האתרים הקדושים ודרך העולים לרגל ברכס הרי קיאי

האתרים הקדושים ודרך העולים לרגל ברכס הרי קיאי
紀伊山地の霊場と参詣道
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
מקדש סאיגנטו-ג'י
מקדש סאיגנטו-ג'י
מדינה יפןיפן יפן
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2004, לפי קריטריונים 2, 3, 4 ו-6
שטח האתר 5.06 קילומטרים רבועים
שטח אזור החיץ 121 קילומטרים רבועים
קואורדינטות 33°50′13″N 135°46′35″E / 33.836944°N 135.776389°E / 33.836944; 135.776389

האתרים הקדושים ודרך העולים לרגל ברכס הרי קיאי שוכנים ביערות של הרי קיאי (אנ') ביפן, המקבילים לאזור קומאנו (אנ'), או למחוזות וקאיאמה, נארה ומיאה של חצי האי קיאי, בפארק הלאומי יושינו-קומאנו (אנ'). שלושה אתרים קדושים לשינטו ולבודהיזם: יושינו (אנ') ואומינה (כולל הר האקיו (אנ')), מקדשי קומאנו (אנ') והר קויה (אנ'), מחוברים בדרכי עלייה לרגל לבירות העתיקות נארה וקיוטו.

האתרים הוכרזו אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2004.[1]

דרכי העלייה לרגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלולי העלייה לרגל הנקראים קומאנו קודו (熊 野古道?) מחולקים לחמישה שבילים.

  • השביל הקטן (小辺路,"קוהצ'י"): מקויאסן (高野山) לקומאנו סנזן (熊野三山) (כ-70 קילומטרים)
  • השביל האמצעי: (中辺路 "נאקאהצ'י"): מטנבה (田辺) לקומאנו סנזן (熊野三山)
  • השביל הגדול: (大辺路, "אוהצ'י"): מטנבה (田辺) לקושימוטו (串本) ולקומאנו סנזן (熊野三山) (כ-120 קילומטרים)
  • שביל איסה (伊西路, "איסאג'י"): ממקדש איסה (伊西神宫) לקומאנו סנזן (כ-160 קילומטרים);
  • שביל קיאי (吉伊路, "קיאיג'י"): מאוסקה לטנבה (田辺).

חצי האי קיאי ממוקם באחד מאזורי יפן עם כמות גשמים גבוהה (מעל ל-3,000 מילימטרים בממוצע שנתי).[2] מסיבה זו השבילים בו סלולות באבנים בנקודות רבות. בתקופת אדו (1603–1868), סומנו השבילים באמצעות סמני איצ'ירזוקה (אנ') במרחק רי אחד (כ-4 קילומטרים) זה מזה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור קומאנו רשום בניהון שוקי כמקום פולחן טבעי. ביישובים יושינו ואומינה סגדו לשינטו מוקדם מאוד לפני שהצטרפו במאה השביעית לדת השוגנדו (אנ'). במאה העשירית, התאחדו שלושת המקדשים העיקריים הקשורים לפולחן ההרים שמסביב ויצרו את המתחם הדתי קומאנו סנזן, שאליו צורף המקדש הבודהיסטי סאיגנטו-ג'י. מפל נאצ'י נתפס אז בשינטו כמרכז הרוחני של האזור.[3] מצד שני, מקדש הר קויה (אנ') שנוסד במאה ה-6 הוא מרכז האסכולה הבודהיסטית שינגון (אנ'). מאז התקופה הפיאודלית, האזור היה אפוא מקום מרכזי לעלייה לרגל.

תיאור ורשימת האתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר המורשת העולמית מורכב משלושה אתרים קדושים בהרים של חצי האי קיאי, חצי אי הבולט לתוך האוקיינוס השקט, ומהדפוס המורכב של מסלולים ושבילים המקשרים בין האתרים לבין הבירות העתיקות נארה וקיוטו מצפון ששגשגו מהמאה ה-6 עד 1868. ההרים התלולים והטרשיים של חצי האי קיאי מתנשאים לגובה של בין 1,000 ל-2,000 מטרים והם מיוערים בצפיפות. האזור גשום מאוד. המשקעים הרבים של למעלה מ-3,000 מילימטרים מזינים שפע של נחלים, נהרות ומפלים בין ההרים. היופי הטבעי של האזור, והסביבה השלווה שלו, זכה כנראה להערכה מאז התקופה הפרה-היסטורית. שלושת האתרים הספציפיים התבססו כאתרים קדושים מרכזיים כבר במאות ה-11 או ה-12, ומשכו אליהם מספר רב של מאמינים. האזור הוא עדיין חלק מהתרבות החיה של יפן והאתרים זוכים לביקורים רבים ומשמשים למטרות פולחן, ולטיולים רגליים. מעריכים שמדי שנה מבקרים במקום כ-15 מיליון אנשים.[2]

כל אחד משלושת האתרים הקדושים מכיל גם מבנים וגם חפצים, כגון מקדשים, מקומות מקודשים, פסלים וסטופות, וכן אלמנטים טבעיים נערצים כגון עצים, מפלים, סלעים וכו'. בתוך שלושת האתרים העיקריים יש 17 קבוצות עיקריות של נכסים הכוללים 35 נכסים. המבנים הבנויים הם כמעט כולם מעץ.[2]

אזור שם האתר סוג מיקום תמונה תיאור
יושינו ואומינה הר יושינו (吉野山) הר יושינו (אנ'), מחוז נארה Cherry blossoms at Yoshinoyama 01.jpg רכס הכולל מקדשים, מקומות קדושים, אכסניות לעולי רגל המוקפים בעצי דובדבן
יושינו ואומינה מקדש יושינו-מיקומארי
(吉野水分神社)
מקדש שינטו (אנ') יושינו (אנ'), מחוז נארה Yoshino Mikumari Shrine Main Hall 001.jpg מקדש שינטו שקיומו תועד בשנת 698
יושינו ואומינה מקדש קימפו
(金峯神社)
מקדש שינטו יושינו (אנ'), מחוז נארה Konbu Shrine, Yoshino02.JPG במקור מקדש שינטו הקשור לכריית זהב ומאוחר יותר מקדש שוגנדו (אנ') עם ארבעה שערים. הוא תועד לראשונה בשנת 852.
יושינו ואומינה קימפוסן-ג'י
(金峯山寺)
מקדש בודהיסטי (שוגנדו (אנ')) יושינו (אנ'), מחוז נארה Kinpusenji Yoshino Nara02n4272.jpg הבניין הראשי הגדול שוחזר ב-1592. השער הקדמי שוחזר ב-1456. הוא מתנשא לגובה של 20 מטר ומהווה דוגמה לבית שער "מימי הביניים" בעל שתי קומות.
יושינו ואומינה מקדש יושימיזו
(吉水神社)
מקדש שינטו יושינו (אנ'), מחוז נארה Yoshimizu-jinja Yoshino Nara04.n3200.jpg נוסד במקור במאה ה-8 כמקדש, שימש כמקום המגורים למאמינים של פולחן הר שוגנדו. במאה ה-14 שימש המקדש כמקום מושבו הזמני של הגו-דאיגו, קיסר יפן (אנ') לאחר שהקים חצר קיסרית מתחרה (החצר הדרומית) ביושינו, מה שהפך למעשה את המקדש לארמון קיסרי.
יושינו ואומינה אומינאסן-ג'י
(大峯山寺)
מקדש שוגנדו טנקאווה-מורה (天川村), מחוז נארה Oominesanji stairs.jpg המקדש שוכן על פסגת ההר בגובה 1,710 מטרים. תועד לראשונה בשנת 906.
קומאנו סנזן קומאנו הונגו-טאישה
(熊野本宮大社)
מקדש שינטו טנאבה (אנ'), מחוז וקאיאמה Shrine Kumano hongu torii01.jpg במקור על גדות החול של הנהר קומאנו, מקדש זה תועד לראשונה בשנת 859. הוא הועבר למפלס גבוה יותר בשנת 1891 לאחר נזק מהצפות. הוא עדיין משקף את צורתו המסורתית כפי שתועדה ביומנו של עולה רגל במאה ה-11 וצוירה ב-1299.
קומאנו סנזן קומאנו היאטמה-טאישה
(熊野速玉大社)
מקדש שינטו שינגו, מחוז מיאה Kumanohayatama-taisha10s4s4440.jpg המקדש שוחזר בשנת 1951. מתחם המקדש כולל את הר גונגניאמה על צוקיו הרבים הידועים כ'מגן האל', סלע ענקי גוטוביקייווה, הנערץ כחפץ קדוש, אתר של פסטיבל אש, קומאנו אוטומצורי, ועץ פודקרפוס נאגי (Podocarpus nagi) עתיק שהאגדה אומרת שנשתל בשנת 1159.
קומאנו סנזן קומאנו נאצ'י טאיישה
(熊野那智大社)
מקדש שינטו נאצ'יקצורה (אנ'), מחוז וקאיאמה Kumanonachitaisha8473.jpg מקדש זה ממוקם ליד אתר קדוש, מפל נאצ'י, והוא קשור לפסטיבל אש, מאצ'י נו הימאסורי, המקושר למפל. המקדש שוחזר בשנת 1853.
קומאנו סנזן סאיגנטו-ג'י
(青岸渡寺)
מקדש בודהיסטי (טנדאי (אנ')) נאצ'יקצורה (אנ'), מחוז וקאיאמה Three-storied Pagoda of Seiganto-ji and Nachi Falls 201808.jpg על פי אגדה נוסד מקדש זה בתחילת המאה ה-5. הבניין הגדול הנוכחי נבנה בשנת 1590 ושוחזר בשנת 1924. הוא חלק ממסע עלייה לרגל שהחל בשנת 1161. בקרבת מקום יש סטופת אבן גדולה שנבנתה בשנת 1322 על ידי נזירה בודהיסטית.
קומאנו סנזן מפל נאצ'י מפל מים נאצ'יקצורה (אנ'), מחוז וקאיאמה Nachi Falls002.JPG זהו אחד המפלים הידועים ביותר ביפן. המפל הוא בעל נפילת המים הרציפה הגבוהה ביותר ביפן – המים נופלים מגובה של 133 מטר (ורוחב של 13 מטר).[4] מפל נאצ'י מקודש ליפנים. בחלק העליון של המפל ישנם שני סלעים הנחשבים לשומרי הקאמי (הרוח הקדושה) של המפל ושל מקדש שינטו שלמרגלותיו. בעבר היה שם גם מקדש בודהיסטי, אך הוא נהרס במהלך תקופת מייג'י (סוף המאה ה-19). במאה השביעית, נהגו מאמיני דת שוגנדו (shugenja) רבים וזוגות נאהבים לזנק מהחלק העליון של המפל מתוך אמונה כי הם ייוולדו מחדש בגן העדן של אל הנחמה קאנון.
קומאנו סנזן היער הקדמון נאצ'י
(那智原始林)
יער נאצ'יקצורה (אנ'), מחוז וקאיאמה Daimonzaka8562.JPG יער ראשוני המשתרע על שטח של כ-320 דונם, שהיה קדוש מאז ימי קדם.
קומאנו סנזן פודראקוסן
(補陀洛山寺)
מקדש בודהיסטי (טנדאי (אנ')) נאצ'יקצורה (אנ'), מחוז וקאיאמה Fudarakusanji04s2010.jpg המקדש, סמוך לחוף הים, קשור לחיפוש אחר הארץ הבודהיסטית הטהורה בים הדרומי, שהוביל למותם של כ-20 כמרים בודהיסטים שהפליגו בסירות קטנות בין המאות ה-9 וה-18.
הר קויה מקדש ניוצוהימה
(丹生都比売神社)
מקדש שינטו קצוראגי (אנ'), מחוז וקאיאמה Niutsuhime-jinja romon.jpg מקדש זה תועד לראשונה בשנת 855 אך נטען כי היא עתיק יותר. בעבר הכיל מבנים בודהיסטיים רבים כמו אולמות, סטופות ואכסניות, אך אלה הועברו לאחר צו ההפרדה הבודהיסטית ה-19. מתוך האולמות הנותרים, שניים נבנו ב-1469, ושניים ששוחזרו ב-1715 וב-1901, אך כל אחד מכיל מקדשים קטנים, קודן, מבנייה מקורית משנת 1306. לצידם מבנה משנת 1499.
הר קויה קונגובו-ג'י
(金剛峯寺)
מקדש בודהיסטי (שינגון (אנ')) קויה (אנ'), מחוז וקאיאמה Danjogaran Koyasan12n3200.jpg מאז הקמתו בשנת 816, המקדש קשור לכת השינגון של הבודהיזם. המקדש מחולק לשישה אזורים וכולל 117 מקדשים, הממוקמים בצפיפות על ראש ההר. למבני המקדש הייתה השפעה עמוקה על מקדשי שינגון אחרים.

הבניינים העיקריים כוללים אולמות, שהם שחזור משנת 1523 ושחזור מהמאה ה-14 של בניין שנבנה ב-1198, פגודה משנת 1223 ומחסן לכתבי קודש מקורות עץ שנבנה גם הוא ב-1223.
אזור הידוע בשם אוקונו במרחק של כ-3 קילומטרים מזרחה מכיל אוסף נרחב של כ-300,000 סטופות אבן, מבני מאוזולאום של פיאודליים, וכמה מבני עץ, כולם מתחת לעצים בני 500 שנה.

הר קויה ג'יסון-אין
(慈尊院)
מקדש בודהיסטי (שינגון (אנ')) קודויאמה, מחוז וקאיאמה Jison-in Two-storey pagoda.jpg מתחם זה, כ-20 קילומטרים מצפון למקדשים הראשיים, נבנה במאה ה-9 כמשרדי מנהל ולינה עבור עולי רגל. הוא שוחזר שוב ושוב - האולם המרכזי הקיים הוא שחזור מהמאה ה-14, שהוגדל ב-1540.
הר קויה מקדש ניוקנשופו
(丹生官省符神社)
מקדש שינטו קודויאמה, מחוז וקאיאמה Niukanshobujinja 02.JPG שלושת בנייני המקדש על רמה מדרום לג'יסון-אין שוחזרו במאה ה-16.
מסלולי עלייה לרגל אומינה אוקוגקמיצ'י
(大峯奥駈道)
שביל כפרים בין מחוזות נארה לווקאיאמה Okunosenbon Yoshino Nara01n4272.jpg קישר בין האתרים הצפוניים והדרומיים של יושינו ואומינה, וקומאנו סנזן. מסלול זה שימש שלב בסגפנות של כוהנים בודהיסטים. הוא עובר לאורך רכסי הרים גבוהים בין 1,000 ל-2,000 מטר מעל פני הים. על פי האגדה מעידה הוא נסלל לראשונה בתחילת המאה ה-8. במאה ה-12 היו 120 מקומות משמעותיים מסומנים לאורך התוואי כמו מערות או כפרים. עד המאה ה-17 הצטמצם מספרם ל-75. המסלול עובר דרך יער של עצי אשוח כסוף (Abies veitchii), חורשות מגנוליה וקבוצת עצי קריפטומריה עתיקים.
מסלולי עלייה לרגל קומאנו קודו (熊野参詣道)
  • נקאהצ'י (中辺路), כולל הנהר קומאנו
  • קוהצ'י (小辺路)
  • אוהצ'י (Ōhechi)
  • איסאג'י (伊勢路)
שביל לאורך המחוזות מיאה ווקאיאמה Daimonzaka28-640.jpg מערכת שבילים שקישרה את האתר הדרומי ביותר, קומאנו סנזן, עם קיוטו וחלקים אחרים של יפן. המערכת מורכבת משלושה מסלולי משנה: לאורך חוף חצי האי; על פני חצי האי, וצפונה לקויאסן. שבילים אלו נסללו במאה ה-10 ושימשו מספר רב של אנשים עד המאה ה-15. נטען שבשיא השימוש עברו בהם בכל שנה עברו לא פחות מ-30,000 איש. לאורך המסלול נמצאים המעיין החם יונומינה, הנערץ בשל סגולותיו המרפאות, וסלע ענק בגובה של כ-45 מ', האנה נו איוואיה Iwaya, שלפי האגדה מסמן את קברו של האל שיצר את יפן.
מסלולי עלייה לרגל קויאסן צ'ואישי-מיצ'י
(高野山町石道)
שביל כפרים במחוז וקאיאמה Koyasan Choishimichi 01.JPG מסלול קצר של 24 קילומטרים שנוצר על ידי מייסד המקדש קונגובו-ג'י, כדי לחבר את המקדש עם ג'יסון-ג'י, המבנים המנהליים, (שניהם חלק מאתר קויאסן). כל 109 מטרים (מידת יפנית המכונה צ'ו)לאורך המסלול נמצאים שלטי אבן הנקראים צ'ואישי. חמש סטופות מדורגות, שהוקמו בשנת 1285 בתרומה של המשפחה הקיסרית כדי להחליף עמודי עץ. מתוך 220 צ'ואישי, 179 מקוריים.

לינה במקדשים באתרים הקדושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, בחלק מהאתרים הקדושים על מסלול העולים לרגל ביפן, ובמיוחד בהר קויה, ניתן ללון במקדשים בודהיסטים כחוויה תיירותית. הלינה במקדשים (שוּקוּבּוֹ - 宿坊) שימשה בעבר את העולים לרגל, אבל כיום מהווה מקור הכנסה לאותם מקדשים. הלינה במקדש בודהיסטי היא בתנאים מינימליסטים וכוללת ארוחה טבעונית, רחצה משותפת באונסן ואפשרות לקחת חלק בתפילת האש בשעות הבוקר המוקדמות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sacred Sites and Pilgrimage Routes in the Kii Mountain Range
  2. ^ 1 2 3 Advisory Body Evaluation (ICOMOS)
  3. ^ Jeremy Roberts, Japanese Mythology A to Z, Infobase Publishing, 2009 ISBN 9781438128023
  4. ^ "Kumano Nachi Taisha 熊野那智大社". Sacred Kumano. Tanabe City Kumano Tourism Bureau. אורכב מ-המקור ב-2014-10-14. נבדק ב-9 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)