הארכת עצמות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מכשיר איליזרוב מותקן על עצם השוקה. מקבילתה, השוקית, מתארכת לרוב ללא צורך במתקן חיצוני

הארכת עצם היא פעולה רפואית כירורגית במהלכה מתבצעת הארכה של אחת מעצמות השלד.

ניתן להאריך כל עצם. אולם, הארכת עצמות מתבצעת לרוב על עצמות גליליות ארוכות (כגון עצמות הגפיים). הארכת גפיים מבוססת על יכולת הריפוי הטבעי של העצם (קרוי קלוטזיס או דיסטרקציה אוסטאוגנזית) - היכולת למלא חללים שנוצרים בעצם בעזרת רקמת עצם חדשה. יכולת זו היא שמאפשרת ריפוי שברים, אך אם ייווצר חלל קבוע על ידי הפרדה מדודה של חלקי העצם, העצם והרקמות סביב לה יתארכו במאמץ למלא את החסר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכת גפיים בוצעה כבר בשנת 1903 על ידי אלסנדרו קודיבילה מבולוניה, איטליה. בשנות ה-50 של המאה העשרים פיתח האורתופד הסובייטי ד"ר גבריל איליזרוב מתקן חיצוני דמוי שני גלגלי אופניים מקבילים המחוברים ביניהם ואשר חישוריהם מחזיקים בשני חלקי העצם המנותקים. על ידי סיבוב אומים מופרדים הגלגלים והרווח בין שני חלקי העצם גדל. רק בתחילת 1970 הטכניקה התוודעה מחוץ לגבולות ברית המועצות (מקורגן שבסיביר דרך לקו שבצפון איטליה, לניו יורק שבארצות הברית ולשאר העולם) ומאז המתקן שהמציא, על גלגוליו, הפך לסטנדרט טיפולי.

התוויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבות לביצוע הארכת גפיים מגוונות וכוללות:

  • מצבי חוסר עצם כתוצאה מתאונות, מחלות עצם וסרטן,
  • עיוותי גפיים מולדים כגון הבדלי אורכים בין שתי הרגליים או הידיים,
  • קומה נמוכה המוגדרת כלקות - גמדות,
  • קומה נמוכה באופן סוביקטיבי - מאז סוף שנות ה-90 של המאה העשרים מתפתחת מגמה הולכת וגדלה של גברים ונשים המבצעים הארכת גפיים למטרות הגבהה קוסמטית. נושא זה שנוי במחלוקת בעולם המערבי אך זוכה לפופולריות במזרח לאור האפליה ממנה סובלים בעלי קומה נמוכה מהממוצע[דרוש מקור].

באורתו-כירורגיה של הפנים מבצעים ניתוחים למתיחת עצם לצורך תיקון עיוותים בפנים ושחזור חסרים גרמיים[1][2].

משך הטיפול ומגבלותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שניתן להאריך את העצם באופן בלתי מוגבל, הרקמות מסביב מוגבלות ביכולת התארכותן ובמיוחד העצבים, כך שלא מקובל להוסיף מעבר ל-20% מאורך העצם המקורי. על מנת שהעצם תוכל למלא את החלל ולהתרפא בסופו של דבר על קצב ההארכה להיות כ-1מ"מ ביום. עם סיום תהליך ההארכה מתחיל תהליך ריפוי העצם. עבור כל חודש הארכה דרושים שלושה חודשי ריפוי לערך. בסוף תהליך הריפוי לאזור המוארך חוזק זהה לשאר העצם. ניתן להוציא את מתקן הקיבוע כשנה לאחר סיום ההארכה.

טכנולוגיות הארכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז כניסת מכשיר האיליזרוב לשימוש נרחב לקראת 1980, פותחו מתקנים שנועדו לפתור חלק מהחסרונות שבמכשיר (כגון זיהומים וצלקות מרובות). אלו מחולקים למתקנים חיצוניים ופנימיים. בהארכת עצמות ברפואת פה ולסת נעשה שימוש במתקנים ייעודיים פנימיים או חיצוניים.

מתקנים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלו מבוססים על מכשיר האיליזרוב, חלקם עושים שימוש במוט במקום בטבעת, כך שמוכנסים פחות מוטות דרך העור. כטיפול בשילוב עם או ללא מסמר קיבוע פנימי וחלקם אף מונחים מחשב, מתקנים אלו נמצאים בשימוש נרחב כיום. מתקנים לדוגמה הם האורתופיקס וה-TSF. עלות מתקנים אלו היא כ-$4,000. מעבר לאי הנוחות והסיכון לזיהומים שבהרכבת המתקן למשך למעלה משנה, הטיפול בשיטה עשוי גם לכאוב.

מתקנים פנימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנות ה-80 המאוחרות של המאה הקודמת פותחו מתקנים פנימיים המושתלים בתוך חלל העצם ומטרתם לפתור את בעיית הזיהום וחוסר הנוחות למטופל. מפתחי המתקנים נתקלו לא אחת בבעיות הקשורות לאופן ההפעלה של המכשיר שכן על המכשיר להיות נשלט ללא מגע ישיר ועליו לייצר מספיק כח על מנת לעמוד בכוחות המשיכה הפועלים בגפיים. על כן קיימים היום מספר מצומצם של מכשירים פנימיים ומסיבות שונות הם תופסים נפח שוק מצומצם. דוגמאות למתקנים פנימיים: ה-FITBONE וה-ISKD. יש לציין שמחיר המתקנים הללו מהווה מחסום שימוש מהותי שכן עלות מתקן פנימי עשויה להאמיר אל מעל $20,000 לא כולל עלויות הניתוח, והם אף סובלים מאחוז לא מבוטל של תקלות. באמצע 2011 חברה מארצות הברית החלה לשווק מתקן פנימי המופעל על ידי סיבוב מגנט חיצוני[3]. מספר רב של חברות קטנות ורב-לאומיות עוסקות בניסיון לפתח מתקן פנימי שיהווה אלטרנטיבה ראויה למתקנים החיצוניים.

ביוטכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברות ומכוני מחקר רבים עוסקים כיום בפיתוח טכנולוגיות ביולוגיות המבוססות על תאים, תאי גזע או חומרים שונים המסוגלים לבנות עצם. תהליכי מחקר אלו מצויים בראשיתם וצפוי שיחלוף עוד זמן לא מועט עד שיבוצע בהם שימוש נרחב בבני אדם.

הארכת גפיים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל אורתופדים מעטים בעלי מומחיות בהארכת גפיים, זאת לאור כמות נמוכה יחסית של כ-70 הארכות גפיים המבוצעות בישראל כל שנה, אחוז ניכר מהן בילדים. ד"ר אלכסנדר לרנר למד את הטכניקה במרכז בקורגן ממפתח הטכניקה ד"ר איליזרוב[4], ולאחר עלייתו לישראל בתחילת שנות התשעים היה מהמייסדים של השיטה בארץ. מירב הניתוחים מבוצעים במרכזים רפואיים בעלי מומחיות בתחום (סוראסקי, העמק וגליל מערבי) ונעשה שימוש כמעט בלעדי במתקנים חיצוניים.

מתיחת עצם הפנים והלסתות מבוצעת במחלקות לכירורגית פה ולסת והיא חלק מתחום הטיפול בהפרעות התפתחותיות של מבנה הפנים והלסתות (אורתו-כירורגיה של הפנים).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הארכת עצמות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.