הבחירות הכלליות בבריטניה 2010

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
‹ 2005 בריטניהבריטניה 2015 ›
הבחירות הכלליות בבריטניה 2010
6 במאי 2010

  Davidcameron.jpg Gordon Brown portrait.jpg
מועמד דייוויד קמרון גורדון בראון
מפלגה המפלגה השמרנית מפלגת הלייבור
מספר הקולות 10,703,654 8,606,517
מספר המושבים 306 258
שינוי במושבים Increase97 Decrease91
אחוזים 36.1% 29.0%
2010UKElectionMap.svg
תוצאות הבחירות לפי מחוז: כחול - שמרנים, אדום - לייבור, כתום - ליברל-דמוקרטים, צהוב - סקוטים, ירוק כהה - שין פיין, ירוק בהיר - פלייד
הזוכה: דיוויד קמרון

הבחירות הכלליות בבריטניה התקיימו ב-6 במאי 2010, ובהן נבחר "פרלמנט תלוי" (Hung Parliament), ללא רוב מוחלט לאחת המפלגות, לראשונה מאז 1974.

ב-6 באפריל 2010 הכריז ראש הממשלה גורדון בראון על הבחירות הצפויות, לאחר שנפגש עם המלכה אליזבת, וזו אישרה את פיזור הפרלמנט הבריטי[1].

המפלגות העיקריות, שהתמודדו בבחירות היו מפלגת הלייבור, שהחזיקה בשלטון מאז 1997, בראשות ראש הממשלה גורדון בראון, שכיהן בתפקיד משנת 2007, המפלגה השמרנית, בראשות דייוויד קמרון, והמפלגה הליברל-דמוקרטית בראשות ניק קלג.

מערכת בחירות זו התקיימה כחמש שנים לאחר מערכת הבחירות הקודמת, שהתקיימה ב-5 במאי 2005.

בין הנושאים שעמדו במרכז מערכת הבחירות היו התמודדות הממשלה עם תוצאות המשבר הכלכלי העולמי, השחיתות במערכת הפוליטית הבריטית (לאור שערוריית החזר ההוצאות של חברי פרלמנט שהתגלתה כשנה לפני הבחירות), ומעורבותה של בריטניה במלחמת אפגניסטן ובמלחמת עיראק.

במסגרת מערכת בחירות זו התקיימו לראשונה בבריטניה עימותים טלוויזיוניים בין שלושת המועמדים הבולטים.

  • 15 באפריל 2010 - עימות ראשון, שהתמקד במדיניות פנים;
  • 22 באפריל 2010 - עימות שני, שהתמקד ביחסים בינלאומיים;
  • 29 באפריל 2010 - עימות שלישי, שהתמקד בכלכלה ובמיסוי.

הופעתו המוצלחת של ניק קלג בעימות הראשון, הקפיצה את מעמדה של המפלגה הליברל דמוקרטית בסקרים, שאף הראו לזמן קצר כי היא עוברת את מפלגת הלייבור ומתקרבת למפלגה השמרנית מבחינת מספר הקולות. למרות זאת, בשל שיטת הבחירות האזורית, קבלה מפלגה זו מספר מושבי פרלמנט קטן בהרבה משתי המפלגות הגדולות, אך היוותה לשון מאזניים ולאחר הבחירות אף הצטרפה לממשלה בראשות קמרון.

תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 במאי נבחרו 649 מתוך 650 חברי הפרלמנט והבחירות הושלמו ב-27 במאי, באזור בחירה שבו נדחו הבחירות עקב פטירתו של אחד המועמדים.

306 258 57 29
שמרנים לייבור ליברל-דמוקרטים אחרים
הבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת 2015
מפלגה מנהיג חברי פרלמנט קולות
מס' אחוז ± מס' אחוז ±
שמרנים דיוויד קמרון 306 47.1%
306 / 650
Increase97 10,703,754 36.1%
Increase3.7
לייבור גורדון בראון 258 39.7%
358 / 650
Decrease91 8,609,527 29.0%
Decrease6.2
ליברל-דמוקרטים ניק קלג 57 8.8%
57 / 650
Decrease5 6,836,825 23.0%
Increase1.0
יוניוניסטים-דמוקרטים פיטר רובינסון 8 1.2%
8 / 650
Decrease1 168,216 0.6%
Decrease0.3
המפלגה הלאומית הסקוטית אלכס סלמונד 6 0.9%
6 / 650
Steady 491,386 1.7%
Increase0.1
שין פיין ג'רי אדמס 5 0.8%
5 / 650
Steady 171,942 0.6%
Decrease0.1
פלייד קמרי איואן וויין ג'ונס 3 0.5%
3 / 650
Increase1 165,394 0.6%
Decrease0.1
סוציאל-דמוקרטים מרגרט ריצ'י 3 0.5%
3 / 650
Steady 110,970 0.4%
Decrease0.1
הירוקים קרוליין לוקאס 1 0.2%
1 / 650
Increase1 285,616 1.0%
Decrease0.2
הברית של צפון אירלנד דיוויד פורד 1 0.2%
1 / 650
Increase1 42,762 0.1%
Steady
יושב ראש (שמרנים) ג'ון ברקו 1 0.2%
1 / 650
Steady 22,860 0.08%
Steady
עצמאיים סילביה חרמון 1 0.2%
1 / 650
חדש 21,181 0.07%
חדש

הקמת הקואליציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל התוצאות שבהן לא זכתה אף מפלגה לרוב מוחלט, התקיימו שיחות קואליציה בין שתי המפלגות הגדולות למפלגה הליברל-דמוקרטית. ימים אחדים לאחר מכן, רק לאחר שהתברר כי הליברל-דמוקרטים יצטרפו לקואליציה בראשות קמרון, התפטר ראש הממשלה בראון מתפקידו, בניגוד לנהוג בדרך כלל, שראש הממשלה המפסיד מתפטר ויוצא מדאונינג 10 עוד באותו ערב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]