הבחירות למועצת ההתנגדות הלאומית של אוגנדה 1989
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של אוגנדה |
הבחירות למועצת ההתנגדות הלאומית התקיימו באוגנדה בין התאריכים 11–28 בפברואר 1989 לבחירת חברים למועצת ההתנגדות הלאומית. 278 נציגים נבחרו למועצה, מתוכם 210 עצמאים.[1]
באותה שנה נאסרו מפלגות פוליטיות, לכן כל המועמדים היו עצמאיים.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז עצמאות אוגנדה ממשלות אוגנדה היו במצב של דו ערכיות לגבי עקרון העליונות של הפרלמנט. בתחילה החוקה של 1962 הפכה את ראש הממשלה והקבינט לאחרים על הפרלמנט אך זה השתנה בשנת 1967 בחוקה החדשה שבה הנשיא הוא זה שמעל הפרלמנט. בשנת 1979, בעקבות הפרתו של אידי אמין את החוקה, פתח יוורי מוסווני במלחמת הגרילה נגדו ובמהלכה הודח אמין, והוחזרה החוקה משנת 1967 לשלוט במדינה. מילטון אובוטה, שהיה נשיא בסוף שנות ה-60, חזר לשלטון. גם הפעם פעל יוורי מסווני לביצוע מהפכה נגד המשטר החדש, מה שהוביל למספר ממשלות מעבר בין השנים 1986 עד 1996, בעת שמסווני מחזיק בשלטון בראש התנועה להתנגדות הלאומית. לקראת בחירות 1989 הייתה ביקורת מקומית סביב הלגיטימיות של ממשלתו של מסווני - שקיבלה את השלטון כתוצאה מלחימה ולא מבחירות - ובתגובה לקראת הבחירות חיזקו אנשי מסווני את כוחו של הפרלמנט.[2]
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מפלגה | הצבעות | % | מקומות ישיבה |
|---|---|---|---|
| עצמאיים | 210 | ||
| מיוחד | 68 | ||
| סך הכול | 278 | ||
| מקור:[1] | |||
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Elections in Uganda African Elections Database
- ^ Uganda - The National Resistance Council, countrystudies.us
| פוליטיקה של אוגנדה | ||
|---|---|---|
| ממשל | חוקה • נשיא • ראש הממשלה • הפרלמנט • האספה הלאומית • מפלגות אוגנדה • יחסי החוץ של אוגנדה • מחוזות אוגנדה | 
|
| בחירות ומשאלי עם באוגנדה | ||
| בחירות לנשיאות | 1996 • 2001 • 2006 • 2011 • 2016 • 2021 | |
| בחירות פרלמנטריות | 1958 • 1961 • 1962 • 1980 • 1989 • 1994 • 1996 • 2001 • 2006 • 2011 • 2016 • 2021 | |
| בחירות למועצות המקומיות | 1964 • 1989 • 1998 • 1998 • 2002 • 2006 • 2018 | |
| משאלי עם | 2000 • 2005 | |