הבה נגילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הבה נגילה הוא פזמון עברי, מן המפורסמים ביותר בעולם, שזכה למעמד של שיר עם. הפזמון מיוחס למלחין אברהם צבי אידלסון, הנחשב לאבי המוזיקולוגיה העברית, שעיבד את מנגינת השיר מניגון חסידי. השיר בוצע לראשונה בשנת 1918. בהמשך בוצע על ידי מבצעים רבים, יהודים ושאינם יהודים.

מקור הפזמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר[דרוש מקור], מקור הפזמון הוא כדלקמן: כאשר נכנסו צבאות הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי לירושלים ביום ראשון של חנוכה בשנת תרע"ח (1917), התעוררה שמחה רבה ביישוב היהודי, ורבים אף ראו במאורע סימן לביאת המשיח. אידלסון החליט לחבר פזמון לציון המאורע הגדול. הוא בחר מנגינה של ניגון חסידי ששמע אצל חסידי סדיגורה בירושלים ונרשמה על-ידו שנתיים קודם לכן, שינה אותה במקצת, כתב מילים למנגינה וכך נוצר הפזמון. הפזמון הושמע לראשונה בנשף שהתקיים בירושלים באותה שנה וזכה להצלחה רבה.

מילות הפזמון הן: "הָבָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה, הָבָה נְרַנְּנָה, עוּרוּ אַחִים בְּלֵב שָׂמֵחַ." עם זאת, בנוסח המקורי של אידלסון נכתב "עורו נא אחים בלב שמח".

שלא כפי שנטען בעטיפת אחד התקליטים בו מופיע השיר, מקור המילים אינו מתהילים, למרות שהצירוף "נגילה ונשמחה" מופיע בתהילים, קי"ח, כ"ד.

היו ששיבשו את מילות הפזמון והבינו אותן כ"מוכרחים להיות שמח" (ומכאן הביטוי). ניתן להניח כי השיבוש נבע בעיקר מהשמעת הפזמון לעולים ולתושבים יהודים בחו"ל, שלא הכירו את המילים הספרותיות "עורו אחים בלב שמח".

הניגון החסידי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחן השיר מבוסס על ניגון חסידי עתיק שמקורו בחצרות בית צ'רנוביל, הניגון הושר ברוב החצרות החסידיות, בהן חסידות חב"ד, חצרות בית רוז'ין, חסידות אלכסנדר, חסידות קרלין וחסידות בעלז. בחסידות בעלז ובחסידות סקווירא היה לחן זה משמש לניגון ההקפה השביעית בשמחת תורה.

לאחר תחילת השימוש החילוני בשיר, הורה האדמו"ר מבעלז[1] להפסיק לזמר את הלחן, וכך גם ברוב החצרות הפסיקו לשיר את הניגון. אמנם, בחסידות סקווירא, המשיכו כל השנים לנגן את הלחן בשמחה רבה, בשמחת תורה לפנות בוקר.

במוצאי שמחת תורה ה'תשע"ד הודיע האדמו"ר מבעלזא לחסידיו כי יש לחזור לשיר ניגון זה "משום שתש כוחם של הציונים" כלשונו[2].

בחג הסוכות תשע"ו 2015 ביקש האדמו"ר מויזניץ לשיר את הלחן - ללא המילים - בשמחת בית השואבה, כשהוא מקדים שמדובר בשיר חסידי עתיק שנלקח על ידי הציונים, ועל החסידים מוטל להשיבו למקורו[3].

הלחן הוא בסולם פריגיש הנחשב לחריג במוזיקה המערבית.

בתרבות העולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הוקלט החל בשנות ה-20 של המאה ה-20, והופץ בקהילות יהודיות באירופה ובארצות הברית. השיר הגיע לניו יורק שהייתה מרכז יהודי ומוזיקלי גם יחד, ותוך זמן קצר זכה לפופולריות רבה. הלחן הקליט והקצבי והמילים העבריות הפשוטות הפכו אותו ללהיט באוכלוסייה היהודית, והוא הפך לסימן הכר של חגיגות יהודיות ומושר בחתונות, בר מצווה ובת מצווה, עד ימינו אלה.

גם זמרים לא יהודים אימצו את השיר וביצעו אותו בהופעות ובכך הרחיבו את הפופולריות שלו בארצות הברית, ובהמשך בכל העולם, והקנו לו מעמד של סטנדרט מוזיקלי. אף שנכתבו לו מילים גם בשפות אחרות, ברוב הביצועים של השיר מושמעות המילים העבריות במלואן (לפעמים בשינויים שמקורם באי הבנת השפה), והוא כנראה השיר העברי הידוע ביותר בעולם. הזמר הארי בלפונטה הגדיר את "הבה נגילה" כאחד משני עמודי התווך של הקריירה שלו (יחד עם "שיר סירת הבננות"), והעריך כי רבים מיהודי ארצות הברית התוודעו אל השיר לראשונה בביצוע שלו.

קיימים גם ביצועים אינסטרומנטליים של השיר וקטעים ממנו משמשים כמוטיב בשירים ויצירות אחרות.

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין האמנים שהקליטו את הפזמון או ביצעו אותו בקביעות נמנים:

כמו כן, השיר בוצע במלואו או בחלקו בהופעות חיות של אמנים פופולריים, ובהם

בספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהדי קבוצות הכדורגל אייאקס אמסטרדם וטוטנהאם הוטספר, שרבים מהם יהודים, נוהגים לעתים לשיר את "הבה נגילה" כשיר עידוד.

השיר בביצוע אינסטרומנטלי שימש כמוזיקת רקע בתרגילי התעמלות קרקע, התעמלות אמנותית והחלקה אמנותית של ספורטאים רבים. באולימפיאדת לונדון בשנת 2012, ביצעה המתעמלת אלי רייזמן את תרגיל הקרקע שלה כשברקע מתנגן השיר. על ביצוע זה זכתה במדליית זהב בתחרות. לדבריה של רייזמן, היא בחרה בשיר כמחאה על הימנעות הוועד האולימפי מציון 40 שנה לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן[4]. לאחר הביצוע המרגש והסימבולי הזה באולימפיאדה, הוזמנה רייזמן להדליק את הלפיד בטקס הפתיחה של המכבייה ה-19.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]