הבחירות הכלליות בגרמניה 2021

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
‹ 2017 גרמניהגרמניה 2025 ›
הבחירות הכלליות בגרמניה 2021
26 בספטמבר 2021

שיעור ההצבעה 76.6%
  Grundsteinlegung MiQua-7004 (cropped).jpg 2021-09-12 Politik, TV-Triell Bundestagswahl 2021 1DX 3801 by Stepro (cropped).jpg
מועמד ארמין לאשט אולף שולץ
מפלגה CDU ו-CSU המפלגה הסוציאל-דמוקרטית
מספר הקולות 11,173,806 11,949,756
מספר המושבים 196 206
שינוי במושבים 50 Decrease 53 Increase
אחוזים 24.1% 25.7%
2021 German federal election - Template.svg
מפת תוצאות הבחירות
הזוכה: המפלגה הסוציאל-דמוקרטית

הבחירות הכלליות בגרמניה הן הבחירות לבונדסטאג שנערכו ב-26 בספטמבר 2021[1][2]. באותו יום התקיימו גם בחירות במדינות הפדרליות הבאות: ברלין ומקלנבורג-מערב פומרניה, בהן בחרו את הלנדטאגים שלהם[3].

הקנצלרית המכהנת אנגלה מרקל הכריזה כי תפרוש מהחיים הפוליטיים לאחר הבחירות[4].

שיטת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבונדסטאג לפחות 598 חברים הנבחרים לתקופת כהונה בת ארבע שנים. 299 חברים נבחרים אישית לפי מחוזות. ולפחות עוד 299 על פי רשימות המפלגה הארציות בתפוצה יחסית. בכך הבוחר מצביע פעם אחת עבור המועמד ופעם שנייה עבור המפלגה.

ראשית נכנסים לפרלמנט הנבחרים שנבחרו אישית. אחר כך נוספים נבחרים לרשימה הארצית, כך שמספר הנבחרים הכולל למפלגה יתאים לאחוז הבוחרים שבחרו בה (ברשימות האזוריות והארציות יחד). במקרה שהאחוז הכולל שקבלה מפלגה נמוך מהאחוז שמייצג מספר הנבחרים האישיים - לא מתבטלת בחירתם האישית והם נשארים בפרלמנט (בהתאם לרצון הבוחר). ובשל כך מספר הנבחרים בפרלמנט גדל מעבר ל-598. בנוסף לכך, מספר החברים בפרלמנט גדל עוד יותר, על ידי הוספת נבחרים לרשימות הארציות של המפלגות האחרות במטרה לאזן ולהחזיר את הייצוג היחסי של כל מפלגה לאחוז הבוחרים שבחר בה (שוב כדי לממש את רצון הבוחר).

מפלגה שלא תזכה לפחות ל-5% מקולות הבוחרים לא תיכנס לבונדסטאג, אלא אם זכתה לפחות בשלושה נציגים בבחירות האישיות או הוכרה כמפלגת מיעוט.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הבחירות הקודמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות 2017, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית נותרה המפלגה הגדולה ביותר חרף צמצום בכוחה, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ספגה את השפל הגדול ביותר בתולדותיה מאז 1945, בעוד מפלגת הימין "אלטרנטיבה לגרמניה" נכנסה לראשונה לפרלמנט של הרפובליקה הפדרלית עם 95 מושבים.

נכון לינואר 2021, המפלגות המרכיבות את הקבינט של גרמניה הן המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והמפלגה הנוצרית-סוציאלית בבוואריה. העומדת בראש קבינט זה היא אנגלה מרקל מהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית וסגנה הוא אולף שולץ מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית.

שינויים בהנהגת המפלגות מאז הבחירות ב-2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרקל הודיעה כי תתפטר מתפקידה כקנצלרית גרמניה ומנהיגת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית. המועמדת המועדפת על מרקל להנהגת המפלגה הייתה אנגרט קראמפ-קארנבאואר[5]. עם זאת, קראמפ-קארנבאואר התקשתה לאחד את הפלגים הליברלים והשמרניים של המפלגה ובפברואר 2020 היא הודיעה על כוונתה לפרוש מהמירוץ על ראשות המפלגה[6]. ועידה של המפלגה לבחירת מנהיג שנערכה בינואר 2021, כאשר ארמין לאשט, ראש הממשלה של מדינת נורדריין-וסטפאליה זכה בתמיכה של כ-52.8% מקולות הנציגים.

גם במפלגה השנייה בקואליציה, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה הייתה תחושה של חוסר יציבות מנהיגותית, באפריל 2018 המפלגה בחרה באנדריאה נאלס להיות מנהיגת המפלגה[7][8]. עם זאת. נאלס לא הצליחה לשפר את מצבה העגום של המפלגה וחטפה ביקורת רבה ממפלגת הירוקים. נאלס התפטרה ביוני 2019. באוגוסט 2020 מינתה המפלגה את אולף שולץ למועמד לתפקיד הקנצלר לקראת הבחירות בספטמבר 2021.

בנוסף לכך גם במפלגת די לינקה נרשמו שינויים בהנהגה כאשר קטיה קיפינג וברנד ריקסינגר התפטרו לאחר תשע שנים כמנהיגים משותפים של המפלגה. את מקומם ירשו ג'נין ויסלר וסוזאנה הניג וולסו שנבחרו בוועידה שנערכה בפברואר 2021. ויסלר נחשבת כחלק מהאגף היותר שמאלני של המפלגה ואילו הניג וולסו נחשבת כחלק מהאגף המתון יותר של די לינקה[9]. את רשימת המפלגה בבחירות מובילים ויסלר ודיטמר בארטש.

מפלגת הירוקים מינתה שני מנהיגים משותפים בינואר 2018 אנאלנה ברבוק ורוברט האבק ולאחר בחירתם עלתה המפלגה בסקרים.

מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה החליטה שאליס ויידל, יו"רית הסיעה בבונדסטאג וטינו כרופאלה, יו"ר המפלגה, יובילו את המפלגה בבחירות הקרובות, המפלגה מתמודדת עם מאבק בין הפלג ה"שמרני" לפלג ה"לאומני" שלה.

המפלגה הדמוקרטית החופשית החליטה שכריסטיאן לינדנר ימשיך להוביל את המפלגה גם בבחירות הללו.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוצאות הסופיות: [10]

Svgfiles 2021-04-02-22-02-33-669843-4864895115187327459
מפלגה מושבים בבונדסטאג קולות
כינוי הרשימה יו"ר המפלגה מס' ± אחוז ±
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה אולף שולץ 206
206 / 735
Increase53 25.7%
Increase5.2
האיחוד הנוצרי-דמוקרטי של גרמניה ארמין לאשט 196
196 / 735
Decrease50 24.1%
Decrease2.7
האיחוד הנוצרי-סוציאלי בבוואריה
מפלגת הירוקים אנאלנה ברבוק 118
118 / 735
Increase51 14.8%
Increase5.9
המפלגה הדמוקרטית החופשית כריסטיאן לינדר 92
92 / 735
Increase12 11.5%
Increase0.8
אלטרנטיבה לגרמניה ירג מויטן 83
83 / 735
Decrease9 10.3%
Decrease2.3
די לינקה ז'נין ויסלר 39
39 / 735
Decrease30 4.9%
Decrease4.3
עצמאיים - 1
1 / 735
Increase1 -

הנוצרים הדמוקרטים קיבלו את המספר המושבים הנמוך ביותר מאז ייסוד המפלגה. אלטרנטיבה לגרמניה קיבלה פחות קולות מאשר ב-2017 אבל ניצחה בסקסוניה ובתורגיניה.

סקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרף המציג סקרי בחירות מאוקוטובר 2017 ועד יולי 2021

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה אישור לִתְקֵפוּת סקרי בחירות כמידע עובדתי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Election to the 20th German Bundestag on 26 September 2021". The Federal Returning Officer. אורכב מ-המקור ב-18 March 2021. בדיקה אחרונה ב-18 במרץ 2021. 
  2. ^ SPIEGEL, DER. "Bundestagswahl soll am 26. September 2021 stattfinden - DER SPIEGEL - Politik". www.spiegel.de (בגרמנית). אורכב מ-המקור ב-4 February 2021. בדיקה אחרונה ב-25 בנובמבר 2020. 
  3. ^ "Wahlen in Deutschland". www.election.de. אורכב מ-המקור ב-13 July 2019. בדיקה אחרונה ב-21 בפברואר 2021. 
  4. ^ "Who are the rivals to lead Germany after Chancellor Merkel?". BBC News (באנגלית). 20 באפריל 2021. בדיקה אחרונה ב-22 באפריל 2021. 
  5. ^ "Annegret Kramp-Karrenbauer elected to succeed Merkel as CDU leader". POLITICO. 7 בדצמבר 2018. אורכב מ-המקור ב-10 January 2021. בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2019. 
  6. ^ "Annegret Kramp-Karrenbauer to quit as CDU leader amid far-right 'firewall' row". The Guardian. 10 בפברואר 2020. אורכב מ-המקור ב-9 January 2021. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2020. 
  7. ^ "Parteitag: Nahles mit 66 Prozent zur SPD-Chefin gewählt". tagesschau.de (בגרמנית). 22 באפריל 2018. אורכב מ-המקור ב-2018-04-22. בדיקה אחרונה ב-23 בנובמבר 2020. 
  8. ^ Schwartz, Madeleine (22 באפריל 2018). "Andrea Nahles: German SPD's last hope". POLITICO (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-30 October 2020. בדיקה אחרונה ב-23 בנובמבר 2020. 
  9. ^ "Left and loud". Der Spiegel. 27 בפברואר 2021. אורכב מ-המקור ב-27 February 2021. בדיקה אחרונה ב-27 בפברואר 2021. 
  10. ^ Antonio Voce and Seán Clarke, German election 2021: full results and analysis, the guardian, ‏Mon 27 Sep 2021 06.14 BST