הבחירות בארצות הברית (2018)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
הבחירות לסנאט של ארצות הברית, 2018, לפי חלוקה למדינות:
  סנאטור דמוקרטי שמר על מושבו
  מושב שנכבש על ידי סנאטור דמוקרטי
  סנאטור רפובליקני שמר על מושבו
  מושב שנכבש על ידי סנאטור רפובליקני
  סנאטור עצמאי שמר על מושבו
  לא נערכו בחירות
הבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית, 2018, לפי חלוקה למדינות ומחוזות בחירה:
  חבר קונגרס דמוקרטי שמר על מושבו
  מושב שנכבש על ידי חבר קונגרס דמוקרטי
  חבר קונגרס רפובליקני שמר על מושבו
  מושב שנכבש על ידי חבר קונגרס רפובליקני
הבחירות למשרות מושלים בארצות הברית, 2018
(במדינות המסומנות באפור לא נערכו בחירות):
  משרת מושל שנכבשה על ידי דמוקרטי
  משרת מושל שנכבשה על ידי רפובליקני
  מושל דמוקרטי שמר על משרתו
  מושל רפובליקני שמר על משרתו

הבחירות בארצות הברית בשנת 2018 נערכו ביום שלישי, 6 בנובמבר 2018, במחצית תקופת הכהונה הנוכחית של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. במהלכן נבחרו כל חברי בית הנבחרים של ארצות הברית, 35 מתוך 100 חברי הסנאט של ארצות הברית, 36 מושלי מדינות ושלושה מושלי טריטוריות וחברי בתי נבחרים מקומיים ב-44 מתוך 50 מדינות. כמו כן נערכו בחירות למשרות ציבוריות רבות אחרות במדינות ארצות הברית ועריה.

הבחירות לקונגרס ה-116[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לסנאט של ארצות הברית, 2018

בבחירות עמדו לבחירה 33 מבין 100 מושבי הסנאט, שהם כל חברי הקבוצה הראשונה (Class I) של חבריו, העומדים בשנת כהונתם השישית. בכל מדינה שיש בה בחירות לסנאט נבחר רק סנאטור אחד מתוך שני הסנאטורים שלה. נערכו גם בחירות למילוי שני מושבים שהתפנו מקרב הסנאטורים חברי קבוצות II ו-III.

בבחירות עמדו לבחירה כל 435 המושבים בבית הנבחרים שהם בעלי זכות הצבעה. בנוסף לכך עמדו לבחירה ששת המושבים של חברי הקונגרס שאינם בעלי זכות הצבעה, המייצגים את וושינגטון די. סי., ארבע טריטוריות ואת פוארטו ריקו.

בסנאט החזיקה המפלגה הרפובליקנית ערב הבחירות ב-51 מושבים לעומת 47 מושבים שבהם החזיקה המפלגה הדמוקרטית. שני מושבים הוחזקו על ידי מועמדים עצמאיים. בבחירות זכו מועמדי המפלגה הרפובליקנית ב-53 מושבים לעומת 45 מושבים שבהם זכו מועמדי המפלגה הדמוקרטית. שני הסנאטורים העצמאיים (אנגוס קינג וברני סנדרס) שבו ונבחרו לכהונה נוספת. בכך הצליחו הרפובליקנים לשמור בידיהם את השליטה בסנאט. מספר הקולות הכולל שניתנו למועמדים הרפובליקנים היה 34.94 מיליון, לעומת 53.04 מיליון למועמדים הדמוקרטים.

בבית הנבחרים החזיקה המפלגה הרפובליקנית ערב הבחירות ב-241 מושבים לעומת 194 מושבים שבהם החזיקה המפלגה הדמוקרטית. בבחירות זכו מועמדי המפלגה הדמוקרטית ב-235 מושבים לעומת 199 מושבים שבהם זכו מועמדי המפלגה הרפובליקנית. בכך נטלו הדמוקרטים את השליטה בבית הנבחרים מידי הרפובליקנים. מספר הקולות הכולל שניתנו למועמדים הדמוקרטים היה 60.72 מיליון, לעומת 50.98 מיליון למועמדים הרפובליקאים.

הנבחרים, ביחד עם חברי הסנאט שמושביהם לא עמדו לבחירה השנה, ירכיבו את הקונגרס ה-116, שיתכנס בינואר 2019.

בחירות במדינות ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות נבחרו מועמדים למילוי 36 משרות מושל במדינות ארצות הברית. כמו כן נבחרו מושלים לשלוש טריטוריות. מועמדים דמוקרטים כבשו תשע משרות מושל, מהן שמונה שהוחזקו על ידי רפובליקאי (שבע במדינות והטריטוריה גואם) ואחת שהוחזקה על ידי מושל עצמאי (טריטוריית איי הבתולה של ארצות הברית). מועמד רפובליקני כבש את משרת מושל אלסקה, שהוחזקה על ידי מושל עצמאי.

בבחירות נבחרו חברי בתי מחוקקים ב-87 מתוך 99 הבתים שבבתי המחוקקים של מדינות ארצות הברית ובששה מתוך תשעה בתי מחוקקים בטריטוריות, כל אחת לפי השיטה הנוהגת בה. בסך הכל עמדו לבחירה 6,069 מושבים מתוך 7,383 מושבים בבתי המחוקקים המדינתיים.[1] בשש מדינות בלבד לא נערכו כלל בחירות לבתי המחוקקים המקומיים.

בבחירות נבחרו גם ממלאי משרות ציבוריות רבים במדינות השונות וכן ראשי עיריות רבים, כולל וושינגטון די. סי., לואיוויל, נאשוויל, ניוארק, סן פרנסיסקו ופניקס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור: אתר Ballotpedia.