הארי סיקומב

הארי סיקומב

אין תמונה חופשית
לידה	8 בספטמבר 1921 St Thomas, ויילס, הממלכה המאוחדת
פטירה	11 באפריל 2001 (בגיל 79) גילדפורד, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	Christ Church
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	Dynevor School, Swansea
תקופת פעילות	מ-1946
השקפה דתית	אנגליקניזם
ילדים	Andy Secombe, David Secombe
פרסים והוקרה	מפקד במסדר האימפריה הבריטית Knight Bachelor
פרופיל ב-IMDb

שלט זיכרון

סר הארי דונלד סיקומב (Sir Harry Donald Secombe; ‏ 8 בספטמבר 1921 – 11 באפריל 2001) היה קומיקאי, שחקן וזמר (טנור) ממוצא ולשי. יחד עם פיטר סלרס וספייק מיליגן היה חבר תוכנית הרדיו רבת ההשפעה The Goon Show ששודרה ב-BBC בשנות החמישים. נוסף על השתתפותו כחקיין וקומיקאי בעשרות תוכניות טלוויזיה, השתתף כשחקן וזמר במחזות זמר, בפרט נודע בתפקיד מר באמבל במחזמר אוליבר! ובסרט על-פיו. הוגדר עם מותו כ"אחד השחקים, זמרים, קומיקאים ומגישי הטלוויזיה הפופולריים ביותר בבריטניה" (one of Britain's most popular actors, singers, comedians and television presenters).

ראשית חייו

נולד בסוונזי שבדרום ויילס, השלישי בין ארבעה ילדים. אביו היה סוכן נוסע. משפחתו נהגה לבקר באופן קבוע בכנסיית סט. תומאס ומגיל צעיר שר סיקומב באופן קבוע כנער מקהלה בכנסייה.

ב-1938, לפני גיל 18, החליט להתנדב לצבא הטריטוריאלי ושירת ברגימנט הארטילריה המלכותי. במבצע לפיד (נובמבר 1942) הועבר לשירות קרבי בצפון אפריקה, שם נפגש לראשונה עם ספייק מיליגן, והשניים החלו לשעשע חיילים בחיקויים וקטעי בידור. ולאחר מכן שירת במהלך המערכה באיטליה, עד ששוחרר עם תום המלחמה בדרגת "לאנס בומבדיר" (Lance Bombardier ‏, מעין "טר"ש תותחנים"). בשנת 1982 הגיע לאיי פוקלנד על מנת לבדר חיילים במסגרת מלחמת פוקלנד. שם קיבל מידי מפקד הגדוד אליו השתייך דרגת סרג'נט (מקבילה לסמל).

קריירה בעולם הבידור

לאחר שחרורו מהצבא פנה לחפש עבודה כבדרן בתיאטרון וינדמיל בלונדון, שנודע באותה עת כמועדון חשפנות. קטעי הבידור של סיקומב שובצו בין הופעות החשפניות, שם פגש את מייקל בנטין. ב-1951 החל להופיע ברדיו ה-BBC בתוכניות בידור ששודרו מקארדיף, ויילס. מייקל בנטין ערך היכרות בין סיקומב וסלרס, והם חברו לחברו של סיקומב מימי המערכה בצפון אפריקה, מיליגן. יחדיו חברו להעלאת תוכנית רדיו. התוכנית עלתה לאוויר במאי 1951 תחת השם "Crazy People" ולאחר מספר פרקים, שונה שם התוכנית ל-"The Goon Show". המערכונים, השירים והדמויות החוזרות בתוכנית נטוו לתוך סיפור עלילה מופרך ודמיוני, לעיתים קרובות חסר הגיון. התוכנית שילבה ביקורת חברתית, בעיקר על מוסדות המדינה, הצבא, המשטרה, מערכת החינוך, הבירוקרטיה והמצב החברתי לצד רעיונות סוריאליסטים ואיגיון. ב-1952 עזב מייקל בנטין את החבורה. לכל אחד מהם היה תחום הצטיינות, סיקומב היה המגיש עמוק-הקול והרציני כביכול, סלרס ייצג בקולו עשרות דמויות וחיקויים ומיליגן העלה רעיונות חדשניים, כולל שימוש חלוצי באלקטרוניקה ליצירת קולות ואפקטים. ההאזנה לתוכנית הייתה למוסד חברתי בין 1954 ל-1958, ה-BBC זכה למספר מאזינים חסר תקדים, אך בד בבד נאלץ לנהל ולגבות חבורה אנרכיסטית ופרועה ללא תקדים. לאחר 1958 ביקש מיליגן להנמיך את הקצב והתוכניות ששודרו לאחר מכן היו מוצלחות פחות מאשר בימי השיא.

לאחר ירידת ה-Goon Show פיתח סיקומב קריירה מקבילה של בדרן-קומיקאי-חקיין וזמר טנור רציני. הוא הופיע במספר מחזות זמר, הן על הבמה והן בסרטים. ב-1966 כיכב במחזמר "Pickwick"‏ לפי מועדון הפיקוויקים של צ'ארלס דיקנס, בו שיחק בתפקיד הראשי הן בווסט אנד והן בברודוויי שירו "If I Ruled the World" היה ללהיט והוא היה מועמד לפרס טוני לשחקן הראשי הטוב ביותר. ביצוע שלו לשיר "This Is My Song" מאת צ'ארלי צ'פלין משנת 1967 הגיע למקום השני במצעד הסינגלים הבריטי. באותה שנה הופיע במחזמר ארבעת המוסקטרים בתיאטרון דרורי ליין. בשנת 1968 הופיע בתפקד מר באמבל בסרט אוליבר! (סרט). בנוסף הופיע סיקומב באופן קבוע במופעי בידור (Variety show) בלונדון פלדיום, שהיו פופולריים ביותר באותה תקופה, כולל מופעים בהם נכחה משפחת המלוכה הבריטית.

משנת 1968 ועד 1973 הנחה את תוכנית האירוח השבועית "The Harry Secombe Show" ב-BBC One, בזמן צפיית שיא בסוף השבוע. התוכנית כללה מדי פעם אירוח מנחה שותף שגם לקח חלק במערכונים. בין המנחים השותפים נמנו ספייק מיליגן, רוני בארקר וארתור לו (Arthur Lowe).

סיקומב היה אדם מאמין, בשנת 1969 החל להופיע כאורח תדיר בתוכנית הדת "Stars on Sunday" ב-ITV (שודרה בשנים 1969–1979) בה שר מזמורי דת. לאחר ששרד התקף של דלקת הצפק בעת סיור באוסטרליה ב-1980, התחזקה זיקתו לדת. בשנת 1983 החל להנחות ב-ITV את התוכנית "Highway"‏ (1983–1993), בה נסע ברחבי הממלכה, שר מזמורי דת באתרים שונים ונפגש עם אנשים בעלי סיפורים מיוחדים, בעלי מוסר השכל. כן השתתף כזמר בתוכנית "Songs of Praise" ב-BBC.

הוקרה

בשנת 1963 הוענק לו תואר מפקד במסדר האימפריה הבריטית. בשנת 1981 הועלה לדרגת אביר, וקיבל את הזכות להוסיף את התואר "סר" לפני שמו. סיקומב עיצב את השלט הרלדי שלו, על גביו מופיעה בתולת ים היוצאת מן הים (sea) ובידה מסרק (combe), דבר היוצר את הלחם בסיסים – sea-combe. בתור לוגו בחר את המילים Go On, שניתן לקרוא גם כ-Goon.

חיים אישיים

משפחה

סיקומב פגש את אשתו, מיירה (Myra) באולם ריקודים בשנת 1946 ונישא לה ב-1948. הוא היה נשוי לה עד יום מותו. לזוג ארבעה ילדים: ג'ניפר ג'נאני (נפטרה ב-2019); השחקן אנדי סיקומב; הסופר והצלם דייוויד סיקומב והשחקנית קאתי סיקומב.

מיירה נפטרה ב-7 בפברואר 2018, בגיל 93.

דת

סיקומב היה אדם מאמין וחבר הכנסייה האנגליקנית כל חייו. אחיו, פרד היה כהן דת בכנסייה של ויילס.

בריאות

סיקומב סבל ממשקל יתר, סוכרת ובעיות לב, שהובילו גם להתמוטטות בעת סיור באוסטרליה ב-1980. בהמלצת רופאיו פיתח דיאטה ובשנת 1983 הוציא לאור את הספר "The Harry Secombe Diet Book" ("ספר הדיאטה של הארי סיקומב").

ב-1997 אובחן עם סרטן הערמונית, זמן קצר לפני שהיה אמור להתחיל טיפול כימותרפי, נתקף בשבץ מוחי. את התאוששותו מהשבץ התעקש לבצע מול מצלמות הטלוויזיה, על מנת לתת תקווה לאנשים במצבו. ב-1999 נתקף בהתקף נוסף של שבץ, בעודו מתמודד עם מחלת הסרטן.

מותו

סיקומב נפטר בגיל 79 וגופתו נשרפה. ב-26 באוקטובר 2001 נערך לכבודו טקס במנזר וסטמינסטר בנוכחות הנסיך צ'ארלס, שהיה מעריץ וידיד קרוב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הארי סיקומב בוויקישיתוף

• הארי סיקומב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• הארי סיקומב, ברשת החברתית Goodreads
• "הארי סיקומב", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• Sir Harry: The ultimate entertainer, הספד ב-BBC, 11 באפריל 2001
• הביוגרפיה של הארי סיקומב
• TV Greats: Harry Secombe
• הספד בגארדיאן