הבור והמטוטלת
 | |
| איור לסיפור "הבור והמטוטלת" מאת הארי קלארק, 1919. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אדגר אלן פו |
| שפת המקור | אנגלית אמריקאית |
| סוגה | סיפורת אימה |
| נושא | עינויים |
| מקום התרחשות | טולדו, ספרד |
| תקופת התרחשות | 1808 |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1842  |
| תאריך הופעה ראשונה | 1842 |
  | |
הבור והמטוטלת (באנגלית: "The Pit and the Pendulum") הוא סיפור קצר מאת הסופר האמריקני אדגר אלן פו, מסוגת סיפורת האימה. היצירה פורסמה לראשונה בשנת 1842 בכתב העת השנתי "The Gift: A Christmas and New Year's Present for 1843". הסיפור עוסק בעינויים אשר עובר אסיר של האינקוויזציה הספרדית, ומתרחש (באופן רופף) בתקופת מלחמת חצי האי האיברי בין ספרד לצרפת הנפוליאונית (1808-1814), אף על פי שהסיפור מציג את האינקוויזציה מעוררת הפחד של מאות שנים לפני כן. המספר מציג את אופן חווית העינויים שעבר. הסיפור מפיח פחד בקורא דרך שימוש עז וממוקד בחושים, כמו השמיעה והראייה. לא כמו סיפורים אחרים של פו, בזה לא נעשה שימוש בגורם העל-טבעי. הסיפור עובד מספר פעמים לקולנוע.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המספר חסר השם מתחיל את הסיפור במשפט שנערך לו בידי השופטים של האינקוויזציה הספרדית, בעיר טולדו, בגין עבירות שאינן מצוינות. המספר מעיד כי היה חולה כמעט עד מוות לאחר כל ייסורי הדין של האינקוויזיטורים, ולאחר ששמע באוזניו שנגזר לו דין מוות, שמיעתו מתערפלת עד אשר הוא לא מצליח לשמוע עוד. עיניו רואות לזמן קצר בהגזמה איומה וגרוטסקית את השופטים. הוא רואה שבעה נרות גבוהים ניצבים על שולחן בחדר, ובתחילה רואה בהם דמויות מלאכים שיבואו לעזרו. אך ככל שהנרות המשיכו לבעור ולכלות, הוא ראה מהם כתמי רפאים חסרי שחר, והבין שמהם לא יבוא עזרו. לאחר מכן הוא מאבד את הכרתו. הוא מתעורר בחדר אחר, מותר מכבליו, ומעיד שהוא זוכר בערפול אך הובילו את גופו חסר ההכרה אל אותו התא. הוא שרוע על גבו וממאן לפקוח את עיניו, וכשהוא אוזר אומץ ופוקח אותן הוא מגלה שהוא נמצא בחשכה גמורה. הוא מתאר את האוויר בתא כמחניק וכבד. הוא מנסה להבין מדוע לא הוצא עדיין להורג, ומסביר שלפי רוב אסירי האינקוויזיציה מוצאים להורג באוטו דה פה. הוא מסביר שאחד מהטקסים הללו נערך בליל משפטו, ותוהה האם נשלח בחזרה לצינוק בכדי להמתין לטקס הקורבן הבא, ומבין שלא ייתכן כדבר הזה, שכן הטקס הזה ייערך בעוד חודשים רבים. המספר מזיז את גפיו מצד לצד ולא ממשש מאומה, אך עדיין חושש לקום משום שהוא חושד שהוא נמצא בתוך קבר. הוא מחליט בסוף לקום ולצעוד ברחבי התא. תוך כדי צעידתו, הוא תוהה האם נגזר עליו לגווע לרעב במרתפי האינקוויזציה, או שמא נגזר עליו עונש נורא יותר, עד שהוא מגיע לקיר תאו.
המספר מעיד שביקש למצוא את סכינו בכדי לתקוע אותו בחריצי הקיר ולהעריך את אורך תאו. הוא מגלה שסכינו איננו אצלו, שכן בגדיו הופשטו מממנו והוחלפו בכותנת אסיר מצמר גס. הוא מחליט לקרוע חלק מבגדו, ולמתוח אותו על הקיר במקום להשתמש בסכין. הוא מגלה שהתא הוא עגול על ידי כך שהתא התעגל בזוויות. הוא מספיק לספור כחמישים ושניים צעדים לפני שהוא מאבד את הכרתו ומתעלף. כאשר הוא מתעורר הוא מגלה לידו אוכל ומים, ומחליט להמשיך במדידת התא. הוא צועד ארבעים ושמונה צעדים לפני שהוא מגיע שוב למקום בו הונח האריג מלכתחילה, ועל כן הוא מעריך את היקף הצינוק שלו בכחמישים מטרים. המספר, ללא מטרה, מונע מסקרנות גרידא, מחליט להעריך שטח תאו, כאשר הוא נופל על האריג שלו, פרצופו לקרקע. המספר מגלה כי אמנם סנטרו נוגע ברצפה, אך אפו לא נוגע בקרקע. הוא מגשש את הרצפה שם וגלה שיש רק בור. הוא מגשש בדפנות הבור, עוקר מהן חתיכה קטנה, ומשליך אותה פנימה. הוא שומע קול צלילה למים, ומעליו קול דלת נפתחת, עימה חודר אור קלוש - ושניהם נעלמים כלעומת שבאו. המספר מבין כי יועד לו למות בבור, והוא ניצל ממנו כבדרך תאונה. הוא מבין כי לא יועד לו מוות בעינויי גוף, אלא בעינויי נפש. המספר חוזר לקיר תאו בסערת-רוח, שם הוא נרדם.
כאשר המספר מתעורר מצא לידו כיכר לחם ומים. המספר מבין כי היה ודאי סם במים, שכן הוריק את הכד בלגימה, ומיד נרדם שוב. כאשר התעורר שוב גילה את הכלא מואר באור גופריתי קלוש. המספר מבין כי היקפו של החדר לא עלה על עשרים מטר, ומבין שהתחיל את המידה כאשר הקיר לימינו, וסיימה כשהקיר לשמאלו, ולכן טעה כל כך במידות החדר. הוא גם מגלה שהתא הוא מלבני, ולא עגול כפי שחשב, ורואה שהתא מורכב מלוחות מתכת, אשר עליהם ציורי שדים מבחילים. הוא ראה את הבור שעומד במרכז, והבין בלי ספק שזהו הסוף שיועד לו. הוא שם לב שהוא קשור למסגרת עץ נמוכה, רק ידו השמאלית חופשייה מספיק בשביל להגיע לאוכל ולמים שלו. ומעליו הייתה דלת שמתוכה יצאה מטוטלת. על המטוטלת היה חרמש ברזלי, אורכו כשלושים ס"מ. המטוטלת לאט-לאט החלה לרדת, עם ירידתה מגבירה את מהירותה.
עם ירידתה האיטית של המטוטלת, המספר מבין כי המטוטלת כוונה לחזה שלו, כך שתחתוך כמה פעמים את האריג על חזהו, לפני שתחתוך את לבו. המספר מבחין כי יש הרבה עכברושים בצינוק, ומחליט למרוח את הרצועות שעל חזהו ברוטב של הבשר אשר היה לו, במנת האוכל שלו, ומעמיד פני מת. לאחר רגע, העכברושים, במאות, מסתערים על חזהו ומתחילים לכרסם את הרצועות. לאחר שהם מתירים אותן, בהינף ידיו של המספר, העכברושים בורחים, והמספר מתחמק מן המטוטלת ומתגלגל הלאה מן הקרש עליו הושם.
המטוטלת שבה ועולה למעלה. הקירות מתחילים להאדים, ולצור עליו, משנים את צורת החדר ממלבן למעוין וממשיכים לסגור עליו, לדחוק אותו לכיוון הבור. המספר מבין שהוא התגרה יותר מדי באינקוויזיציה, והכעיס אותם. האוויר נהיה מחניק, והמספר מבין כי הקירות רותחים. הוא מנסה בכל כוחו לעמוד במקומו, הקירות כמעט סוגרים עליו לכיוון הבור.
רגע לפני שהמספר נופל, אוחזת בידו יד. המספר מגלה כי הייתה זו ידו של הגנרל לסל, גנרל צרפתי, (אנטואן צ'ארלס לואיס דה לסל (אנ')). המספר מסיים בכך שהוא מסביר כי הצבא הצרפתי גבר על האינקוויזציה וכבש את טולדו.[1][2]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| בקרת זהויות |
|
|---|