסולומון) האמינו שהוא נקרא על שמם, אך למעשה אין לו שם אמצעי, ול"ס" אין משמעות, וזה מנהג שהיה נפוץ בקרב סקוטים-אירים (מהגרים פרוטסטנטים מסקוטלנד שהשתקעו באלסטר).‏[1] לאחר היוולדו נולדו למשפחתו אחיו הצעיר, ג'ון ויויאן, וכן אחותו, מרי ג'יין.

אביו היה חקלאי. המשפחה שינתה שלוש פעמים את מקום מגוריה, וכאשר היה טרומן בן 6 השתקעה באינדפנדנס, כדי שהוא יוכל ללמוד בבית ספר פרסבטריאני בימי ראשון. כילד, התעניין טרומן במוזיקה, בקריאה ובהיסטוריה, בעידודה של אמו איתה החזיק בקשר קרוב. הוא היה מתעורר מוקדם כל בוקר ומנגן בפסנתר, בו לקח שיעורים פעמיים מדי שבוע עד גיל 15. טרומן החל להתעניין בפוליטיקה, וכמו אביו, היה פעיל במוסדות המפלגה הדמוקרטית במיזורי.

לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים באינדיפנדנט ב-1901, החל לעבוד כשומר זמן במסגרת בניית מסילות רכבת, ולאחר מכן במספר משרות פקידותיות, חזר לחווה של סבו וסבתו בגרנדוויו, עיירה במערב מיזורי, שם גר ועבד כחוואי עד 1917.‏[2] בעת תקופה זו, הכיר את בס וואלאס והציע לה נישואים ב-1911, אך נענה בשלילה. מאוחר יותר אמר כי לפני שהציע לה שוב, שאף להרוויח כסף רב יותר מזה שמרוויח חוואי.

טרומן הוא הנשיא האחרון שלא זכה בהשכלה אקדמית. בעת שחבריו לתיכון נרשמו ללימודים באוניברסיטה ב-1901, נרשם טרומן לבית ספר לכלכלה בקנזס סיטי, אך נשר ממנו לאחר סימסטר אחד בלבד. לאחר שירותו הצבאי (ראו בהמשך) לקח קורסים כדי ללמוד תואר במשפטים, אך ויתר לאחר שאיבד את עבודתו הממשלתית.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט בחירות של טרומן ורוזוולט מ-1944

טרומן התנדב למשמר הלאומי משנת 1905 ועד 1911, שם פיקד בהצטיינות על סוללת תותחים בקנזס סיטי. כשארצות הברית נכנסה למלחמה הגדולה, שב טרומן והתגייס למשמר הלאומי, על אף שהיה פטור משירות צבאי. במלחמה נשלח לצרפת, שם פיקד על סוללת תותחים כחלק מחטיבת חי"ר 35, ושירת כקצין בדרגת קפטן במהלך המלחמה הגדולה.‏[3] במהלך שירותו, אף סיפק תמיכה ארטילרית ללחטיבת הטנקים של הגנרל ג'ורג' פטון. תחת פיקודו של טרומן בצרפת, יחידת הסוללה לא איבדה אף לא חייל אחד, וכששבה ארצה לאחר המלחמה ערכו חייליה מחווה עבור טרומן.

טרומן שירת במילואים גם לאחר המלחמה והגיע עד לדרגת קולונל (המקבילה לאלוף משנה). בתום המלחמה חזר טרומן למיזורי ופתח חנות לבגדי גברים ביחד עם אדי ג'ייקובסון, ידידו הטוב מתקופת שירותו הצבאי, אותו הכרי מקנזס סיטי. על אף הצלחה התחלתית קצרה, החנות פשטה רגל במהלך המיתו של תקופת אחרי המלחמה. טרומן הספיק לשלם את חובותיו הנותרים רק ב-1934. ג'ייקובסון וטרומן נותרו חברים קרובים, ועצתו של ג'ייקובסון מאוחר יותר, שהיה ממוצא יהודי, באשר לציונות, השפיעה על החלטת הממשל האמריקאי בנוגע להכרתו בישראל. לאחר מכן החל טרומן לפנות אל הפוליטיקה.

קריירה פוליטית מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום שירותו בצבא, חזר טרומן לאינדיפנדנס, שם התחת עם בס וואלאס ב-28 ביוני 1919. לזוג הייתה ילדה אחת בלבד, מרי מרגרת טרומן. ב-1922 נבחר לשופט אדמיניסטרטיבי במיזורי כמועמד מטעם המפלגה הדמוקרטית. ב-1934 נבחר לסנאט של ארצות הברית ובמשך כהונתו תמך בתוכניותיו השונות של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט להוצאת אמריקה מ"השפל הגדול", תקופת המשבר הכלכלי החריף ששרר בארצות הברית בשנות השלושים.

בתקופת כהונתו השנייה כסנאטור הקים טרומן ועדה לפיקוח על משק המלחמה והייצור המלחמתי בארצות הברית. בתחילה לא זכתה הוועדה לתשומת לב בסנאט ובציבור, אך טרומן נסע בכל רחבי ארצות הברית, באופן אישי, ואסף מידע לגבי חוסר יעילות ובזבזנות שנוהגות חברות הנהנות מחוזים ממשלתיים.‏[4] דו"חותיה של הוועדה זכו להדים רבים בציבור האמריקאי, ושמו של טרומן עלה כמועמד לתפקיד סגן הנשיא בבחירות 1944. המפלגה הדמוקרטית ביקשה מועמד שיסייע לרוזוולט להבטיח את קולות מדינות הדרום, וטרומן, שהגיע ממיזורי, התאים לתפקיד.

כהונתו כנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרומן מכריז על כניעתה של יפן, וושינגטון, 14 באוגוסט 1945

ב-1944 נבחר טרומן לסגן נשיא ארצות הברית, לצד הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. חמישה חודשים לאחר מכן, ב-12 באפריל 1945, נכנס טרומן לתפקיד הנשיא כיורשו, לאחר שרוזוולט נפטר ממחלתו בעת שלהי מלחמת העולם השנייה, על רקע חודשים של בריאות מידרדרת. עלייתו לשלטון עם מותו של רוזוולט הפופולרי עוררה חששות כבדים כיוון שהוא נהנה מיוקרה מועטה, אך טרומן התעלה מעל לציפיות הנמוכות ממנו. הוא ביקש מחברי ממשלו של רוזוולט להשאר בתפקידם וכי הוא פתוח לעצתם, וקיבל את תמיכתם. על אף שטרומן תודרך עוד ביום השבעתו כי לבעלות הברית היה נשק חדש, הרסני וקטלני, רק ב-25 באפריל יידע אותו מזכיר המלחמה הנרי סטימסון בפרטי פרויקט מנהטן.

עם כניסתו לתפקיד, מיקד את תשומתו ליבו למלחמה בחזית היפנית, אשר לפי הציפיות הייתה צפויה להימשך שנה ויותר. עם ניצחונן הצפוי של בנות הברית במלחמה וכניעתה של גרמניה הנאצית, נסע טרומן לאירופה על מנת לקחת חלק בוועידת פוטסדאם. כשנכח שם למד לראשונה על הצלחתו של ניסוי טריניטי. למחרת הניסוי נפגש טרומן בוועדה עם וינסטון צ'רצ'יל ועם יוסיף סטלין, ובישר להם כי יש בידי ארצות הברית נשק בעל עוצמה חסרת תקדים.

כאשר יפן מיאנה להיכנע לאחר אולטימטום סופי, אישר טרומן את הטלת שתי פצצות אטום על הירושימה ונגסקי. פצצת האטום שזכתה לכינוי "ילד קטן" הוטלה על העיר הירושימה ב-6 באוגוסט 1945; ופצצה גרעינית נוספת, שזכתה לכינוי "איש שמן", הוטלה על העיר נגסאקי שלושה ימים לאחר מכן, ב-9 באוגוסט. הטלת שתי פצצות האטום על יפן הייתה השימוש המבצעי הראשון, וכן היחיד, שנעשה בנשק גרעיני עד היום. שישה ימים לאחר הטלת פצצת האטום על נגסקי, הודיעה ההנהגה היפנית על הסכמתה לקבלת תנאי הצהרת פוטסדאם מן הוועידה ולכניעה ללא תנאי לבעלות הברית.

בחזית הדיפלומטית, נערכה באפריל 1945 הוועידה הבינלאומית בסן פרנסיסקו, על מנת להוביל להקמת ארגון "האומות המאוחדות", הרעיון שקידם והגה רוזוולט. טרומן תמך בארגון החדש ולאחר חתימת האמנה האטלנטית ביוני באותה השנה, דחף לאישורה בסנאט. ארצות הברית הצטרפה לארגון באופן רשמי באוקטובר 1945.

עקב המעבר החד מן תקופה של מלחמה לעת של שלום, חוותה הכלכלה קשיים ומיתון, אך לבסוף הוביל ממשלו של טרומן בהצלחה את ארצות הברית בצאתה מן הקשיים הכלכליים שחוותה לאחר המלחמה.

בשנת 1947 הקים טרומן את סוכנות הביון המרכזית, ה-CIA. בעקבות פירוקה של סוכנות ה-OSS בתום מלחמת העולם השנייה, נוסדה "קבוצת המודיעין המרכזית" בשנת 1946 על ידי טרומן, דבר שגרר את כניסתו לתוקף של חוק הביטחון הלאומי, שייסד את סוכנות הביון המרכזית ואת המועצה לביטחון לאומי.

טרומן מינה ארבעה שופטים לבית המשפט העליון של ארצות הברית, בהם גם אחד כנשיא בית המשפט, פרד וינסון. הוא גם מינה 27 שופטים לבתי המשפט הפדרליים לערעורים ו-101 שופטים לבתי המשפט הפדרליים המחוזיים.

יחסו למאבק השחורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות

לטרומן גם הייתה השפעה עצומה על מעמדם האזרחי של האפרו-אמריקאים. אזרחיה השחורים של ארצות הברית סבלו מקיפוח ומאפליה עזה במשך עשרות רבות בשנים, כאשר ב-1947 הזמין טרומן דו"ח מיוחד על מצב זכויות האזרח במדינה ("דו"ח ועדת הנשיא הארי טרומן על זכויות האזרח"). הוועדה הורכבה מנציגי קבוצות מנהיגות בממסד האמריקאי. הדו"ח מתח ביקורת נוקבת על המצב הקיים והמליץ על שורה של צעדים פדרליים לביטול האפליה. כשקיבל טרומן את הדו"ח הוא העביר את המלצותיו, ככתבן וכלשונן, לקונגרס בצירוף בקשה להפכן לחוקים. טרומן הפעיל שורה של צווים נשיאותים בהם הורה על איסור הפרדה גזעית בסוכניות ממשלתיות ובצבא ארצות הברית.

בחירות 1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הבחירות ב-1948
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1948

בבחירות 1948 נבחר טרומן לכהונה השנייה כנשיא, בנצחו את המועמד הרפובליקני תומאס דיואי עם 303 קולות אלקטורליים מול 189 לדיואי. היה זה בתום מערכת בחירות סוערת ואחת המפתיעות בהיסטוריה, שבה רוב המומחים וסקרי דעת הקהל חזו לטרומן מפלה. טרומן הוכיח יכולת פוליטית מרשימה וחרש את ארצות הברית ברכבת, ונשא נאומים בפני קהלים הולכים וגדלים.

ניצחונו היה גדול ומרשים גם משום שהמפלגה הדמוקרטית חוותה פילוג כפול, כאשר חלק מנציגי מדינות הדרום, שהיה מעוז דמוקרטי, פרשו במחאה על תמיכתו בקידום זכויות השחורים, והקימו מפלגה מתחרה בראשות מושל קרוליינה הדרומית סטרום ת'ורמונד, שזכה ל-39 אלקטורים. כך גם התפצל האגף השמאלי, שהונהג בידי סגן הנשיא הקודם, הנרי וולאס. השיקגו טריביון, עיתון שהיה מזוהה באותה תקופה עם המפלגה הרפובליקנית, היה כל כך בטוח בניצחונו של דיואי עד שהוציא עיתון עם הכותרת "דיואי ניצח את טרומן". למחרת היום, טרומן צולם כשהוא מחזיק בעיתון. בבחירות אלה הדמוקרטים השתלטו גם בחזרה על שני בתי הקונגרס.

כהונתו השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרומן היה הנשיא האמריקאי הלפני אחרון שכיהן ללא סגן נשיא לצידו, מיום כניסתו לתפקיד עם מותו של רוזוולט ועד יום השבעתו ב-20 בינואר 1949 (אז הושבע סגן הנשיא הנבחר, אלבן ברקלי). גם ממשיכו בתפקיד לינדון ג'ונסון כיהן ללא סגן נשיא עד ינואר 1965, לאחר שהתמנה לנשיאות עקב רצח קנדי. הסיבה הייתה חוקת ארצות הברית, שלא קבעה שום דרך למינוי סגן-נשיא, אם התפנתה משרה זו לפני תום הקדנציה. לאחר מכן תוקנה החוקה (התיקון ה-25) ונקבע כי במקרה של פינוי משרת סגן-הנשיא, ימנה הנשיא, באישור שני בתי הקונגרס, את סגן-הנשיא.

תחילת המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא טרומן חותם על הכרזה המצהירה על מצב חירום לאומי, שהחל את מעורבותה של ארצות הברית במלחמת קוריאה

לאחר מלחמת העולם השנייה הנהיג טרומן קו תקיף כנגד הקומוניזם, אשר שיאו היה בנאומו בפני הקונגרס ב-12 במרץ 1947, בו הכריז על דוקטרינת טרומן, שתכליתה לעצור את הקומוניזם, לעזור למדינות בעולם לשמור על חירותן, ולקיים נגדו מדיניות אף שעל, כלומר לא לוותר לקומוניסטים בשאיפתם להרחיב את תחום השפעתם. כמו כן, התאוריה דיברה על הצורך של ארצות הברית לתמוך בין אם כספית ובין אם בכוחות צבא במדינות שמאוימות על ידי הקומוניזם.

במסגרת מדיניות זו סייע טרומן ליוון ולטורקיה במהלך מלחמות אזרחים בהן אחד מן הצדדים היה קומוניסטי. מאותה סיבה שלח טרומן רכבת אווירית לברלין המערבית שהייתה תחת מצור קומוניסטי. כמו כן תמך בתוכנית מרשל שדרכה הזרימה ארצות הברית סכומים עצומים לשיקומה וחיזוקה של אירופה המערבית לאחר ההרס של מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1950 שלח טרומן כוחות לקוריאה, על מנת לבלום את צפון קוריאה הקומוניסטית שפלשה לדרום. בשנת 1951 נעצרו הכוחות פחות או יותר, וגנרל דאגלס מקארתור דרש להפציץ את סין בעקבות התערבותה. טרומן, בצעד אמיץ, פיטר את מקארתור שהיה בעל מוניטין ופופולריות גבוהים מאוד בקרב הציבור, עקב סירובו לקבל את מרות הנשיא. בקיץ 1951 הסתיימה מלחמת קוריאה. שיחות השלום נמשכו כמעט שנתיים, בגלל ויכוחים על החלפת שבויים ודרישת דרום קוריאה לאיחוד מיידי של שתי הקוריאות. רק בקיץ 1953, תחת נשיאותו של דווייט אייזנהאואר, הושגה הפסקת האש הסופית.

נסיון ההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נסיון ההתנקשות בהארי טרומן

בנובמבר 1950 ניסו ניסו שני לאומנים פוארטוריקנים להתנקש בחייו, בעת ששהה בבלייר האוס בוושינגטון. לאחר מרדף משטרתי, בו נהרג אחד החשודים במעשה, השני נפצע אנושות ושוטר אחד נהרג, המשיך טרומן בשגרתו וטען כי "נשיא צריך לצפות לדברים כאלה". כדי להסדיר את מעמדה של פוארטו ריקו, איפשר טרומן עריכת משאל עם ב-1952 בשאלת עצמאותה. 82% מן המשתתפים בו תמכו בהמשך המעמד שנתן הקונגרס לפוארטו ריקו ב-1950.

המתנקש שנותר בחיים, אוסקר קויאסו, הועמד למשפט בפני בית משפט פדרלי וב-1952 נדון למוות. אשתו רוזה (שנאסרה לאחר ההתנקשות ל-8 חודשים בחשד שהייתה שותפה לקשר לרצוח את הנשיא) השתתפה באיסוף 100,000 חתימות על עצומה נגד הוצאתו להורג, וטרומן המתיק את עונשו למאסר עולם. בשנת 1979 העניק לו הנשיא ג'ימי קרטר חנינה, וקויאסו שוחרר ושב לפוארטו ריקו. הוא נפטר ב-1994, בגיל 80.

יחסו לישראל וליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא טרומן בחדר הסגלגל, מקבל מנורת חנוכה מראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, כשלצידו שגריר ישראל בארצות הברית, אבא אבן

בתולדות העם היהודי ייזכר טרומן לטובה כנשיא אשר כיהן בעת הקמת מדינת ישראל. טרומן היה המנהיג הראשון אשר הביע תמיכה בהכרזתו של דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ב-14 במאי 1948. הוא עשה זאת דקות ספורות לאחר סיום ההכרזה, אחת עשרה במספר, ובמעשה זה נתן כוח עצום והכרה עולמית מצד המעצמה החזקה בעולם למדינה החדשה.

לאחר מכן הצהיר טרומן:‏[5]

היטלר רצח יהודים על ימינם ושמאלם. ראיתי זאת, וזה חולף בחלומותי אפילו עד יום זה. היהודים נזקקו למקום אליו יוכלו להגיע. אני מאמין כי ממשלת ארצות הברית אינה יכולה לעמוד מנגד בעת שקורבנות הטירוף של היטלר אינם מורשים לבנות את חייהם מחדש.

– הנשיא הארי טרומן

יש לזכור את ידידותו ארוכת השנים עם אדי ג'ייקובסון היהודי, שהיה זה ששיכנע את הנשיא להפגש עם חיים ויצמן, פגישה שהובילה לתמיכת ארצות הברית בהקמת מדינה יהודית בשטחי ארץ ישראל המנדטורית, למרות התנגדות לכך בקרב חוגים מסוימים בממשל, בממסד הביטחוני האמריקאי ובמיוחד מכיוון מחלקת המדינה בראשותו של ג'ורג' מרשל, שגרס כי הכרה בישראל תפגע ביחסיה של ארצות הברית עם מדינות ערב ותעורר את חמת זעמם של הערבים. מזכיר ההגנה ג'יימס פורסטל הזהיר את טרומן מחשיבתו של נפט מערב הסעודית במלחמה נוספת, ולו השיב טרומן כי הוא יחליט על מדיניותו על סמך מה שצודק ונכון, ולא על סמך נפט.‏[6]

עוד קודם לכן, פעל טרומן למען היהודים כאשר תמך בדרישת ניצולי השואה באירופה מהממשל הבריטי לאשר את עלייתם לארץ ישראל. האגדה מספרת שאהדתו של טרומן לעם היהודי ותמיכתו הגורפת בציונות ובהקמת מדינה יהודית, מקורה באביו שימים ספורים לפני מותו ציווה עליו לדאוג ליהודים. כסנאטור, הוא הבטיח למנהיגים יהודים את תמיכתו בציונות, ובעצרת בשיקגו ב-1943 קרא להקמת בית לאומי עבור ניצולי השואה והיהודים שנותרו בחיים.

לצד זאת, כאשר הוטל אמברגו על ייצוא נשק לארץ ישראל במאי 1948, במהלך מלחמת העצמאות, הקפיד טרומן מאד על קיום האמברגו ומנע ייצוא נשק מארצות הברית וממקסיקו לישראל.‏[7]

לאחר הנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרומן (מימין), לצד הנשיא לינדון ג'ונסון ואשתו בס, במעמד החתימה על חוק המדיקר, יולי 1965

בצאתו מן הנשיאות, חזר טרומן לאינדפנדנס שבמיזורי, והתגורר יחד עם אשתו בס בבית בו חלק במשך שנים רבות יחד עם חמותו. עם סיום תפקידו כנשיא, גרס טרומן כי אין זה ראוי עבורו לעבוד בחברה ולהשתכר בה, בתואנה כי ניצול של הזדמנות כלכלית כזו ביושרת המשרד החשוב ביותר במדינה. הוא גם ויתר על הצעות רבות להעניק חסויות מסחריות. הויאל ועסקיו טרם שירותו הציבורי היו לא מוצלחים, נותר טרומן ללא חסכונות ממשיים לאחר שעזב את הבית הלבן, ומשכורתו היחידה הייתה הפנסיה הצבאית הישנה שלו, בסך 112.56 דולר בחודש. על אף שחברי קונגרס ובתי משפט פדרליים זכו לחבילת פנסיה בעת שסיימו את תפקידם באותה עת, ואף על פי שטרומן בעצמו דאג להבטיח שמשרתים לשעבר ברשות המבצעת יקבלו חבילה דומה, לא הייתה ב-1953 חבילה כזו לנשיאים לשעבר, והוא גם לא קיבל פנסיה על שירותו בסנאט.

טרומן לקח הלוואה אישית מבנק במיזורי עם סיום נשיאותו, וקבע תקדים שישומש רבות בקרב נשיאים עתידיים: ספר זכרונות המקיף את תקופת נשיאותו. אף על פי שלא זכה בהצלחה כלכלית עם פרסום ספר זכרונתיו, ספרו היה מוצלח מסחרית וכן מצד המבקרים, ופורסם בשני כרכים ב-1955 ו-1956. ב-1958 העביר הקונגרס חוק הנקרא "Former Presidents Act", הקובע כי נשיאים לשעבר ישתכרו בפנסיה בסך 25,000 דולר לשנה, וסביר מאוד כי למצבו הכלכלי הרעוע של טרומן לאחר נשיאותו היה קשר לחקיקת החוק.‏[8] הנשיא לשעבר היחדי שחי באותה עת, הרברט הובר, הסכים לקבל את הפנסיה, אך לא נזדקק לה מבחינה כלכלית בניגוד לטרומן.

קודמו של טרומן בתפקיד, פרנקלין דלאנו רוזוולט, יזם בעצמו את בניית הספריה הנשיאותית על שמו, אך חקיקה לאפשר לנשיאים עתידיים לעשות זאת לא הונחה. טרומן אסף תרומות על מנת לבנות את הספרייה הנשיאותית על שמו, והעניק אותן לממשלה הפדרלית על מנת שתנהל ושתמור על המקום - וזו יוזמה שהתקבלה לאחר מכן על ידי יורשיו עם חקיקת חוק ב-1957.

עם עזיבתו את התפקיד המשיך לתמוך במועמדים דמוקרטים לנשיאות ולקונגרס, ואף השתתף בקמפינים עבור מועמדים דמוקרטים רבים לסנאט. לאחר נפילה בביתו בסתיו של 1964, מצבו הגופני התדרדר. ביולי 1965, חתם הנשיא לינדון ג'ונסון על חוק המדיקר בספריה הנשיאותית על שמו של טרומן, במעמדו ובמעמד אשתו בס, והעניק את שני הכרטיסים הראשונים של התוכנית לזוג טרומן, כדי להוקיר את מאבקו של הנשיא לשעבר למען תוכנית בריאות ממשלתית בעת כהונתו.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בדצמבר 1972, נשלח טרומן לבית החולים בקנזס סיטי בשל גודש ריאתי הנגרם מדלקת ריאות. הוא סבל מכשל מערכתי ומת ב-7:50 בבוקר לפי שעון מיזורי, ב-26 בדצמבר, כשהוא בן 88. אשתו בס ביקשה לערוך עבורו טקס אשכבה צנוע ופרטי בספריה הנשיאותית על שמו, במקום הלוויה ממלכתית בוושינגטון. כשבוע לאחר ההלוויה, נכחו נכבדים ממדינות זרות וגורמי ממשל רשמיים בטקס זיכרון שנערך לכבודו בהקתדרלה הלאומית של וושינגטון. רעייתו בס נפטרה ב-1982, ושניהם קבורים בספריה הנשיאותית והמוזיאון על שם הארי ס. טרומן באינדפנדנס.

דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיוקן הרשמי של הנשיא טרומן

הארי טרומן היה אדם נוח מזג ונעים הליכות ובעל אישיות עממית. הוא לא נהג להפגין הומור, ובזיכרון האמריקאי הוא נודע כ"give'em hell Harry" ("כסח אותם, הארי"), עקב אישיותו הישירה, כנותו והעובדה שלעתים השתמש בשפה בוטה, כשהנסיבות הצדיקו זאת, גם בעת מגעים דיפלומטיים, ובעיקר כאשר התעמת מול אישי ממשל סובייטיים בכירים. ערכי העבודה הקשה והאחריות הציבורית היו נר לרגליו, בעיקר כלקח מעשר שנות חייו כחקלאי באינדפנדנס, מיזורי, בחווה של אביו, וכמפקד גדוד ארטילריה במלחמת העולם הראשונה, חוויות שאחד הביוגרפים שלו, רוברט פרל (Ferrell) טען שעיצבו את אישיותו.

בתחילת כהונתו של טרומן רבים ניבאו לו נשיאות לא מוצלחת אך הוא התעלה על הציפיות הנמוכות שהושמו לו והוכיח עצמו מנהיג נחוש שניהל את ענייני המדינה ביעילות. הוא היה האחרון מבין נשיאי ארצות הברית שלא היו בעלי תואר אקדמאי. פופולריותו לא הייתה גבוהה כשפרש מנשיאותו ב-1952 והחליט שלא להתמודד על קדנציה שלישית, על אף שחוקת ארצות הברית אפשרה זאת באותו הזמן. עם השנים גדלה האהדה הציבורית כלפיו. במבט לאחור מקובל בקרב היסטוריונים וחוקרי מדע המדינה לציין אותו כאחד מגדולי הנשיאים שקמו לארצות הברית. בסקרים שנערכו, הן בקרב מומחים ליברלים ושמרנים כאחד, דורג תמיד טרומן בין תשעת הנשיאים הטובים שהיו לארצות הברית בכל הזמנים.

בישראל נקראים על שמו המושב כפר טרומן, ורחובות בשכונת רמות שבירושלים וברמת גן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשמי
אחר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נשיאי ארצות הברית
ג'ורג' וושינגטוןג'ון אדמסתומאס ג'פרסוןג'יימס מדיסוןג'יימס מונרוג'ון קווינסי אדמסאנדרו ג'קסוןמרטין ואן ביורןויליאם הנרי הריסוןג'ון טיילרג'יימס פולקזאכרי טיילורמילרד פילמורפרנקלין פירסג'יימס ביוקנןאברהם לינקולןאנדרו ג'ונסוןיוליסס סימפסון גרנטרתרפורד הייזג'יימס גרפילדצ'סטר ארתורגרובר קליבלנדבנג'מין הריסוןגרובר קליבלנדויליאם מקינליתאודור רוזוולטויליאם האוורד טאפטוודרו וילסוןוורן הרדינגקלווין קולידג'הרברט הוברפרנקלין דלאנו רוזוולטהארי טרומןדווייט אייזנהאוארג'ון פיצג'רלד קנדילינדון ג'ונסוןריצ'רד ניקסוןג'רלד פורדג'ימי קרטררונלד רייגןג'ורג' הרברט ווקר בושביל קלינטוןג'ורג' ווקר בושברק אובמה החותם של נשיאי ארצות הברית.
סגני-נשיא ארצות הברית
ג'ון אדמס · תומאס ג'פרסון · ארון בר · ג'ורג' קלינטון · אלברידג' גרי · דניאל תומפקינס · ג'ון קלהון · מרטין ואן ביורן · ריצ'רד ג'ונסון · ג'ון טיילר · ג'ורג' דאלאס · מילרד פילמור · ויליאם רופוס קינג · ג'ון ברקינרידג' · האניבל המלין · אנדרו ג'ונסון · סקיילר קולפקס · הנרי וילסון · ויליאם א. וילר · צ'סטר ארתור · תומאס הנדריקס · לוי פ. מורטון · עדלי סטיבנסון · גארט הוברט · תאודור רוזוולט · צ'ארלס וורן פיירבנקס · ג'יימס שרמן · תומאס מרשל · קלווין קולידג' · צ'ארלס דאווס · צ'ארלס קרטיס · ג'ון גארנר · הנרי וולאס · הארי טרומן · אלבן ברקלי · ריצ'רד ניקסון · לינדון ג'ונסון · יוברט האמפרי · ספירו אגניו · ג'רלד פורד · נלסון רוקפלר · וולטר מונדייל · ג'ורג' הרברט ווקר בוש · דן קווייל · אל גור · דיק צ'ייני · ג'ו ביידן החותם של סגן נשיא ארצות הברית.