לדלג לתוכן

הבחירות לרשויות המקומיות בישראל (2008)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבחירות לרשויות המקומיות בישראל
11 בנובמבר 2008
2003
2013
הפתקים בהם השתמשו הבוחרים: פתק צהוב לבחירת ראש הרשות המקומית, פתק לבן לבחירות רשימה לרשות המקומית

הבחירות לרשויות המקומיות בישראל (2008) הם הבחירות למועצות מקומיות ולעירייות בישראל שהתקיימו ב-11 בנובמבר 2008. אחוז ההצבעה בבחירות עמד על כ-40%[1].

מועצת אזוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשתי מועצות אזוריות התקיימו בחירות ב-2008:

אל-בטוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

במועצה אזורית אל-בטוף נבחר ריאד ח'טיב לראשות המועצה.

בוסתאן אל-מרג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

במועצה אזורית בוסתאן אל-מרג' נבחר אחמד זועבי לראשות המועצה.

מועצות מקומיות ועיריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו גוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות למועצת אבו גוש נבחר מחדש סלים ג'בר, בתמיכת 52 אחוז מהמצביעים[2].

אבו סנאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

באבו סנאן נבחר מחדש לראשות המועצה נוהאד משלב[2].

אבן יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באבן יהודה נבחר מחדש לראש הרשות עמוס עזאני בסיבוב שני.[2]

אום אל-פחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באום אל-פחם נבחר לרשות העירייה חאלד אגברייה (ער'), שהחליף את האשם עבד אל-רחמן (אנ') (ער') כנציג התנועה האסלאמית[2].

אור יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באור יהודה נבחר מחדש דוד יוסף, שנבחר בבחירות מיוחדות ב-2007, לראשות העיר[2].

אור עקיבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

באור עקיבא נבחר מחדש שמחה יוסיפוב לראשות העיר[2].

אורנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באורנית נבחר לראשות המועצה שלומי לנגר[2].

אזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור נבחר לראשונה אריה פכטר לראשות המועצה מטעם רשימת "אזור אחת".[2]

אילת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באילת נבחר מחדש מאיר יצחק הלוי לראשות העיר[2].

אכסאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באכסאל נבחר מחדש עבד אלסלם דראושה לראשות המועצה.[2]

אליכין[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליכין נבחר משה מרדכי חי לראשות המועצה[2].

אלעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלעד נבחר יצחק שלום עידן לראשות המועצה, בתמיכת 75 אחוז מהמצביעים.[2]

אלפי מנשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלפי מנשה נבחר מחדש חסדאי אליעזר לראשות המועצה, בתמיכת 77 אחוז מהמצביעים.[2]

אלקנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלקנה נבחר צדוק זהוראי לראשות המועצה, בתמיכת 48 אחוז מהמצביעים.[2]

אפרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפרת נבחר עודד רביבי לראשות המועצה, בתמיכת 55 אחוז מהמצביעים[2].

אריאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באריאל נבחר מחדש רון נחמן לראשות העיר, בתמיכת 51 אחוז מהקולות[2].

אשדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

באשדוד נבחר יחיאל לסרי לראשות העיר, כשהוא גובר על ראש העירייה המכהן צבי צילקר, בהפרש של כ-12%[3]. הסיעות הגדולות במועצת העיר היו ישראל ביתנו (5), ש"ס (4), "אשדוד בתנופה" של לסרי (4) וסיעתו של צילקר (3).

אשקלון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באשקלון נבחר בני וקנין בסיבוב שני לראשות העיר[2].

באר יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבאר יעקב נבחר מחדש ניסים גוזלן לראשות העיר, בתמיכת 77 אחוז מהמצביעים[2].

באר שבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבאר שבע גבר רוביק דנילוביץ' (60%) על ראש העירייה המכהן יעקב טרנר (30%) ועל יוסי שלי מהליכוד (9%). בבחירות למועצה זכתה "דרך חדשה" של רוביק דנילוביץ' ב-8 מנדטים, רשימתו של טרנר ב-2 מנדטים, רשימה דתית ב-3 מנדטים, מפלגת ש"ס – 3 מנדטים, הליכוד – מנדט אחד, ישראל ביתנו 3 מנדטים וחמש רשימות מקומיות נוספות ב-7 מנדטים.

בועיינה-נוג'ידאת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבועיינה-נוג'ידאת נבחר מחדש סאלח סולימאן לראשות המועצה, בתמיכת 95 אחוז מהמצביעים[2].

ביר אל-מכסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בביר אל-מכסור נבחר יאסר חוג'יראת לראשות המועצה.[2] מפלגתו אל־אצלאח וא־תע'ייר (החידוש והשינוי) זכתה ל־2 מושבים מה־9 במועצה.

בית אריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית אריה-עופרים נבחר מחדש לראשות המועצה אבי נעים, בתמיכת 47 אחוז מהמצביעים.[2]

בית ג'ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית ג'ן נבחר לראשות המועצה ביאן קבלאן, בתמיכת 49 אחוז מהמצביעים.[2]

בית דגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית דגן נבחר מחדש לראשות המועצה אליהו דדון.[2]

בית שאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית שאן התמודדו חמישה מועמדים על ראשות העיר: ראש העירייה מטעם הליכוד ז'קי לוי, מועמד קדימה מרדכי יצחק, מועמד ש"ס שמעון נגר והמועמדים העצמאיים אפרים כהן ורפי בן שטרית. לוי ניצח בבחירות עם כ-47% מהקולות. בן שטרית קיבל כ-24%, יצחק-11%, נגר וכהן-9% לכל אחד. מועצת העיר הורכבה מסיעות הליכוד (4 מושבים), "חנוך לנער" (3) תנועת בית שאן החדשה (2), מפד"ל, קדימה, "ביחד" וש״ס (מושב אחד לכל אחד).

בית שמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית שמש נבחר לראשות העיר המועמד החרדי משה אבוטבול, שזכה ב־46% מקולות הבוחרים וגבר על ראש העירייה המכהן דניאל וקנין מהליכוד ושלום לרנר נציג הציבור הדתי לאומי[2].

בני ברק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבני ברק מונה לראשות העיר יעקב אשר, לאחר שהתייצב כמועמד יחיד מטעם רשימה מאוחדת שהייתה הרשימה היחידה שהתמודדה למועצת העיר, לא התקיימו בה בחירות בבחירות אלו. אשר, איש דגל התורה החליף את ישכר פרנקנטהל מאגודת ישראל, כחלק הסכם הרוטציה המקובל בעיר. מטעם הרשימה המאוחדת נבחרו 25 מועמדים, מתוכם 18 כנציגי יהדות התורה (אגודת ישראל ודגל התורה), 6 כנציגי מפלגת ש"ס ונציג אחד מטעם המפד"ל.

בני עי"ש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבני עי"ש נבחר מחדש לראשות המועצה מרק בסין, בתמיכת 62 אחוז מקולות המצביעים.[2]

בנימינה-גבעת עדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבנימינה-גבעת עדה נבחר לראשות המועצה אורי דיסטניק בתמיכת 58 אחוז מקולות המצביעים.[2]

בסמת טבעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבסמת טבעון נבחר לראשות המועצה בסיבוב שני מוחמד זובידאת[2].

בת ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבת ים נבחר מחדש לראשות העיר שלמה לחיאני, בתמיכת 86 אחוז מקולות המצביעים.[2]

גבעת זאב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגבעת זאב נבחר לראשות המועצה בסיבוב שני יוסי אברהמי, כשהוא גובר על ראש המועצה המכהן עמוס טרטמן.[2]

גבעת שמואל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגבעת שמואל נבחר לראשות המועצה יוסי ברודני, בתמיכת 52 אחוז מקולות המצביעים[2].

גבעתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגבעתיים נבחר מחדש ראובן בן שחר לראשות העיר, בתמכית 78 אחוז מקולות המצביעים.[2]

ג'דיידה-מכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בג'דיידה-מכר נבחר לראשות המועצה מוחמד שאמי בתמיכת 41 אחוז מקולות המצביעים[2].

גדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגדרה נבחר לראשות המועצה יואל גמליאל, בתמיכת 53 אחוז מקולות המצביעים[2].

ג'וליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בג'וליס נבחר לראשות המועצה בסיבוב שני סלמאן הנו.[2]

ג'לג'וליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בג'לג'וליה נבחר לראשות המועצה גאבר גאבר, בתמיכת 54 אחוז מקולות המצביעים.[2]

גן יבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגן יבנה נבחר מחדש אהרון דרור לראשות המועצה, בתמיכת 65 אחוז מקולות המצביעים.[2]

גני תקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגני תקווה נבחר מחדש אבישי לוין לראשות המועצה, בתמיכת 63 אחוז מקולות המצביעים[2].

ג'סר א-זרקא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בג'סר א-זרקא נבחר לראשות המועצה עז-א-דין עמאש בתמיכת 48 אחוז מקולות המצביעים.[2]

ג'ש (גוש חלב)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בג'ש (גוש חלב) נבחר לראשות המועצה אליאס אליאס, בתמיכת 48 אחוז מקולות המצביעים.[2]

דיר חנא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיר חנא נבחר לראשות המועצה רג'א חטיב, בתמיכת 51 אחוז מקולות המצביעים.[2]

דימונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדימונה נבחר מחדש ראש העירייה המכהן מטעם דימונה ביתנו (סיעת-בת של ישראל ביתנו) מאיר כהן, שגבר עם כ-61% על ניסים פרץ מהעבודה (25%) ובני ביטון מהליכוד (14%). למועצת העיר נבחרו הסיעות: דימונה ביתנו (5), האיחוד הדתי מפד"ליהדות התורה, יחד וש"ס (2 כל אחת), הליכוד, יד ביד, תנופה לספורט והעבודה (מושב לכל אחת).

הר אדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהר אדר נבחר מחדש לראשות המועצה אבירם כהן, בתמיכת 61 אחוז מקולות המצביעים.[2]

הרצליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרצליה נבחרה מחדש לראשות העיר יעל גרמן, בתמיכת 62 אחוז מקולות המצביעים[2]. רשימתה של גרמן, "הרצליה שלנו" זכתה ל-7 מתוך 19 המושבים במועצה.

חדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחדרה נבחר מחדש חיים אביטן לראשות העיר, בתמיכה של 65 אחוז.[2]

חולון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחולון ניצח ראש העירייה המכהן מטעם מפלגת העבודה מוטי ששון עם כ-75% מקולות הבוחרים. רשימתו זכתה בכ-10 מתוך 23 מושבי מועצת העיר. שאר הסיעות היו ש"ס (5), "מצטיינים בחינוך", הליכוד, ישראל ביתנו ו"רשימת עמוס ירושלמי" (2). רשימת חולון אחת ורשימתו של אילן לוי קיבלו מושב אחד לכל רשימה.

חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחיפה נבחר מחדש ראש העירייה המכהן יונה יהב, שגבר על ניצב בדימוס יעקב בורובסקי (47% לעומת 37%). במועצת העיר חברו הסיעות: חיפה שלנו (4), הירוקים של חיפה, חיפה ביתנו, מהפך בחיפה (3 מושבים כל אחת), העבודה, חד"ש, צעירי חיפה, הליכוד, נטו, די-שינוי ירוקים גמלאים עסקים שכונות ועדי עובדים, יהדות התורה (2 מושבים כל אחת), המפד"ל, שדולת גמלאים חיפה-גיל, תחאלוף ערב חיפה (בל"ד) וש"ס (מושב אחד לכל אחת).

לאחר הבחירות רוב הסיעות הצטרפו לקואליציה של יהב, מלבד חד"ש, בל"ד, שינוי, מהפך בחיפה והירוקים.

ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסטר בחירות שבו איור אמנותי של המועמד לראשות עיריית ירושלים ארקדי גאידמק
פוסטר בחירות של ארקדי גאידמק ורשימת צדק חברתי בירושלים

על ראשות העיר ירושלים התחרו ארבעה מועמדים: המועמד החילוני ניר ברקת מטעם רשימת ירושלים תצליח (שהפסיד בבחירות 2003), המועמד החרדי מאיר פרוש מטעם יהדות התורה, ארקדי גאידמק מטעם מפלגת צדק חברתי ומועמד עלה ירוק דן בירון. ברקת ניצח עם כ-53% מהקולות, לעומת פרוש (42%), גאידמק (3.5%) ובירון (0.5%).

אחוז ההצבעה בבחירות עמד על כ-43%[4].

הרכב מועצת העיר הנבחרת:

מפלגות צדק חברתי, עלה ירוק והירוקים לא עברו את אחוז החסימה.

מיתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לראשות המועצה המקומית מיתר נבחר לראשונה אבנר בן-גרא.

פתח תקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות אלו התמודדו ראש העירייה יצחק אוחיון, אורי אהד, גנאדי בורשובסקי (ישראל ביתנו), חיים בשארי (הליכוד) וחיים כהן (רשימה עצמאית). בסופו של דבר, אוחיון ניצח בפעם השלישית (ראש העירייה הראשון בעיר המגיע להישג זה) וזכה ל-55%, אהד זכה ל-29%, בורשובסקי זכה לכ-8%, בשארי זכה לכ-3%, וכהן זכה גם הוא לכ-3%.

הרכב מועצת העיר הנבחרת:

ראשון לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מרוץ צמוד, ניצח דב צור את ראש העירייה המכהן מאיר ניצן ברוב של כ-52% אל מול 48%. לאחר פרסום התוצאות ניצן פרסם כי הוא פורש מהחיים הפוליטיים (בסופו של דבר הוא כיהן כראש הוועדה הקרואה בלוד)[5].

הרכב המועצה הנבחרת:

  • רק ראשון לציון בהנהגת דב צור – 4
  • קדימהמפד"ל בהובלת מאיר ניצן – 4
  • פז – 4
  • הירוקים – 3
  • ישראל ביתנו – 2
  • הליכוד – 2
  • ש"ס – 2
  • זך – 2
  • החזית הדתית – 1
  • ראשון המתחדשת – 1
  • חי – 1
  • "של-שלמה לוי" – 1

גיל, יהדות התורה ומרצ לא עברו את אחוז החסימה.

רמת גן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועמדים הבולטים בעיר היו ישראל זינגר וראש העירייה המכהן צבי בר. בבחירות עצמן בר ניצח עם כ-56% לעומת 25% שהצביעו לזינגר. הרכב המועצה הנבחרת:

  • רמת גן בראש בהובלת צבי בר– 6
  • הליכוד – 3
  • מפלגת הירוקים – 3
  • העבודה – 2
  • הרשימה הדתית המאוחדת – 2
  • כח לגמלאים – 2
  • זינגר לרמת גן – 2
  • תנופה ירוקה לרמת גן – 2
  • לב-רשימת הצעירים – 1
  • ש"ס – 1
  • החיים בירוק (מרצ) – 1

תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועמדים הבולטים בבחירות אלו היו ראש העירייה המכהן מטעם סיעת "תל אביב-יפו" רון חולדאי, מול מועמד "עיר לכולנו" וחבר הכנסת דב חנין. בסופו של דבר חולדאי ניצח עם 51% מהמצביעים, לעומת 34% שהצביעו לחנין. מועמד הירוקים פאר ויסנר קיבל כ-4%. לאחר הבחירות חנין החליט להישאר בתפקידו כחבר כנסת ולא לכהן במועצת העיר[6].

בבחירות היו זכאים להצביע כ-315,000 תושבים שמתוכם הצביעו כ-35.5%[7].

הרכב מועצת העיר הנבחרת:

קואליציית חולדאי (21 חברים)

אופוזיציה (10 חברים)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הבחירות המלאות -

  • 5783 - ערערה
  • 5874 - אבו סנאן, אום אל פחם, אור יהודה, אור עקיבא, אזור, אכסאל, אליכין, אלעד, באר יעקב, באר שבע, בועיינה-נוג'ידאת, ביר אל-מכסור, בנימינה - גבעת עדה, בת ים, גבעת שמואל, גבעתיים, ג'דיידה-מכר, גדרה, ג'לג'וליה, גן יבנה, גני תקווה, ג'סר א זרקא, ג'ש (גוש חלב), דייר חנא
  • 5875 - דימונה, הרצילה, זכרון יעקב, זרזיר, חולון, חורה, חורפיש, טבריה, יאנוח-ג'ת, יבנאל, יהוד-מונוסון, כאוכב אבו אל-היג'א, כוכב יאיר, כעביה - טבאש, חג'אג'רה, כפר ורדים, כפר יאסיף, כפר יונה, כפר תבור, כרמיאל, להבים, מגדל העמק, מזכרת בתיה, מזרעה, מעיליא
  • 5877 - מצפה רמון, נהריה, נס ציונה, נצרת, נצרת עילית, סביון, סח'נין, עומר, עילבון, עילוט, עין מאהל, עכו, פוריידיס, פרדס חנה - כרכור, פרדסיה, פסוטה, פקיעין (בוקייעה), פתח תקווה, קצרין, קריית ביאליק, קריית טבעון, קריית ים, קריית עקרון, ראמה, ראש העין, ראש פינה
  • 5878 - קריית אתא, קריית גת, קריית מוצקין, קריית מלאכי, ראשון לציון, ריינה, רכסים, רמת גן, רמת השרון, רעננה, שגב-שלום, שוהם, שלומי, שעב, תל שבע
  • 5884 - אילת, אשקלון, בני ברק, בני עי"ש, הוד השרון, חדרה, חיפה, טירה, טמרה, ירושלים, כפר ברא, כפר קאסם, כפר קרע, כפר שמריהו, לקיה, מבשרת ציון, מודיעין-מכבים-רעות, מגאר, מיתר, נשר, נתיבות, ע'ג'ר, עפולה, צפת, קדימה-צורן, קריית אונו
  • 5886 - אבן יהודה, בית שאן, בסמת טבעון, יפיע, כאבול, כפר כמא, מטולה, משהד, סאג'ור, עכו, עראבה, קלנסווה, קריית שמונה, רחובות, רהט, רמלה, רמת-ישי, שבלי - אום אל-גאנם, שדרות, שפרעם, תל אביב-יפו
  • 5887 - אשדוד, בית שמש, לקיה, נצרת עלית, נתניה, קרית גת
  • 5889 - חצור הגלילית, יבנה, כסייפה, כפר סבא
  • 5893 - אבו גוש, בית דגן, ג'ולס, יקנעם עלית, קלנסווה, רחובות, תל מונד

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]