הבחירות בארצות הברית (2016)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבחירות לסנאט של ארצות הברית, 2016, לפי חלוקה למדינות:

██ סנאטור דמוקרטי שמר על מושבו

██ סנאטור רפובליקני שמר על מושבו

██ סנאטור דמוקרטי נטל את המושב מרפובליקני

██ לא נערכו בחירות

הבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית, 2016, לפי חלוקה למדינות ומחוזות בחירה:

██ חבר קונגרס דמוקרטי שמר על מושבו

██ חבר קונגרס דמוקרטי נטל המושב מרפובליקני

██ חבר קונגרס רפובליקני שמר על מושבו

██ חבר קונגרס רפובליקני נטל המושב מדמוקרטי

הבחירות בארצות הברית בשנת 2016 נערכו ב-8 בנובמבר. במהלכן נבחרו נשיא ארצות הברית וסגנו, כל חברי בית הנבחרים של ארצות הברית, 34 מתוך 100 חברי הסנאט של ארצות הברית, 12 מושלי מדינות ושני מושלי טריטוריות וחברי בתי נבחרים מקומיים ב-44 מתוך 50 מדינות. כמו כן נערכו בחירות למשרות ציבוריות רבות אחרות במדינות ארצות הברית ועריה וכן הצבעות בנושאי חקיקה שונים פנים-מדינתיים.

הבחירות לנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016

ב-2016 נערכו הבחירות ה-58 במספר לנשיא ארצות הברית. חבר האלקטורים מונה 538 חברים, אשר חלוקת מושביו בין המדינות השונות נקבעה על פי תוצאות מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2010. רוב של 270 אלקטורים לפחות נדרש לשם זכייה בבחירות. הנשיא המכהן, ברק אובמה, לא היה רשאי להשתתף בבחירות בהתאם לתיקון ה-22 לחוקה, מאחר שכבר נבחר לשתי תקופות כהונה. בבחירות התמודדו מועמדים מטעם המפלגה הרפובליקנית, המפלגה הדמוקרטית ומועמדים נוספים.

לנשיא נבחר דונלד טראמפ ולסגנו מייק פנס ברוב של 304 אלקטורים מול 227 למועמדת הדמוקרטית הילרי קלינטון. הם נכנסו לתפקידיהם ב-20 בינואר 2017.

הבחירות לקונגרס ה-115[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות עמדו לבחירה 34 מבין 100 מושבי הסנאט, שהם כל חברי הקבוצה השלישית (Class III) של חבריו, העומדים בשנת כהונתם השישית. בכל מדינה שיש בה בחירות לסנאט נבחר רק סנאטור אחד מתוך שני הסנאטורים שלה. נערכו גם בחירות למילוי מושבים שהתפנו מקרב הסנאטורים חברי קבוצות I ו-II‏. 28 סנאטורים (21 רפובליקנים ושבעה דמוקרטים) שכהונתם מסתיימת העמידו עצמם לבחירה מחדש. ששה סנאטורים נוספים שכהונתם מסתיימת (שלושה רפובליקנים ושלושה דמוקרטים) פורשים מכהונתם ומועמדים אחרים נבחרו למושביהם. בבחירות שמרה המפלגה הרפובליקנית על הרוב בסנאט על אף ששני סנאטורים מכהנים מטעמה הפסידו: בניו המפשיר (מגי האסן גברה על קלי איוט) ובאילינוי (תמי דקוורת' גברה על מארק קירק).

בבחירות עמדו לבחירה כל 435 המושבים בבית הנבחרים שהם בעלי זכות הצבעה. בנוסף לכך עמדו לבחירה ששת המושבים של חברי הקונגרס שאינם בעלי זכות הצבעה, המייצגים את וושינגטון די. סי., ארבע טריטוריות ואת פוארטו ריקו. 40 מחברי בית הנבחרים הודיעו כי הם פורשים מכהונתם (חלקם פורשים על מנת להתמודד בבחירות לסנאט או למשרות אחרות). 24 מהם הם רפובליקנים ו-16 הם דמוקרטים. בבחירות שמרה המפלגה הרפובליקנית על הרוב בבית הנבחרים למרות ירידה של שישה נציגים לטובת המפלגה הדמוקרטית.

הנבחרים, ביחד עם הסנאטורים שמושביהם אינם עומדים לבחירה השנה, מרכיבים את הקונגרס ה-115, שהתכנס ב-3 בינואר 2017.

בחירות במדינות ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות נבחרו מועמדים למילוי 12 משרות מושל במדינות ארצות הברית - אורגון (לאחר התפטרות המושל שם), אינדיאנה, דלאוור, וושינגטון, וירג'יניה המערבית, ורמונט, יוטה, מונטנה, מיזורי, ניו המפשייר, צפון דקוטה וצפון קרוליינה. כמו כן נבחרו מושלים לשתי טריטוריות - פוארטו ריקו וסמואה האמריקנית. בבחירות נבחרו שישה מושלים מהמפלגה הרפובליקנית (לעומת ארבעה מכהנים) ושישה מושלים מהמפלגה הדמוקרטית (לעומת שמונה מכהנים), בקרוליינה הצפונית הוכרז כי המועמד הדמוקרטי ניצח את המושל הרפובליקני המכהן שהתמודד על כהונה שנייה.

בבחירות נבחרו חברי בתי מחוקקים ב-86 מתוך 99 הבתים שבבתי המחוקקים של מדינות ארצות הברית, כל אחת לפי השיטה הנוהגת בה. אלו כללו:[1]

  • 1,209 מושבים מתוך 1,972 מושבים (61.3%) ב-42 מתוך 50 בתי סנאט
  • 4,710 מושבים מתוך 5,411 מושבים (87%) ב-44 מתוך 49 בתי נבחרים

בסך הכל עמדו לבחירה 5,919 מושבים (80.2%) מתוך 7,383 מושבים בבתי המחוקקים המדינתיים. בשש מדינות בלבד[2] לא נערכו כלל בחירות לבתי המחוקקים המקומיים.

בבחירות נבחרו גם ממלאי משרות ציבוריות רבים במדינות השונות וכן ראשי עיריות רבים, כולל בבולטימור, הונולולו, מילווקי, פורטלנד (אורגון), סקרמנטו וסן דייגו.

בחלק מהמדינות המצביעים הצביעו גם בשאלת הלגליזציה של סמים קלים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]