הבחירות לרשויות המקומיות בישראל (1993)

הבחירות לרשויות המקומיות בישראל התקיימו בפעם העשירית ב-2 בנובמבר 1993.

בחירות אלו היו הראשונות שבהן התמודדו המפלגות הארציות מרצ ויהדות התורה שנוסדו בשנתיים טרם הבחירות.

הבחירות ברשויות השונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירושלים טדי קולק כיהן כראש עיר כ-28 שנים. בתחילה קולק החליט שלא להתמודד בשל גילו המתקדם. לאחר לחצים פוליטיים החליט קולק לשוב ולהתחרות בחבר הכנסת ושר הבריאות לשעבר אהוד אולמרט. לקראת הבחירות פרש המועמד החרדי הבולט מאיר פרוש שקרא לתמוך באולמרט. ביום הבחירות עצמו אחוז ההצבעה בקרב האוכלוסייה החרדית היה גבוה, בניגוד לערביי העיר ולחילונים שמיאנו להגיע לקלפי. מצב זה הוביל לבחירתו של אולמרט שקיבל כ-59% מהקולות, לעומת 35% שהצביעו לקולק. למרות זאת, המצב במועצת העיר היה אחרת: הסיעה הגדולה ביותר הייתה יהדות התורה (מצב הנשמר עד 2018) עם כ-7 מושבים ולאחר מכן סיעת "ירושלים אחת" של קולק (6), "ירושלים המלוכדת" של אולמרט (5), מרצ-הירוקים והמפד"ל (4), ש"ס וצומת (2) ורשימתו של יהורם גאון שקיבלה מושב אחד. לאחר הבחירות הקים אולמרט קואליציה עם הסיעות הדתיות וצומת.

בתל אביב-יפו ניצח מועמד "לב" רוני מילוא את מועמד העבודה אביגדור קהלני. בדומה לירושלים, גם בתל אביב המצב במועצת העיר היה שונה לגמרי- סיעת העבודה הייתה הגדולה ביותר (10 מנדטים), הליכוד (6), "לב" (5), מרצ והחזית הדתית (3), רשימת "אכפת לי" (2), ורשימות "למען יפו" ורשימתו של אליהו אמינוב קיבלו מנדט אחד. לאחר הבחירות חבר קהלני למילוא וכיהן כסגנו.

בחיפה ניצח מועמד מפלגת העבודה עמרם מצנע עם כ-56% מהקולות. מושבי מועצת העיר התחלקו בין העבודה (13), רשימת הליכוד (5), סיעת הצעירים (4), מרצ (3), רשימת השלום והסיעה הדתית (2), החזית התורנית וצומת (1).

בבאר שבע ניצח ראש העיר המכהן יצחק רגר. מועצת העיר התחלקה בין סיעות רבות, ובהן "בירת הנגב" בהנהגת רגר (5), הליכוד (4), "באר שבע שלנו" (4), מפלגת העבודה (3), ש"ס ויהדות התורה (2), "נתיב הדרום" (2), "אשל" (2). רשימות "עלה", המפד"ל ומרצ קיבלו מנדט אחד. מפלגת צומת לא עברה את אחוז החסימה.

בראשון לציון ניצח ראש העיר המכהן מטעם מפלגת העבודה מאיר ניצן. באותן הבחירות התמודד גם דוד ביטן מטעם מפלגת הליכוד, אך קיבל פחות מ-7% מהקולות. המושבים במועצת העיר התחלקו בין העבודה (8), הליכוד (6), ש"ס, "לב" והחזית הדתית (2), צומת, תנועת המעירים וראשון אחת (1).

ברמת גן ניצח ראש העיר המכהן צבי בר. רשימתו "רמת גן בראש" קיבלה כשמונה מושבים. הסיעות האחרות היו העבודה (6), הליכוד (4), המפד"ל ומרצ (2), הרשימה הדתית, התנועה למען העיר וצומת (1).

בחולון חל מהפך כאשר מועמד העבודה מוטי ששון ניצח את ראש העיר המכהן מטעם הליכוד משה רום בהפרש של כ-4% בלבד. מועצת העיר התחלקה בין העבודה (11), הליכוד (6), ש"ס וצומת (2). המפלגות מרצ, "זהבי", הרשימה הדתית ו"אלמוג" קיבלו כמושב אחד.

בלוד ניצח המועמד מקסים לוי וסיעתו "לוד אחת" קיבלה כשבעה מושבים. שאר הסיעות היו "אחדות" (3), נאמני לוד, הסיעה הערבית ו"יחדיו" (2), ואילו רשימת ש"ס-מפד"ל קיבלה כמושב אחד.

ברמלה ניצח מועמד הליכוד יואל לביא. עיר אחרת בה ניצח הליכוד היא מגדל העמק עם ראש העיר המכהן שאול עמור. בעפולה ניצח הליכוד עם ראש העיר המכהן צדוק נאווי.

בקריית ביאליק ניצח ראש העיר המכהן דני ז'ק עם כמחצית מהקולות.

בקריית שמונה נצח ראש העיר פרוספר אזרן.

בערד ניצח ראש המועצה מטעם מפלגת העבודה בצלאל טביב. סיעתו איישה כשמונה מתוך 15 מושבי המועצה. הליכוד קיבל כארבעה מושבים. סיעת "יחד" קיבלה כשני מנדטים ואילו מרצ קיבלה כמושב אחד.

בגדרה ניצח מועמד הליכוד אליהו רדיע בסבב השני. הליכוד ניצח גם בשלומי עם המועמד ישראל אוקרט.

באופקים ניצח המועמד מיכאל הרמן שהתמודד מטעם רשימה מקומית את ראש המועצה המכהן יאיר חזן מטעם הליכוד.

במצפה רמון ניצח מועמד העבודה-מרצ סמי (שלמה) שושן בסבב השני. רשימתו קיבלה כארבעה מושבים, ואילו רשימת "המצפאים" קיבלה ארבעה מושבים אף היא והליכוד קיבל כשלושה מנדטים.

במכבים-רעות התקיימו בפעם הראשונה בחירות למועצת היישוב שבהן זכה משה ספקטור. ספקטור זכה בכ-57% וסיעתו קיבלה כ-5 מתוך 11 המושבים.

בכפר שמריהו ניצח המועמד שרגא מילשטיין שהיה מועמד יחיד.

באזור ניצח ראש המועצה המכהן אמנון זך, שהתמודד ברשימת העבודה-מרצ.

בעומר ניצח ראש המועצה המכהן פיני בדש.

בטבריה ניצח ראש העיר המכהן יוסף פרץ.

ביישוב בועיינה-נוג'ידאת ניצח מועמד מפלגת העבודה.

ביישוב ע'ג'ר היה מועמד יחיד לראשות המועצה ורשימה אחת למועצת היישוב, ולכן לא התקיימו בחירות. תרחיש דומה קרה ברמות השבים. בעספיא היו כמספר רשימות, אך מועמד מפלגת העבודה היה המועמד היחיד ולכן נבחר באופן אוטומטי.