הבית הלבן (סדרת טלוויזיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הבית הלבן (עונות))
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבית הלבן (האגף המערבי)
TheWestWing.JPG
מתוך קליפ הפתיחה של הבית הלבן
סוגה סדרת דרמה המשכית פוליטית
חברת הפקה האחים וורנר טלוויזיה
יוצרים אהרון סורקין
כותבים אהרון סורקין וכותבים מתחלפים
שחקנים אלן אלדה, סטוקרד צ'אנינג, קריסטין צ'נוביץ', דולה היל, אליסון ג'ני, רוב לאו, ג'ושוע מלינה, מארי מקורמק, ג'אנל מולוני, ריצ'רד שיף, ג'ון ספנסר, בראדלי ויטפורד, ג'ימי סמיטס ומרטין שין.
פרסים 26 פרסי אמי ו-2 פרסי גלובוס הזהב
ארץ מקור ארצות הברית
שפות אנגלית
מספר עונות 7
מספר פרקים 156
הפקה
אורך פרק 42 דקות בקירוב
שידור
רשת שידור NBC
רשת שידור בישראל הולמרק, יס, הוט
תקופת שידור
מקורית
22 בספטמבר 199914 במאי 2006

הבית הלבןאנגלית: The West Wing) היא סדרת דרמה המשכית אמריקאית, שנוצרה על ידי אהרן סורקין ושודרה במקור בין השנים 1999 ו-2006. מקום עלילת הסדרה הוא האגף המערבי בבית הלבן (ומכאן שמה הלועזי - The West Wing, האגף המערבי), מקום המשרד הסגלגל ומשרדי הצוות הנשיאותי הבכיר, במהלך שלטונו של הנשיא הבדיוני, ג'וזיה ברטלט הדמוקרטי (מרטין שין).

הבית הלבן הופקה על ידי האחים וורנר. בארבע העונות הראשונות, המפיק בפועל היה אהרון סורקין, ולאחר שעזב את הסדרה, הוחלף על ידי ג'ון וולס. הסדרה עלתה לאוויר לראשונה ברשת השידור האמריקאית NBC בשנת 1999, ומאז שודרה על ידי רשתות שידור רבות בעשרות מדינות ברחבי העולם. הסדרה ירדה מהמסך לאחר שבע עונות במאי 2006.

הסדרה קיבלה ביקורות חיוביות ממבקרי טלוויזיה, פרופסורים למדע המדינה, ועובדים לשעבר בבית הלבן. הסדרה זכתה בשני פרסי גלובוס הזהב וב-26 פרסי אמי, הכוללים ארבעה פרסים על תוכנית הדרמה הטובה ביותר (במשך השנים 2000-2003). מדרוג הצפייה (רייטינג) של הסדרה פחת בשנותיה האחרונות, לאחר עזיבתו של יוצר הסדרה אהרון סורקין (שלקח חלק בכתיבת 85 מתוך 88 הפרקים הראשונים) בסוף העונה הרביעית, אך עדיין נחשבה פופולרית בקרב צופים בעלי הכנסה גבוהה, קהל יעד מרכזי של הסדרה והמפרסמים בה.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית הלבן, בדומה להרבה סדרות דרמה, פורשת קווי-עלילה על מספר פרקים ואף במשך עונה שלמה. בנוסף לקווי-העלילה האלה, כל פרק מכיל עלילות משנה שבדרך כלל מתחילות ונגמרות באותו הפרק.

רוב הפרקים עוקבים אחרי הנשיא ברטלט וצוותו מבעד לעניינים פוליטיים ייחודיים. העלילות יכולות להשתרע מדיוניים חשאיים עם הקונגרס עד לעניינים אישיים כיחסי מין וצריכת סמים אישית. פרק אופייני בסדרה עוקב בחופשיות אחרי הנשיא וצוותו במשך יומם, ובדרך כלל עלילות המשנה קשורות זו לזו ברעיון או נושא משותף. אולפן גדול ומחובר לחלוטין של הבית הלבן מאפשר למפיקים לצלם סצינות ללא עצירות באמצע ("מאסטר-שוט" בעגה המקצועית), המראות עובדים בבית הלבן הולכים ומדברים במסדרונות ונכנסים למשרדים שונים, תחושה הנותנת לצופה הרגשה שאתר הצילום הוא הבית הלבן האמיתי. בריאיון לאחר העונה הראשונה, העיד ג'ון ספנסר שעצם הצילום בסט של ארבעה קירות (ולא שלושה, כמקובל, כשבצד הרביעי נמצאות המצלמות והמפיקים) עוזר לסדרה לנוע בחופשיות מסצנה לסצנה. סצינות ה"הליכה ודיבור" השוטפות הללו נהפכו לסמלה המובהק של הסדרה. בשתי העונות האחרונות של הסדרה קו העלילה נחצה לשניים, כשמרכז הסדרה עמדו גם הנשיא ברטלט ושארית צוותו בבית הלבן וגם חלק מהצוות הבכיר שעברו לעבוד במסע הבחירות לנשיאות 2006.

עונה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקים 1-22 (22 פרקים). החלה ב-22 בספטמבר 1999 והסתיימה ב-17 במאי 2000.

בעונה הראשונה, הקדנציה הראשונה של הנשיא הדמוקרטי ג'וזיה ברטלט נמצאת בשנתה השנייה (הסדרה החלה בשנת 1999, והבחירות התקיימו בשנת 1998). הנשיא ואנשיו מתקשים למשול ולהשיג תמיכה. פעמים רבות אנשי הנשיא נאלצים לחפור ולחפש תמיכה לחוקים שונים שברצונם לחוקק. החולשה הזו מסתיימת במהלך העונה, כשליאו מקגארי, ראש הסגל יחד עם הנשיא מחליטים לצאת למלחמה על כל דבר חשוב בעיניהם, גם אם לא בטוח שינצחו.

בסוף העונה הראשונה מתבצעת תקיפה בנשק חם על שיירת הנשיא, על ידי קבוצת גזענים לבנים. הרקע לתקיפה, הם הקשרים הרומנטיים בין בתו הצעירה של הנשיא, זואי, לבין עוזרו השחור של הנשיא, צ'ארלי. בתחילה משוכנעים כולם כי הנשיא היה מטרתם של היורים. בהמשך מתברר שדווקא צ'ארלי יאנג היה המטרה.

עונה 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקים 23-44 (22 פרקים). החלה ב-4 באוקטובר 2000 והסתיימה ב-16 במאי 2001.

בעונה השנייה, שמסיימת את שנתו השנייה של ברטלט בנשיאות ונכנסת עד לאמצע השנה השלישית, מצליחים ברטלט ואנשיו להשיג יותר תמיכה שמסייעת להם הן בחקיקה והן באהדה ציבורית, וזאת בזכות אחוזי התמיכה בברטלט בסקרים וההחלטה העיקשת של ליאו וברטלט להילחם על עקרונותיהם. בהמשך מגלים אנשי ברטלט שהנשיא אובחן לפני הבחירות כסובל מטרשת נפוצה והסתיר זאת מן הציבור. בסוף העונה, ברטלט מתלבט האם לרוץ לקדנציה נוספת, ובמסיבת עיתונאים, ממש לפני שעמד לענות על השאלה האם ירוץ שוב, מודיע ברטלט על המחלה שלו.

מימין לשמאל: ליאו, סאם, הגברת הראשונה, הנשיא וטובי זיגלר במהלך ארוחת ערב רשמית.

עונה 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקים 45-65 (22 פרקים). החלה ב-10 באוקטובר 2001 והסתיימה ב-22 במאי 2002.

העונה השלישית, שעוסקת בשנה השלישית והרביעית של הקדנציה של ברטלט, פותחת בהכרזתו של ברטלט לרוץ לקדנציה נוספת ועוסקת בהכנות לקראת הבחירות. עוד עלילות מקבילות בעונה השלישית: הקונגרס חוקר האם ברטלט הונה את בוחריו בכך שהסתיר את דבר מחלתו; איומים על חייה של סי. ג'יי. קרייג, מזכירת העיתונות מביאים להצמדתו של מאבטח אליה והשניים מעורבים בקשר רומנטי, ושר ההגנה של קומאר (מדינה פיקטיבית, איסלאמית-רדיקלית, במרכז המזרח התיכון), עבדול שריף מתכנן פיגועי טרור בארצות הברית. עניינים אלו נסגרים בסיום העונה, כאשר ברטלט פוגש את יריבו לבחירות ומודיע לו שהוא ינצח אותו. ברטלט מורה הוראה שנויה במחלוקת להתנקש בשריף, וזמן קצר לאחר שהמאיים על חייה של סי. ג'יי. נתפס, המאבטח הצמוד שלה עמו הייתה בקשר, נהרג.

עונה 4[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקים 66-88 (23 פרקים). החלה ב-25 בספטמבר 2002 והסתיימה ב-14 במאי 2003.

העונה הרביעית עוסקת בסוף השנה הרביעית וסופה של הקדנציה הראשונה של ברטלט, ותחילת השנה הראשונה של הקדנציה השנייה. הנשיא מסייר ברחבי המדינה כשצוותו עובד בקדחתנות לקראת העימותים בינו לבין יריבו. הבחירות לא היו צמודות, וניצחונו הברור של ברטלט הביא לסיום עלילת הבחירות כבר באמצע העונה. עוד בעונה הרביעית: סאם סיבורן, סגן מנהל התקשורת, עוזב את הבית הלבן כדי לארגן בחירות מיוחדות בקליפורניה. מצוות בחירות זה מגיע מחליפו של סאם, וויל ביילי. סגן הנשיא, ג'ון הוינס, מאולץ להתפטר אחרי שפרשיית מין פורסמה בנודע אליו. בסיום העונה, חיילים קומאריים חוטפים את בתו הצעירה של הנשיא, זואי, כתגובה על רצח שר ההגנה הקומארי שריף. הנשיא חש כי הוא לא מסוגל למלא את תפקידו זמנית, ומשתמש בתיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית, שקובע שכאשר הנשיא לא מסוגל לתפקד זמנית, סמכויותיו עוברות לסגן הנשיא. מכיוון שסגן הנשיא הוינס התפטר זה מכבר, הנשיא בפועל היה יו"ר בית הנבחרים, הרפובליקני גלן אלן ווקן.

עונה 5[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקים 89-110 (22 פרקים). החלה ב-24 בספטמבר 2003 והסתיימה ב-19 במאי 2004.

העונה החמישית עוסקת בשנה השנייה של הקדנציה השנייה של ברטלט (השנה השישית בסך הכול של כהונת ברטלט), ופותחת במציאתה ושיקומה של זואי, בתו הצעירה שנחטפה. הנשיא חוזר לתפקיד ומתקשה להשיג תמיכה ולמשול, בדומה לעונה הראשונה. יו"ר בית הנבחרים החדש, רפובליקני בעל עוצמה, מכריח את ברטלט להגיע להחלטות שלא רצה להחליט, כולל מינויו של בוב ראסל, דמוקרטי מתון מאוד, לתפקיד סגן נשיא. המתח בין ברטלט ליו"ר מגיעים לשיאם כאשר היו"ר מנסה להכריח את ברטלט לשנות את התנאים שהבטיח במסגרת תקציב מסוים, וברטלט מסרב לחתום על התקציב. ברטלט מקבל בחזרה אחוזי תמיכה נמוכים כאשר הוא מבטל עסקה למינוי נשיא ליברלי מאוד לבית המשפט העליון. העונה מסתיימת בפיצוץ מכוניתם של נציגי המשלחת האמריקנית ברצועת עזה. הרמטכ"ל האמריקני, האדמירל פיצוואלאס, שהצטרף למשלחת, נהרג, ודונה, עוזרתו האישית של סגן ראש הסגל ג'וש ליימן, נפצעה קשה. מעשים אלו מביאים את הנשיא ברטלט לעודד את הישראלים לכיוון שיחות שלום, ואת ג'וש ודונה להתקרב.

עונה 6[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקים 111-132 (22 פרקים). החלה ב-20 באוקטובר 2004 והסתיימה ב-6 באפריל 2005.

העונה השישית עוסקת בשנה השלישית של הקדנציה השנייה של ברטלט (סך-הכל: השנה השביעית של ברטלט כנשיא). בפתח העונה הנשיא מביא את ראש ממשלת ישראל וראש הרשות הפלסטינית לחתום על הסכם שלום בקמפ דייוויד. ערב לפני המעמד המרגש, וימים ספורים לאחר שניהל עמו ויכוח קולני בחדר הסגלגל, מודיע ליאו לברטלט שהוא לא מסוגל לתמוך בעמדותיו. ברטלט מפטר את ליאו מתפקיד ראש הסגל, ודקות ספורות לאחר מכן ליאו חוטף התקף לב אלים ביערות קמפ דייוויד. ברטלט ממנה את סי.ג'יי קרייג כראש הסגל. בהמשך חוזר ליאו לשמש כיועץ מיוחד לנשיא. העונה אף עוסקת בבחירות לנשיאות שעתידות להתקיים בשנת 2006. ג'וש משכנע את חבר הקונגרס מאט סנטוס, שתכנן לעזוב את הפוליטיקה, לרוץ לנשיאות, ועוזב את הבית הלבן כדי לנהל את הקמפיין של סנטוס. דונה עוזבת גם היא כדי לעבוד בקמפיין של סגן הנשיא, בוב ראסל. הסקרים מנבאים ניצחון לראסל בוועידה הדמוקרטית (הוועידה שתקבע את המועמד הדמוקרטי לנשיאות), הוינס במקום השני וסנטוס הרחק במקום השלישי. אך לאחר פרשיית מין נוספת, הוינס נאלץ לפרוש מהמירוץ, וסנטוס גובר על ראסל וזוכה בוועידה. סנטוס מכריז על ליאו מקגארי כסגנו למירוץ. בסיום העונה מתגלה כי תוכנית אודות מעבורת חלל צבאית הודלפה מתוך הבית הלבן לתקשורת, נושא שייחקר בקדחתנות בעונה השביעית.

עונה 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקים 133-154 (22 פרקים). החלה ב-25 בספטמבר 2005 והסתיימה ב-14 במאי 2006.

שידורי העונה השביעית והאחרונה הסתיימו בארצות הברית ביום ראשון, 14 במאי 2006. העונה עסקה בעיקר בקמפיין הבחירות של מאט סנטוס וליאו מקגארי, וכן בפרשת מעבורת החלל הצבאית שפרטיה הודלפו. שנתו האחרונה של הנשיא ברטלט בתפקיד נסקרת אך לא באופן בולט. מנהל התקשורת, טובי זיגלר, מודה שהוא הדליף לתקשורת את הפרטים על מעבורת החלל, והוא מפוטר מתפקידו, עוזב את הבית הלבן, וצפוי לבלות מספר שנים בכלא. אולם בפרק המסיים את הסדרה מחליט הנשיא ברטלט להעניק חנינה לטובי. בתוך כך, הוחלט כי זו תהיה העונה האחרונה של הסדרה, שתסתיים עם ההשבעה של הנבחר לנשיאות ארצות הברית, מאט סנטוס. זהותו של הנבחר הייתה שנויה במחלוקת בין התסריטאים, והבחירה לוותה בחילוקי דעות רבים. בסופו של דבר הוחלט, לאחר שהשחקן ג'ון ספנסר נפטר, לבחור בסנטוס כמנצח.

דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה העסיקה צוות שחקנים רחב כדי למלא את התפקידים הרבים המעורבים בעבודה היומיומית של השלטון הפדרלי. הנשיא, הגברת הראשונה, הצוות הבכיר של הנשיא ויועציו הם התפקידים המרכזיים והבסיסיים שבסדרה. מספר דמויות משניות מופיעות לסירוגין ומשלימות את העלילה שלרוב נוסבת סביב השחקנים המרכזיים.

השחקנים המרכזיים בסדרה

שחקן דמות תפקידו בהתחלה (תקופת ברטלט) תפקידיו לאחר מכן (תקופת ברטלט) תפקידו בסיום הסדרה
סטוקרד צ'אנינג אביגיל ברטלט הגברת הראשונה
דולה היל צ'ארלי יאנג עוזרו האישי של הנשיא (עונות 1-6) סגן עוזר מיוחד לראש הסגל (עונות 6-7)
אליסון ג'ני סי ג'יי קרייג דוברת הבית הלבן (עונות 1-6) ראש הסגל (עונות 6-7)
מוירה קלי מנדי המפטון יועצת המדיה לבית הלבן (עונה 1)
רוב לאו סאם סיבורן סגן מנהל התקשורת (עונות 1-4) סגן ראש הסגל
ג'נל מולוני דונה מוס מזכירתו של ג'וש ליימן דוברת הקמפיין של ראסל/דוברת הקמפיין של סנטוס (עונות 6-7) ראש הסגל של הגברת הראשונה
ריצ'רד שיף טובי זיגלר מנהל התקשורת מלמד באוניברסיטת קולומביה
מרטין שין ג'וזיה אדוארד "ג'ד" ברטלט נשיא ארצות הברית
ג'ון ספנסר ליאו מקגרי ראש הסגל (עונות 1-6) יועץ בכיר לנשיא (עונה 6)/המועמד הדמוקרטי לסגנות נשיאות ארצות הברית (עונה 7)
ברדלי ויטפורד ג'וש ליימן סגן ראש הסגל (עונות 1-6) מנהל קמפיין סנטוס לנשיאות (עונות 6-7) ראש הסגל
ג'ושוע מלינה ויל ביילי סגן מנהל התקשורת (עונות 4-5) ראש הסגל של סגן הנשיא בוב ראסל (עונות 5-7)/מנהל התקשורת (עונה 7) חבר קונגרס מאורגון
מארי מקורמק קייט הרפר סגנית היועץ לביטחון לאומי
קריסטין צ'נוויץ' אנאבת' סקוט סגנית דובר הבית הלבן (עונה 6) חברה בצוות הקמפיין סנטוס לנשיאות (עונה 7) דוברת הגברת הראשונה
ג'ימי סמיטס מאט סנטוס חבר קונגרס מטקסס (עונה 6) המועמד הדמוקרטי לנשיאות (עונות 6-7) נשיא ארצות הברית
אלן אלדה ארנולד ויניק סנטור מקליפורניה (עונה 6) המועמד הרפובליקני לנשיאות (עונות 6-7) שר החוץ
חלק משחקני הסדרה, למעלה משמאל: דולה היל, אליסון ג'אני, ריצ'רד שיף, ג'נל מולוני. למטה משמאל: רוב לאו, סטוקארד צ'נינג, מרטין שין, ג'ון ספנסר, ברדלי ויטפורד

כל אחד מהשחקנים המרכזיים הרוויח בסביבות 75,000 דולר לפרק, בעוד ששכרו של שין טיפס לסכום של 300,000 דולר. רוב לאו נהנה גם הוא ממשכורת בת שש ספרות, בסביבות מאה אלף דולר, משום שדמותו יועדה במקור לתפוס תפקיד מרכזי יותר. ההבדלים במשכורות הצוות גרמו לשחקנים ג'אני, שיף, ספנסר וויטפורד לנהל פולמוסים ציבוריים בנוגע לחוזים שלהם. במהלך המשא-ומתן על החוזים בשנת 2001, חברת ההפקה וורנר ברוס איימה לתבוע אותם בגין הפרת חוזה. למרות זאת, בזכות העובדה שהתאחדו וניהלו מאבק משותף, הם הצליחו לשכנע את האולפן להכפיל את משכורותיהם.

ג'ון ספנסר, ששיחק את ליאו מקגרי, נפטר מהתקף לב ב-16 בדצמבר 2005 - כשנה לאחר שדמותו בסדרה כמעט מתה מהתקף לב. בפרק הראשון של הסדרה ששודר לאחר מותו של ספנסר, "שותפים למירוץ", מרטין שין הופיע בהודעה מוקלטת ובה הביע את צערו על מותו של ספנסר בשם צוות הסדרה. בסדרה עצמה, דמותו של ספנסר מתה בפרק "יום הבחירות", ששודר במאי 2006.

בתחילה, שחקנים שונים היו אמורים להיות מלוהקים לדמויות מסוימות. בראדלי ויטפורד העיד בראיון עמו (המופיע באריזת הדי.וי.די של העונה הראשונה) שבמקור הוא לוהק לתפקיד של סאם, למרות שהוא רצה את התפקיד של ג'וש - דמות שאהרון סורקין כתב במיוחד בשבילו. באותו ראיון, ג'נל מולוני אמרה שבמקור היא נבחנה על התפקיד של סי.ג'יי, והדמות שאותה שיחקה לבסוף, דונה, לא הייתה אמורה להיות דמות מרכזית בסדרה. שחקנים אחרים שנלקחו בחשבון הם אלן אלדה וסידני פואטייה לתפקיד הנשיא, ג'אד הירש לתפקיד ליאו, יוג'ין לוי לטובי, ו-סי. סי. ה. פאונדר לסי.ג'יי.

פיתוח הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרון סורקין, יוצר ותסריטאי.

הסדרה התפתחה מהסרט "הנשיא מאוהב" (במקור: "The American President") משנת 1995, שאהרון סורקין כתב לו את התסריט. מספר נקודות שלא פותחו בסרט עודדו את סורקין ליצור את "הבית הלבן".

סורקין התכוון לבנות עלילה סביב סאם סיבורן, סגן מנהל התקשורת בבית הלבן, כשדמותו של הנשיא לא מופיעה כלל או מופיעה לעתים רחוקות. עם הזמן, סורקין הגדיל עוד ועוד את תפקידו של הנשיא בעלילה, והדמות שלו תפסה יותר מקום בסדרה. דמותו של הנשיא ברטלט, שהזכירה לקהל את הנשיא קלינטון, הפכה ליותר ויותר מרכזית בסדרה, ותפקידו של רוב לאו, ששיחק את סיבורן, הצטמצם. זו אחת הסיבות לעזיבתו של לאו באמצע העונה הרביעית.

בארבע העונות הראשונות כתב סורקין כמעט כל פרק בסדרה, כשהוא משתמש באותם רעיונות ודמויות מעבודה קודמת שלו, הסדרה "ספורט באוויר". בסוף העונה הרביעית סורקין עזב את הסדרה בשל בעיות אישיות, כולל מעצר מתוקשר בגין החזקת סמים לא-חוקיים. צופים רבים של הסדרה כעסו בגלל השינוי בכותבים, אך צופים אלו המשיכו לצפות בסדרה, שבאותם ימים זכתה לנתונים של שמונה מיליון צופים לפרק בממוצע.

רשת NBC הודיעה כי רוב לאו ישוב לגלם את סיבורן בפרקים האחרונים של הסדרה, וכך אכן היה בפרקים המסכמים של העונה השביעית, כאשר ג'וש ליימן גייס אותו מחדש לעבוד בבית הלבן, הפעם בתור סגן ראש הסגל.

תגובות המבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגן הנשיא לשעבר אל גור הופיע במערכון של התוכנית סאטרדיי נייט לייב עם כוכבי ה'בית הלבן' על הסט המקורי של הסדרה.

הבית הלבן מציעה הצצה לסדרי העבודה הפנימיים בבית החזק ביותר באמריקה, ומתוך כך התכנים שבה, נטייתה הפוליטית, איכותה הטלוויזיונית והלגיטימיות שלה עוררו עניין נרחב בקרב המבקרים.

ריאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית הלבן לא מציגה בדיוק מוחלט את הבית הלבן האמיתי, אך למרות זאת מספר מעובדי הבית הלבן לשעבר מסכימים כי הסדרה "תופסת את ההרגשה (בבית הלבן)."

די די מאיירס, דוברת הבית הלבן לשעבר, והסוקר המקצועי פטריק קאדל שימשו כיועצים לסדרה מעת התחלתה, ועזרו לכותבים ולשחקנים להציג את הבית הלבן מדויק ככל האפשר. עוד עובדים לשעבר בבית הלבן שימשו כיועצים לתקופה קצרה, למשל פגי נונן וג'ן ספרלינג.

סרט תיעודי מיוחד ששודר בעונתה השלישית של הסדרה השווה את הבית הלבן הטלוויזיוני לבית הלבן האמיתי. מספר רב של אנשים שעבדו בבית הלבן בעבר שיבחו את הסדרה על הדיוק הרב שבה. אנשים אלו כללו את היועץ דיוויד גרגן, הדוברת די די מאיירס, מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר, ראש הצוות ליאון פאנטה, סגן ראש הצוות קארל רוב, ונשיאים לשעבר כדוגמת ג'רלד פורד, ג'ימי קרטר וביל קלינטון.

בשעה שרוב המבקרים שיבחו את הסדרה על התסריט שלה ואת כותביה, אחרים טענו שהיא אופטימית בצורה לא-מציאותית.

השפעה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות התשבחות שקיבלה הסדרה על רמת הדייקנות והאמת שבה, סורקין עדיין האמין ש"התפקיד שלנו הוא לכבוש את לב הצופים למשך כל הזמן שאותו ביקשנו לעצמנו." עוזר לשעבר בבית הלבן מת'יו מילר העיר כי סורקין "שבה את לב הצופים בכך שהדגיש והעלה את הצד האנושי שבפוליטיקה יותר מכפי שהוא בחיים האמיתיים - או לפחות יותר מכפי שהוא מתואר בתקשורת." עוד העיר מילר כי בכך שתיארו את הפוליטיקאים עם אמפתיה וגרמו לצופים להזדהות עמם רגשית, יוצרי הסדרה הקימו "מתחרה מחתרתית" לדעות הציניות של המדיה התקשורתית על הפוליטיקה. במאמרו "האגף המערבי והאגף המערבי", המחבר מיירון לוין הסכים עם הדברים לעיל, ועוד הצהיר כי הסדרה "מציגה זווית ראייה חדשה, חיובית וחיונית של השירות הציבורי, ותיקון בריא לסטראוטיפ האנטי-וושינגטוני והציניות הציבורית."

במאמרה "הבית הלבן [הסדרה] ככלי פדגוגי", הפרופסרית למדע המדינה ד"ר ביברס מאוניברסיטת קליפורניה כותבת כי "למרות שמטרות הסדרה היו למטרות רווחים כספיים ובידור, הבית הלבן מציגה גם פוטנציאל חינוכי גדול." הבית הלבן, לפי דעתה, העניקה עומק רב יותר לתהליך הפוליטי מכפי שהוצג בדרך כלל בתוכנית מסוג פגוש את העיתונות ופופוליטיקה. למרות זאת הזהירה ביברס כי יש גם חיסרון במהלך זה, מכיוון שפעמים רבות מציגה הסדרה אנשים עם דעות שונות מדעותיהם הדמוקרטיות והליברליות של הדמויות הראשיות בסדרה כ"אנשים רעים" לעיני הצופים, בעלי מאפיינים לא סימפטיים.

בחירות נשיאותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא האמיתי האחרון שקיים בעולמה של הסדרה הוא ריצ'רד ניקסון. הנשיאים ששירתו בין ניקסון לברטלט כוללים ד. וייר ניומן, דמוקרט שכיהן כהונה אחת, ואוון לסיטר המנוח, רפובליקני שכיהן שתי כהונות. לא ידוע האם ניומן או לסיטר כיהנו ממש לפני ברטלט. ליאו מק'גרי מוזכר בכך שהיה שר העבודה בממשל שקדם לזה שקדם לברטלט, מה שרומז שבין הממשל בו שימש מקג'רי כשר העבודה לבין ממשל ברטלט התקיים ממשל רפובליקני בן ארבע שנים. בנוסף, בעונה הרביעית הסדרה מספקת הצצה לתקופה שלאחר הזכייה של ברטלט בבחירות הראשונות לנשיאות אך מספר ימים לפני ההשבעתו לנשיא. שם, במהלך סיור שעורך אחד מעובדי הבית הלבן בממשל הקודם לדונה מוס אומר מעביר הסיור בבירור שהממשל לפני ברטלט היה ממשל רפובליקני. בנוסף בעונה הראשונה, שופט בבית המשפט העליון מספר לברטלט שהוא רצה לפרוש במשך חמש שנים, אבל חיכה ל"דמוקרט", ובעונה השישית ליאו מק'גרי אומר שהרפובלקנים "לא היו בעמדת כוח כבר שמונה שנים", ורפובליקנים בוועידתם אמרו "שמונה (שנים) זה מספיק", ובכך מבהירים שהנשיא שלפני ברטלט היה רפובליקני.

הבחירות הנשיאותיות שבסדרה מתרחשות בשנים 2002 ו- 2006, ובכך מאחרות בשנתיים את הבחירות האמיתיות בארצות הברית (שהתרחשו ב- 1996, 2000, 2004 ... ).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים בהם זכתה הסדרה