הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, נובמבר 2015
| |||||||||||
| הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, נובמבר 2015 | |||||||||||
| 1 בנובמבר 2015 | |||||||||||
|
.png)
| ||||||||||
| מועמד | אהמט דבוטאולו | כמאל קלצ'דרולו | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | מפלגת הצדק והפיתוח | מפלגת העם הרפובליקאית | |||||||||
| מספר הקולות | 23,681,926 | 12,111,812 | |||||||||
| מספר המושבים | 317 | 134 | |||||||||
| שינוי במושבים |  59
|
2
| |||||||||
| אחוזים | 49.50% | 25.32% | |||||||||
 | |||||||||||
| יושב הראש הממונה: אהמט דבוטאולו | |||||||||||
הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה נערכו ב-1 בנובמבר 2015. במסגרתן נבחרו 550 חברי האספה הלאומית. אלו היו הבחירות ה-23 בהיסטוריה של טורקיה אשר קבעו את הפרלמנט ה-24 של טורקיה המכונה "האספה" (בטורקית: Meclis).
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאה ה-21, הפוליטיקה הטורקית נשלטת במידה רבה על ידי ארבע מפלגות עיקריות. הגדולה ביותר היא מפלגת הצדק והפיתוח (AKP), שהוגדרה כמפלגה שמרנית שנוטה לאסלאם. היא שלטה מאז שזכתה בניצחון מוחץ בבחירות הכלליות של 2002. מפלגת העם הרפובליקנית (CHP) נותרה כמפלגה השנייה בגודלה מאז 2002, תוך התבוננות באידאולוגיה סוציאל-דמוקרטית וכמאליסטית. מפלגת התנועה הלאומית (MHP) שומרת על אידאולוגיה לאומנית טורקית והייתה השלישית בגודלה בפרלמנט מאז הבחירות הכלליות ב-2007. מפלגת העמים הדמוקרטית (HDP) נוסדה בשנת 2012. היא נתפסת במידה רבה כמפלגה פרו-כורדית ושומרת על אידאולוגיה של זכויות מיעוט ואנטי-קפיטליזם. כל ארבע המפלגות עלו על אחוז החסימה של 10% בבחירות הכלליות ביוני 2015 וזכו לייצוג בפרלמנט, ללא מפלגה שזכתה ברוב לממשלה לבד, לראשונה מאז 1999.
מפלגות קטנות יותר כוללות את מפלגת האושר האיסלאמיסטית (SP), המפלגה הפטריוטית הלאומית-שמאלית (VP), מפלגת טורקיה העצמאית המרכזית (BTP) ומפלגת השמאל הסוציאל-דמוקרטית (DSP), אם כי אף מפלגה לא הצליחה להשיג תמיכה משמעותית בבחירות הקודמות. בעקבות הבחירות הקודמות, הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן העניק את המנדט להקמת הממשלה למנהיג ה-AKP אהמט דבוטאולו ב-9 ביולי 2015, בשל היותה המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט. במקרה של אי הקמה של ממשלה תוך 45 יום (עד 23 באוגוסט 2015), ארדואן היה יכול להאריך את תקופת 45 הימים או להקדים את בחירות. דבוטאולו קיים שיחות עם מנהיגי שלוש מפלגות האופוזיציה. מכיוון ש-HDP סירבה להצטרף לקואליציה עם ה-AKP ו-MHP והעדיפה להישאר באופוזיציה, נכנס דבוטאולו למשא ומתן ממושך עם CHP למסע ומתן על הסכם קואליציוני. לאחר 35 שעות של משא ומתן שנמשך למעלה מ-10 ימים, המשא ומתן התפרק לאחר שמנהיג CHP כמאל קלצ'דרולו טען כי דבוטאולו הציע להם הקמת ממשלה בת שלושה חודשים ולאחר מכן בחירות מוקדמות. CHP קבעה בעבר כי כל הסכם קואליציוני יימשך ארבע שנים, כל תקופת הכהונה הפרלמנטרית.
דבוטאולו ביקש להיפגש עם מנהיג ה-MHP דבלט בחצ'לי בניסיון אחרון להקים קואליציה. בחצ'לי הודיע בעבר על תמיכתו בבחירות מוקדמות, אך מאוחר יותר הציג ארבעה תנאים שאינם ניתנים למשא ומתן לאחר פריצת אלימות עם הכורדים בטורקיה, באזור הדרום-מזרחי של טורקיה. ההסלמה באזור החל לאחר שנתיים של הפסקת אש. הפגישה בין AKP ל-MHP הסתיימה ללא הסכמה, ולאחר מכן החזיר דבוטאולו את המנדט בחזרה לנשיא ב-18 באוגוסט. במה שתואר כ'הפיכה אזרחית' על ידי CHP, סירב ארדואן, איש ה-AKP, להזמין את קלצ'דרולו להקים ממשלה כפי שנדרש בחוקה, למרות שעוד נותרו חמישה ימים לפני תום התקופה של 45 יום. במקום זאת, הודיע ארדואן על כוונתו להקדים את הבחירות, שנקבעו ל-1 בנובמבר 2015.
במהלך מערכת הבחירות, לראשונה כיהנה ממשלת ביניים. חוקת טורקיה קבעה שצריך להקים במקרה שהנשיא מכריז על בחירות מוקדמות בלי שהוקמה ממשלה. על דבוטאולו הוטלה הרכבת ממשלת הביניים ב-25 באוגוסט 2015. כנדרש בחוקת טורקיה, הממשלה חייבת להיות ממשלת אחדות לאומית כאשר כל המפלגות המיוצגות בפרלמנט מיוצגות בה. בשל משמעותם לקראת הבחירות, שרי המשפטים, הפנים והתחבורה חייבים להיות עצמאיים. 22 המשרדים הנותרים מוקצים לכל מפלגה פוליטית בהתאם למספר חברי הפרלמנט שיש להם בפרלמנט.
לפי ההרכב הפרלמנטרי, ה-AKP היה זכאי ל-11 משרדים, ה-CHP ל-5 וגם ה-MHP ו-HDP היו זכאים ל-3 כל אחד. עם זאת, CHP ו-MHP סירבו להצטרף. דבוטאולו שלח הזמנות לחברי הפרלמנט של CHP ו-MHP למרות זאת. אחד מחברי הפרלמנט של MHP קיבל את ההזמנה באופן מפתיע ובהמשך הושעה מ-MHP בשל אי ציות לקו המפלגה. כל שאר חברי הפרלמנט של CHP ו-MHP דחו את ההזמנות לתפקידי שרים, כאשר תפקידי השרים שלהם הועברו מאוחר יותר למועמדים עצמאים שאינם חברי מפלגה פוליטית. הממשלה, שהושבעה ב-28 באוגוסט, הורכבה מ-12 חברי פרלמנט של AKP (כולל ראש הממשלה), 12 עצמאים ו-2 חברי פרלמנט HDP. רבים מהעצמאים, היו ידועים כתומכי AKP פעילים, אם כי לא היו חברים במפלגה. היו שהתפטרו מ-AKP על מנת להפוך לשרים עצמאיים.
תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סלהאטין דמירטאש (למעלה)
פיגן יוקסקדה (למטה)
מפלגת הצדק והפיתוח (AKP), ששלטה במשך 13 שנים השיבה את הרוב בפרלמנט.
מפלגת העם הרפובליקנית התחזקה מעט. מפלגת העם הדמוקרטית ומפלגת התנועה הלאומית נחלשו מאוד.
| מפלגה | מצביעים | אחוזים | מושבים (שינוי מבחירות קודמות) |
| AKP | 23,681,926 | 40.9% | 317 (59+) |
| CHP | 12,111,812 | 25.0% | 134 (2+) |
| HDP | 5,148,085 | 16.3% | 59 (21-) |
| MDP | 5,694,136 | 13.1% | 40 (39-) |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דניאל בטיני, בלם את ארדואן, באתר "ידיעות אחרונות", 8 ביוני 2015- פותח באש: מה עומד מאחורי המהלכים האחרונים של ארדואן?, באתר "פורבס ישראל", 27 ביולי 2015
- ד"ר נמרוד גורן, קמפיין ההפחדה עבד. ארדואן הצליח במועד ב', באתר ynet, 2 בנובמבר 2015
