הבחירות לרשויות המקומיות בישראל (1969)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הבחירות לרשויות המקומיות בישראל התקיימו בפעם החמישית במדינת ישראל ב-28 באוקטובר 1969 במקביל לבחירות לכנסת השביעית. בבחירות אלו שיטת הבחירות הייתה דומה לשיטת הבחירות לכנסת. בחירות אלו היו הראשונות שהתקיימו בישראל לאחר מלחמת ששת הימים.

הבחירות ברשויות המקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירושלים היו אלו הבחירות הראשונות לאחר איחוד ירושלים. בנוסף על כך, גדל מספר מושבי מועצת העיר מ-21 ל-31. ראש העיר המכהן מטעם המערך טדי קולק קיבל כרוב מוחלט של המושבים – 16. שאר המושבים חולקו כך: גח"ל – 6, אגודת ישראל – 4, מפד"ל – 3, פועלי אגודת ישראל ורשימת "עולי בבל" – מושב לכל רשימה.

בעיר תל אביב-יפו נבחר ממלא מקום ראש העיר מטעם המערך יהושע רבינוביץ. סיעתו קיבלה כ-13 מושבים, ואילו גח״"ל כ-12. המפד"ל קיבלו כשלושה מושבים, ואילו אגודת ישראל, הרשימה הממלכתית והרשימה הליברלית העצמאית קיבלו כמושב לכל רשימה.

בחיפה נערכו הבחירות כחצי שנה לאחר מותו של ראש העיר הבולט מטעם המערך אבא חושי. בבחירות נבחר ממשיכו משה פלימן. בבחירות אלו התמודדו 9 רשימות על 27 מושבים. רשימת המערך קיבלה כ-14 מושבים, גח"ל – 6, המפלגה הליברלית העצמאית וגח"ל – 2 לכל רשימה, ואילו המפד״ל קיבלה כמושב אחד.

בבאר שבע ניצח מועמד המערך אליהו נאוי עם רוב מוחלט של 9 מתוך 17 מושבי המועצה.

המערך ניצח גם בלוד (עם ראש העיר המכהן צבי איצקוביץ) ובערים נהריה, בת ים, כפר סבא, חולון, הרצליה, גבעתיים ואילת.

בבני ברק מועמד המפד"ל ישראל גוטליב הצליח לגבש קואליציה ללא אגודת ישראל ועם המערך וגח"ל. קואליציה זו כללה כ-9 מתוך 15 מושבי מועצת העיר. המפד"ל ניצחה גם בדימונה עם המועמד ישראל נבון.

באשדוד חל מהפך, כאשר מעומד גח״ל צבי צילקר ניצח את ראש העיר מטעם המערך אבנר גרעין. מהפך נוסף חל בעיר ראשון לציון עם בחירתו לראשונה של המועמד חנניה גיבשטיין. בעיר רחובות הסתיימו 23 שנות שלטון מפא"י, עם היבחרו של שמואל רכטמן לראשות העירייה. גח"ל שימרה את כוחו בעיר אשקלון עם ראש העיר רחביה אדיבי ובעיר חדרה עם ראש העיר דב ברזילי. ראש עיריית נתניה מטעם המפלגה עובד בן עמי נבחר אף הוא לכהונה נוספת. גח"ל הצליחה לשמר את כוחה אף בעיר צפת עם ראש העיר המכהן מאיר מיבר.

אלו היו הבחירות האחרונות בעיר רמת גן שבהן ניצח ראש העיר מטעם גח"ל אברהם קריניצי, אשר כיהן כראש העיר במשך 43 שנים. קריניצי נהרג בתאונת דרכים כשבועיים לאחר הבחירות, וירש אותו בתפקיד השני ברשימת גח"ל, ישראל פלד.

מועצות מקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במטולה חל מהפך כאשר רשימת המערך קיבלה 83% מקולות הבוחרים ואיישה את כל חמשת מושבי המועצה, לאחר שבבחירות 1965 הפסיד המערך לסיעה המקומית "למען מטולה".

במועצה המקומית אופקים חל מהפך כאשר מועמד המערך יחיאל בנטוב ניצח את המפד"ל (5 נציגים אל מול 3 ונציג אחד של גח"ל).

המערך שימר את כוחו במספר יישובים נוספים, ובהם: עפולה, מגדל, ירכא, יהוד, כפר יונה, קריית מוצקין, הוד השרון, אור יהודה, אבן יהודה, מגדל העמק, קריית גת ורמת ישי. בתל מונד ניצח מועמד המערך נפתלי דין, אך הוא פרש כשנה לאחר מכן והחליף אותו דב אבלס שאינו נמנה עם סיעת המערך.

בבאר יעקב ניצח מועמד גח"ל אברהם ליכטנשטיין, אף על פי שהיה נציג בודד מסיעתו במועצת היישוב. בטירת הכרמל הורכבה קואליציית ימין-דתיים שהשאירה את סיעת המערך באופוזיציה. גח״ל ניצחה גם במועצת מנחמיה.

במועצת רמת השרון גח"ל חברה לסיעה המקומית "הרשימה הציבורית" ובכך לשים סוף לשלטון המערך.

בירוחם התמודדו כשלוש רשימות: סיעה מקומית בראשות ראש העיר המכהן פנחס מענית, המערך בהובלת חיים אביסרור, והמפד"ל בהנהגת נסים אבודרהם. הסיעה המקומית קיבלה כשלושה מושבים ואילו ששת הנותרים התחלקו בין המפד"ל למערך שהקימו קואליציה עם רוטציה בראשות העיר.

בבחירות אלו פרש ראש מועצת גני תקווה הראשון מהמערך שלמה דובין, והוחלף על ידי שלמה וייס מהמפד"ל. המפד"ל שימרה את שלטונה בנתיבות, מבשרת ציון, בית שאן ובגן יבנה.

בכפר שמריהו, גבעת שמואל ונווה אפרים ניצחו רשימות מקומיות. בגדרה ניצח יוסף גרפי מאחת הסיעות המקומיות את ראש המועצה צבי עגנון מהמערך אף על פי שהשני קיבל יותר מושבים במועצת היישוב.

ביסוד המעלה, שבי ציון, כפר תבור וברמות השבים התמודדו רשימה אחת בכל ישוב. במקרים אלו לא התקיימו בחירות והרשימה היחידה איישה את כלל המושבים במועצת היישוב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראלישראל מערכות בחירות לרשויות המקומיות בישראל

195019551959196519691973197819831989199319982003200820132018