הבחירות לנשיאות מצרים (2005)
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות מצרים | |||||||||||
| 7 בספטמבר 2005 | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 22.9% | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
.jpg)
| ||||||||||
| מועמד | חוסני מובארכ | איימן נור | |||||||||
| מפלגה | המפלגה הלאומית הדמוקרטית | מפלגת אל-ע'ד | |||||||||
| מספר הקולות | 6,316,714 | 540,405 | |||||||||
| אחוזים | 88.57% | 7.58% | |||||||||
| הזוכה: חוסני מובארכ | |||||||||||
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של מצרים |
|
הבחירות לנשיאות נערכו במצרים ב-7 בספטמבר 2005, והיו הראשונות שהתמודדו בהן מספר מועמדים. נשיא מצרים המכהן חוסני מובארכ נבחר מחדש לכהונה חמישית ברציפות של שש שנים בתפקיד, כאשר התוצאות הרשמיות מראות שהוא זכה ב-88.6% מהקולות. יריבו העיקרי של מובארכ, איימן נור ממפלגת אל-ע'ד, קיבל על פי ההערכות 7.3% מהקולות ונומאן גומאה קיבל 2.8%. עם זאת, טען נור שתוצאות הסקרים הקודמים הראו למעלה מ-30%. הביקורת על תהליך הבחירות התמקדה בתהליך בחירת המועמדים המתאימים, ועל הפרות לכאורה של חוקי הבחירות במהלך ההצבעה. מובארכ הושבע לכהונתו החדשה ב-27 בספטמבר.
מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות היו הבחירות הרב-מפלגתיות הראשונות אי פעם בתולדות משטרו הסמכותני של חוסני מובארכ. עשר מפלגות השתתפו, והמועמדים המובילים היו:
- חוסני מובארכ מהמפלגה הדמוקרטית הלאומית
- נומן גומאה ממפלגת הוופד החדשה
- איימן נור ממפלגת אל-ע'ד
כמו כן התמודדו:
- אוסאמה שאלטוט ממפלגת הסולידריות
- איברהים טורק ממפלגת האיחוד הדמוקרטי
- אחמד אל-סבאחי ממפלגת האומה
- ריפעת אל-אע'רודי ממפלגת הפיוס הלאומי
- פאוזי עזה ממפלגת מצרים 2000
- ממדו קינאווי מהמפלגה החוקתית
- ווהיד אל-עקסורי מהמפלגה הערבית הסוציאליסטית המצרית (נפסל ב-3 בספטמבר)
שינוי ממשאל עם על שלטונו של מובארכ[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר המצרים יכלו לאשר או לדחות רק מועמד שמונה על ידי הפרלמנט, שנשלט כמעט כולו על ידי המפלגה הדמוקרטית הלאומית של מובארכ.
מובארכ נבחר מחדש ארבע פעמים במהלך שלטונו בן 24 השנים במשאל עם כזה. מובארק זכה במשאל העם ב-1999 עם כמעט 94% מהקולות, אם כי אחוז ההצבעה היה כנראה כ-10% מכלל המצביעים הרשומים.[1]
בלחץ ארצות הברית, הסכימה מצרים להתיר לראשונה בחירות רב-מפלגתיות.[2]
תיקון בחוקת מצרים שאושר במשאל עם במאי 2005 סלל את הדרך לבחירות מרובות מועמדים לנשיאות.
תהליך הבחירות לנשיאות 2005[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי חוק הבחירות המצרי, כל אזרחי מצרים מעל גיל 18 מחויבים להצביע. עם זאת, מתוך אוכלוסייה של כ-77,500,000 איש (הגדולה בעולם הערבי), נרשמו לבחירות רק כ-32 מיליון מצביעים (כ-40% מכלל האוכלוסייה).
על פי חוק הבחירות, למפלגות הזכות להציע מועמדים לבחירות, והם ייבדקו על ידי ועדת הבחירות לנשיאות. מתוך שלושים המועמדים שהוצעו לוועדה, רק עשרה הורשו להשתתף בבחירות. אחד המועמדים הבולטים שלא הורשה להתמודד הוא טלעת סאדאת, אחיינו של הנשיא לשעבר אנואר סאדאת, שערער על פסילתו ללא הצלחה.
התנועה האסלאמית הגדולה במצרים, האחים המוסלמים, לא הורשתה להציע מועמד לבחירות, מכיוון שהארגון הוצא מחוץ לחוק על ידי הממשלה, האוסרת על מפלגות פוליטיות בעלות אג'נדה דתית מוצהרת. האחים המוסלמים לא תמכו באף אחד מהמועמדים האחרים, אבל הם עודדו את המצרים ללכת לקלפיות, ולהצביע לכל אחד מלבד מובארכ.
מערכת הבחירות יצאה לדרך ב-17 באוגוסט 2005, ונמשכה עד 4 בספטמבר 2005.[3] בעוד שרבים האמינו שבחירתו מחדש של מובארכ הייתה ידועה מראש, הוא פעל במלוא הכוח וניסה לזכות בקולות בכל רחבי מצרים.
9,865 קלפיות היו פתוחות עד השעה 22:00 יום רביעי, 7 בספטמבר, כדי שהבוחרים יוכלו להצביע.[4] תוצאות מלאות לא היו צפויות לפחות עד יום חמישי 8 בספטמבר.
הבחירות נוהלו על ידי שופטים מצרים. אף גורם מחוץ למדינה לא הורשה לפקח על הבחירות.
על פי דיווח מסוף אוגוסט של מכון קהיר למחקרי זכויות האדם,[5] הסיקור התקשורתי היה מוטה לטובת חוסני מובארכ.
אם אף מועמד לא היה מקבל 50% מהקולות, היו שני המועמדים המובילים מתמודדים בסיבוב שני, שתוכנן להיערך ב-17 בספטמבר.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמה ממפלגות האופוזיציה החוקיות העיקריות, כולל מפלגת השמאל תע'מו והמפלגה הנאצריסטית, החרימו את הבחירות, ואמרו כי אין סיכוי שהן יהיו חופשיות או הוגנות. המתנגדים לבחירות אמרו שהרפורמות בבחירות לא היו גדולות מספיק ותקנות הבחירות הגבילו מועמדים עצמאיים, והעדיפו ברובם את מפלגת השלטון של מובארכ.
האחים המוסלמים, המכריזים על עצמם כקבוצת האופוזיציה הפופולרית ביותר במצרים, לא נכללו בבחירות, משום שממשלתו של מובארכ הוציאה אותה רשמית אל מחוץ לחוק. תומכי האחים ומפלגות אופוזיציה אחרות הצהירו כי הדבר פוגע באמינות הבחירות.
בנוסף, למועמד האופוזיציה המוביל נור נשללה חסינותו הפרלמנטרית והוא נעצר בינואר 2005, במה שמשקיפים רבים ראו כהאשמות מופרכות. הוא נכלא לזמן קצר באותה שנה, לפני שהסערה הציבורית והבינלאומית הביאה לשחרורו לפני משפט.
מפלגת הוופד החדשה ומפלגת אל-ע'ד התמודדו בבחירות אף על פי שהתנגדו למשאל העם החוקתי במאי 2005, ומועמדיהן, נומן גומאה ואיימן נור (בהתאמה), זכו לתמיכה משמעותית - נור זכה ב-12% מהקולות וגומאה ב-5% עד 7%.
התנהלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-10:00 בבוקר ב-7 בספטמבר, שעתיים לאחר תחילת הבחירות, ועדת הבחירות הצהירה באופן בלתי צפוי כי היא תאפשר לקבוצות בחברה האזרחית לפקח על הבחירות. עם זאת, במקרים רבים המפקחים כלל לא הורשו להיכנס לקלפי והם הוכו ונחקרו, במיוחד בדרום מצרים.[6]
המשגיחים האזרחיים הללו שימשו בנוסף לשופטים המצריים אשר הורשו לפקח באופן עצמאי על הבחירות.[7]
במהלך ההצבעה עלו טענות על הפרות של חוקי הבחירות. כלי תקשורת דיווחו כי המפלגה הדמוקרטית הלאומית של מובארכ הסיעה מצביעים לקלפיות באוטובוסים,[8] ולכאורה לא אפשרה לבוחרים לסמן את בחירותיהם מאחורי פרגוד, תנאי הכרחי להצבעה חשאית. קלפיות בקהיר היו מכוסות בכרזות של מובארכ, וחברי המפלגה הדמוקרטית הלאומית רכנו מעל הבוחרים, לקחו פתקי הצבעה מהבוחרים ומסרו אותם לפקידי הקלפיות.[9]
איימן נור ממפלגת אל-ע'ד, אחד ממועמדי האופוזיציה הבולטים, האשים את הממשלה בכך שאינה משתמשת בדיו לא מחיקה על ידי המצביעים, ומאפשרת לבוחרים המעדיפים את חוסני מובארכ להסיר את הסימנים המעידים על כך שהצביעו להצביע שוב. דיו בלתי מחיקה שימשה רק בקלפיות גדולות, בעוד בדיו לא קבוע נעשה שימוש ברוב הקלפיות. היו שמועות על מצביעים שלא היה להם דיו כלל, מה שהקל עוד יותר על הונאת הבוחרים.[10] נור גם טען שהייתה קניית קולות נרחבת, האשמה שנתמכה על ידי הארגון המצרי לזכויות אדם, אם כי לא אושרה על ידי אף מקור אחר.[11]
הארגון המצרי לזכויות אדם, על אף שתמך בטענותיו של נור, הצהיר שהאי-סדרים לא היו מספיקים כדי לדרוש בחירות חוזרות.
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממשלת מובארכ הצהירה בתחילה כי אחוז ההצבעה היה גבוה, אם כי המספרים היו שונים. באופן מפתיע, ב-9 בספטמבר פרסמה הממשלה תוצאות ונתוני אחוזי הצבעה שהיו נמוכים, והגיעו במקומות מסוימים עד 19% בלבד.[12]
הן ביום הבחירות והן לאחר מכן, קבוצות מעקב הצהירו כי שיעור ההצבעה נמוך, מכיוון שרוב המצרים חשבו שהתוצאה הייתה ידועה מראש.[13] ב-8 בספטמבר, מקורות אנונימיים ציינו ששיעור ההצבעה באלכסנדריה, העיר השנייה בגודלה במצרים, עמד על 17%, ואחוזי ההצבעה באסמאעיליה (עיר בעלת אוכלוסייה של כ-750,000 איש) היה כ-24%, כאשר מובארכ זכה ביותר מ-80% מהקולות.
ואאל נמארה, דוברו של איימן נור ממפלגת אל-ע'ד, העריך כי שיעור ההצבעה הוא בין 10 ל-15 אחוזים באזורים הכפריים ובין 3 ל-5 בערים.[14] בבחירות הקודמות שיעור ההצבעה עמד על פחות מ-10%.[15] שיעור ההצבעה במשאל העם במאי 2005 שאיפשר את הבחירות לנשיאות היה רשמית כ-54%, אך השופטים שעקבו אחר הבחירות אמרו כי מדובר למעשה ב-3% בלבד.
דיווחים בתקשורת ב-8 בספטמבר, המבוססים על הצהרות אנונימיות של בכירים בוועדת הבחירות, קבעו כי תוצאות ראשוניות הראו שהנשיא חוסני מובארכ זכה ב-78%-80% מהקולות ואיימן נור זכה ב-12%.[16] כמו כן, דווח כי גומאה קיבל 5-7%. דיווחים מ-8 בספטמבר הציבו את המספרים של מובארכ על כ-72%, בהתבסס שוב על מקורות אנונימיים.
התוצאה הרשמית, לפיה מובארכ ניצח בבחירות עם 88.6% מהקולות, הוכרזה ב-9 בספטמבר 2005. תוצאות מפורטות, שכללו תוצאות ופירוט הצבעות לפי מחוזות עבור 15 מתוך 26 המחוזות הקטנים יותר, פורסמו באל-אהראם, עיתון בעל קו פרו-ממשלתי. אותו מקור קבע כי נור זכה ב-6.2% מהקולות ב-15 המחוזות, ב-20% במחוז הדלתא של הנילוס של בוהיירה, וב-16% באלכסנדריה.
| מועמד | מפלגה | קולות | % | |
|---|---|---|---|---|
| חוסני מובארכ | המפלגה הדמוקרטית הלאומית | 6,316,784 | 88.56 | |
| איימן נור | מפלגת אל-ע'ד | 540,405 | 7.58 | |
| נומאן גומאה | מפלגת אל-ופד החדשה | 208,891 | 2.93 | |
| אוסאמה שאלטוט | מפלגת הסולידריות | 29,857 | 0.42 | |
| ואהיד אל-עסקורי | המפלגה הערבית הסוציאליסטית המצרית | 11,881 | 0.17 | |
| איברהים טורק | האיחוד הדמוקרטי | 5,831 | 0.08 | |
| מחמוד קינאווי | מפלגת החוקה הסוציאלית החופשית | 5,481 | 0.08 | |
| אחמד אל-סבאחי | מפלגת אומה | 5,481 | 0.08 | |
| פאוזי ע'זאי | מצרים 2000 | 4,222 | 0.06 | |
| רפעת אל-אע'רודי | מפלגת הפיוס הלאומית | 4,106 | 0.06 | |
| סך הכל | 7,132,939 | 100.00 | ||
| קולות כשרים | 7,131,851 | 97.63 | ||
| קולות פסולים/פתק לבן | 173,185 | 2.37 | ||
| סך כל הקולות | 7,305,036 | 100 | ||
| מצביעים רשומים/שיעור ההצבעה | 31,826,284 | 22.95 | ||
אחרי הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרישות לבחירות חוזרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות דיווחים נרחבים על הפרות של חוקי הבחירות, דרש נור לבצע מחדש את הבחירות באופן מיידי. עם זאת, ועדת הבחירות לנשיאות דחתה את בקשתו כחסרת בסיס ב-8 בספטמבר 2005, החלטה שלא ניתן לערער עליה.[17]
תגובות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שר החוץ של ערב הסעודית, הנסיך סעוד אל-פייסל, הצהיר כי הבחירות מראות שלמובארכ יש כוונות דמוקרטיות וכי בחירות יכולות להתקיים במצרים מבלי לפגוע ביציבות: "הסקר שהתקיים במצרים מפריך את המקרה של הטוענים שמצרים אינה יציבה ומטילים ספק בצעידה שלה אל עבר העתיד".[18]
דובר מחלקת המדינה של ארצות הברית, שון מק'קורמק, אמר כי הוויכוח במהלך תהליך הבחירות "יעשיר את הדיאלוג הפוליטי המצרי, בוודאי לשנים הבאות". מקורמק גם הצהיר כי "שירותי הביטחון המצריים הראו משמעת בהבטחת הבטיחות והביטחון" ושיבח את "השקט היחסי" של יום הבחירות. עם זאת, מק'קורמק מתח ביקורת על היעדר פקחים בינלאומיים ועל ההחלטה המאוחרת לאפשר פיקוח על הבחירות, כמו גם על היעדר גישה לתקשורת שמנעה ממועמדי האופוזיציה לפרסם את מסריהם. באשר ליום הבחירות עצמו, הוא ציין כי "היו דיווחים על אי סדרים מסוימים בקלפיות בכל הנוגע לפוסטרים של קמפיין או חולצות שנראו במקום הקלפי ועוד מגוון נושאים". ארצות הברית הביעה את תקוותה ש"ממשלת מצרים והעם המצרי יוכלו להתבסס על הצעד הראשון והחיובי הזה בקיום הבחירות רבות המועמדים לנשיאות ולהתבסס על החוויות והפעולות החיוביות בבחירות האלה, כשהם צופים לקראת הבחירות לפרלמנט בתקופת הסתיו וינסו לטפל בכמה מהנושאים שציינתי שהיו פחות חיוביים".[19]
הפגנות של תנועת כפאיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 בספטמבר, גברים בלבוש אזרחי פצחו בהפגנה של תנועת כפאיה בקהיר, שקראה לאזרחי מצרים להחרים את הבחירות, והכו כמה מהמפגינים.[20] מקורות בתקשורת מצהירים כי לא פחות משלושת אלפים מפגיני כפאיה צעדו באופן לא חוקי במרכז קהיר.[21]
הפגנות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחאה גדולה יותר של כ-10,000 איש אורגנה על ידי כפאיה ב-10 בספטמבר 2005, כדי להתמודד עם תוצאות הבחירות ופעילויות הזיוף ההמוניות והרמאות שהתרחשו לטענתם ביום הבחירות. משקיפים עצמאיים, כתבים ונציגי מועמדים דיווחי כי המפלגה הדמוקרטית הלאומית, מפלגתו של מובארכ, השתמשה במשאבים ממשלתיים כדי לשנות את תוצאות הבחירות. במקרים מסוימים, אזרחים הוכו או נאלצו להצביע למובארכ. במקרים אחרים, הקלפיות כבר היו מלאות בפתקי הצבעה מסומנים. עם זאת, הפעולה המפורשת ביותר שעוררה את המחאה הייתה מתן אפשרות לבוחרים תומכי מובארכ להצביע מבלי להירשם קודם לכן ברשימות הבוחרים, מה שהעניק למובארק בין 20 ל-30 נקודות לא חוקיות נוספות בתוצאות.[22]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- BBC: מדריך לבחירות במצרים
- BBC: מצרים מצביעה בבחירות בולטות
- וושינגטון פוסט: מובארכ זוכה בבחירות הפתוחות הראשונות של מצרים
- IFEX: סיקור בחירות מעדיף את מובארכ
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Opposition claims massive fraud in Egypt electoral poll - Forbes.com". Forbes. 3 ביוני 2011. אורכב מ-המקור ב-2011-06-03.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "U.S. Pressure Helped Prompt Egypt's Call for Competitive Race". Los Angeles Times. 28 בפברואר 2005.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Egypt election campaigning begins". 17 באוגוסט 2005 – via news.bbc.co.uk.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Times of Oman". אורכב מ-המקור ב-2005-10-27. נבדק ב-2005-09-07.
- ^ "Untitled Page" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2005-09-11. נבדק ב-2005-09-09.
- ^ "Middle East Online". אורכב מ-המקור ב-2016-04-10. נבדק ב-2005-09-08.
- ^ "Charges of fraud mar Egyptian election" (באנגלית). 7 ספט' 2005. ארכיון מ-2005-11-06. נבדק ב-14 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The San Diego Union-Tribune - San Diego, California & National News". San Diego Union-Tribune. אורכב מ-המקור ב-19 ביולי 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Activists defy protest ban as Egypt votes in 'false' election" (באנגלית). 8 ספט' 2005. ארכיון מ-2005-11-19. נבדק ב-14 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Metro News". אורכב מ-המקור ב-28 ביוני 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Egytians vote for president - Sudan Tribune: Plural news and views on Sudan". www.sudantribune.com.
- ^ [1] (הקישור אינו פעיל, March 2010)
- ^ "About UPI". ארכיון מ-8 ביולי 2012. נבדק ב-8 בספטמבר 2005.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Breaking News, Business News, Financial and Investing News & More | Reuters.co.uk (אורכב 11.09.2005 בארכיון Wayback Machine)
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2005-09-11. נבדק ב-2005-09-08.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Egypt: 2005 Presidential election results" (באנגלית). ארכיון מ-14 ביולי 2021. נבדק ב-14 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Egypt Elections DC". נבדק ב-9 בספטמבר 2005.
{{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, June 2016) - ^ "Arab News". Arab News.
- ^ "Daily Press Briefing for September 8 -- Transcript". נבדק ב-2017-06-24.
- ^ "Egypt Elections Beatings DC". נבדק ב-7 בספטמבר 2005.
{{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, June 2016) - ^ "News | The Scotsman". www.scotsman.com.
- ^ [2](הקישור אינו פעיל, September 2018)