הבחירות לנשיאות אוקראינה 2019

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
‹ 2014 אוקראינהאוקראינה 2025 ›
הבחירות לנשיאות אוקראינה 2019
31 במרץ 2019 (סיבוב ראשון)
21 באפריל 2019 (סיבוב שני)

שיעור ההצבעה 62.86% (סיבוב ראשון)
62.07% (סיבוב שני)
  Volodymyr Zelensky, 31 March 2019.jpg Official portrait of Petro Poroshenko.jpg
מועמד וולודימיר זלנסקי פטרו פורושנקו
מפלגה משרת העם גוש פטרו פורושנקו
מספר הקולות 13,018,825 4,366,490
אחוזים 73.22% 24.45%
מפת מחוזות הבחירה בבחירות לנשיאות אוקראינה 2019
מפת מחוזות הבחירה
הזוכה: וולודימיר זלנסקי

הבחירות לנשיאות התקיימו באוקראינה ב-31 במרץ 2019.[1][2] בסיבוב הראשון הנשיא המכהן פטרו פורושנקו, סיים שני עם 15.9% תמיכה, למקום הראשון הגיע הקומיקאי היהודי וולודימיר זלנסקי עם 30.2% תמיכה.

הסיבוב השני נערך ב-21 באפריל 2019 בו זלנסקי ניצח ברוב של 73%.

שיטת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא אוקראינה נבחר כל חמש שנים באמצעות מערכת בחירות בת שני סיבובים. אם מועמד לא מצליח לזכות ביותר מ-50% מהקולות בסיבוב הראשון, נערך סיבוב שני.[3][4][5]

על פי פרק 5, סעיף 103 בחוקת אוקראינה, על המועמדים להיות אזרחים אוקראינים אשר התגוררו באוקראינה במשך עשר שנים לפני יום הבחירות ועליהם לשלוט היטב בשפה האוקראינית. לפי החוקה, הבחירות לנשיאות מתקיימות ביום ראשון האחרון של החודש האחרון של השנה החמישית לכהונת הנשיא המכהן. אם כהונת הנשיא מסתיימת לפני פרק הזמן החוקי עקב נבצרות וכדומה, אז הבחירות חייבות להתקיים בתוך 90 ימים מסוף הכהונה.[6][7][8]

מועמדים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פטרו פורושנקו: איש עסקים ונשיא אוקראינה מאז 2014. בינואר 2019, הודיע על התמודדותו לקדנציה שנייה.
  • יוליה טימושנקו: חברת פרלמנט, לשעבר ראש ממשלת אוקראינה (2005; 2007-2010). באוקטובר 2017, טימושנקו הודיעה כי היא מתכוונת להשתתף בבחירות.[9] ב-20 ביוני 2018 טימושנקו הכריזה באופן רשמי כי היא תתמודד.[10]
  • וולודימיר זלנסקי, מפיק ומנחה טלוויזיה פופולרי.
  • יורי בויקו, פעיל אופוזיציה פרו-רוסי, שאף תועד נפגש עם ראש ממשלת רוסיה דמיטרי מדבדב במרץ 2019.
  • אנטולי הרישצ'נקו, שר ההגנה לשעבר.
  • אנדריי סאדוביי: ראש עיריית לבוב; מפלגת "ההסתמכות העצמית" הודיעה ב-3 אוקטובר 2018 על תמיכתה בסאדוביי כמועמד בבחירות.[11]
  • רומן בזסמרטני: חבר פרלמנט וסגן ראש הממשלה לשעבר; הכריז על מועמדותו ב-31 במאי 2018.[12]
  • גנאדי בלאשוב: איש עסקים, חבר פרלמנט לשעבר (1998-2002); ב-21 במאי 2018, פרסם סרטון וידאו באתר הרשמי שלו תחת הכותרת "בלאשוב ירוץ לנשיאות?", שבו הוא שואל את הקהל אם הם "מסוגלים לגייס כסף" עבור מסע הבחירות שלו.[13] ב-19 בספטמבר 2018 הודיע על כוונתו לרוץ לתפקיד הנשיא מטעם המפלגה שלו "5.10".[14]
  • סרגיי טארוטה: חבר פרלמנט, לשעבר מושל מחוז דונייצק (2014); הוכרז כמועמד מטעם מפלגת "בסיס-22" בספטמבר 2018.[15][16]
  • מישל טרשצ'נקו: התפטר מכהונתו כראש עיריית הלוחיב ב-1 באוקטובר 2018 על מנת להתמודד לנשיאות.[17]
  • רוסלן קושולינצקי: ב 14-באוקטובר 2018, אולג טיאחניבוק, יו"ר מפלגת "חירות" האוקראינית, הודיע כי הוא לא ירוץ לנשיאות וכי המפלגה החליטה במקום זאת להצהיר על קושולינצקי כמועמד מטעמה.[18]
  • איליה קיבה: יו"ר המפלגה הסוציאליסטית של אוקראינה; הוכרז כמועמד ב-3 בנובמבר 2018.[19][20] היה בזמנו מועמד לתפקיד יועץ שר הפנים, ארסן אבאקוב.[21]

סקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מפתיע, בסקרים שנערכו בינואר 2019 התברר כי וולודימיר זלנסקי הוא המועמד הפופולרי ביותר וזוכה לתמיכה של 19% (על רקע גילומו את תפקיד הנשיא בסדרה "משרת העם"), במקום השני ניצבת יוליה טימושנקו ממפלגת "מולדת" עם 18.2% אחוזי תמיכה כשבסיס התמיכה בה מגיע ממערב ומצפון אוקראינה, למקום השלישי מגיע נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו עם 15% אחוזי תמיכה, אחריו מנהיג "המצע האופוזיציוני לחיים", יורי בויקו עם 10% ואחריו שר ההגנה האוקראיני לשעבר אנטולי הרישצ'נקו עם 8.5 אחוזים.

דיבייט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דיבייט
עימות פורושנקו נגד זלנסקי באצטדיון האולימפי בקייב, 19 באפריל 2019.

לאחר שהוכרז רשמית על תוצאות הסיבוב הראשון על ידי ועדת הבחירות המרכזית, ב-2 באפריל 2019, וולודימיר זלנסקי הזמין את פטרו פורושנקו לדיבייט בשידור חי, באצטדיון האולימפי בקייב. הדיבייט שהתקיים ב-19 באפריל 2019, הוא הדיבייט הראשון מאז זה שנערך ב-2004 בין ויקטור ינוקוביץ' לויקטור יושצ'נקו. הדיבייט נערך באצטדיון האולימפי לעיני 22,000 צופים והועבר בשידור חי.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמד מפלגה סיבוב ראשון סיבוב שני
קולות % קולות %
וולודימיר זלנסקי משרת העם 5,705,031 30.24[22][23] 13,018,825 73.22
פטרו פורושנקו גוש פטרו פורושנקו 3,011,750 15.95 4,366,490 24.45
יוליה טימושנקו מולדת 2,528,737 13.40 לא העפילו לסיבוב שני
יורי בויקו עצמאי 2,203,218 11.67
אנטולי הריסטנקו העמדה האזרחית 1,305,171 7.06
איהור סמשקו עצמאי 1,140,333 5.96
אולג ליאשקו המפלגה הרדיקלית 1,034,068 5.13
אלכסנדר וילקול הגוש האופוזיציוני 783,398 4.19
רוסלן קושוליניסקי מפלגת חירות האוקראינית 306,998 1.65
יורי טימושנקו עצמאי 117,662 0.61
אולכסנדר שבצ'נקו UKROP 108,963 0.53
ולנטין נליוואייצ'נקו תנועת צדק 43,188 0.23
אולגה בוהומולץ עצמאית 33,932 0.18
גנאדי בלאשוב תנועת 5.10 32,851 0.18
רומן בזסמרטני עצמאי 27,162 0.15
יוליה ליטוויננקו עצמאית 20,122 0.11
ויקטור בונדר תחייה 19,520 0.10
יורי דרוויאנקו רצון 19,677 0.10
סרגיי טארוטה תנועת בסיס 19,133 0.10
אינה בוהוסלובסקה עצמאי 18,338 0.09
סרגיי קפלין המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 18,325 0.09
איגור שבצ'נקו עצמאי 15,145 0.09
וולודימיר פטרוב עצמאי 15,522 0.08
יורי קרמאזין עצמאי 15,240 0.07
אולכסנדר מורוז המפלגה הסוציאליסטית של אולכסנדר מורוז 13,911 0.07
ויטאלי סקוציק עצמאי 9,856 0.07
וסילי ז'וראבליוב יציבות 8,642 0.06
ויקטור קריבנקו התנועה העממית 5,386 0.04
אולכסנדר ואשצ'נקו עצמאי 5,698 0.03
אנדריי נובאק המפלגה הפטריוטית 5,696 0.03
מקולה האבר עצמאי 5,696 0.03
איליה קיבה המפלגה הסוציאליסטית 5,666 0.03
רוסלן ריגובאנוב עצמאי 5,597 0.02
אולכסנדר סולובייב כוח סביר 5,525 0.02
אולכסנדר דניליוק עצמאי 4,440 0.02
ויטאלי קופריי עצמאי 4,239 0.02
ארקדי קורנאצקי עצמאי 4,101 0.02
סרגיי נוסנקו עצמאי 3,110 0.01
רומן נאסירוב עצמאי 2,576 0.01
קולות פסולים
סך הכל 100 100
קולות רשומים/מצביעים 34,544,993 34,544,993
מקור: CVK

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.president.gov.ua/ua/documents/constitution/konstituciya-ukrayini-rozdil-v
  2. ^ Timothy Ash: Ukraine may not have had its last revolution Kyiv Post, 30 March 2016
  3. ^ "Ukraine talks set to open without pro-Russian separatists". The Washington Post. 
  4. ^ "Ukraine elections: Runners and risks". BBC News. 22 במאי 2014. ארכיון ארכיון מהמקור מ-27 May 2014. בדיקה אחרונה ב-29 במאי 2014. 
  5. ^ "New Ukrainian president will be elected for 5-year term – Constitutional Court". Interfax-Ukraine. 16 במאי 2014. ארכיון ארכיון מהמקור מ-17 May 2014. בדיקה אחרונה ב-29 במאי 2014. 
  6. ^ Ukraine president strips one-time ally Saakashvili of citizenship, Reuters (26 July 2017)
    Vitali Klitschko says intends to run for president in Ukraine, Interfax-Ukraine (24.10.2013)
    Parliament passes law that could prevent Klitschko from running for president, Interfax-Ukraine (24.10.2013)
    "Exile in Brooklyn, With an Eye on Georgia". The New York Times. 19 בספטמבר 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  7. ^ Saakashvili Says He Plans To Return To Ukraine Next Month, Radio Free Europe (August 16, 2017)
  8. ^ Vitali Klitschko says intends to run for president in Ukraine, Interfax-Ukraine (24.10.2013)
    Parliament passes law that could prevent Klitschko from running for president, Interfax-Ukraine (24.10.2013)
  9. ^ "Tymoshenko says to run for Ukraine president". בדיקה אחרונה ב-8 באוגוסט 2018. 
  10. ^ Tymoshenko says she will run for president in 2019, Interfax-Ukraine (20 June 2018)
  11. ^ Lviv mayor to run for president, LB.ua (3.10.2018)
  12. ^ Bezsmertnyy says to run for president, LB.ua (31.05.2018)
  13. ^ Балашов, Геннадий. "Пойдёт ли Балашов в Президенты?". Геннадий Балашов. 
  14. ^ Балашов, Геннадий. "Геннадий Балашов примет участие в выборах Президента-2019". Геннадий Балашов. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  15. ^ (באוקראינית) Taruta's party sent him to the presidency, Ukrayinska Pravda (22.09.2018)
  16. ^ Тарута предлагает компромисс и идет в президенты
  17. ^ Hlukhiv mayor steps down to run for president, LB.ua (1.10.2018)
  18. ^ "“Свобода” висуне в президенти не Тягнибока". Українська правда. בדיקה אחרונה ב-15 באוקטובר 2018. 
  19. ^ Socialists put forward Kiva for presidential elections, Interfax-Ukraine (5 November 2018)
  20. ^ (באוקראינית) The Socialists held a congress and sent Kivu to the presidency by Ukrayinska Pravda (3.11.2018)
  21. ^ "Битва за Банкову: Хто вже заявив про участь у наступних виборах президента України". 112.ua. בדיקה אחרונה ב-8 באוגוסט 2018. 
  22. ^ הקומיקאי היהודי סיים ראשון בבחירות, בדרך לסיבוב שני
  23. ^ מדגם: קומיקאי חסר ניסיון פוליטי מוביל בפער ניכר בבחירות לנשיאות אוקראינה
P parthenon.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדע המדינה ובנושא אוקראינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.