האשמת הקורבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפגנה נגד האשמת קורבנות באדמונטון, קנדה.

האשמת הקורבן היא ביטוי המתאר מקרה שבו קורבן של פשע או כל פעולה פסולה אחרת נתפס כבעל אשמה חלקית או מלאה ביחס לפעולה שנעשתה בו או לנזק שנגרם ממנה.[1] הכתיבה התאורטית על נושא זה מציעה למתן את התפיסה הזו, שלפיה הקורבנות אשמים בעוול הנגרם להם.[2]

הכתיבה על האשמת הקורבן מתייחסת בייחוד למקרים של תקיפה מינית, התעללות, אונס, התמכרות, פוסט-טראומה צבאית, וכן במקרים שבהם הקורבנות הכירו את תוקפיהם, או התקשו להתנגד לפגיעה בשל הימצאותם תחת השפעת חומרים פסיכו-אקטיביים.[3][4]

קמפבל וראג'ה טוענים כי האשמת הקורבן היא דפוס חברתי של "תקיפה מתמשכת" - אשר מגביר את הטראומה שחווים קורבנות לאחר הפגיעה. דפוסי תגובות כאלה כוללים, לצד האשמת הקורבן, גם הבעת אי אמון בסיפורו, מזעור של חומרת הפגיעה, מתן טיפול בלתי הולם בידי צוותים רפואיים או אחרים ועוד.[5]

טביעת הביטוי וזיהויים ראשונים בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "האשמת הקורבן" נטבע על ידי ויליאם ריאן בספרו "מאשים את הקורבן", אשר פורסם בשנת 1971.[6] בספר, ריאן תיאר את האשמת הקורבן כאידאולוגיה המשמשת להצדקת גזענות חברתית; לדוגמה, הגזענות המופנית כלפי אפרו-אמריקאים בארצות הברית.

ספרו של ריאן נכתב כדי להפריך את הטענות בספרו של דניאל פטריק מויניהאן "המשפחה הכושית: המקרה לפעולה לאומית" (מכונה גם "דו"ח מויניהאן"), משנת 1965 (אנ').[7] מויניהאן מבסס את התאוריה בספרו על שלוש מאות שנים של יחס נפשע כלפי אפרו-אמריקנים בידי לבנים, ובפרט במבנה הייחודי האכזרי של עבדות אמריקנית. לטענת מויניהאן, בניגוד למה שנעשה באמריקה הלטינית, בארצות הברית נוצרה שבירה של מבנה המשפחה האפרו-אמריקנית. שבירה זו באה לידי ביטוי בשיעור גבוה של לידות מחוץ למסגרת נישואים, אבות נעדרים ומשקי בית חד-הוריים. מויניהאן מתאר קורלציה בין נסיבות אלו לבין חוויית דחייה, שיעורי תעסוקה נמוכים, הישגים לימודיים ירודים וחוסר הצלחה כלכלית בקרב האוכלוסייה האפרו-אמריקנית. מויניהאן ביקש לקדם תוכניות הממשלה לחיזוק את המשפחה הגרעינית האפרו- אמריקנית.

ריאן התנגד לנטייתו של מויניהאן להסביר את העוני של הקהילה האפרו-אמריקאית באמצעות מבנה המשפחה שהיה שכיח בה. לשיטת ריאן, הסבר זה מעביר את האחריות לעוני מצב מגורמים חברתיים-מבניים להתנהגויות ולדפוסים התרבותיים של העניים עצמם. כמו כן, ריאן ביקר את מויניהאן על כך שהלה לא התייחס לתפקיד הכנסיות בהסרת האחריות לעוני מגורמים מדינתיים.[8]

למרות הנטייה לייחס את הביטוי "האשמת הקורבן" לריאן, ישנם חוקרים נוספים שתיארו תופעה זו. כך למשל, בשנת 1947 תיאודור אדורנו הגדיר את מה שייקרא מאוחר יותר "האשמת הקורבן," כ"אחת התכונות המרושעות ביותר של האופי הפשיסטי".[9]

ביטויים אופייניים של התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מהביטויים האופייניים של האשמת הקורבן הוא "היא ביקשה את זה" בהקשר של אלימות או תקיפה מינית.[10]

ביטוי שכיח של האשמת קורבנות אונס, האופייני לתרבויות שבהן המבנה המשפחתי הוא פטריארכלי באופן מובהק, הוא שימוש בסטיגמות פוגעניות ומאשימות. לדוגמה, תרבויות כאלה עשויות להציג אישה שהייתה קורבן לאונס (במיוחד אם הייתה בתולה עד האונס) כ"פגומה". קורבנות בתרבויות אלה עלולות לסבול מבידוד, התעללות פיזית ונפשית, סלאט-שיימינג, טקסי השפלה פומביים, נידוי על ידי חברים ובני משפחה, איסור חתונה (או איסור גירושים אם כבר הייתה נשואה), ואפילו רצח.[11] עם זאת, גם בתרבויות הנחשבות מפותחות, סטיגמות כנגד נשים ושנאת נשים הן עדיין תופעות מושרשות.[12][13][14]

במקרה של נשים קורבנות שנפלו קורבן לתקיפה מינית, האשמת הקורבן עשויה לבוא להתבסס על מיתוסים סקסיסטיים רווחים, כגון המיתוס שלפיו לבישת בגדים פרובוקטיביים מעוררת באורח מיידי תוקפנות מינית בגברים, או המיתוס שלפיו נשים הבוחרות ללבוש בגדים חושפניים מנסות לפתות באמצעות כך שותפים ליחסי מין, באופן שמייתר את קבלת הסכמתן המילולית לכך. מיתוסים אלה לא זכו לאישוש מחקרי: לא נמצא קשר סיבתי משמעותי בין אופן הלבוש לתקיפות מיניות.[15][16]

בסיום פסק דין, שבו נדחה ערעורו של גבר שהורשע בעבירות מין חמורות שביצע בגיסתו בת ה-12 וחצי, פנה שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, אל קורבן העבירות ואמר:

מתוך נסיוננו אנו יכולים לומר לך בוודאות ובבהירות: את הנפגעת והמערער הוא הפוגע. אין כל סיבה כי תיקחי על עצמך אפילו קמצוץ, אפילו גרם של אשמה או של בושה. את "אשמה" באותה מידה כמו שאשם מי שנשדד על ידי שודד או מי שארנקו נגנב על ידי כייס. אין כל סיבה שתעמיסי על גבך נטל של אשמה או בושה או מבוכה או תחושה ש"סיבכת" את משפחתך. המשא כולו צריך להיות על כתפיו של המערער, שפגע בך וניצל באופן מניפולטיבי, לדבריו שלו-עצמו, את פער הגילאים ביניכם, ואת האמון שאת וכל המשפחה רחשתם לו.[17]

מחקר שהתפרסם בשנת 2009 מרמז כי במקרה של גברים שנפלו קורבן לאונס, האשמת הקורבן עשויה להתבסס על תפיסת הגבריות בתרבות: לפי המחקר, גברים קורבנות אונס נוטים להאשים את עצמם בעוול שנגרם להם, מתוך תפיסה שלפיה גבר שלא הצליח להתגבר פיזית על התוקף הוא חלש, וודאי רצה בסתר במגע המיני.[18] השפעותיהם של חלק ממקרי אונס כאלו על הנפגעים כוללות פגיעה בדימוי העצמי הגברי, בלבול לגבי הנטייה המינית ותחושת כישלון.[19]

במקרים רבים, התקשורת נוקטת בהאשמת הקורבן כתגובה לאירועים שונים של אלימות מינית ואונס, וכך היא משמשת סוכנת של האשמת הקורבן ותרבות האונס.[20]

גישה מנוגדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוי באומיסטר (אנ'), פסיכולוג חברתי, טען כי האשמת הקורבן אינה בהכרח תמיד מוטעית. הוא טען שהתייחסות לאחריות האפשרית של הקורבן בקטטה עשויה להוות ניגוד חשוב להסברים אופייניים של אלימות ואכזריות, אשר מציגים את דמות הקורבן כחף מפשע. לדבריו, תפיסת קורבנות כאנשים חפים מפשע ובעלי כוונות טובות שמותקפים לפתע על ידי רשעים בעלי כוונת זדון היא בגדר מיתוס (בלשונו: "המיתוס הקלאסי של הרוע הטהור"). באומיסטר מתאר את המיתוס הזה כעיוות אפשרי של העבירה על ידי הקורבן, המבקש למקסם אותה.[21]

דוגמאות מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה להאשמת הקורבן בתוך מערכת המשפט ובתקשורת במערב ניתן לראות במקרה משנת 2011, שבו ילדה בת 11 הייתה קורבן לאונס קבוצתי חוזר ונשנה בקליבלנד, טקסס. סנגורם של האנסים האשים את הילדה כי היא מפתה גברים.[22] בניו יורק טיימס הופיע מאמר ביקורתי שהאשים גם הוא את הקורבן. מאוחר יותר פרסם העיתון התנצלות.[23][24] מקרה נוסף הוא משפט אזרחי שנערך בשנת 2013  בלוס אנג'לס: בית ספר מחוזי האשים ילדה בת 14 בכך שמורה בבית הספר התעללה בה מינית. עורך הדין מטעם המדינה טען כי מניעת ההתעללות הייתה על אחריותה של הקטינה. בטענה זו הניח עורך הדין את כל האשמה על הקורבן ופטר את העבריין מכל אחריות. למרות זאת, בית המשפט פסק כי תלמיד קטין שהותקף מינית על ידי המורה אינו אחראי למניעת התקיפה.[25] בשנת 2015, שופט בריטי ביקר אישה שנאנסה על ידי שני גברים על כך ששתתה יותר מדי, התייחס אליה כ"לא מאוד חכמה", וציין כי "השליכה את עצמה על גברים רבים". למרות זאת, אותו שופט הרשיע את שני הגברים בפגיעה בחסר ישע.[26]

דוגמה נוספת לפרקטיקה של האשמת קורבנות היא תקיפה של נשים הודיות בחומצה בניסיון להעניש אותן על מה שנתפס כאחריותן לעוול שחוו. מקרה כזה אירע בניו דלהי בשנת 2005, אז קבוצה של גברים שפכה חומצה על נערה בת 16 כי האמינו שהיא גרמה לגבר לגירוי מיני.

במקרה נוסף מדצמבר 2012 שזכה לסיקור בעולם, אישה נאנסה ונרצחה בהודו, וכמה פקידי ממשלה הודיים ומנהיגים פוליטיים האשימו את הקורבן. רבים מהמעורבים התנצלו בסופו של דבר.[27]

בסומליה, קורבנות של התעללות מינית נחשבים ככאלה הראויים לסבל, נידוי חברתי והטרדה. דוגמה למקרה שהתרחש בסומליה היה החטיפה והאונס של נערה בת 14 בשם פטימה. בעקבות האונס, נעצרו האנס והנערה כאחד. קצינים החזיקו את הנערה שבויה במשך חודש ואנסו אותה.[28] במקרה אחר, שאירע ב-2008, נערה סומלית בת 13 בשם עאישה איברהים הוצאה להורג על ידי הקבוצה המיליטנטית ג'יהאד א-שבאב, בעוון ניאוף על פי חוקי השריעה, לאחר שניסתה להתנגד לאנסיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Victims of Crime
  2. ^ Fox, K. A.; Cook, C. L. (2011), "Is Knowledge Power? The Effects of a Victimology Course on Victim Blaming", Journal of Interpersonal Violence, 26, עמ' 3407-3427. doi: 10.1177/0886260511403752
  3. ^ Matthew Whitaker, "Don't blame women's drinking for rape". Retrieved 11 September 2015., CNN Opinion
  4. ^ Rape Myths and Facts | wellwvu | West Virginia University, well.wvu.edu
  5. ^ Campbell, R.; Raja, S. (1999). "Secondary victimization of rape victims: insights from mental health professionals who treat survivors of violence". Violence and Victims (14 (3)): 261–275. PMID 10606433. 
  6. ^ William Ryan, [[[מסת"ב|ISBN]] 9780394417264 Blaming the Victim]
  7. ^ The Moynihan Report (1965), BlackPast.prg
  8. ^ Ryan, William (1976), Blaming the Victim. Vintage, ISBN 0-394-72226-4.[page needed
  9. ^ Espen Hammer, Adorno and the political, Taylor & Francis, 2005, עמ' 63
  10. ^ Nicky Ali Jackson (22 בפברואר 2007). Encyclopedia of Domestic Violence. Taylor & Francis. עמ' 715–. ISBN 978-0-203-94221-5. 
  11. ^ "Factsheets: Trauma of Victimization – Secondary Injuries". Svfreenyc.org. 21 באוגוסט 2012. 
  12. ^ "Power in Structured Misogyny: Implications for the Politics... : Advances in Nursing Science". LWW. 
  13. ^ "Male Hegemony through Education: Construction of Gendered Identities". hipatiapress.info. 
  14. ^ Jeffreys, Sheila (3 בדצמבר 2014). "Beauty and Misogyny: Harmful Cultural Practices in the West. Routledge". ISBN 9781317675440. 
  15. ^ =Moor, Abigail (2010). "She Dresses to Attract, He Perceives Seduction: A Gender Gap in Attribution of Intent to Women’s Revealing Style of Dress and its Relation to Blaming the Victims of Sexual Violence". Journal of International Women’s Studies. 11 (4): 115–127. 
  16. ^ Beiner, Theresa (2007). "Sexy Dressing Revisited: Does Target Dress Play a Part in Sexual Harassment Cases?". Duke Journal of Gender Law & Policy 14: 125–152. 
  17. ^ ע"פ 5518/17 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-17 ביוני 2018
  18. ^ "Male Rape Victim and Perpetrator Blaming". Sage Journal of Interpersonal Violence (Sage Journal Publications). 
  19. ^ Davies, Michelle; Austen, Kerry; Rogers, Paul (2011). "Sexual Preference, Gender, and Blame Attributions in Adolescent Sexual Assault". Journal of Social Psychology. (151.5): 592–607. 
  20. ^ כך למשל, בסיקור של מקרה האונס בתיכון Steubenville, בו שני נערים מבתי ספר יוקרתיים אנסו נערה בת 16, CNN הציג את הבנים כ"תלמידים טובים מאוד עם עתיד מבטיח". מגישי החדשות אף הרחיקו לכת ואמרו כי "זה יכול  לרדוף אותם לשארית חייהם". ברשת CNN  הוצגה הטענה כי הקורבן פעלה באופן שגוי ואילו לשני האנסים לא מגיע להיענש על הפשע שביצעו. סביב אותו מקרה, ABC News ניסה לספק צידוק לתקיפה באומרם כי האנס היה ב"מצב רוח לחגוג." ABC  בחרו להתמקד יותר בזעזוע מכך שהאונס צולם ולא באונס עצמו. בחדשות NBC התמקדו ב"קריירות הספורט המבטיחות" של האנסים והסבירו איך רישום פלילי כעברייני מין יפגע בהן. Yahoo News תיאר את הקורבן כ"נערה שיכורה בת 16". "JUDGE: School district ‘wrong’ to blame student for having sex with teacher EAGnews.org". eagnews.org. Retrieved December 2015.
  21. ^ Baumeister, Roy (1999). "Evil: Inside Human Violence and Cruelty". Holt. עמ' [page needed]. ISBN 0-8050-7165-2. 
  22. ^ Adams, Sam (29 בנובמבר 2012). "Cleveland, Texas rape case: Defense attorney calls pre-teen victim a spider, but that's his job". Slate. 
  23. ^ "NY Times Defends Victim Blaming Coverage of Child Rape Case". Mediabistro.com. 10 במרץ 2011. 
  24. ^ Evans, Martin. "Judge brands rape victim 'foolish' for drinking too much". Telegraph. 
  25. ^ "Rape victims are still being blamed for sexual violence in Somalia". The Independent. 
  26. ^ "How The Media Took Sides In The Steubenville Rape Case". ThinkProgress. 
  27. ^ "Mayor of Cologne says women should have code of conduct to prevent future assault"
  28. ^ Neela Debnath, Rape victims still blamed for sexual violence in Somalia, The Independent, ‏6 May 2015


פמיניזם
ערכי ליבה
זרמים ופילוסופיות פמיניזם רדיקלי · פמיניזם ליברלי · פמיניזם שחור · פמיניזם מזרחי · פמיניזם פוסטמודרני · פמיניזם סוציאליסטי · פמיניזם מרקסיסטי · פמיניזם תרבותי · פמיניזם פוסט-קולוניאלי · אנרכה-פמיניזם · אקופמיניזם · פמיניזם לסבי · פמיניזם דתי (יהדות) · פמיניזם אסלאמי · פמיניזם הצטלבותי · סייברפמיניזם · טרנס-פמיניזם · קוויר-פמיניזם · פמיניזם סקס-פוזיטיב · פמיניזם בדלני · פמיניזם צ'יקנה · פמיניזם נוצרי · פרוטו-פמיניזם · סופרג'יזם · פמיניזם אפריקאי · לסביות פוליטית · פמיניזם אנליטי · פמיניזם שמן
תאוריה מגדר · הטמעת חשיבה מגדרית · לימודי מגדר · לימודי נשים · לימודי גבריות · פדגוגיה פמיניסטית · הגישה הפמיניסטית למשפט · אתנוגרפיה פמיניסטית · העסקה הפטריארכאלית · מדע ומגדר
מושגים מטריארכיה · פטריארכיה · קיריארכיה · מיזוגיניה · תרבות אונס · תקרת הזכוכית · הסגברה · Manspreading · אפקט מטילדה · ג'נדרסייד · האשמת הקורבן · צווארון ורוד · היא-סטוריה · הכחדה סימבולית · מדיניות הרבעים · לו"ז אונס · הטרוסקסואליות כפויה
סמלים סמלה של ונוס · רוזי המסמררת · יוני · שילה נה גיג · משולש שחור
Womanpower logo.jpg
ארגונים ומוסדות
בעולם איום הלוונדר · גרילה גירלז · פמן · ליגת נשים בינלאומית לשלום וחירות · מוחרס ליברס · צבא נשות השלום · תא 16 · גולאבי גאנג · W.I.T.C.H · מפלגת הנשים הלאומית · הכצעקתה · הארגון הבינלאומי לנשים בטכנולוגיה · קולקטיב נהר קומבהי · קומן נה מאן · איניניה נה הרין · Women2Drive
בישראל א-סיוואר · אחותי - למען נשים בישראל · איתך - משפטניות למען צדק חברתי · אל"ף (ארגון לסבי פמיניסטי) · אשה לאשה - מרכז פמיניסטי חיפה · בת שלום · עמותת כ"ן · כייאן · מרכז צדק לנשים · נשים לגופן · קואליציית נשים לשלום · קולך · קל"ף · רוח נשית · שדולת הנשים בישראל · תנד"י
היסטוריה
כללי הגל הראשון של הפמיניזם · הגל השני של הפמיניזם · הגל השלישי של הפמיניזם
אירועים ומחאות ועידת סנקה פולס · שביתת הנשים באיסלנד 1975 · מלחמות המין הפמיניסטיות · שביתת הנשים למען השלום · צעדת השרמוטות · מרד הנשים באבאוקוטה · מצעד הדייקיות · המצעד למען חיי נשים · הכנס הפמיניסטי העשירי בגבעת חביבה, 1994 · מצעד הנשים 2017 · מצעד הנשים 2018
שונות יום האישה הבינלאומי · עידוד רדיקלי · חופש הפטמה · מניפסט ה-343 · Me Too
חברה
סוגיות חברתיות ומעמד זכויות האישה · הפרדת עיסוקים מגדרית · הדרה חברתית · רצח תינוקות בנות · ג'נדרסייד · אונס בנישואים · הטרדה מינית · מעמד האישה בישראל · מעמד האישה ביהדות · מעמד האישה באסלאם · מעמד האישה בחברה הערבית · נישואים בכפייה
חוק ומשפט החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם · ועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי · חוק שיווי זכויות האישה · הגישה הפמיניסטית למשפט · פמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקה · מעמד האישה - משפט ושיפוט, מסורת ותמורה
שונות אות האומץ הנשי הבינלאומי
תרבות
ספרי עיון המין השני · המסתורין הנשי · לאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחית · מיתוס היופי · משגל · נשים לגופן · פוליטיקה מינית · פמיניזם זה לכולם · פמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקה · שעבוד האישה · שבע אימהות · גברים מסבירים לי דברים · ילוד אישה · מניפסט החלאה · כוס: הצהרת עצמאות · האישי הוא הפוליטי · תחת עיניים מערביות
סיפורת פמיניסטית חדר משלך · בית הרוחות · ג'יין אייר · הגבר הנקבי · הנשים שהגברים אינם רואים · הסיפור של זהרה · הצבע ארגמן · מעשה השפחה · ערפילי אבלון · הטפט הצהוב
כתבי עת .Ms · Off our backs · הסולם · נגה
טלוויזיה, קולנוע ומוזיקה מבחן בקדל · תקרת הצלולואיד · תלמה ולואיז · סופרג'יסטיות · ליגה משלהן · הפנסים האדומים · להרוג את ביל · הכל אודות אמא · ריוט גירל · פוסי ריוט
אמנות אמנות פמיניסטית · גרילה גירלז · מונולוגים מהווגינה · מסיבת ארוחת הערב · ברברה קרוגר · מרים שפירו · ג'ודי שיקגו
לקטגוריה · לפורטל