הבנק הבין-אמריקאי לפיתוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבנק הבין-אמריקאי לפיתוח (IDB – Inter-American Development Bank) נוסד בשנת 1959 והחל לפעול באופן רשמי בשנת 1961. בבנק חברות 48 מדינות כאשר רק 26 מתוכן זכאיות להלוואות והשקעות של הבנק. הבנק מפעיל משרדים בכל מדינות אמריקה הלטינית והקאריביים החברות בבנק ושבהן מיישמים את השקעות המדינה, בעוד ההנהלה הראשית יושבת בוושינגטון.[1]

יעדיו העיקריים של הבנק הם צמצום העוני וקידום ופיתוח כלכלי-חברתי של מדינות אמריקה הלטינית והקאריביים. הבנק פועל להשגת מטרותיו באמצעות מתן הלוואות לממשלות, גופים ציבוריים וחברות פרטיות מהאזור, אשר ישמשו לטובת חיזוק יכולת התחרותיות שלהן בכלכלה הגלובלית. כחלק ממאמצי הבנק, הפרויקטים שהוא מבצע מגיעים להעלות את השקיפות והיעילות של המוסדות הציבוריים, תמיכה בתוכניות חברתיות שירחיבו את ההזדמנויות לעניים וקידום אינטגרציה אזורית בסחר ובשירותים.[2]

פעילות הבנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנק הבין-אמריקאי לפיתוח הוא מקור המימון הגדול ביותר באמריקה הלטינית והקאריביים והיקף ההלוואות השנתי של הבנק עמד בשנת 2015 על 11.3 מיליארד דולר ובשנת 2016 עלה ל-11.7 מיליארד דולר.[3] הרכב הלוואות הבנק בשנת 2015 התחלק לפי הפעילויות הבאות:

  • 21% - סקטור חברתי.
  • 39% - השקעה בתשתיות.
  • 8% - אינטגרציה ומסחר.
  • 32% - יכולות ומימון מוסדיים.

הבנק מעניק שלושה סוגי הלוואות:

  1. OC – Ordinary Capital – הלוואות הניתנות ל-15–25 שנים וכוללות בתוכן ריביות שמשקפות את הסיכון שנותן הבנק.
  2. IFF – Intermediate Financing Facility Account – סבסוד חלק מתשלומי הריבית להלוואות מה-OC. סיוע זה ניתן אך ורק למדינות בעלות הכנסה נמוכה.

מגופים לווים שאינם ממשלתיים או בנקים מרכזיים, הבנק דורש ערבות ממשלתית בגובה סכום האשראי. לחלופין, הלוואות לגופים פרטיים ללא ערבות ממשלתית (עד 10% מכלל ההלוואות של הבנק) מחייבות עמידה במספר מגבלות של ערבות וגיוס הון עצמי. בנוסף, לבנק יש מדיניות של אי-מחיקת הלוואות לסקטור הציבורי.

מקורות מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות החברות בבנק נדרשות לרכוש את מניותיו ומקבלות את כוח הצבעתן לפי כמות המניות שרכשו, אולם עיקר מקורות המימון של הבנק מגיעים מהלוואות שהוא מגייס בשוקי ההון, בעיקר באמצעות הנפקת אגרות חוב המגובה בהון. האג"ח של הבנק מדורגות "AAA".

לבנק הסדרים עם גורמים מולטילטרליים ובילטרליים למימון משותף. שותפים מרכזיים הם הבנק העולמי, יפן ומדינות אירופה. היקף המימון המשותף השנתי, בשנים האחרונות, מגיע לכ-13 מיליארד דולר בממוצע.

בנוסף, הבנק מנהל 45 קרנות נאמנות המספקות מימון וסיוע טכני למגוון פעילויות ובמיוחד סיוע לביצוע פרויקטים לטובת אוכלוסיות עניות, מענקים לשכירת ייעוץ ומלגות להכשרת כח אדם.

כיום ההון הכולל של הבנק מסתכם ב-170.9 מיליארד דולר, זאת לאחר החלטה שהתקבלה במועצת המנהלים של הבנק ב-2010 להגדיל את הון הבנק ב-70 מיליארד דולר.[4]

זרועות הבנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות הבנק מתבצעת באמצעות שלושה ארגונים:

  • IDB - זו היא הזרוע הראשית של הבנק אשר פועלת מראשית הקמת הארגון. במסגרת ה-IDB, הבנק מעניק הלוואות לממשלות, רשויות מקומיות ומוסדות ציבוריים כפי שפורט למעלה.
  • IDB Invest (נקרא בעבר IIC - Inter-American Investment Corporation) - פועל מול המגזר הפרטי בדגש על עסקים קטנים ובינוניים. הארגון נוסד בשנת 1989 וכיום חברות בו 45 מדינות – 26 מדינות לוות מאמריקה הלטינית ומהקריביים ו-19 חברות תורמות, ביניהן ישראל.
    • הסיוע של ה- IDB Invest נעשה באמצעות הלוואות, סיוע בהשגת מימון בשוקי ההון הבינ"ל, השקעות בהון מניות וייעוץ פיננסי לחברות. הלוואות ה- IDB Invest לפרויקטים היא עד 33% מעלות פרויקט חדש, או 50% בפרויקט המשכי.
    • בשנת 2016 ה-IIC אישר פעילות בהיקף של מעל 1.1 מיליארד דולר,[5] ומאז הקמתו מימן קרוב ל-800 הלוואות בסכום כולל של 5.6 מיליארד דולר.[6]
  • IDB Lab (נקרא בעבר MIF-Multilateral Investment Fund) - מעבדת החדשנות של הבנק בתחום הפיתוח המבצעת השקעות בסיכון גבוה המקדמות גישות חדשניות בתחום הפיתוח הכלכלי באמריקה הלטינית. הארגון נוסד בשנת 1993 ומנסה להתמודד עם העוני באמצעות מיקוד הפעילות בסקטור הפרטי והתמקדות בעסקים קטנים ובינוניים. בשונה משאר זרועות הבנק המאופיינות באסטרטגיית פעילות שמרנית וזהירה, פעילות ה- IDB Lab נחשבת פחות שמרנית אך חדשנית וככזאת שאינה נרתעת לנסות מודלים חדשניים של השקעות, על אף הסיכון הגבוה הכרוך בהן מבחינת ההשקעה והצלחת הפרויקט. פעילות ה- IDB Lab בתוך הסקטור הפרטי היא בעיקר מול עסקים קטנים ובינוניים הפועלים במישורים הבאים:
    • Climate smart agriculture – השקעה בפתרונות חדשניים להתמודדות עם אפקט החממה ופיתוח הקשר של האדם לסביבה. לדוגמה, נחתם הסכם לשיתוף פעולה עם אגודת הצפרים "National Audubon Society" לטובת פיתוח ושימור אזורים מוגנים לציפורים ייחודיות לאמריקה הלטינית במדינות: בליז, גואטמלה, פרגוואי והבהמאס.
    • Inclusive cities – מחזור ושימוש חוזר בפסולת עירונית: לדוגמה, פיתוח מערכת שתוכל להסב שמן בישול לדלק עבור כלי רכב (BioFuel) בסאו-פאולו, ברזיל.
    • Knowledge economy – קידום מיומנות בעבודה יזמית וחדשנית, השקעה בשיטות הוראה מתקדמות ופיתוח מכשור רפואי. לדוגמה, השקעה בפיתוח טכנולוגיה שתאפשר ניטור פעילות לא חוקית ביערות (כריתת עצים בעיקר) ברפובליקה הדומיניקנית.

מדינות חברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבנק חברות 48 מדינות, ובכללן מדינת ישראל שהצטרפה בשנת 1976, אולם רק 26 מתוכן רשאיות ללוות כספים מהבנק.

  • מדינות מלוות: אוסטריה, איטליה, ארצות הברית, בלגיה, בריטניה, גרמניה, דנמרק, הולנד, יפן, ישראל, נורווגיה, סין, סלובניה, ספרד, פורטוגל, פינלנד, צרפת, קוריאה, קנדה, קרואטיה, שוודיה, שווייץ,
  • מדינות לוות: אורוגוואי, איי הבהמה, אל-סלבדור, אקוודור, ארגנטינה, בוליביה, בליז, ברבדוס, ברזיל, ג'מייקה, גואטמלה, גיאנה, האיטי, הונדורס, הרפובליקה הדומיניקנית, ונצואלה, טרינידד וטובגו, מקסיקו, ניקרגואה, סורינאם, פנמה, פרגוואי, פרו, צ'ילה, קולומביה, קוסטה ריקה,

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנק פועל בשלוש רמות שונות, ברמה הראשית הוא נשלט על ידי מועצת הנגידים (Board of Governors) בה חברים 48 נציגי המדינות. מועצת הנגידים מתכנסת פעם בשנה (לרוב בחודש מרץ) ואמונה על קבלת החלטות אסטרטגיות אודות מתן הלוואות הבנק. נציגה של כל מדינה הוא לרוב שר אוצר, נשיא הבנק המרכזי או אישיות בכירה אחרת, וכח ההצבעה של כל נציג נקבע לפי חלקה היחסי של המדינה במניות הבנק אשר רכשה.[7]

  • למדינות האזוריות סכום כולל של 50.014% מזכויות ההצבעה ובראשן ברזיל – 11.027%, וארגנטינה – 11.027%.
  • ארצות הברית מחזיקה ב-30% מזכויות ההצבעה, וקנדה מחזיקה ב-4%.
  • יתר הקולות מתחלקים בין המדינות הלא-אזוריות.

ברמה השנייה הבנק פועל באופן שוטף באמצעות במועצת מנהלים (Board of Directors). מועצת המנהלים מתכנסת לרוב אחת לשבוע והיא מונה 14 דירקטורים, כאשר לארצות הברית ולקנדה דירקטורים משלהן, ויתר הדירקטורים מייצגים קבוצות (constituencies) של 2–7 מדינות.

ברמה השלישית נמצאים נשיא הבנק וההנהלה. נשיא ה-IDB נבחר על ידי המדינות החברות לתקופת כהונה של 5 שנים והוא מנהל את ישיבות מועצת המנהלים ואחראי על הניהול הכולל של הבנק. הנשיא הנוכחי הוא לואיס אלברטו מורנו (Luis Alberto Moreno) הקולומביאני.

הבנק וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל חברה ב-IDB משנת 1976 וב-IIC משנת 1989, והצטרפה ל-IDB Lab במהלך שנת 2017. ישראל היא חברה לא-אזורית ומדינה תורמת שאינה זכאית להלוואות.

בעקבות החלטת ממשלה שהתקבלה בשנת 2017 להעביר את הנציגות בבנקים מבנק ישראל למשרד האוצר,[8] כיום יחידת ארגונים בינ"ל במשרד האוצר היא האמונה על הקשר השוטף מול הנהלת הבנק.[9] נכון לתחילת 2018, נציגה של ישראל במועצת הנגידים הוא שר האוצר משה כחלון, ונציגתה של ישראל כיועצת במועצת המנהלים (Board of directors) היא הגברת איילת פרלשטיין. החברות בבנק העולמי נותנת לישראל במה בזירה הכלכלית-המולטילטרלית, ומאפשרת לישראל לקחת חלק משמעותי בהחלטות ההנהלה הקשורות בעיצוב מדיניות ההשקעות של הבנק.

לישראל כ-13,126 מניות, המהוות 0.158% מכח ההצבעה הכללי בבנק.[10]

ישראל חברה בקבוצה של 7 מדינות – גרמניה ואיטליה, המתחלפות ביניהן בהובלת הקבוצה, בלגיה, הולנד, ישראל, סין ושווייץ. לקבוצה כח הצבעה של 5.024% המייצגים 712,259 קולות (נכון לדצמבר 2017).[11]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • [1], אתר הבנק הבין אמריקאי לפיתוח

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]