הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1864

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
‹ 1860 ארצות הבריתארצות הברית 1868 ›
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1864
8 בנובמבר 1864

בסה"כ היו 233 קולות אלקטורלים בחבר האלקטורים
היו דרושים 117 קולות אלקטורלים כדי לנצח
  Abraham Lincoln November 1863.jpg GeorgeMcClellan.png
מועמד אברהם לינקולן ג'ורג' מקללן
מפלגה האיחוד הלאומי המפלגה הדמוקרטית
מדינת מוצא אילינוי ניו ג'רזי
סגן אנדרו ג'ונסון ג'ורג' פנדלטון
אלקטורים 212 21
מספר הקולות 2,218,388 1,812,807
אחוזים 55.0% 45.0%
ElectoralCollege1864.svg
חלוקת האלקטורים לפי מדינה
הזוכה: אברהם לינקולן

הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1864 היו הבחירות הנשיאותיות העשרים בתולדות ארצות הברית, והתרחשו ביום שלישי, ה-8 בנובמבר 1864. בבחירות הללו, ניסה הנשיא הרפובליקני היוצא, אברהם לינקולן, להיבחר מחדש מול המועמד הדמוקרטי, ג'ורג' מקללן, שניסה להציג את עצמו בפני הבוחרים כ"מועמד השלום" שרצה לסיים במהירות את מלחמת האזרחים האמריקנית. לינקולן נבחר לכהונה שנייה בתור נשיא בניצחון גדול.

מאז בחירות 1860, התרחב חבר האלקטורים לאחר שקנזס, מערב וירג'יניה ונבאדה הצטרפו כמדינות חופשיות לאיחוד. בעקבות מלחמת האזרחים, לא נספרו קולות מאחת-עשרה המדינות שהרכיבו את קונפדרציית המדינות של אמריקה.

הפרש הניצחון של לינקולן עמד על יותר מ-400,000 קולות, בעיקר בגלל ניצחון האיחוד בקרב באטלנטה. אלו היו הבחירות הראשונות מאז היבחרו מחדש של אנדרו ג'קסון ב-1832 שנשיא יוצא זכה בכהונה נוספת. כהונתו השנייה של לינקולן הסתיימה רק 6 שבועות לאחר כניסתו לתפקיד עם הירצחו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות התרחשו במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית.

פורשים מהמפלגה הרפובליקנית, שנקראו "הרפובליקנים הרדיקלים" יצרו את מפלגת הדמוקרטיה הרדיקלית ותמכו בג'ון פרימונט לנשיאות. פרימונט פרש מאוחר יותר ותמך בלינקולן. במדינות הגבול, הדמוקרטים שתמכו במלחמה הצטרפו לרפובליקנים ויצרו את "מפלגת האיחוד הלאומי" בהובלת לינקולן. השם הזמני נועד למשוך את הדמוקרטים במדינות הגבול, שתמכו במלחמה, ולא היו מוכנים לתמוך ברפובליקנים. המפלגה הדמוקרטית המקורית התמודדה מול האיחוד הלאומי, והציגה מצע שתומך בשלום.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים של מפלגת האיחוד הלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות של מפלגת האיחוד הלאומי. יצרני הכרזה: קורייר ואייבס

ככל שמלחמת האזרחים התקדמה, התחילו להתגלע חילוקי דעות במפלגה הרפובליקנית. הסנאטורים צ'ארלס סאמנר והנרי וילסון רצו שהמפלגה תעביר תיקונים לחוקה כדי לאסור עבדות ולהבטיח שוויון בפני החוק. החוקים לא נתמכו על ידי כל הרפובליקנים הצפוניים.

המנהיגים הדמוקרטים קיוו שהרפובליקנים הרדיקלים יעמידו מועמדים משלהם בבחירות. עיתון הניו יורק וורלד היה מעוניין מאוד בלגרום להפסד למפלגת האיחוד הלאומי וניסה לקדם את ג'ון פרימונט. העיתון קיווה שהועידה של מפלגת האיחוד הלאומי תתרחש רק בסוף שנת 1864 כדי שפרימונט יוכל להשיג מספיק צירים ולזכות במועמדות. תומכי פרימונט הקימו עיתון בשם "האומה החדשה" ובאחת מהמהדורות הראשונות, הכריזו שהועידה של מפלגת האיחוד הלאומי בטלה מבחינתם.

לפני הבחירות, הצטרפו למפלגה הרפובליקנית חברי מפלגה דמוקרטית שתמכו במלחמה, ויצרו את מפלגת "האיחוד הלאומי". כשעדיין לא היה ברור מי ינצח במלחמה, כמה מנהיגים פוליטיים התנגדו למועמדותו של לינקולן תחת הנימוק שאינו יכול לנצח. אבל לינקולן עדיין היה פופולרי בתוך המפלגה ונבחר להיות המועמד, במהלך הועידה בבולטימור בין ה-7 ל-8 ביוני. מצע המפלגה תמך בכניעה ללא תנאים של הקונפדרצייה, תיקון לחוקה שיבטל את העבדות, עזרה לחיילי האיחוד שנפגעו במלחמה, נייטרליות באירופה ואכיפת דוקטרינת מונרו, עידוד ההגירה, וסלילת מסילת רכבת טרנסקונטיננטלית. המצע גם שיבח את החיילים השחורים ואת ניהול המלחמה מצד לינקולן.

לינקולן, שלא היה שבע רצון מסגן הנשיא שלו, האניבל המלין, תמך במועמדותו של המושל הצבאי, אנדרו ג'ונסון מטנסי, דמוקרט שתמך במלחמה, לתפקיד סגן הנשיא. ג'ונסון התאים במיוחד לרוץ עם לינקולן בבחירות של 1864. הוא תמך באיחוד, הוא היה דרומי, והוא היה אחד מהדמוקרטים הבולטים שתמכו במלחמה. אנדרו ג'ונסון הצליח לנצח עוד 3 דמוקרטים שתמכו במלחמה - הסנאטור לשעבר מניו יורק דניאל דיקינסון, ג'וזף הולט שהיה חבר בקבינט של ג'יימס ביוקנן, והגנרל בן באטלר.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון לפני החילופים סיבוב ראשון אחרי החילופים
אברהם לינקולן 494 516
יוליסס סימפסון גרנט 22 0
לא הצביעו 3 3
מועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני
אנדרו ג'ונסון 200 492
האניבל המלין 150 9
דניאל דיקינסון 108 17
בנג'מין באטלר 28 0
לוול רוסו 21 0
סקיילר קולפקס 6 0
אמברוז בורנסייד 2 0
ג'וזף הולט 2 0
פרסטון קינג 1 0
דיוויד טוד 1 1

מועמדים של המפלגה הדמוקרטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה הדמוקרטית הייתה מפוצלת בין הדמוקרטים שתמכו במלחמה לבין הדמוקרטים שהתנגדו לה. העניין נהיה מסובך אפילו יותר בגלל הפלגים בין הדמוקרטים שהתנגדו למלחמה. היו דמוקרטי שלום מתונים שתמכו במלחמה, כמו הורשיו סימור, ותמכו במשא ומתן לשלום. אחרי קרב גטיסברג, כאשר היה ברור שהדרום כבר לא ינצח במלחמה, דמוקרטי השלום המתונים הציעו משא ומתן לשלום שיבטיח את ניצחון האיחוד. הם האמינו שזאת דרך הפעולה הטובה ביותר, כיוון שכך המלחמה תסתיים בלי נזק לדרום. דמוקרטי שלום רדיקלים כמו תומאס סימור אמרו שהמלחמה היא כישלון ושצריך לסיים אותה מיד בלי ניצחון לאיחוד.

ג'ורג' מקללן ניסה להתמודד על המועמדות. חבריו של הורשיו סימור לחצו עליו להתמודד, אך ביום לפני הועידה בשיקגו, בין ה-29 ל-31 באוגוסט, הורשיו סימור הכריז רשמית שלא יהיה מועמד.

מכיוון שהדמוקרטים היו במחלוקת לגבי מלחמה ושלום, הם חיפשו מועמד חזק שיוכל לאחד את המפלגה. הפשרה הייתה לבחור בגנרל תומך המלחמה ג'ורג' מקללן לנשיאות ובג'ורג' פנדלטון שהתנגד למלחמה לתפקיד סגן הנשיא. מקללן ניצח את תומאס סימור בהצבעה. פנדלטון איזן אותו בהתנגדותו למלחמה. לאחר מכן, הועידה החליטה על מצע של שלום- מצע שמקללן דחה באופן אישי. מקללן תמך בהמשך המלחמה ובניצחון האיחוד, אך מצע המפלגה לא הסכים לכך.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון לפני החילופים סיבוב ראשון אחרי החילופים
ג'ורג' מקללן 174 202.5
תומאס סימור 38 23.5
הורשיו סימור 12 0
נעדרו 1.5 0
צ'ארלס אוקונור 0.5 0
מועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון לפני החילופים סיבוב ראשון אחרי החילופים
ג'ורג' פנדלטון 55.5 226
ג'יימס גוטרי 65.5 0
לזרוס פוול 32.5 0
ג'ורג' קאס 26 0
ג'ון קאטון 16 0
דניאל וורהיס 13 0
אוגוסטוס דודג' 9 0
ג'ון פלפס 8 0
נעדרו 0.5 0

מועמדים ממפלגת הדמוקרטיה הרדיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסטר בחירות של מפלגת הדמוקרטיה הרדיקלית. יצרני הכרזה: קורייר ואייבס

ועידת הדמוקרטים הרדיקלים התכנסה באוהיו ב-29 במאי 1864. כמעט כל הצירים תמכו בפרימונט מלבד המשלחת מניו יורק, שהכילה דמוקרטים שתמכו במלחמה ותמכו ביוליסס סימפסון גרנט. הערכות שונות בנוגע למספר הצירים דווחו בעיתונות: הניו יורק טיימס דיווח על 156 צירים אבל שאר העיתונים דיווחו על כ-350 צירים. הצירים הגיעו מ-15 מדינות וממחוז קולומביה. הם אימצו את השם "מפלגת הדמוקרטיה הרדיקלית".

תומך של גרנט מונה להיות מנהל הועידה. המצע אושר ללא הרבה ויכוחים. הועידה הצביעה לפרימונט בתור המועמד לנשיאות. פרימונט הסכים למועמדות ב-4 ביוני באמצעות מכתב. במכתב הוא כתב שהוא יפרוש אם מפלגת האיחוד הלאומי תעמיד לבחירה מישהו שאינו לינקולן. ג'ון קוקרן נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא.

בחירות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת תעמולה של מפלגת האיחוד הלאומי, שאומרת שאם מקללן יבחר, הכלכלה תקרוס והאיחוד יפסיד במלחמה.

הבחירות ב-1864 היו הפעם הראשונה מאז 1812 שבחירות נשיאותיות התרחשו בזמן מלחמה.

במשך רוב שנת 1864, לינקולן עצמו האמין שיש לו מעט מאוד סיכוי להיבחר מחדש. כוחות הקונפדרצייה ניצחו בקרבות. בנוסף לכך, המלחמה המשיכה לגבות מחיר גבוה מאוד מהעם האמריקני. המלחמה הארוכה והעקובה מדם התחילה ליצור במוחו של הציבור את רעיון ה"שלום בכל מחיר", רעיון שדמוקרטי השלום תמכו בו. לכן מקללן היה המועמד בעל הסיכויים הרבים ביותר לנצח. גם הקמפיין של פרימונט התחיל בצורה טובה, לצערו של לינקולן.

אולם כמה אירועים פוליטיים וצבאיים גרמו לסיכוייו של לינקולן לעלות. ראשית, הפיצול במפלגה הדמוקרטית גרם למפלגה לעשות פשרות בנוגע למצע שלה, ולכן מקללן לא יכל לעשות קמפיין באופן עקבי.

שנית, המצע הדמוקרטי השפיע על מועמדותו של פרימונט. פרימונט נחרד מהמצע ואמר שהמצע יגרום ל"איחוד עם עבדות". לאחר שלושה שבועות של דיונים עם קוקרן ושאר תומכיו, פרימונט הודיע על פרישתו מהמירוץ בספטמבר. פרימונט אמר שהניצחון במלחמה חשוב יותר מדי, ושלמרות שלפי דעתו לינקולן לא מספיק תקיף, יש צורך בתבוסה למקללן. גנרל קוקרן הסכים לכך. פרימונט גם נטש את מסע הבחירות שלו לאחר שהצליח להגיע לעסקה עם לינקולן שקבעה שלינקולן יפטר את שר הדואר, מונטגומרי בלייר הדרומי. לאחר פרישתו של פרימונט, סיכויו של מקללן לזכות ירדו.

לבסוף, כשויליאם שרמן הצעיד את כוחותיו לאטלנטה ויוליסס גרנט הצליח להגן על ריצ'מונד, נהיה ברור יותר ויותר שניצחון של האיחוד הוא בלתי נמנע וקרוב.

מפלגת האיחוד הלאומי השתמשה בכל כוחה, ולינקולן וג'ונסון רצו עם הסלוגן "לא מחליפים סוסים באמצע הזרם". לינקולן הדגיש את מתן הזכויות לעבדים, והדרגים המקומיים הציגו את הדמוקרטים כבוגדים.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק 25 מדינות השתתפו, כי 11 הכריזו על פרישה מארצות הברית והקימו את הקונפדרצייה. שלוש מדינות חדשות השתתפו בפעם הראשונה: נבדה, וירג'יניה המערבית וקנזס. חלקים משוקמים של טנסי ולואיזיאנה בחרו אלקטורים אך הקונגרס לא ספר את הצבעותיהן. מקללן זכה רק ב-3 מדינות: קנטקי, דלאוור ומדינת מגוריו - ניו ג'רזי.

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
אברהם לינקולן איחוד לאומי אילינוי 212 אנדרו ג'ונסון טנסי 212
ג'ורג' מקללן דמוקרטית ניו ג'רזי 21 ג'ורג' פנדלטון אוהיו 21

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]