הבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת 2017
| |||||||||||
הבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת 2017 | |||||||||||
8 ביוני 2017 | |||||||||||
שיעור ההצבעה | 68.7% (2.3%) | ||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מועמד | תרזה מיי | ג'רמי קורבין | |||||||||
מפלגה | המפלגה השמרנית | מפלגת הלייבור | |||||||||
מספר הקולות | 13,632,914 | 12,874,985 | |||||||||
מספר המושבים | 317 | 262 | |||||||||
שינוי במושבים | 13 | 30 | |||||||||
אחוזים | 42.3% | 40.0% | |||||||||
שינוי באחוזים | 5.5% | 9.6% | |||||||||
מפת תוצאות הבחירות. השמרנים הלייבור לאומית סקוטית ליברל-דמוקרטים יוניוניסטים-דמוקרטים שין פיין פלייד קמרי הירוקים עצמאיים | |||||||||||
הזוכה: תרזה מיי |
הבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת התקיימו ביום חמישי, 8 ביוני 2017. בהתאם לחוק כהונת הפרלמנט מ-2011, הצעת הקדמת הבחירות בידי ראש ממשלת הממלכה המאוחדת, תרזה מיי, התקבלה בהצבעה בבית הנבחרים ב-19 באפריל 2017.[1]
הציפיות בראשית המירוץ היו לעלייה ניכרת במספר המושבים של מפלגת השלטון, השמרנית. לכן, נחשבו תוצאות הבחירות להפתעה - כאשר המפלגה השמרנית נחלשה, ואיבדה את הרוב המוחלט שלה בפרלמנט. עם זאת, היא נשארה המפלגה הגדולה ביותר. לעומתה מפלגת הלייבור, בהנהגתו של ג'רמי קורבין, הפרה גם היא את הציפיות כשהתחזקה, על חשבון השמרנים והמפלגה הלאומית הסקוטית. מפלגת UKIP איבדה את המושב היחיד שלה, והתרסקה בספירת הקולות הכללית.
בעקבות תוצאות מערכת הבחירות, נאלצה מיי להקים קואליציה עם המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית כדי להגיע למספר המושבים הדרוש להשגת רוב בפרלמנט, וכך נבחרה לכהונה נוספת כראש הממשלה.
זו הפעם השלישית שבה מערכת בחירות בממלכה המאוחדת מסתיימת בפרלמנט תלוי, מאז מיצוב השמרנים והלייבור כמפלגות המובילות ב-1929, והפעם השנייה בעשור האחרון בפרט.
שיטת הבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בריטניה מחולקת ל-650 מחוזות בחירה (אנ'). כל מחוז מיוצג על ידי ציר אחד בבית הנבחרים הבריטי, הבית התחתון של הפרלמנט. המועמדים בכל מחוז יכולים להתמודד במסגרת מפלגה או לרוץ כמועמדים עצמאיים. הזוכה במספר הקולות הרב במחוז הוא הנציג הנבחר. רוב המועמדים מתמודדים מטעם מפלגות ומיעוטם באופן עצמאי. שתי המפלגות הגדולות הן המפלגה השמרנית ומפלגת הלייבור. המפלגה השמרנית נחשבת ימנית ודוגלת בימין כלכלי (קפיטליזם) ובשמרנות. מפלגת הלייבור (העבודה) נחשבת בעלת עמדות שמאל והיא דוגלת בסוציאל-דמוקרטיה. בבחירות של השנים האחרונות התמודדו גם מפלגות קטנות, כגון המפלגה הלאומית הסקוטית, התומכת בעצמאות סקוטלנד מבריטניה, המפלגה הליברל-דמוקרטית, הדוגלת בליברליזם חברתי או המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית, הדוגלת ביוניוניזם, כלומר בהישארותה של צפון אירלנד בתוך הממלכה המאוחדת. המפלגות הקטנות אינן משיגות מושבים רבים בבית הנבחרים ומספר הצירים שלהם אינו מגיע למאה.
שיטת הבחירות האזורית-רוּבָּנית מבטיחה הלימה מועטה בין המספר המוחלט של המצביעים למספר הצירים ומסייעת למפלגות קטנות שיש להן בסיס תמיכה גאוגרפי. מנהיג המפלגה או הקואליציה שיש בידם רוב נציגים, מזומן על ידי המלכה אליזבת השנייה להיות ראש הממשלה הבא.
זכות הצבעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעלי זכות ההצבעה בממלכה המאוחדת, הם:[2]
- רשומים במרשם המצביעים הבריטי
- בני 18 ומעלה ביום הבחירות
- אזרחים בריטים, אזרחים של חבר העמים הבריטי, או אזרחי הרפובליקה של אירלנד[3][4]
- בעלי כתובת מגורים בממלכה המאוחדת (או אזרחים בריטיים המתגורר מחוץ לממלכה המאוחדת, שנרשמו להצבעה בממלכה המאוחדת ב-15 שנים האחרונות)
- אינם מנועים מהצבעה על פי החוק (לדוגמה: כלואים מסיבות פליליות, אשמים בעבר בשחיתות, חולי נפש מאושפזים וכדומה)[5]
אדם שיש לו שני בתים (כגון סטודנט באוניברסיטה שיש לו כתובת זמנית ומתגורר בבית בזמן החגים) יוכל להירשם, להצביע בבחירות בשתי הכתובות כל עוד הם לא נמצאים באותו אזור בחירות, אך יוכל להצביע רק באזור בחירה אחד במהלך הבחירות הכלליות.[6]
הרקע לבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוק כהונת הפרלמנט משנת 2011 קבע כי על הבית הנבחרים להתפזר במקרה של הצעת אי-אמון או על פי החלטה המתקבלת בידי שני-שלישים מן הפרלמנט לכל הפחות.
ב-23 ביוני 2016 התקיים בממלכה המאוחדת משאל עם, הקובע אם על בריטניה להישאר באיחוד האירופי או לא. במשאל העם הוחלט על פרישה מן האיחוד האירופי, בתהליך שנודע כ"ברקזיט".
אפשרות בחירה | הצבעות | אחוזים | |
---|---|---|---|
להישאר (Remain) | 16,141,241 | 48.1% | |
לעזוב (Leave) | 17,410,742 | 51.9% |
בעקבות משאל העם, ב-29 במרץ 2017 נדון ואושר בפרלמנט חוק להפעלת "סעיף 50" העוסק ביציאת מדינה מן האיחוד האירופי. תוצאות המשאל היו צמודות ובקרב תומכי ההישארות הורגשה אכזבה מרה. בעקבות תוצאות משאל העם, דייוויד קמרון, ראש הממשלה המכהן, התפטר מתפקידו, מפלגתו בחרה בתרזה מיי להנהגת המפלגה, והיא הייתה לראש הממשלה.[7]
הבחירות נועדו ל-7 במאי 2020, אך עקב המתחים שנוצרו בממלכה המאוחדת ובאירופה בעקבות תחילת הפרישה מן האיחוד האירופי, כינסה ראש הממשלה תרזה מיי ב-18 באפריל 2017 מסיבת עיתונאים דחופה,[8] ובה הודיעה כי היא מעוניינת בהקדמת הבחירות, בניגוד להצהרותיה הקודמות.[9]
רוב המפלגות הגדולות שהתחרו בבחירות אלו, היו שונות שינוי ניכר, מאלו שהתמודדו לבחירות האחרונות במאי 2015. ה-SNP, שין פיין ופלייד קמרי הן המפלגות הגדולות היחידות שמנהיגיהן לא הוחלפו מאז הבחירות הקודמות. בחודש יולי 2016 החליפה תרזה מיי את דייוויד קמרון כמנהיגת המפלגה השמרנית וכראש ממשלה, וב-2015 החליף ג'רמי קורבין את אד מיליבנד כיושב ראש הלייבור,[10] ואילו טים פרון החליף את ניק קלג כמנהיג הליברלים-דמוקרטים. פול נאטל הוביל את מפלגת העצמאות של הממלכה המאוחדת (UKIP) בעקבות התפטרותה של דיאן ג'יימס זמן קצר לאחר שנבחרה בספטמבר 2016, והתפטר בעצמו מיד לאחר הבחירות הקודמות. קרוליין לוקאס וג'ונתן בארטלי מובילים כעת במשותף את מפלגת הירוקים. בשנת 2015 קולום איסטווד נבחר להנהגת SDLP וארלין פוסטר הפכה למנהיגת DUP, בעוד מוקדם יותר בשנת 2017 רובין סוואן נבחר להנהיג את UUP.
בית הנבחרים ערב הבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוצאות הבחירות ב-2015 ביחס לשינויים במושבי בית הנבחרים ערב הבחירות ב-2017:
מפלגה | מושבים[11] | ||
---|---|---|---|
לאחר הבחירות ב-2015 | ערב הבחירות | ||
שמרנים | 330 | 330 | |
לייבור | 232 | 229 | |
לאומית סקוטית | 56 | 54 | |
ליברל-דמוקרטים | 8 | 9 | |
יוניוניסטים-דמוקרטים | 8 | 8 | |
עצמאיים | 1 | 5 | |
שין פיין | 4 | 4 | |
פלייד קמרי | 3 | 3 | |
סוציאל-דמוקרטיים | 3 | 3 | |
אלסטר-יוניוניסטים | 2 | 2 | |
ירוקים | 1 | 1 | |
יושב ראש (שמרנים) | 1 | 1 | |
UKIP | 1 | 0 | |
לא מאויש | 0 | 1 | |
מספר כולל של מושבים | 650 | 650 |
תוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]317 | 10 | 14 | 12 | 35 | 262 |
שמרנים | D U P |
L D |
סקוטים לאומיים | לייבור |
מספירת 650 אזורי בחירה:[12]
מפלגה | מנהיג | חברי פרלמנט | קולות | |||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
אחוז | ± | אחוז | ± | |||||||
שמרנים | תרזה מיי | 317 | 48.8% | 317 / 650
|
13 | 13,632,914 | 42.3% | 5.4 | ||
לייבור | ג'רמי קורבין | 262 | 40.3% | 262 / 650
|
30 | 12,874,985 | 40.0% | 9.5 | ||
המפלגה הלאומית הסקוטית | ניקולה סטרג'ן | 35 | 5.4% | 35 / 650
|
21 | 977,569 | 3.0% | 1.7 | ||
ליברל-דמוקרטים | טים פרון | 12 | 1.8% | 12 / 650
|
4 | 2,371,772 | 7.4% | 0.5 | ||
יוניוניסטים-דמוקרטים | ארלין פוסטר | 10 | 1.5% | 10 / 650
|
2 | 292,316 | 0.9% | 0.3 | ||
שין פיין | ג'רי אדמס | 7 | 1.1% | 7 / 650
|
3 | 238,915 | 0.7% | 0.2 | ||
פלייד קמרי | ליאן ווד | 4 | 0.6% | 4 / 650
|
1 | 164,466 | 0.5% | 0.1 | ||
הירוקים | ג'ונתן ברטלי קרוליין לוקאס |
1 | 0.2% | 1 / 650
|
525,371 | 1.6% | 2.1 | |||
יושב ראש (שמרנים) | ג'ון ברקו | 1 | 0.2% | 1 / 650
|
34,299 | 0.1% | ||||
עצמאיים | סילביה, ליידי הרמון | 1 | 0.2% | 1 / 650
|
16,148 | 0.1% | ||||
יוקיפ | פול נאטל | 0 | 0.0% | 0 / 650
|
1 | 593,852 | 1.8% | 10.8 | ||
סוציאל-דמוקרטיים | קולום איסטווד | 0 | 0.0% | 0 / 650
|
3 | 95,419 | 0.3% | |||
אלסטר יוניוניסטים | רובין סוואן | 0 | 0.0% | 0 / 650
|
2 | 83,280 | 0.3% | 0.1 | ||
הברית של צפון אירלנד | נעמי לונג | 0 | 0.0% | 0 / 650
|
64,553 | 0.2% | ||||
סך הכל | 650 | 100% | 31,965,859 |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיינו גם בפורטלים: | |||
---|---|---|---|
פורטל הממלכה המאוחדת | |||
פורטל מדע המדינה |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בריטניה: הפרלמנט הצביע בעד בחירות מוקדמות, באתר ynet, 19 באפריל 2017
- ^ "Types of election, referendums, and who can vote". gov.uk. HM Government. נבדק ב-18 באפריל 2017.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Electoral Commission (2017). "Registering to vote and the electoral register". electoralcommission.org.uk (באנגלית בריטית). ועדת הבחירות המרכזית. נבדק ב-19 באפריל 2017.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Electoral Commission (2016). "Who is eligible to vote at a UK general election?". electoralcommission.org.uk. ועדת הבחירות המרכזיתlanguage=en-GB. נבדק ב-19 באפריל 2017.
{{cite web}}
: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, 17.6.2021) - ^ Representation of the People Act 1983, Sections 3 and 3A
- ^ Electoral Commission (2016). "I have two homes. Can I register at both addresses?". electoralcommission.org.uk. ועדת הבחירות המרכזית. נבדק ב-5 בינואר 2011.
{{cite web}}
: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, 17.6.2021) - ^ אנשיל פפר, תרזה מיי תמונה לראשת ממשלת בריטניה הבאה; שרת האנרגיה לדסום פרשה מהמרוץ, באתר הארץ, 11 ביולי 2016
- ^ עמית ולדמן ואלעד שמחיוף, ר"מ בריטניה תרזה מיי בהכרזה דחופה: להקדים הבחירות בבריטניה, באתר מאקו, 18 באפריל 2017
- ^ סוכנויות הידיעות, בריטניה: תרזה מיי הכריזה במפתיע על בחירות בזק ב-8 ביוני, באתר וואלה, 18 באפריל 2017
- ^ אמנון פורטוגלי, גם כאן דרוש מניפסט כמו זה של קורבין , באתר "העוקץ", 8 ביוני 2017
- ^ "Current State of the Parties". www.parliament.uk.(הקישור אינו פעיל, 17.6.2021)
- ^ What is a hung parliament and what happens now? The Guardian
מערכות בחירות בבריטניה | |
---|---|
|