הארי פוטר ואוצרות המוות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הארי פוטר ואוצרות המוות
Harry Potter and the Deathly Hallows
Hp8.jpg
כריכת הספר במהדורה העברית
מידע כללי
מאת ג'יי קיי רולינג
שפת המקור אנגלית
סוגה פנטזיה
הוצאה
הוצאה הוצאת בלומסברי (מהדורה מקורית)
שנת הוצאה 21 ביולי 2007
תרגום לעברית גילי בר-הלל
מספר עמודים 759 (בגרסה האמריקאית)
607 (בגרסה הבריטית)
688 (בגרסה העברית)
ספר קודם הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם
ספר הבא הארי פוטר והילד המקולל
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-0-545-13970-0, 978-4-915512-63-6
הספרייה הלאומית 002593125

הארי פוטר ואוצרות המוותאנגלית: Harry Potter and the Deathly Hallows) הוא הספר השביעי ולפני האחרון בסדרת הספרים הארי פוטר, מאת הסופרת הבריטית ג'יי קיי רולינג. הספר יצא לאור ב-21 ביולי 2007, והשלים את סדרת הספרים שתחילתה ב"הארי פוטר ואבן החכמים", שפורסם ב-1997. עלילת הסיפור ממשיכה באופן כמעט מיידי את אירועי הספר השישי, "הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם", ובה מגיע לשיא המאבק בין הארי פוטר ללורד וולדמורט. הספר יצא לאור בתרגום לעברית ב-5 בדצמבר 2007.

סדרת הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הארי פוטר

הספר הראשון בסדרת ספרי "הארי פוטר" יצא לאור כספר ילדים בהוצאת בלומסברי הבריטית (הוצאה אמריקנית, סקולסטיק). ספר זה, כמו אלו שבאו אחריו, עסקו בחייו והרפתקאותיו של נער בשם הארי פוטר בבית ספר לקוסמים בשם הוגוורטס, על רקע עולם דמיוני של קוסמים באנגליה של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 (19812016). בלב הסיפור עמד מאבקו של הארי, בסיועם של ידידיו הטובים רון והרמיוני ומנהל הוגוורטס, אלבוס דמבלדור, בקוסם אפל ועוצמתי בשם לורד וולדמורט שרצח את הוריו של הארי וניסה, ללא הצלחה, לרצוח גם את הארי.

עלילת כל ספר משתרעת לאורך שנה מחייו של הארי, בין חופשת הקיץ שלפני תחילת שנת הלימודים ועד חופשת הקיץ הבאה, מגיל 11 ועד גיל 17. העלילה המרכזית נסובה סביב תעלומה או חידה בלשית שעל הארי לפתור, כאשר פתרונה טמון ביכולתו והצלחתו של הארי ללמוד סודות מעולם הקסמים ופרטים נוספים אודות משפחתו, עברו ועברן של דמויות מרכזיות נוספות.

לטענתה של רולינג הייתה עלילת כל הספרים בסדרה מתוכננת מראש עוד לפני פרסום הספר הראשון. כך, לדוגמה, פרטי עלילה מסוימים, שאוזכרו בשולי הדברים בספרים קודמים של הסדרה, מצאו את דרכם כאלמנטים מרכזיים בעלילתם של ספרים מאוחרים יותר. מאפיין ייחודי נוסף של הסדרה הוא השתנות העלילה והנימה הכללית של הספרים במקביל להתבגרותו של הארי. הספרים הראשונים בסדרה כוונו לילדים בני גילו של הארי פוטר, היו קצרים יותר וכללו חזרות והסברים רחבים של הפרטים. ספרים מאוחרים יותר, בעיקר החל מסוף הספר הרביעי, היו ארוכים יותר, פנו למתבגרים ומבוגרים ונימתם הייתה אפלה ומורכבת יותר.

הוצאה לאור ומכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים ציפו בקוצר רוח לצאתו של הכרך האחרון בעלילותיו של הארי פוטר, וההזמנות המוקדמות בחנויות המקוונות של אמזון וברנס אנד נובל הגיעו ליותר משלושה מיליון עותקים, כך לפי דיווחי החברות. סך כל העותקים שנמכרו מראש לחנויות ולמפיצים הגיע ללמעלה מ-11 מיליון עותקים – נתון המציב את הספר כרב המכר המהיר ביותר אי־פעם, הרבה מעבר לספרים קודמים בסדרה ובכך הצטרף לספרים הקודמים בסדרה שהוכרו בספר השיאים של גינס.

כמו בזמן שלפני הוצאת כרכים קודמים, גם הפעם נעשה מאמץ מיוחד מצד רולינג והוצאות הספרים למנוע את דליפת תוכנו בטרם יצא לאור באופן רשמי. לשם כך, גם עמדה רולינג על כך שהספר יושק בכל רחבי העולם בו זמנית, בשעת חצות לפי שעון גריניץ' ב-21 ביולי 2007. בישראל, לדוגמה, החלה מכירת הספרים בשעה שתיים אחר חצות. למרות המאמצים למנוע דליפת פרטים אודות הספר, הופץ באינטרנט ב-16 ביולי 2007 קובץ בן 759 תמונות, אשר בהן מצולם הספר האמריקאי ממרחק קצר, דף אחרי דף. בבדיקה שערכה ההוצאה התברר כי אחת החנויות שלחה עותקים מהספר לאנשים אשר הזמינו אותו בהזמנה מוקדמת, לפני תאריך ההפצה הרשמי. בתוך זמן קצר הופץ הטקסט של הסיפור, ולאחריו הופיעו באתרים ביקורות מוקדמות של הסיפור. תרגומים פיראטיים לשפות שונות הופיעו באינטרנט זמן קצר לאחר פרסום הספר, לפני הוצאתו הרשמית בשפות אלה.

במקור, הכותרות על גרסה זו של הכריכה אדומות, אך ההוצאה לאור בישראל החליטה לשנות את הצבע לכחול על-מנת לשמר את הייחודיות של כל ספר (כיוון שהכותרות נצבעו כבר באדום בכריכת הספר הרביעי בסדרה, "הארי פוטר וגביע האש").

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת הספר שעליה מצויר הקרב האחרון בין הארי לוולדמורט

חלקה השביעי של סדרת ספרי הארי פוטר מספק פתרון לחידה המרכזית של הסדרה, הקשורה במאבקו של הארי בלורד וולדמורט, אך מספקת פתרונות וביאורים גם לשאלות נוספות שעלו בחלקים הקודמים, ובראשן המניעים לפעולותיו של מנהל בית הספר הוגוורטס, פרופסור דמבלדור, ולפעולותיו של סוורוס סנייפ שזוהה כנסיך חצוי הדם בסוף החלק השישי בסדרה.

הספר מתחיל בכנס אוכלי המוות בו נראה שהם מתחילים אט אט להשתלט על משרד הקסמים.

התחלת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזיבת בית הדרסלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלאת לו שבע־עשרה שנים אמור הכישוף המגן על הארי פוטר בבית משפחת דארסלי להתפוגג, או כשיחליט שביתם של הדרסלים כבר איננו ביתו. כדי להגן עליו מפני המתקפה הצפויה של וולדמורט ואוכלי המוות המתחזקים, מחליטים חברי מסדר עוף החול להעביר את בני משפחת דארסלי למקום מבטחים, וקבוצה שלמה של חברי המסדר מגיעה כדי ללוות את הארי אל בית משפחת ויזלי, המוגן בכוח כישופם המשולב של משרד הקסמים והמסדר.

הבריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי להטעות את הרודפים, לוגמים שישה מן המלווים שיקוי פולימיצי ההופך אותם, לפרק זמן קצוב, זהים לחלוטין להארי. מאוחר יותר מתברר כי ההצעה הייתה של מנדנגוס פלצ'ר (אך בדיעבד מגלים כי נשתלה במוחו של פלצ'ר על ידי סוורוס סנייפ בעצת הדיוקן של אלבוס דמבלדור הנמצא במשרד המנהל בהוגוורטס). הקבוצה מתפצלת לשבעה זוגות, שכל אחד מהם נראה כמו "הארי". המתחזים להארי היו: פלר דלאקור, הרמיוני גריינג'ר, פרד וג'ורג' ויזלי, רון ויזלי ומנדנגוס פלצ'ר. הארי האמיתי היה עם האגריד באופנוע המעופף של סיריוס. אך מיד עם צאתם לדרך במעוף מתברר כי מועד עזיבתם היה ידוע לאוכלי המוות מראש וקבוצה גדולה מהם מסתערת על חברי המסדר. במהלך הבריחה קללה אחת של אוכלי-המוות פוגעת בהדוויג, התנשמת של הארי, שהייתה בתוך הכלוב שלה, והיא מתה. בשלב מסוים, משתמש הארי בכישוף הפריקה מנשק ("אקספליארמוס") המגלה לרודפים כי הוא הארי האמיתי. וולדמורט מוזעק למקום ומנסה לפגוע בהארי בשרביט ששאל מלוציוס מאלפוי, בגלל שיצרן השרביטים אוליבנדר הסביר לו כי כישלונו בחיסולו של הארי (בספר הרביעי בסדרה) נבע מהקשר הייחודי בין שרביטיהם. להפתעתו, הוא נכשל גם הפעם — שרביטו של הארי מגיב בכוחות עצמו ותוקף את וולדמורט בלהבות זהובות. באותו זמן שאר כפיליו של הארי נאבקים באוכלי מוות רבים ועין הזעם מודי נהרג.

יום ההולדת של הארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימים אחדים לאחר הקרב מגיע שר הקסמים רופוס סקרימג'ר אל בית משפחת ויזלי ומוסר להארי ולזוג ידידיו הנאמנים רון והרמיוני שלושה חפצים אותם הוריש להם דמבלדור בצוואתו: רון מקבל את המעמעם של דמבלדור (מכשיר היכול לשאוב את כל האור ממקום מסוים, ואז לשחרר אותו במקום רצוי), הרמיוני מקבלת ספר אגדות ילדים לקוסמים (מעשיות בידל הפייטן), והארי יורש את כדור הסניץ' אותו לכד במשחק הקווידיץ' הראשון שלו. סקרימג'ר מספר לשלושה כי מתנה נוספת שהוריש דמבלדור להארי, חרבו של גודריק גריפינדור, לא תינתן לו, משום שהחרב לא הייתה שייכת לדמבלדור, וגם אם הוא היה רוצה לקבלה הוא לא היה יכול כי החרב נעלמה. הסניץ' ניתן לו מאחר שכל סניץ' זוכר מי האדם שתפס אותו (במקרה של מחלוקות במשחק קווידיץ'). סניץ' זה שנתפס על ידי הארי נתפס בפיו ולא בידו, ולכן כששר הקסמים מבקש ממנו שייקח את הסניץ' לא קורה דבר, אולם לאחר שהשר עוזב נוגע הארי בסניץ' בפיו ומופיעה הכתובת הנסתרת החידתית על הסניץ': "אני נפתח לקראת הסוף".

שליטת אוכלי המוות במשרד הקסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חתונתם של ביל ויזלי ופלר דלאקור, נודע כי אוכלי המוות השתלטו על משרד הקסמים סופית ורצחו את שר הקסמים סקרימג'ר. השליטה במשרד הקסמים מאפשרת לוולדמורט להסיר את הכישוף המגונן על בית משפחת ויזלי ומשתתפי החתונה נמלטים. עם רצח סקרימג'ר, אוכלי המוות משתלטים על משרד הקסמים. בראש המשרד עומד כעת פאיוס ת'יקנס, מי שהיה ראש מחלקת אכיפת חוקי הקסם, ונתון לקללת אימפריוס. הנהגתו של וולדמורט במשרד הקסמים מחוללת שינויים רבים. ראשית, בני מוגלגים (הקרויים "בוצדמים" בפי אוכלי המוות) לא נחשבים לקוסמים, והתפישה היא שאת שרביטם הם גנבו במזיד מקוסם או מכשפה אחרים ואת כוחות הקסם הם השיגו בדרכים לא כשרות. בתחילה הם נדרשו להירשם, וכעת הם עוברים משפטים לבירור מצב דמם. הארי נחשב ל"גורם שלילי מספר 1" ויש פרס של עשרת אלפים אוניות זהב על ראשו. התירוץ הוא שהוא נדרש לחקירה אודות נסיבות מותו של דמבלדור, אך הסיבה האמיתית היא שוולדמורט מעוניין לחסלו. סיסמת משרד הקסמים כעת היא "קסם הוא כוח", והיא מתנוססת על המזרקה החדשה באולם הכניסה במשרד הקסמים. הפסל ליד המזרקה מציג קוסם ומכשפה יושבים על כס מלכות, העשוי מגופות מוגלגים.

החיפוש אחר ההורקרוקסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריצ'ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי, רון והרמיוני נמלטים מהחתונה לדרך טוטנהם קורט בלונדון, כשהרמיוני, שחזתה אפשרות כזו מראש, מחזיקה את כל הציוד הנדרש לדרך בארנק המכושף שלה. להפתעתם, הם מגלים כי אוכלי המוות דולקים בעקבותיהם, אף שלא הייתה להם כל אפשרות גלויה לקיים מעקב כזה. הם נאבקים באוכלי המוות ונמלטים שוב ומוצאים מקלט בבית בכיכר גרימולד, אותו ירש הארי מסיריוס בלק. כאן הם למדים מפיו של גמדון הבית קריצ'ר כי האדם שגנב את התליון המכיל את ההורקרוס השלישי, ר.א.ב. מוולדמורט, הוא למעשה רגולוס ארקטורוס בלק, אחיו הצעיר של סיריוס. קריצ'ר מגלה להם כי התליון נגנב על ידי מנדנגוס פלצ'ר. כאשר הם חוקרים את האחרון, הם למדים מפיו שהוא נלקח ממנו בסחיטה על ידי דולורס אמברידג'.

גניבת התיליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תכנון מדוקדק, השלושה מתגנבים בחסות שיקוי פולימיצי אל תוך משרד הקסמים, בו שולטים כעת אוכלי המוות, גונבים את ההורקרוקס מצווארה של אמברידג', משחררים כמה קוסמים בעיצומו של משפט שנערך להם בעוון שלא היו טהורי דם, וגונבים מדלת משרדה של אמברידג' את עינו של עין הזעם מודי. הם נמלטים ממשרד הקסמים ומתחבאים במשך מספר חודשים באזורים הכפריים והיערות של בריטניה, כשהם מנסים לחשוב על דרך להשמיד את ההורקרוקס שכבר יש להם או לגלות את ההורקרוקסים האחרים. הארי, שיכולתו לצפות אל תוך מוחו של וולדמורט הולכת ומתעצמת, למד כבר קודם לכן כי וולדמורט תר אחר פתרון שיאפשר לו להתגבר על שרביטו של הארי ומגיע לביתו של יצרן השרביטים גרגורוביץ', שממנו נגנב חפץ מסוים לפני שנים רבות, אך וולדמורט אינו יודע מיהו הגנב.

השיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום אחד, באקראי, הם שומעים בסתר שיחה של מספר אנשים וגובלינים: טד טונקס (אביה של נימפדורה טונקס), דין תומאס (חברו של הארי לספסל הלימודים), הגובלין גריפהוק, עובד משרד הקסמים לשעבר בשם דרק קרסוול וגובלין נוסף בשם גורנוק שנמלטו מאוכלי המוות, הרודפים את המתנגדים לוולדמורט ואת ילדי המוגלגים. מן השיחה הם למדים כי חרב גריפינדור של הוגוורטס, השמורה בכספות גרינגוטס, היא למעשה זיוף וכי מקומה של החרב האמיתית אינו ידוע. מפיו של דיוקנו של מנהל הוגוורטס לשעבר פיניאס ניגלוס (שאת דיוקנו לקחה הרמיוני על-מנת למנוע ממנו לרגל בתוך הבית בכיכר גרימולד עבור סוורוס סנייפ), הם לומדים כי דמבלדור השתמש בחרב גריפינדור כדי להשמיד את טבעתו של וואנדרולו גונט, סבו הקוסם של הלורד וולדמורט, עובדה המסבירה להם כיצד ניתן יהיה להשמיד את ההורקרוקס שבידם. זמן קצר אחרי השיחה מתגלע ריב בין רון להארי ורון נוטש את הצמד ונעלם.

בתחולדה בגשוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות אזכורה של ההיסטוריונית הקשישה בתחולדה באגשוט כאחד המקורות העיקריים לספר שערורייתי על דמבלדור ("חייו ושקריו של אלבוס דמבלדור" מאת ריטה סקיטר), וכן בגלל רצונו של הארי פוטר לבקר במקום בו נקברו הוריו, דוחף הארי את הרמיוני לערוך ביקור בכפר הולדתו, מכתש גודריק, שהוא מקום קבורתם של הוריו, מקום מגוריה של באגשוט וכן מקום מגוריו בעבר של דמבלדור. השניים מקווים כי באגשוט תוכל לספק להם מידע נוסף על חרבו של גודריק גריפינדור או אף לתת להם אותה, אם זו הופקדה בידיה על ידי דמבלדור. בכפר מבקרים השניים בבית הקברות של הכפר, בו מצוי קבר הוריו של הארי, והרמיוני מגלה בסמוך קבר עתיק הנושא סמל משונה, אותו ראתה גם באחד מסיפורי האגדה שבספר המעשיות שנתן לה דמבלדור. זמן קצר אחרי כן הם פוגשים את בתחולדה ופוסעים בעקבותיה לביתה, אך באגשוט מתגלה כתחפושת שבתוכה שוכנת נגיני. הנחשה מזמנת את וולדמורט וכורכת עצמה סביב הארי, אך בסיועה של הרמיוני מצליחים השניים להמלט מהקוסם האפל, כשבמהלך המאבק שוברת הרמיוני באחד מקסמיה בשגגה את שרביטו של הארי. לאחר שנמלטו ממכתש גודריק, הארי מזהה את הגנב שגנב את החפץ המסתורי מגרגורוביץ' (בתמונה בביתה של באגשוט) כגרינדלוולד, מכשף אופל עמו התעמת דמבלדור בשנת 1945, ולמעשה מסייע לוולדמורט לאתר את הגנב, בלי שהתכוון לכך.

החרב והשמדת התיליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן מה לאחר מכן לעת לילה, מוביל פטרונוס בדמות איילה את הארי אל מקום בו נמצאת החרב של גריפינדור בתוך בריכת מים קפואים. הארי מנסה למשות את החרב, אך כמעט ונחנק על ידי תליון ההורקרוקס שסביב צווארו. רון מופיע לפתע באותו רגע, מציל את הארי ואחר־כך משמיד את ההורקרוקס בסיוע החרב. רון מספר להארי ולהרמיוני כי הצליח לאתרם, על אף ששינו את מקומם לעתים תכופות, בזכות מכשיר המעמעם שהוריש לו דמבלדור. המכשיר, כך גילה, הנחה אותו אל המקום בו נמצאו הארי והרמיוני.

אוצרות המוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסנופיליוס לאבגוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל אוצרות המוות

הארי נזכר כי בחתונתם של ביל ופלר ראה את אביה של לונה לאבגוד, קסנופיליוּס, עונד תכשיט שעליו הופיע סמל זהה לזה שראתה הרמיוני בבית הקברות ובספר המעשיות. סמל זה זוהה גם, כך למד הארי בחתונה מוויקטור קרום, כסמלו של גרינדלוולד, והרמיוני דוחקת בשניים לפנות אל קסנופיליוס ולשאול אותו לטיב העניין. הארי, רון והרמיוני מגיעים אל בית לאבגוד, ולומדים כי הסמל העתיק היה סמלם של אוצרות המוות. לפי האגדה, היו האוצרות שלושה חפצים שקיבלו שלושה אחים מידיו של המוות: שרביט בלתי מנוצח, המרכיב את הקו האנכי בסמל, אבן המחיה מתים, שהיא העיגול בו, וגלימת היעלמות מופלאה, שאינה מתיישנת וקסמיה אינם מתפוגגים אחרי שנים ספורות, אותה מייצג המשולש בסמל. הארי רון והרמיוני מבינים שהגלימה שבידיהם היא הגלימה מהסיפור. בנוסף לכך, הארי מסיק שהשרביט מהסיפור, הוא למעשה החפץ שאותו וולדמורט חיפש אצל גרגורוביץ'. בינתיים מתברר כי קסנופיליוס, שהתנגד לשלטונם של אוכלי המוות, שינה את טעמו והסגיר את השלושה לידי אויביהם, כדי להציל את לונה לאבגוד (בתו), שנחטפה על ידי אוכלי המוות. השלושה מצליחים להימלט בעור שיניהם לאחר שהם מאפשרים לאוכלי המוות לראות אותם, כדי להגן על לאבגוד.

פנריר גריבק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעבור זמן מה, פולט הארי את המילה "וולדמורט". מתברר שהוטל על המילה כישוף "טאבו", ולכן מקומו של מי שהוגה מילה זו נודע לאוכלי המוות ולמשרד הקסמים, וכן מפר קסמי הגנה. משום כך מגלה אותם חבורת חטפנים העוסקים בלכידת קוסמים "בוגדים בדם", בוצדמים ואנשים שלא הגיעו לבית־הספר. הרמיוני מצליחה ברגע האחרון להטיל בהארי כישוף עקיצה והשלושה מתחזים לתלמידים מסלית'רין, אך איש הזאב פנריר גרייבק, העומד בראש חבורת הלוכדים, חושד כי מדובר בהארי.

בית משפחת מאלפוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלושה מובאים למפקדה של וולדמורט ואוכלי המוות - אחוזת מאלפוי. דראקו מאלפוי, המכיר היטב את השלושה, מובא כדי לזהות את הארי וחבריו, אך הוא נמנע במתכוון מזיהוי וודאי שלהם. רון והארי מושלכים למרתף, שם הם מגלים גם את יצרן השרביטים הזקן אוליבנדר, שיצר את השרביט של הארי, את לונה לאבגוד, את הגובלין גריפהוק ודין תומאס, שנלכדו אף הם על ידי לוכדים. בלטריקס לסטריינג', אשת אמונו של וולדמורט (לפחות לדעתה), חוששת כי חרב גריפינדור שברשות השלושה נגנבה מהכספת שלה בגרינגוטס ומענה את הרמיוני כדי לסחוט ממנה מידע. הגובלין גריפהוק נקרא לבדוק את החרב ולבקשת הארי הוא מכריז על החרב, האמיתית, כמזויפת. הארי מציץ בפיסת מראה קסומה ובה משתקפת, כך נדמה לו, עינו של דמבלדור, והוא מבקש עזרה. מיד מופיע גמדון-הבית דובי ומסייע לכלואים להימלט. פיטר פטיגרו מגלה אותם ומנסה להרוג את הארי. הארי מזכיר לו כי הציל את חייו, פטיגרו מהסס והיד הכסופה שהעניק לו וולדמורט פונה לצווארו וחונקת אותו למוות על בגידתו בוולדמורט (ובכך נסגר עוד מעגל שנפתח בספר השלישי כאשר הארי מהרהר האם נהג כשורה בכך שלא הרג את פטיגרו עונה לו דמבלדור "עוד יבוא היום שבו אולי תשמח מאוד על שהצלת את חייו של פטיגרו").

מותו של דובי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי ורון מצליחים לחלץ את הרמיוני מידיה של בלטריקס לסטריינג' ולהימלט מן המקום, כשהארי חוטף בדרכו את שרביטיהם של פטיגרו, בלטריקס ודראקו. החבורה נמלטת לביתם של ביל ופלר, אך כאשר הם מגיעים מתגלה כי סכין שהטילה לעברם בלטריקס הרגה את דובי. הארי קובר את גמדון הבית ובלבו מתגבשת החלטה נחושה לנטוש את החיפוש אחר אוצרות המוות למרות שהוא יודע היכן נמצא שרביט הבכור, ובמקומו להתמקד תחילה בהשמדת ההורקרוקסים.

גניבת הגביע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית ביל ופלר חוקר הארי את אוליבנדר, ולומד ממנו כי סיפור שרביט עץ הסמבוק, "שרביט הבכור", השרביט שלא ניתן לנצחו, איננו סיפור אגדה בלבד וכי וולדמורט יצא למצוד בעקבות השרביט, במחשבה שכך יוכל להביס את הארי. לאחר מכן הוא מתכנן, ביחד עם רון, הרמיוני והגובלין גריפהוק, לפרוץ לכספת של משפחת לסטריינג' בגרינגוטס, כדי ליטול משם את גביע הפלפאף. גריפהוק תובע כתמורה את חרב גריפינדור, והארי מתלבט אם לתת לו ולבסוף נענה לו מתוך כוונה לתת לו אותה לאחר שיסיים להשמיד את ההורקרוקסים. הארבעה נכנסים מחופשים לגרינגוטס, אך מתגלים. בחדר הכספת של משפחת לסטריינג' הם מאתרים את הגביע, גריפהוק חוטף את החרב ונמלט, והשלושה נמלטים מן הבנק על גבו של דרקון שמירה.

וולדמורט וההורקרוקסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפריצה לגרינגוטס מגלה לוולדמורט, שלא היה מודע לכך עד כה, שהארי מנסה להשמיד את ההורקרוקסים. תוך כדי כך, הוא חושף מבלי דעת את מחשבותיו בפני הארי, שלו קשר מחשבתי עמו, ומגלה לו כי שני ההורקרוקסים שנותרו טמונים האחד בתוך הנחשה נגיני והשני במקום כלשהו בהוגוורטס, שוולדמורט משוכנע כי הוא היחיד היודע אודותיו. וולדמורט מחליט לשמור את הנחשה נגיני לצדו ולצאת לברר את מצבם של ההורקרוקסים שלו, ובתחילה הטבעת בצריף של משפחת גונט, שהושמדה כבר קודם לכן.

הקרב על הוגוורטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברפורת' דמבלדור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי, רון והרמיוני יוצאים להוגוורטס, בלי לדעת היכן נמצא שם ההורקרוקס, מתוך הנחה שוולדמורט משוכנע שההורקרוקס הבטוח ביותר הוא זה שבהוגוורטס, ועל כן יגיע לשם רק כשלב אחרון בבירוריו. כאשר הם מגיעים לכפר הוגסמיד, נוכחותם מפרה את העוצר שהוטל על המקום, אך לסיועם נחלץ בעל פונדק ראש החזיר. בשיחה עם בעל הפונדק מתברר כי הוא אברפורת' דמבלדור, אחיו של אלבוס דמבלדור, והוא זה ששלח את דובי כאשר היו השלושה כלואים באחוזת מאלפוי. אברפורת' שומר לאלבוס טינה, משום שהוא רואה באנוכיותו של אלבוס את הסיבה העיקרית למותה של אריאנה, אחותם הקטנה. למרות היסוסיו, הוא מסכים לסייע להם להתגנב להוגוורטס דרך מנהרה סודית, שם השלושה פוגשים את נוויל לונגבוטום ומגיעים לחדר הנחיצות.

התארגנות לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגיעם להוגוורטס, הארי, רון והרמיוני משערים שההורקרוקס הנסתר בהוגוורטס הוא כנראה העטרת של רייבנקלו. הארי ולונה לאבגוד, מתגנבים לחדר המועדון של בית רייבנקלו, על-מנת שהארי יוכל לדעת כיצד נראית העטרת. לאחר שכמעט נתפסו על ידי האחים קארו, הם מזהירים את פרופסור מקגונגל כי וולדמורט עומד להגיע להוגוורטס. מקגונגל נאבקת בסנייפ, הנמלט מן המקום, ובסיוע מורים אחרים היא פונה לארגן את הגנת הוגוורטס, בידיעה כי ההגנה תוכל רק לעכב את וולדמורט אך לא לעוצרו, כל זאת כדי שהארי יוכל להשמיד את ההורקרוקס במקום. התלמידים הצעירים מפונים מבית הספר דרך המנהרה הסודית, ואילו חלק מהבוגרים, ותגבורת של קוסמים ממסדר עוף החול, מגיעה להשתתף בהגנת בית־הספר.

הגבירה באפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי למד מפיה של רוח הרפאים הידועה בשם הגברת האפורה — שאינה אלא הֶלֶנָה, בתה של רוונה רייבנקלו, שנרצחה על ידי רוח הרפאים הברון המגואל — כי בעבר פיתה אותה וולדמורט לגלות את מקומו של הנזר אותו גנבה מאמה. בתמיהה מסוימת הוא נזכר שראה את הנזר כבר קודם בחדר הנחיצות. וולדמורט היה משוכנע כי החדר הוא מקום הידוע לו בלבד, אף כי המקום מוכר לרבים מתלמידי בית־הספר. בפתח חדר הנחיצות הוא פוגש ברון והרמיוני, שהתגנבו לחדר הסודות ובאמצעות ניבי בסיליסק השמידה הרמיוני את גביע הפלפאף.

חדר הנחיצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוך חדר הנחיצות, ממש ברגע בו מאתר הארי את הנזר, הוא מותקף על ידי דראקו מאלפוי, קראב וגויל. קראב משתמש בכישוף האופל החזק "שלהבת שדים", אך מאבד שליטה על הכישוף ונהרג. רון והרמיוני מצליחים להציל את גויל ואילו הארי מחלץ מהחדר את דראקו מאלפוי ואת הנזר. מחוץ לחדר מתברר כי "שלהבת שדים" הייתה דרך נוספת להשמיד הורקרוקסים, מה שהביא לחיסול ההורקרוקס החמישי.

מותו של סנייפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי נעזר בחזיון נוסף אל תוך ראשו של וולדמורט ועם שני חבריו הם מתגנבים אל הצריף המצווח, שם נמצא וולדמורט עם נגיני המוגנת באמצעות כישוף. וולדמורט גילה קודם לכן כי שרביט הבכור היה בבעלותו של דמבלדור וגנב אותו מקברו, אך השרביט לא העניק לו, כך הוא מרגיש, כוח בלתי מנוצח. הסיבה לכך, הוא סבור, היא שכדי לרשת את כוחו של השרביט, יש לקחת אותו מבעליו או לרצוח אותו. וולדמורט אמנם גנב אותו מדמבלדור, אך באותה עת כבר לא היה השרביט של דמבלדור כי אם של רוצחו, סנייפ. הוא מזמן את סנייפ ומורה לנחשה נגיני להרוג אותו, כדי שיוכל להפוך לבעליו האמיתי של השרביט, ומסתלק מן המקום.

זכרונותיו של סנייפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי, רון והרמיוני נכנסים לצריף המצווח, וסנייפ הגוסס מעניק להארי מספר זכרונות. הארי משתמש בהגיגית של דמבלדור כדי לצפות בהם. הארי צופה בזכרונות ומגלה, לתדהמתו, כי סנייפ היה מאוהב באמו, לילי, עוד מילדותו והמשיך לאהוב אותה כל ימי חייו, גם אחרי מותה. הוא מגלה שסנייפ חש חרטה גדולה לאחר שבלי כוונה מסר לוולדמורט את המידע שגרם לו לחפש את הפוטרים, ושלאחר מכן סנייפ התחנן בפני דמבלדור שיגן על לילי ומשפחתה. הארי לומד שהסיבה שדמבלדור בטח בסנייפ הייתה שסנייפ הסכים לשמור על חייו של הארי לאחר מות לילי, משום שזו הייתה משאלתה האחרונה. הארי מגלה שלאחר שדמבלדור גילה את טבעת משפחת גונט (המכילה את האבן שבאוצרות המוות ושימשה כאחד מן ההורקרוקסים של וולדמורט), הוא נפגע מקללה שהוטלה עליה וזמנו היה קצוב (בתחילת הספר השישי). הוא ידע כי לא יחיה יותר משנה, ועל כן תכנן מראש את מה שיתרחש אחרי מותו. דמבלדור מספר לסנייפ על תוכניתו של וולדמורט שבמסגרתה הוטל על דראקו מאלפוי להרוג את דמבלדור. בשל כך הוא הורה לסנייפ להרוג אותו, אם יהיה בכך צורך, ובכך להפוך את שרביט הבכור לשרביט בלי בעלים, ולסייע להארי (ולמעשה גם לדראקו). הארי גילה כי סנייפ היה זה ששלח את פטרונוס האיילה שהוביל אותו אל חרב גריפינדור.

הפסקת אש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד הארי צופה בזכרונותיו של סנייפ בהגיגית מתחילים נאמניו של וולדמורט במתקפה מחודשת על הוגוורטס, כשבמערכה שלפניה, נהרגים פרד ויזלי, רמוס לופין, נימפדורה טונקס וקולין קריווי. וולדמורט, המשוכנע כי הארי עתיד לבוא אליו, מכריז על הפסקת אש של שעה, שבמהלכה על הארי להגיע אליו אל היער האסור.

אבן האוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי מבין כי כדי שוולדמורט ימות גם הוא חייב למות, והוא הולך אל היער האסור. הארי מבין כי הגיע רגע הסוף שעליו דיברה הכתובת על הסניץ' שקיבל מדמבלדור. הוא מצמיד את הסניץ' לשפתיו ואומר "אני הולך למות". הסניץ' נפתח והארי מגלה בתוכו את אבן האוב. הארי קורא באמצעות האבן להוריו, ג'יימס ולילי, לסיריוס בלק וללופין והם מנחמים אותו. הארי מקבל את עובדת מותו וכאשר הוא מגיע לקרחת היער בה נמצא וולדמורט הוא מניח לו לפגוע בו בקללת המוות אבדה קדברה ואינו מנסה להתגונן מפניה.

דמבלדור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעבור זמן, הארי נעור במקום לא ידוע, הנראה לו תחילה כחיים שלאחר המוות. דמבלדור נמצא שם והוא מסביר לו כי וולדמורט נכשל בקללתו ובמקום להרוג את הארי, הרג את ההורקרוקס שהיה בתוך הארי. הסיבה לכך, מסביר דמבלדור, טמונה בכך שוולדמורט השתמש בדמו של הארי כדי להחיות את עצמו, ולכן לקח אל עצמו חלק מההגנה שהעניקה לילי לבנה, וכל עוד הכישוף הזה נשמר בדמו של וולדמורט הוא נשמר גם בדמו של הארי, ומונע מהארי למות גם אם פוגעת בו הקללה הממיתה. נכונותו של הארי למות כדי להושיע אחרים, חתמה את הכישוף סופית, ואיפשרה רק לחלק של וולדמורט עצמו למות.

נרקיסה מאלפוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי החלום שבין חיים למוות, שהארי אינו יודע אם התרחש במחשבתו בלבד או לא, הוא ניעור שוב ביער האסור. וולדמורט, שאף הוא הוטל ארצה מעולף בעקבות הקללה, שולח את נרקיסה, אמו של דראקו, לבדוק אם הארי אכן מת. נרקיסה מבחינה מיד כי הארי חי, אך עניינה אינו בוולדמורט אלא בהצלת בנה דראקו. היא שואלת בחשאי את הארי אם בנה חי וכשהארי משיב בחיוב היא משקרת לוולדמורט ואומרת לו כי הארי מת, כל זאת כדי שתוכל לשוב לטירה ולהציל את חייו של בנה.

מערכה אחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגריד השבוי נושא את הארי המעמיד פני מת בחזרה להוגוורטס. וולדמורט קורא למגיני הוגוורטס לצאת החוצה כדי לראות כי הארי אכן מת ומכריז כי מעתה לא יהיו בתים בהוגוורטס, וכולם ישתייכו לבית סלית'רין. הוא קורא למצנפת המיון ומנסה להשמידה, אך באותו רגע מגיעה תגבורת לעזרת אנשי הוגוורטס, והקרב מתחדש. הארי מצליח להתחבא מתחת לגלימת ההיעלמות שלו ונוויל לונגבוטום מנצל את הרגע, ושולף את חרב גריפינדור מתוך מצנפת המיון כדי לכרות את ראשה של הנחשה נגיני – ובכך הוא משמיד את ההורקרוקס האחרון ששרד. בקרב מתחולל מפנה, וכוחם של מגיני הוגוורטס גובר. גברת ויזלי מצליחה לחסל את בלטריקס והארי מתייצב לקרב מכריע מול וולדמורט.

הקרב הסופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי, המאמץ את לשון הזלזול של דמבלדור בספר החמישי, קורא לוולדמורט טום רידל, ומסביר לו שהוא לא יוכל לפגוע יותר באיש ממסדר עוף החול וממגיני הוגוורטס, משום שהוא, הארי, הקריב את עצמו ביער האסור ובכך העניק להם את אותה ההגנה שהעניקה לו אמו בצעירותו. הארי גם מסביר לוולדמורט כי סברתו ששרביט הבכור משרת אותו שגויה: סנייפ אכן היה זה שהרג את דמבלדור, אך השרביט לא היה שלו אלא של דראקו מאלפוי, שלקח את השרביט מידיו של דמבלדור. מאחר שהארי גנב את שרביטו של מאלפוי לפני זמן מה, הרי שהוא בעליו האמיתי של שרביט הבכור. וולדמורט מסרב להאמין ומטיל על הארי את קללת אבדה קדברה, אך השרביט המגן על בעליו האמיתי מסרב לתקוף את הארי ומטיל את הקללה בחזרה בוולדמורט, המוצא את מותו בקללתו הוא.

לאחר הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותו של וולדמורט מטפסים הארי, רון והרמיוני אל משרד המנהל של הוגוורטס. הארי משוחח עם תמונתו של דמבלדור ואומר כי בכוונתו להשיב את שרביט הבכור לקברו ולוותר על הכוח שהיה יכול להעניק לו. כאשר הארי ימות יעלמו גם כוחותיו של השרביט. אבן התחיה אבדה קודם ביער והארי מחליט לשמור לעצמו רק את אוצר המוות השלישי, הגלימה אותה ירש מהוריו. לאחר מכן הפנה את שרביט הבכור על שברי שרביט הצינית עם נוצת עוף החול, אמר "רפארו" והשרביט התאחה מחדש.

אפילוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחרית הדבר של הסיפור, המתרחש 19 שנים מאוחר יותר, להארי וג'יני יש שלושה ילדים שנקראים ג'יימס סיריוס (הלומד בהוגוורטס), אלבוס סוורוס (שזו שנתו הראשונה בהוגוורטס) ולילי לונה. לרון והרמיוני יש שני ילדים שנקראים רוז (גם כן לומדת בהוגוורטס) והוגו. האפילוג מתרחש בתחנת קינגס קרוס אליה מביאים ההורים את ילדיהם אל רכבת ההוגוורטס אקספרס לתחילת שנת הלימודים בהוגוורטס. האפילוג מספר שלביל ופלר יש בת, ויקטואר, שמנהלת יחסים רומנטיים עם טדי לופין, בנם של לופין וטונקס ובן הסנדקות של הארי. הארי מספר לאלבוס סוורוס, החושש מכך שיגיע לסלית'רין במקום לגריפינדור, שאין רע להיות בבית סלית'רין מאחר שסוורוס סנייפ, אחד מהאנשים שעל שמם הוא נקרא, "היה ככל הנראה האדם האמיץ ביותר שפגשתי אי פעם". בתחנת הרכבת פוגשות שתי המשפחות את דראקו מאלפוי ואשתו אסטוריה, שבנם סקורפיוס יוצא אף הוא ללימודים בפעם הראשונה. עוד מתגלה שנוויל הוא המורה לתורת הצמחים, ושיש קשרי ידידות הדוקים בינו לבין הארי וג'יני.

דמויות בולטות המתות בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צ'ריטי ברבג' - המורה לחקר המוגלגים (נרצחה על ידי וולדמורט)
  • הדוויג - התנשמת של הארי (נהרגה כאשר אוכל מוות שלח קללה לכיוון של הארי והיא פגעה בה במהלך המסע למחילה)
  • אלאסטור "עין הזעם" מודי (נרצח על ידי וולדמורט במהלך המסע למחילה)
  • רופוס סקרימג'ר (נרצח בעת השתלטות אוכלי המוות על משרד הקסמים)
  • גרגורוביץ' - יצרן שרביטים שפעם החזיק בבעלותו את שרביט הבכור (נרצח בידי וולדמורט)
  • טד טונקס - אביה של נימפדורה טונקס (נרצח על ידי אוכלי המוות)
  • בתחולדה בגשוט - היסטוריונית שחברה את ספרי הלימוד להיסטוריה לפיהם מלמדים בהוגוורטס וידידת משפחה של אלבוס דמבלדור. (כנראה נרצחה על נגיני הנחשית או על ידי וולדמורט)
  • פיטר פטיגרו (חנק את עצמו למוות על ידי היד הכסופה שוולדמורט נתן לו)
  • גלרט גרינדלוולד - קוסם אופל, בעבר הרחוק היה חברו של דמבלדור, ומאוחר יותר הובס על ידו (נרצח בידי וולדמורט)
  • דובי גמדון-הבית (נרצח על ידי בלטריקס לסטריינג' כשחסם בגופו סכין שזרקה לכיוון הארי פוטר)
  • וינסנט קראב (נהרג לאחר שהטיל את הלחש שלהבת-שדים ונלכד באש בחדר הנחיצות בזמן הקרב על הוגוורטס)
  • פרד ויזלי (נהרג מפיצוץ שגרם אחד מאוכלי המוות בקרב על הוגוורטס)
  • סוורוס סנייפ (נרצח על ידי הנחשית נגיני)
  • רמוס לופין (נהרג בקרב על הוגוורטס על ידי אנטונין דולוחוב)
  • נימפדורה לופין (לשעבר טונקס) (נהרגה בקרב על הוגוורטס על ידי דודתה בלטריקס לסטריינג')
  • קולין קריווי (נהרג בקרב על הוגוורטס)
  • נגיני - הנחשית של וולדמורט (נהרגה על ידי נוויל לונגבוטום בקרב על הוגוורטס)
  • בלטריקס לסטריינג' (נהרגה על ידי מולי ויזלי בקרב על הוגוורטס)
  • לורד וולדמורט (נהרג כיוון שניסה להרוג את הארי בשרביט הבכור שהיה שייך להארי עצמו, ולאחר השמדת ההורקרוקסים)

ההורקרוקסים של הלורד וולדמורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהארי פוטר והנסיך חצוי הדם, מסופר כי הלורד וולדמורט שמר חלקים מהנשמה שלו בשישה הורקרוקסים שונים באמצעות קסם עתיק, בהארי פוטר ואוצרות המוות מתגלה שהלורד וולדמורט יצר בטעות הורקרוקס שביעי: הארי פוטר, מה שאומר שהוא לא יכול למות כל עוד אפילו אחד מההורקרוקסים מתקיימים. חלק מההורקרוקסים כבר הושמדו בעבר (היומן של טום רידל בספר השני והטבעת בספר השישי), והיתרה מושמדים בספר האחרון. רק לאחר השמדת כל שבעת ההורקרוקסים ניתן להרוג את הלורד וולדמורט. את הפרטים על יצירת ההורקרוקסים סיפרה רולינג בשיחה עם קוראי הסדרה.

הורקרוקס נוצר עם מותו של זמן ההיווצרות מקום הימצאות נתגלה על ידי הושמד על ידי אופן ההשמדה מקום ההשמדה
היומן של טום רידל מירטל המייללת 12 ביוני 1943 אחוזת מאלפוי ג'יני ויזלי הארי פוטר דקירה באמצעות ניב של בסיליסק חדר הסודות
טבעת של משפחת גונט שבה משובצת אבן האוב (אחד מאוצרות המוות) טום רידל האב קיץ 1942 בית משפחת גונט ההרוס אלבוס דמבלדור אלבוס דמבלדור מכה באמצעות חרבו של גודריק גריפינדור משרד המנהל בהוגוורטס
תליון של סלזאר סלית'רין מוגל קבצן 1946 מערה רגולוס בלק רון ויזלי דקירה באמצעות חרבו של גודריק גריפינדור יער דין
ספל של הלגה הפלפאף חפציבה סמית' 1946 הכספת של משפחת לסטריינג' בגרינגוטס הארי פוטר, רון ויזלי, הרמיוני גריינג'ר וגריפהוק הרמיוני גריינג'ר דקירה באמצעות ניב של בסיליסק חדר הסודות
העטרת של רוונה רייבנקלו איכר אלבני בין השנים 1946 ל-1956 חדר הנחיצות הארי פוטר וינסנט קראב נשרף על ידי שלהבת-שדים (קסם להבות מסוכן) חדר הנחיצות
הארי פוטר קללת המוות שחזרה אל וולדמורט כשניסה לרצוח את הארי פוטר בהיותו תינוק. 31 ביולי

1981

מכתש גודריק אלבוס דמבלדור לורד וולדמורט הושמד על ידי קללת אבדה קדברה היער האסור
הנחשית נגיני פרנק ברייס יולי 1994 אצל וולדמורט אלבוס דמבלדור נוויל לונגבוטום עריפת הראש באמצעות חרבו של גודריק גריפינדור לפני דלת הכניסה להוגוורטס

הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הארי פוטר ואוצרות המוות (סרט)

בעקבות אורכו של הספר והרצון להציג בסרט מידע רב הוחלט לפצלו לשני חלקים. החלק הראשון יצא ב-19 בנובמבר 2010, והחלק השני יצא ב-13 ביולי 2011. סרטים אלה הם האחרונים בסדרת הסרטים המבוססת על ספרי הארי פוטר. החזרות לקראת הסרטים החלו ב-26 בינואר 2009, כאשר הצילומים עצמם נערכו בין פברואר 2009 ל-12 ביוני 2010.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי פוטר ואוצרות המוות, כמו קודמיו, תורגם ליותר מ-21 שפות שונות.

שפה שם הספר תאריך פרסום
אוקראינית Гаррі Поттер і смертельні реліквії 25 בספטמבר 2007
טורקית Harry Potter ve Ölüm Yadigarları 9 באוקטובר 2007
רוסית Гарри Поттер и Дары Смерти 13 באוקטובר 2007
סינית 哈利波特与死灵 20 באוקטובר 2007
קרואטית Harry Potter i darovi smrti 26 באוקטובר 2007
צרפתית Harry Potter et les reliques de la mort 26 באוקטובר 2007
גרמנית Harry Potter und die Heiligtümer des Todes 27 באוקטובר 2007
וייטנאמית Harry Potter và bảo bối tử thần 27 באוקטובר 2007
יוונית Ο Χάρι Πότερ και οι κλήροι του θανάτου 3 בנובמבר 2007
פורטוגזית ברזילאית Harry Potter e as Relíquias da Morte 10 בנובמבר 2007
פורטוגזית Harry Potter e os talismãs da Morte 16 בנובמבר 2007
הולנדית Harry Potter en de Relieken van de Dood 17 בנובמבר 2007
רומנית Harry Potter şi Talismanele Morţii 1 בדצמבר 2007
נורווגית Harry Potter og Dødstalismanene 1 בדצמבר 2007
עברית הארי פוטר ואוצרות המוות 5 בדצמבר 2007
בולגרית Хари Потър и Даровете на Смъртта 13 בדצמבר 2007
איטלקית Harry Potter e i doni della morte 5 בינואר 2008
פולנית Harry Potter i Insygnia Śmierci 25 בינואר 2008
הונגרית Harry Potter és a Halál ereklyéi 9 בפברואר 2008
ספרדית Harry Potter y las Reliquias de la Muerte 21 בפברואר 2008
יפנית Harry Potter ja kuoleman varjelukset 7 במרץ 2008
ערבית (מתרגם מצרי) هاري بوتر ومقدسات الموت

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]