הבלט המלכותי הדני
הבלט המלכותי הדני היא להקת בלט קלאסי בעלת שם בינלאומי, שמקום מושבה בתיאטרון המלכותי הדני בקופנהגן, דנמרק. זו אחת מלהקות הבלט הוותיקות ביותר בעולם, שראשיתה בשנת 1748, כאשר הוקם התיאטרון המלכותי הדני. היא אורגנה לבסוף בתגובה לפופולריות הרבה של סגנונות הריקוד הצרפתי והאיטלקי. הלהקה החלה לפעול עם פתיחת התיאטרון המלכותי הדני, שם היא שוכנת מאז ועד היום. בית הספר המלכותי הדני לבלט נוסד בשנת 1771 בהנהלת מורה הבלט הצרפתי פייר לורן (1807-1730), וינצ'נצו גליאוטי המשיך ופיתח אותו ואוגוסט בורנונביל ייסד את שיטת ההוראה שלו לבית הספר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מראשית הדברים, העסיק הבלט המלכותי הדני כמה מטובי הרקדנים והכוריאוגרפים הצרפתים והאיטלקים. תוך שנים ספורות מהיווסדו, נפתח בית הספר המלכותי הדני לבלט, כדי לספק רקדנים מקומיים, שאחת הראשונות בהם הייתה אנינה פרליך. אחד המורים הראשונים בבית הספר, וינצ'נצו גליאוטי, נחשב למייסדה האמיתי של הלהקה. הוא היה מנהלה משנת 1775 עד 1816, הביא אליה את הבלט ד'אקסיון והכין אותה להופעת הבלט הרומנטי. לזכותו של גליאוטי רשומה הכוריאוגרפיה של Amors og Balletmesterens Luner ("שגיונות קופיד ומנהל הבלט"), שעודנו הרפרטואר הלהקה והוא הבלט הוותיק ביותר בעולם שעודו מבוצע בכוריאוגרפיה המקורית שלו.
עוד מנהל חשוב של הלהקה היה הרקדן הדני אוגוסט בורנונביל. במהלך יובל השנים שבורנונביל ניהל את הלהקה (1879-1828), הוא יצר כוריאוגרפיה לכחמישים בלטים, שכתריסר מהם עודם ברפרטואר הלהקה. ביצירותיו ניכרת השפעה ברורה של אסכולת המחול הצרפתית, כפי שאפשר לצפות כיוון שבורנונביל למד בצרפת, והן כוללות תפקידי מפתח לרקדנים גברים, שאותם כתב ללא ספק לעצמו. לאחר מותו השתמש אחד ממשיכיו, הנס בק, בצעדים הבסיסיים שלמד בשיעורים של בורנונביל ליצירת אסכולת בורנונביל ללימוד רקדנים בני זמנו את מסורת רב-האמן שהלך לעולמו.
התקופה הגדולה השלישית בתולדות הבלט המלכותי הדני החל בשנת 1932, כאשר האראלד לאנדר לקח לנידיו את הגאי הלהקה. כמי שלמד בארצות הברית ובברית המועצות, עיבד בלטים מסורתיים ואף יצר כוריאוגרפיות מקוריות ללהקה. הוא עודד כוריאוגרפים מקומיים, שיצירותיהם זכו לתהילה עולמית. עליהם נמנה ברגה ראלוף, שיצר את הכוריאוגרפיה לבלט הדני המודרני הראשון, "האלמנה בראי" ב-1934. הוא גם הכשיר מספר רב של רקדנים בינלאומיים ידועי-שם, בהם אריק ברוהן.
מנהל להקה בולט היה הנינג קרונסטאם (1982-1978), שניהל את פסטיבל בורנונביל של 1979.
במחצית השנייה של המאה ה-20, עבר הבלט המלכותי הדני עוד תמורה, כאשר כוריאוגרפים רבים בעלי שם בינלאומי, בהם ז'ורז' בלנשין הוזמנו לעבוד עמו. אף כי חשיבותן של יצירות מודרניות ברפרטואר גברה והלכה, שמרה להקת הבלט אמונים שם לשורשיה הקלאסיים, ובכך קנתה לה מוניטין של אחת מלהקות הרקדנים המעולות ביותר בעולם, המאחדת בה הן כישרונות זרים והן מקומיים.
בשנת 2007 הודיעה הלהקה על מינוי הרקדן הראשי של ניו יורק סיטי בלט, ניקולאי היבה, למנהלה האמנותי.
מנהלים אמנותיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1748–1753 Des Larches
- 1755–1756 Neudin
- 1756–1763 Antonio Como
- 1763–1767 Antonio Sacco
- 1767–1768 Jean Baptiste Martin
- 1768–1770 Innocente Gambuzzi
- 1770–1771 Martini
- 1771–1772 Vincenzo Piatolli
- 1772–1773 Domenico Andriani
- 1773–1775 Vincenzo Piatolli
- 1775–1816 Vincenzo Galeotti
- 1816–1823 Antoine Bournonville
- 1823–1830 Pierre Larcher
- 1830–1877 August Bournonville
- 1877–1890 Ludvig Gade
- 1890–1894 Emil Hansen
- 1894–1915 Hans Beck
- 1915–1928 Gustav Uhlendorff
- 1928–1930 Kaj Smith
- 1930–1932 Victor Schiøler
- 1932–1951 Harald Lander
- 1951–1956 Niels Bjørn Larsen
- 1956–1958 Frank Schaufuss
- 1958–1960 Henning Rohde
- 1961–1966 Niels Bjørn Larsen
- 1966–1978 Flemming Flindt
- 1978–1985 Henning Kronstam
- 1985–1994 Frank Andersen
- 1994–1995 Peter Schaufuss
- 1995–1997 Johnny Eliasen
- 1997–1999 Maina Gielgud
- 1999–2002 Aage Thordal-Christensen
- 2002–2008 Frank Andersen
- 2008– Nikolaj Hübbe
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של הבלט המלכותי הדני
- הבלט המלכותי הדני, ברשת החברתית פייסבוק
- הבלט המלכותי הדני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Royal Danish Theatre
- Bournonville website
- Photoblog by David Amzallag
- Guide to the Royal Danish Ballet Photograph Album on the Premiere of Giselle. Special Collections and Archives, The UC Irvine Libraries, Irvine, California.
- Archival footage of the Royal Danish Ballet performing Konservatoriet at Jacob's Pillow, July 1955 (אורכב 16.01.2014 בארכיון Wayback Machine)