הבלדה על יואל משה סלומון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבלדה על יואל משה סלומון
Salomon33.jpg
יואל משה סלומון
שיר בביצוע אריק איינשטיין ושלום חנוך
מתוך האלבום שבלול
יצא לאור 1970
כתיבה יורם טהרלב
לחן שלום חנוך
הפקה צבי שיסל
כרונולוגיית סינגלים - אריק איינשטיין ושלום חנוך
שונות הבלדה על יואל משה סלומון
(1970)
אמא שלי
הבלדה על יואל משה סלומון
שיר בביצוע אריק איינשטיין
מתוך האלבום ארץ ישראל הישנה והטובה
יצא לאור 1973
חברת תקליטים פונוקול
הפקה צבי שיסל ושמוליק בורנשטיין
כרונולוגיית סינגלים - אריק איינשטיין
יצאנו אט הבלדה על יואל משה סלומון
(1973)
ואולי
יואל משה סלומון עם כנפיים - פסל במרכז פתח תקוה

הבלדה על יואל משה סלומוןמילותיו הראשונות: "בבוקר לח בשנת תרל"ח") היא פזמון שכתב יורם טהרלב והלחין שלום חנוך, ואשר התפרסם בשנת 1970. הפזמון ייחודי בכך שהוא מבוסס על מאורע היסטורי - סיור באדמות הסמוכות לכפר אומלבס אשר הוביל לייסודה של המושבה העברית הראשונה בארץ ישראל, פתח תקווה, המכונה "אם המושבות".

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושבה העברית פתח תקווה הוקמה בשנת תרל"ח (1878) על ידי קבוצת יהודים חרדים בני היישוב היהודי בירושלים. קדמו להקמת המושבה מספר ניסיונות של היישוב הישן לבסס התיישבות חקלאית, שכללו מאמצים של השר משה מונטיפיורי. קודם לקניית אדמות אומלבס נעשה ניסיון לרכוש אדמות בבקעת יריחו, על ידי עסקני העדה היהודית בירושלים, והשם שנבחר עבור המושבה המיועדת היה 'פתח תקווה'. ניסיון זה כשל לאחר שבפקודת השולטן עבדול חמיד השני, נאסרה המכירה משום שהקונים היו נתיני חוץ. ניסיון נוסף אשר כשל היה בקניית אדמות דוראן הסמוכות לרמלה (אשר לימים הוקמה עליהם המושבה רחובות).

בשנת תרל"ו (1876) נודע לעסקנים מירושלים על כך שאדמות הכפר אומלבס עומדות למכירה, על ידי סוחר קרקעות עשיר מיפו בשם טיאן. על מנת לסקור את הנחלה יצאו מירושלים ארבעה עסקנים: דוד גוטמן, יואל משה סלומון, יהושע שטמפפר וזרח ברנט, ונפגשו ביפו עם הסוחר טיאן. למחרת היום יצאו הארבעה בלוויית נציגו של טיאן, זאכרי אפנדי, לסיור בנחלה. מראה הנחלה מצא חן בעיני המסיירים והם החליטו לקנות את כל שטח הנחלה, אולם כאשר בסוף היום הגיעו לכפר אומלבס, המסיירים הזדעזעו ממראה הפלאחים אשר היו "דוויים חסמומים וצהובי הפנים". באותו ערב נשאר יואל משה סלומון לישון בכפר בעוד שאר הסיירים חזרו ליפו. במשך שלושה ימים ניהל סלומון חקירות, ונודע לו שהסיבה למחלות של תושבי הכפר היו מי הירקון אשר אליהם היו מושלכות נבלות צאן ובקר, והביצות הסמוכות לכפר. כאשר שב סלומון ליפו, הוא הציע לדוד גוטמן לנסות לקנות תחילה אדמות סמוכות אשר היו שייכות לסוחר היפואי קאסאר.

על מנת להפיג את החששות לגבי המחלות השוררות במקום, פנו סלומון וגוטמן לרופא יווני אשר היה מפורסם מאוד באותה תקופה, ד"ר מזארקי, וביקשו ממנו לסקור את המקום. בסיור שערכו סלומון, גוטמן, שטמפפר ומזארקי במקום פסק הרופא שמשום שאין ציפורים במקום ניתן להסיק ללא כל ספק ש'רע ומושחת הוא אוויר המקום הזה'. למרות דברים אלו החליטו השלושה - סלומון, גוטמן ושטמפפר לקנות את האדמות - ובעקבות ההחלטה התחבקו ופרצו בבכי. על הקרקעות שנקנו הוקמה המושבה העברית פתח תקווה, אשר נודעה בכינוי 'אם המושבות'.

הבלדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפזמונאי יורם טהר-לב כתב את "הבלדה על יואל משה סלומון" לאחר שקרא את סיפור המעשה בספר "זכרונות ארץ ישראל" שבעריכת אברהם יערי (1947). הזיכרונות שהיוו את הבסיס לסיפור נכתבו על ידי טוביה סלומון, בנו של יואל משה סלומון, ששמע לטענתו את הסיפור מאביו. הסיפור המסופר בבלדה ממזג יחדיו את תיאור שני הביקורים שקדמו לרכישת האדמות: הסיור הראשון באדמות שלאחריו נותר יואל משה סלומון לישון בכפר אומלבס, והסיור השני שנערך בלוויית הרופא היווני מזארקי.

הבית הראשון של השיר נפתח במילים "בבוקר לח בשנת תרל"ח[1]", ומתאר חמישה רוכבים היוצאים מיפו, ששמותיהם מוזכרים בבית השני:

שטמפפר בא וגוטמן בא,
וזרח ברנט
ויואל משה סלומון,
עם חרב באבנט.

אלו הם ארבעת העסקנים שהשתתפו בסיור הראשון באדמות. החמישי, המוזכר בבית השלישי של השיר הוא הרופא מזארקי. חוות דעתו של הרופא, שניתנה במקור בסיור השני באדמות, מופיעה בבתים הרביעי והחמישי של השיר:

אם ציפורים אינן נראות
המוות פה מולך,
כדאי לצאת מפה מהר,
הנה אני הולך.

על פי הבלדה, שלושה מהרוכבים כיבדו את דעתו של הרופא והסתלקו אתו, ורק יואל משה סלומון נותר במקום. בשלב זה לובשת הבלדה אופי מיתי:

והוא נשאר על הגבעה,
ובין חצות לאור
פתאום צמחו לסלומון
כנפיים של ציפור.

הבית השמיני מסיים את החלק המיסטי של השיר במילים:

לאן הוא עף לאן פרח, אין איש אשר ידע. אולי היה זה רק חלום,
אולי רק אגדה.

לאחר מכן מספרת הבלדה שלמחרת היום "העמק הארור נמלא, ציוץ של צפרים".

הבלדה מסיימת את תקליטם של אריק איינשטיין ושלום חנוך "שבלול" שהופק ב-1970. בעקבות התקליט הופק סרט בשם זה, בהשתתפות חבורת לול, ובו קליפ הממחיש את הבלדה. הבלדה נכללה גם באלבום "ארץ ישראל הישנה והטובה" של אריק איינשטיין, שיצא בשנת 1973.

מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביב אמינותו של הגרעין ההיסטורי של הבלדה שוררת מחלוקת, שמעורבים בה צאצאיהם של מייסדי פתח תקווה[2]. הטענות נגד השיר מתמקדות בכך שהשיר מייעד ליואל משה סלומון תפקיד מרכזי הרבה יותר מאשר למייסדי המושבה האחרים. זאת אף על פי שסלומון עקר בשנים שלאחר מכן מפתח-תקווה למושבה הסמוכה יהוד ולבסוף חזר לירושלים, ואף הטיף נגד חזרה לפתח תקווה. לעומת זאת תפקידם של שטמפפר, שהיה ראש המועצה הראשון של פתח תקווה, ושל גוטמן וזרח ברנט שבכספיהם נרכשו אדמות המושבה, מוצנע והם אף מוצגים כפחדנים. לעומתם מייסדים אחרים, כגון יהודה ראב, כלל לא מוזכרים בשיר.

מנגד נטען שלולא הבלדה היה האירוע כולו נשכח מהזיכרון הקולקטיבי. טהר-לב גם טוען שהיה מקום לבסס את סלומון כגיבור הראשי של הפרשה משום המאמצים הרבים שהוא עשה קודם לקניית האדמות לעורר את הרעיון של ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל וכן פעילותו בתחום העיתונות העברית.

הנצחת האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבלדה השפיעה באופן ניכר על האופן שבו מונצחים מייסדי המושבה פתח תקווה.

  • בשנת 2000 בחר הצייר אבי בליטשטיין את האירוע המתואר בבלדה עבור ציור קיר גדול שהועמד בכניסה לפתח תקווה מכיוון צומת גהה. דמויותיהם של סלומון, שטמפר וגוטמן צוירו על פי תמונות היסטוריות. דמותו של הד"ר מאזארקי צוירה בהשראה חופשית, ואילו במקום דמותו של זרח ברנט - צוירה בטעות דמותו של אברהם שפירא - השומר האגדי של המושבה, שעדיין היה ילד קטן בעת הסיורים המוזכרים בשיר.
  • במסגרת חגיגות 130 שנה לייסוד המושבה הוצבו ב-5 בנובמבר 2008 חמישה פסלי אבן של חמישה רוכבים, אותם פיסל שמואל בן עמי. הפסלים מוקמו בכיכר המייסדים בפתח תקווה, במקום שבו נחפרה הבאר הראשונה של המושבה. כחלק מהטקס יצאו מיפו חמישה רוכבים לשחזור מסעם של חמשת הרוכבים שבפזמון[3]. אף על פי שהפסלים שואבים השראה מהכתוב בבלדה, פסלו של הרופא היווני, מזארקי אינו מופיע, ובמקומו ישנו פסל של יהודה ראב אשר ככל הנראה לקח גם הוא חלק בסיורים המדוברים, אך איננו מוזכר בבלדה.
  • פסל נוסף, של הפסל רמי גולשני, הועמד ברחוב חיים עוזר בפתח תקווה. הפסל מתאר את יואל משה סלומון מצויד בכנפיים, ורכוב על אופנוע מסוג הרלי-דייווידסון. בתחתית הפסל מופיע ציטוט מהשיר: "ובין חצות ואור, פתאום צמחו לסלומון כנפיים של ציפור".

התייחסויות בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתוכנית הסאטירה "החמישייה הקאמרית" הוצג המשך לאירועים המתוארים בבלדה. במערכון מגיע יואל משה סלומון (רמי הויברגר) כציפור אל חלונו של ד"ר מזרקי (מנשה נוי). המערכון מציג את מטאפורת הכנפיים כאירוע ממשי שנגרם כביכול עקב הזיהום באזור אומלבס.
  • בתוכנית הטלוויזיה "שמש" ישנו פרק בו במהלך ערב קריוקי, המכונה נתקעת על מילות הבלדה, והמשתתפים נאלצים לשיר שירים אחרים עם המילים של הבלדה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסיורים באדמות אומלבס אירעו שנתיים קודם לכן, בשנת תרל"ו. שנת תרל"ח היא שנת ייסוד המושבה.
  2. ^ יפה ברלוביץכמספר המייסדים כן מספר ההיסטוריות של פתח תקוה, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2008
  3. ^ בבוקר לח בשנת תרל"ח: חוגגים בפתח תקווה, באתר nrg‏, 2 בנובמבר 2008
    מישל דור, יואל-משה סלומון: הדור הבא, באתר ynet, 5 בנובמבר 2008