הבחירות הכלליות בבריטניה 1966
| |||||||||||
| הבחירות הכלליות בבריטניה 1966 | |||||||||||
| 31 במרץ 1966 | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 75.8% | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| מועמד | הרולד וילסון | אדוארד הית' | |||||||||
| מפלגה | הלייבור | המפלגה השמרנית | |||||||||
| מספר הקולות | 13,096,951 | 11,418,433 | |||||||||
| מספר המושבים | 364 | 253 | |||||||||
| שינוי במושבים |  47
|
 51
| |||||||||
| אחוזים | 48% | 41.9% | |||||||||
| שינוי באחוזים | 3.9%
|
1.5%
| |||||||||
| הזוכה: הרולד וילסון | |||||||||||
הבחירות הכלליות בבריטניה ב-1966 נערכו ב-31 במרץ 1966, פחות משנתיים שנים לאחר הבחירות הקודמות. בבחירות אלו ניצח ראש הממשלה המכהן מטעם מפלגת הלייבור, הרולד וילסון את אדוארד הית' מן המפלגה השמרנית.
קמפיין[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות הוקדמו על ידי וילסון, לאור הרוב הקטן של ממשלתו. וילסון החליט להקדים את הבחירות לאחר הכישלון בבחירות המקומיות בשנת 1965. כמספר חודשים לפני הבחירות אדוארד הית' החליף את אלק דאגלס-יום והיה צורך לשווקו לציבור. במקביל, המפלגה הליברלית ניסתה לתמרן למרות קשיים פיננסיים רבים.
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחוז ההצבעה עמד על כ-75.8%. בסך הכל הצביעו כ-27,264,747 אזרחים. כתוצאה מהבחירות התחזק כוחה של מפלגת הלייבור בפרלמנט ונחלש כוחה של המפלגה השמרנית באופן משמעותי. בבחירות אלו הודחו פוליטיקאי שמרנים רבים ובהם ג'פרי האו וג'וליאן אמרי.
| מועמדים | קולות | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | מועמדים | נבחרו | שינוי | % מכלל המושבים | קולות | % מכלל הקולות |
| מפלגת הלייבור | 622 | 364 | 48+ | 57.8 | 13,096,629 | 48 |
| המפלגה השמרנית | 629 | 253 | 52- | 40.2 | 11,418,455 | 41.9 |
| המפלגה הליברלית | 311 | 12 | 3+ | 1.9 | 2,327,457 | 8.5 |
| המפלגה הלאומית הסקוטית | 23 | 0 | 0 | 0 | 128,474 | 0.5 |
| פלייד קמרי | 20 | 0 | 0 | 0 | 61,071 | 0.2 |
| המפלגה הקומוניסטית | 57 | 0 | 0 | 0 | 62,092 | 0.2 |
| מפלגת הלייבור העצמאית | 1 | 0 | 0 | 0 | 441 | 0 |
| אחרים | 65 | 1 | 1+ | 0 | 169,233 | 0.62 |
 מערכות בחירות בבריטניה
| |
|---|---|
|
