הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1820

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
‹ 1816 ארצות הבריתארצות הברית 1824 ›
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1820
1820

  James Monroe White House portrait 1819.gif
מועמד ג'יימס מונרו
מפלגה המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית
מדינת מוצא וירג'יניה
סגן דניאל תומפקינס
אלקטורים 228/231
מספר הקולות 87,343
אחוזים 80.6%
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

חלוקת האלקטורים לפי מדינה
הזוכה: ג'יימס מונרו

הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1820 היו הבחירות התשיעיות בהיסטוריה של ארצות הברית. הן התרחשו החל מיום רביעי, ה-1 בנובמבר, עד ליום רביעי, ה-6 בדצמבר 1820. בחירות אלו היו הפעם השלישית והאחרונה בהיסטוריה של ארצות הברית בהן התקיימו בחירות נשיאותיות כאשר מועמד רץ לנשיאות ללא מתחרים אחרים (הפעמיים הקודמות היו הבחירות ב-1789 ו-1792 בהן ג'ורג' וושינגטון התמודד על הנשיאות בלי תחרות ממשית). הנשיא ג'יימס מונרו וסגן הנשיא דניאל תומפקינס נבחרו מחדש ללא מאמץ משמעותי וזכו בכל האלקטורים פרט לאחד. המפלגה הפדרליסטית כבר קרסה, ואמנם התמודדה כשהציעה את ריצ'רד סטוקסון כמועמד לתפקיד סגן הנשיא, היא לא הצליחה להעמיד מועמד אחד לנשיאות. היא לא השתתפה שוב בבחירות. זאת הייתה הפעם האחרונה עד 2012 בה נשיא שלישי ברציפות נבחר לכהונה שנייה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות המשך המערכת החד-מפלגתית (שידועה בתור "עידן הרגשות הטובים"), בעיות רציניות עמדו על הפרק בבחירות של 1820. האומה הייתה בהלך-רוח דיכאוני בגלל מיתון שפקד את ארצות הברית באותה תקופה (בהלת 1819), והרחבת העבדות אל הטריטוריות החדשות נעשתה למוקד של ויכוח בעם. למרות זאת, ג'יימס מונרו לא התמודד עם אופוזיציה רצינית בבחירתו, אך לא קיבל את כל הצבעות האלקטורים.

למסצ'וסטס הוקצו 26 אלקטורים בבחירות הקודמות, אך הוקצו לה רק 15 בבחירות אלו. הירידה בכוחה של המדינה נגרמה בגלל פשרת מיזורי שעשתה את מיין- חלק ארוך של מסצ'וסטס- למדינה חופשית, כאיזון לקראת הקבלה של מדינת העבדות מיזורי אל האיחוד.

פנסילבניה, טנסי ומיסיסיפי שלחו אלקטור אחד פחות ממה שהיו צריכות, כי אלקטור אחד מכל מדינה מת. דבר זה גרם למיסיסיפי לשלוח רק שני אלקטורים, בעוד שכל מדינה זכאית לשלוח לפחות שלושה.

אלו היו הבחירות הראשונות של מיסיסיפי, אילינוי, אלבמה ומיזורי. מיזורי עדיין לא הייתה מדינה באופן רשמי והשתתפותה הייתה שנויה במחלוקת. רק ב-1836 השתתפו מדינות חדשות בבחירות, לאחר שארקנסו הצטרפה ב-1836 ומישיגן ב-1837 (אחרי ההצבעה, אבל לפני ספירת האלקטורים).

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים דמוקרטים-רפובליקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל שמועמדותו של מונרו לא הייתה בספק, מעטים טרחו להגיע לאסיפה המפלגתית באפריל. רק 40 צירים היו שם, ללא צירים ממדינות גדולות כמו וירג'יניה, פנסילבניה, קרולינה הצפונית, מסצ'וסטס וניו ג'רזי. במקום לספור את הקולות לנשיאות, האסיפה החליטה לא לבצע הגשת מועמדות פורמלית. הצירים תמכו בכך פה אחד, ולכן הנשיא מונרו וסגן הנשיא דניאל תומפקינס הפכו למועמדים בפועל.

בחירות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסע הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא היה מסע בחירות, כיוון שלא הייתה התנגדות למונרו ולתומפקינס.

ערעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 במרץ 1820, הקונגרס העביר חוק שדרש ממיזורי לכונן חוקה וליצור ממשלה מקומית. נאמר שכשמיזורי תיווצר, היא תצטרף לאיחוד כמדינה מן המניין. אולם כשהקונגרס התכנס בנובמבר, צירופה של מיזורי הפך לבעייתי. חלקו טען שמיזורי עשתה את המוטל עליה, וחלקו טען שחוקת מיזורי נוגדת את חוקת ארצות הברית.

כשהקונגרס נפגש כדי לספור את האלקטורים, הסכסוך הזה נמשך כבר חודשיים. נוצרה בעיה: אם הקונגרס יספור את קולותיה של מיזורי, היא תהפוך למדינה. ואם לא, היא לא תיחשב למדינה. כיוון שמונרו ממילא ניצח ולכן קולותיה של מיזורי לא שינו, הסנאט החליט ב-13 בפברואר 1821 שאם לא יערערו על כך, לא יספרו את קולותיה של מיזורי אלא אם הן ישפיעו על זהות הנשיא. נשיא הסנאט הכריז על התוצאות פעמיים, עם או בלי מיזורי.

לאחר ויכוח, ההחלטה עברה. למרות זאת, נציג ניו המפשייר התנגד לספירת קולותיה של מיזורי כיוון שעוד לא הפכה למדינה באופן רשמי. נציג וירג'יניה דרש שכן יספרו את קולות מיזורי. לאחר ויכוח, הסדר חזר רק כשהתוצאות הוקראו לפי החלטת הסנאט.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אך על פי שכל אחד מחבר האלקטורים היה מחויב למונרו, מספר פדרליסטים הצביעו לסגן נשיא פדרליסט. אפילו במסצ'וסטס, מדינה בה האלקטורים היו פדרליסטיים, הם תמכו במונרו.

רק אלקטור אחד (מניו המפשייר) הצביע נגד מונרו. טענו שניסה לשמור על מעמדו של ג'ורג' וושינגטון כנשיא היחיד שנבחר פה אחד, אולם למעשה הוא לא חיבב את מונרו.

המועמד לסגנות הנשיאות מדינה מפלגה מספר קולות האלקטורים שקיבל
דניאל תומפקינס ניו יורק דמוקרטית-רפובליקנית 215
ריצ'רד סטוקסון ניו ג'רזי פדרליסטית 8
דניאל רודני דלאוור פדרליסטית 4
רוברט הארפר מרילנד פדרליסטית 1
ריצ'רד רוש פנסילבניה פדרליסטית 1

הצבעה לפי מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועמד שותף אלקטורים
ג'יימס מונרו דניאל תומפקינס 215
ג'יימס מונרו ריצ'רד סטוקסון 8
ג'יימס מונרו דניאל רודני 4
ג'יימס מונרו רוברט הארפר 1
ג'ון קווינסי אדמס ריצ'רד רוש 1

בחירת האלקטורים לפי מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופן בחירת האלקטורים המדינות שבהן התקיים
כל מדינה מחולקת למחוזות, ונבחר אלקטור אחד לכל מחוז על ידי בוחרי המחוז אילינוי, קנטקי, מרילנד, טנסי
כל אלקטור נבחר על ידי בחירות כלליות קונטיקט, מיסיסיפי, ניו המפשיר, ניו ג'רזי, צפון קרולינה, אוהיו, פנסילבניה, רוד איילנד, וירג'יניה
האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה אלבמה, דלאוור, ג'ורג'יה, אינדיאנה, לואיזיאנה, מיזורי, ניו יורק, דרום קרולינה, ורמונט.
שני אלקטורים נבחרים על ידי המצביעים, שניים על ידי מחוזות בחירה מיין, מסצ'וסטס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]