הבית המצויר בשלומי

הבית המצויר, מכונה גם "בית עפיה", שבתחומי המועצה המקומית שלומי היה ביתה של עפיה זכריה (או בשמה העברי: עפרה זכריה), שעלתה מתימן והפכה אותו ליצירת אמנות ייחודית,^[1]. לאחר פטירתה בשנת 2002 הפך לאתר תיירות הנמצא בתהליכי שימור.^[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עפייה נולדה בתחילת המאה ה-20, בעיר לאודר בדרום תימן. הוריה השיאו אותה בגיל 10 כדי שלא תיחטף לנישואין על ידי מוסלמים בתימן. בשנת 1950, עלתה לישראל עם בעלה, שהיה צורף ועם ששת ילדיה והופנתה למעברה בשלומי. כעבור חודשים ספורים עברה המשפחה לבית קבע באחד מהמבנים הנטושים של הכפר הערבי בסה. היה זה בית גדול מידות עם בוסתן סביבו. בשנת 1980 נאלצה לעזוב את ביתה ולהעתיק מגוריה אל דירת עמידר, ברחוב נתן אלבז בעיירה שלומי.

הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותה בת כ-80, והיא אלמנה לאחר פטירת בעלה, הרגישה עפיה בדידות וריקנות אותן הפיגה בעזרת תחביב הציור והעיטור על הקירות.

מעבר מגוריה אל דירה קטנה וצפופה פתח בפניה פרק חדש. היא חזרה לצייר כפי שציירה בתימן בהיותה נערה צעירה. בבדידותה היא החלה לצייר על קירות ביתה מבלי שאף אחד הבחין בכך.

זכריה כיסתה את כל קירות הבית בציוריה. אחרי שציירה על כל הקירות החלה לצייר על התקרה. כדי להגיע לתקרה היא טיפסה על השולחן עליו הניחה כיסא. קטע מהתקרה לא נצבע - עדות לתאונה שקרתה לה.^[2] היא נפלה ונחבלה קשות והפסיקה לצייר על התקרה, והחלה לצייר על בובות. על הבובות אותן רכשה בשוק בעכו היא ציירה ויצקה את דמותה־שלה – מוטיבים נשיים תימניים מסורתיים, עיניים מאופרות בשחור, ושיער קלוע לשתי צמות. עפיה נחשבת לאמנית ישראלית מזרחית.

אחרי פטירתה בשלומי בשנת 2002 מועצת שלומי לקחה את הבית תחת חסותה והוא הפך לאתר תיירות הפתוח למבקרים.^[2]

בשנת 2021 היצירות הוחזרו לנכדיה כשהנם היורשים החוקיים והבלעדיים של הבית. יהדות תימן רכשה את הבית לאחר שיצא למכרז מעמידר.