הארמייה השלישית (האימפריה העות'מאנית)
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 האימפריה העות'מאנית |
| שיוך | צבא האימפריה העות'מאנית |
| סוג | ארמייה, חיל רגלים |
| בסיס האם | סלוניקי ; ארזורום; ארזינג'אן |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | לפני 1908 – 1918 |
| מלחמות |
|
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | לערך 120,000 |
| ציוד עיקרי | 168 תותחים, 44 מכונות ירייה |
| פיקוד | |
| מפקדים |
חסן איזט פאשה (1 בנובמבר -19 בדצמבר 1914) אנוור פאשה (22 בדצמבר 1914 - 10 בינואר 1915) חפיז חאקי פאשה (12 בינואר - 13 בפברואר 1915 מהמוט קאמיל פאשה 13 בפברואר - 23 בפברואר 1915) אבדילקרים פאשה (בפברואר 1915- 16 בפברואר 1916) והיפ פאשה (פברואר 1916- יוני 1918) אסאט פאשה (יוני - אוקטובר 1918) |
  | |
הארמייה השלישית העות'מאנית (בטורקית: Üçüncü Ordu) הוקמה תחילה באזור הבלקן ומאוחר יותר שימשה להגנת המחוזות הצפון-מזרחיים של האימפריה העות'מאנית. המטה הכללי שלה שכן בהתחלה בסלוניקי. בתוך שורותיה התהווה גרעין הכוחות הצבאיים שתמכו במהפכת הטורקים הצעירים בשנת 1908. רבים מקציניה שהשתתפו בתנועה זו, כולל אנוור פאשה ומוסטפא כמאל אטאטורק הגיעו לעמדות כוח צבאיות ומדיניות.
בשנת 1911 הועברה הארמייה השלישית לצפון-מזרח אנטוליה והמטה שלה נקבע בארזינג'אן. עם כניסת האימפריה העות'מאנית למלחמת העולם הראשונה המפקדה שלה עברה לארזורום. במהלך המלחמה נאבקה הארמייה נגד הארמייה הקווקזית של הצבא הרוסי, נגד יחידות מתנדבים ארמנים שלחמו לצד הרוסים, ומאחורי קווי החזית דיכאה את תנועת ההתנגדות הארמנית. בתקופה זו ניהלה קרבות חשובים בסריקמיש, בקופרוקוי ובארזורום (1916). אחרי התבוסה המוחצת שנחלה בארזורום מידי הצבא הרוסי, הועברה מפקדתה לסוסהיר, עיר על ידי סיוואס. בשלהי שנת 1916, בעקבות אבדותיה מול הרוסים איבדה הארמייה כל יכולת התקפית. אחרי המהפכה הרוסית יריבתה, הארמייה הקווקזית הרוסית, התפרקה.
בשנים 1918-1917 הארמייה השלישית התארגנה מחדש ועברה למתקפה נגד שארית הכוחות הרוסים בחזית הקווקזית ונגד התנועה הארמנית לשחרור לאומי שהוקמה בעקבות הקונגרס של הארמנים המזרחיים בארמניה. אחרי הכרזת הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה- התנועה הארמנית לשחרור לאומי הפכה לצבא ארמני. הארמייה השלישית העות'מאנית ניהלה נגד כוחות ארמנים אלה את הקרבות בסרדרפט, אבאראן וקאראקיליסה.
מערך הכוחות, 1908[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי 3 ביולי 1908, מהפכת הטורקים הצעירים והתחלת התקופה החוקתית השנייה בשלהי קיומה של האימפריה העות'מאנית, יזמה הממשלה הטורקית החדשה רפורמה צבאית מקיפה. היא כללה מודרניזציה של המטות הכלליים. הארמייה השלישית נדרשה לפעול באזור המבצעי של רומליה המערבית. הוצבו יחידות בחלק האירופי של האימפריה העות'מאנית - אלבניה, קוסובו, מקדוניה - ובאסיה הקטנה (אוודין). הארמייה השלישית כללה את הדיוויזיות הבאות:
- הדיוויזיה ה-5 (Beşinci Fırka)
- הדיוויזיה ה-6 (Altıncı Fırka)
- הדיוויזיה ה-17 (On Yedinci Fırka)
- הדיוויזיה ה-18 (On Sekizinci Fırka)
- דיוויזיית הפרשים ה-3 (Üçüncü Süvari Fırkası)
- 4 פלוגות תותחנים מבוצרות
- חטיבות מילואים (Redif) של הארמייה השלישית (לפי המיקום):
- דיוויזיית המילואים ה-9 "מונסטיר" (Dokuzuncu Manastır Redif Fırkası)
- דיוויזיית המילואים ה-10 "קופרילי" (Onuncu Köprülü Redif Fırkası)
- דיוויזיית המילואים ה-11 "סלוניקי" (On Birinci Selânik Redif Fırkası)
- דיוויזיית המילואים ה-12 "איידין" (On İkinci Aydın Redif Fırkası)
- דיוויזיית המילואים ה-28 "סקופיה (Yirmi Sekizinci Üsküp Redif Fırkası)
- דיוויזיית המילואים ה-29 "פרישטינה" (Yirmi Dokuzuncu Pirştine Redif Fırkası)
- דיוויזיית המילואים ה-30 "פריזרן" (Otuzuncu Pirzerin Redif Fırkası)
- דיוויזיית המילואים ה-31 "סרס (Otuz Birinci Serez Redif Fırkası)
- דיוויזיית המילואים ה-32 "בראט" (Otuz İkinci Berat Redif Fırkası)
- דיוויזיית המילואים ה-33 "קורצ'ה (Otuz Üçüncü Görüce Redif Fırkası)
- דיוויזיית המילואים ה-34 "דבאר" (Otuz Dördüncü Debre-i Bala Redif Fırkası)
- דיוויזיית המילואים ה-4 "גבגליה" (Elli Dördüncü Gevgili Redif Fırkası)
מערך הכוחות, 1911[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסגרת הארגון מחדש של הצבא העות'מאני, הוקמו מטות כלליים של הארמיות שונות. ב-1911 מפקדת הארמייה השלישית הועברה לארזינג'אן. לפני מלחמת הבלקן הראשונה הורכבה הארמייה כדלהלן:
- המטה הכללי של הארמייה - בארזינג'אן
- הקורפוס ה-9 -בארזורום
- הדיוויזיה ה-28 - בארזורום
- הדיוויזיה ה-29 בבייבורט.
- הקורפוס ה-20 בארזינג'אן
- הדיוויזיה ה-30 - בארזינג'אן
- הדיוויזיה ה-31 - בארזינג'אן
- הדיוויזיה ה-32 "ממורטיל אזיז" (אלאזיג)
- הקורפוס ה-11 בוואן
- הדיוויזיה ה-32 בוואן
- הדיוויזיה ה-34 במוש
- דיוויזיית הפרשים השבטית ה-1 (כורדית) ארזורום
- רגימנט הפרשים 39 בארזורום
- רגימנט הפרשים השבטי ה-1 ארזורום
- רגימנט הפרשים השבטי ה-2 קיגי
- רגימנט הפרשים השבטי ה-3 ווארטו
- רגימנט הפרשים השבטי ה-4 חיניס
- רגימנט הפרשים השבטי ה-5 חסן קאלה (פסינלר, ארזורום)
- רגימנט הפרשים השבטי ה-6 סיווס
- דיוויזיית הפרשים השבטית ה-2 (כורדית) בקארא קיליסה (אגרי)
- רגימנט הפרשים ה-24 קארא קיליסה
- רגימנט הפרשים השבטי ה-7 אלשקירט
- רגימנט הפרשים השבטי ה-8 קארא קיליסה
- רגימנט הפרשים השבטי ה-9 קארא קיליסה
- רגימנט הפרשים השבטי ה-10 קארא קיליסה
- רגימנט הפרשים השבטי ה-11 קארא קיליסה
- רגימנט הפרשים השבטי ה-12 בטוטק
- רגימנט הפרשים השבטי ה-13 בדיאדין
- רגימנט הפרשים השבטי ה-14 בביאזיט
- דיוויזיית הפרשים השבטית ה-3 (כורדית) - ארדיש
- רגימנט הפרשים ה-25 -ארדיש
- רגימנט הפרשים השבטי ה-15 בקופ
- רגימנט הפרשים השבטי ה-16 ארדיש
- רגימנט הפרשים השבטי ה-17 ארדיש
- רגימנט הפרשים השבטי ה-18 סאראי, ואן
- רגימנט הפרשים השבטי ה-19 באשקאלה
- דיוויזיית הפרשים השבטית ה-4 (כורדית) - מרדין
- רגימנט הפרשים ה-20- מרדין
- רגימנט הפרשים השבטי ה-20 - ג'זירה
- רגימנט הפרשים השבטי ה-21 -מרדין
- רגימנט הפרשים השבטי ה-22 -מרדין
- רגימנט הפרשים השבטי ה-23 -ויראנשהיר
- רגימנט הפרשים השבטי ה-24 - סיוורק
מערך הכוחות, 1914[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפקדים באותה תקופה: חסן איזט פאשה (אוקטובר-דצמבר 1914) ואנוור פאשה שמינה את עצמו מפקד, אחרי מחלוקת עם איזט פאשה בנוגע להמשך המתקפות[1] (דצמבר 1914-ינואר 1915). לפני קרב סריקמיש, כללה הארמייה השלישית 118,660 חיילים עם 73 מכונות ירייה ו-218 תותחים[2] ביחידות הבאות:
- הקורפוס ה-9 -בפיקודו של מוטאפא פווזי פאשה, שהוחלף אחר כך באחסן ביי[3]: בארזורום
- הדיוויזיה ה-17
- הדיוויזיה ה-28
- הדיוויזיה ה-29
- הקורפוס ה-10 בפיקודו של זיא פאשה, שהוחלף אחר כך בחפיז חאקי פאשה[4] - בסיוואס
- הדיוויזיה ה-30
- הדיוויזיה ה-31
- הדיוויזיה ה-32
- הקורפוס ה-11 בפיקודו של אבדילקרים פאשה - בממורטילאזיז
- הדיוויזיה ה-18
- הדיוויזיה ה-33
- הדיוויזיה ה-34
- חטיבת הפרשים ה-2
- חטיבת הפרשים ואן
לפי מקורות אחרים עמדו לרשות הארמייה לערך 190,000 בני אדם - מתוכם 83,000 לוחמים סדירים, בנוסף חיילי מילואים, צוותי המבצר ארזורום, יחידות תובלה, גדודי אספקה, ושוטרים צבאיים. היו ברשות בארמייה גם כ-60,000 בעלי חיים.[5] יחידות הארמייה השלישית נפרסו על שטח שרוחבו היה כ-1250-1500 קילומטר ושתשתיות התחבורה בו היו בעיותיות.
בעקבות קרב סריקמיש הצטמצמה הארמייה ל-20,000 חיילים עם אובדן כל התותחים והציוד הכבד.
מערך הכוחות, 1915[עריכת קוד מקור | עריכה]
המפקד חפיז חאקי פאשה (12 בינואר - פברואר 1915) מת מטיפוס בארזורום ב-1915. במקומו התמנה מהמוט קמיל פאשה (פברואר 1916-פברואר 1915) בשנת 1915 בהדרגה הוחזר כוחה של הארמייה השלישית. ביולי אותה שנה היה חזק דיו כדי לנצח את הרוסים במלזגירט. מאוחר יותר באותה שנה האבדות הכבדות של העות'מאנים בגליפולי גרמו להעברת כוחות רבים מתוך הארמייה השלישית, כך שבסתיו 1915 היא מנתה 60,000 חיילים.
מערך הכוחות, 1916[עריכת קוד מקור | עריכה]
המפקד היה מהמט והיפ פאשה (פברואר 1916-יוני 1918).
- הקורפוס ה-9:
- הדיוויזיה ה-17
- הדיוויזיה ה-28
- הדיוויזיה ה-29
- הקורפוס ה-10:
- הדיוויזיה ה-30
- הדיוויזיה ה-31
- הדיוויזיה ה-32
- הקורפוס ה-11:
- הדיוויזיה ה-18
- הדיוויזיה ה-33
- הדיוויזיה ה-34
- הדיוויזיה ה-36
- הדיוויזיה ה-37
- דיוויזיית הפרשים ה-2
- 15-20 פלוגות משמר הגבול וז'נדרמים
- כמה אלפי לוחמים לא סדירים כורדים
כשהתחילו הרוסים את מתקפת הפתע שלהם בינואר 1916, ששיאה היה בקרב קפריקיי, מנתה הארמייה השלישית 65,000 חיילים ו-100 תותחים. היא איבדה כמעט 15,000 חיילים שנהרגו, נפצעו או קפאו מקור, ועוד 5,000 שנפלו בשבי הרוסי. בנוסף מעריכים כי ערקו כ-5,000 חיילים טורקים. אבדו כ-20-30 תותחים. הנפגע ביותר היה הגיס 11, שאיבד כ-70% מכוחותיו. הארמייה נסוגה אל בסיסה בעיר המבוצרת ארזורום.
הארמייה השלישית ציפתה לתגבורות מהארמיות הראשונה והשנייה אחרי ניצחונן בגליפולי, אבל משום האיכות הגרועה של מסילת הברזל העות'מאנית לקח זמן עד להגעתן. מספר חייליה הגיע אז כ-50,000. היא נזקקה ליותר תותחים ומקלעים כדי להגן בצורה יעילה על ארזורום. בשובו מחופשה, לקח מהמוט קמיל את הפיקוד מידי אבדילקרים. הרוסים הסתערו על העיר, פרצו לתוכה ואילצו את מהמוט קאמיל לנטוש אותה ולסגת מערבה. הארמייה הצטמצמה אז ל-25,000 לוחמים ול-30 או 40 תותחים. מורל החיילים היה בשפל. מהמוט קאמיל הוחלף על ידי והיפ פאשה. הארמייה המשיכה בנסיגתה ואיבדה גם את טרבזון שעל חוף הים השחור. מתקפת נגד שנועדה לכבוש מחדש את העיר נכשלה.
ביולי 1916 יזמו הרוסים שורה חדשה של התקפות על הארמייה השלישית שעלו כ-30% מכוחה ומוטטו לגמרי את מה שנשאר מרוח הקרב של חייליה. הארמייה לא יכלה עוד לשחק תפקיד כלשהו במתקפות העות'מאניות שתוכננו באותו סתיו.
מערך הכוחות, 1917[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין פברואר 1916 ליוני 1918 מפקד הארמייה היה מהמט והיפ פאשה. בחורף 1916-1917 עברה הארמייה ארגון מחדש כדלקמן:
- הקורפוס הקווקזי ה-1:
- הדיוויזיה הקווקזית ה-9
- הדיוויזיה הקווקזית ה-10
- הדיוויזיה הקווקזית ה-36
- הקורפוס הקווקזי ה-2:
- הדיוויזיה הקווקזית ה-5
- הדיוויזיה הקווקזית ה-11
- הדיוויזיה הקווקזית ה-37
בשלהי חורף 1917 עצרה המהפכה הרוסית את פעולות הצבא הרוסי בחזית הקווקזית ובסופו של דבר גרמה להתפוררותו. בנסיבות אלה במהלך השנים 1917 ו-1918 הצליחה הארמייה השלישית העות'מאנית להתקדם ולכבוש מחדש את כל השטח שהפסידה ואף להגיע לקארס, שנכבשה על ידי הרוסים בשנת 1877.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Altay Atlı site Turkey's War 2015 Turkey in the First World War (אורכב 27.01.2017 בארכיון Wayback Machine)