הבז
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ג'ובאני בוקאצ'ו |
| שפת המקור | איטלקית |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1353 |
| תאריך הופעה ראשונה | דקאמרון |
  | |
הבז (באיטלקית: Federigo degli Alberighi) הוא סיפור קצר מאת ג'ובאני בוקאצ'ו, שפורסם בקובץ הדקאמרון בשנת 1353. הסיפור עוסק בפדריגו, אציל שיורד מנכסיו ובאהבתו לג'ובאנה. סיפור זה נחשב לאחד הסיפורים הקלאסיים ביותר מתקופה זו וניתן לזהות בו את כל מאפייני הסיפור הקצר.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלילת הסיפור מתרחשת בפירנצה בימי הביניים ומסופרת על ידי מספר כל-יודע. האציל הצעיר פדיריגו בן פיליפו אלביריגו מתאהב בעלמה ג'ובאנה, היפה מבין בנות פירנצה, שלא נענית לחיזוריו. פדריגו מנסה להרשים את ג'ובאנה בתהלוכות וחגיגות, עד שמבזבז את כל כספו ולא נותר לו דבר מלבד ביתן קטן בעיירה קאמפי ובז נאמן. לאחר מותו של בעלה של ג'ובאנה, ג'ובאנה עוברת כמנהגה בקיץ לאחוזה בכפרו של פדריגו, שם בנה מתיידד עמו ומתאהב בבז שלו.
לאחר שהם חוזרים לפירנצה, מתגברים געגועיו של בנה של ג'ובאנה לבז והוא חולה ומבקש ממנה לקבל את הבז מפדריגו. ג'ובאנה שמבינה את מצבו הרע של בנה ניגשת לפדריגו שמכין לכבוד בואה סעודה גדולה. עם זאת, לפדריגו לא נותר דבר מחייו הקודמים, והוא מחליט להקריב את הבז הנאמן שלו למען הסעודה. בסעודה, מבקשת ג'ובאנה את הבז, אך לא יודעת שבו ברגע היא בעצם אכלה אותו. משפדריגו מסביר לג'ובאנה את מה שארע, חוזרת ג'ובאנה לביתה ולא חולפים ימים רבים ובנה נפטר ממחלתו. לאחר פטירת בנה, פונים אחיה של ג'ובאנה אליה בכך שהיא אלמנה בצעירותה והיא משיבה להם שתסכים להינשא רק לפדריגו, אף על פי שעני הוא. לבסוף, פדריגו וג'ובאנה נישאים זה לזה וחיים יחדיו עוד שנים רבות.
ניתוח הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד המוטיבים החוזרים בסיפור הוא מוטיב הבז שמסמל אצילות והדבר היחיד שנותר מחייו הקודמים של פדריגו. מוטיב נוסף הוא מוטיב ההקרבה, שהוא בעצם הרעיון המרכזי של הסיפור, מעין "גורל משותף" - פדריגו וג'ובאנה בסיפור נאלצים להקריב להם את הקרוב להם ביותר כדי שיחיו יחדיו. הדבר הבולט ביותר שחוזר בסיפור היא האירוניה הטראגית של הבז - ג'ובאנה מבקשת את הבז מפדריגו ואכן מקבלת אותו, אך לא בצורה שביקשה.
