הברית המשולשת (1717)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הברית המשולשת הייתה הסכם בין הרפובליקה ההולנדית, צרפת וממלכת בריטניה הגדולה נגד ספרד, שניסתה לשמר את הסכם אוטרכט משנת 1713. שלוש המדינות היו מודאגות מכך שספרד תהפוך למעצמת-על באירופה. כתוצאה מכך התקיימה מיליטריזציה שגרמה להרס רב בקרב אזרחים. הברית הפכה למרובעת עם הצטרפות קיסר האימפריה הרומית הקדושה, קרל השישי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותם של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת והמלכה אן, השתפרו היחסים בין צרפת לבריטניה. ג'ורג' הראשון ומקבילו הצרפתי פיליפ השני, דוכס אורליאן היו בני דודים ובפני כל אחד מהם ניצבו איומים שיכלו למוטט את שלטונו. הדוכס מאורליאן חשש שאויביו מפנים, ובמיוחד לואי אוגוסט דה בורבון, דוכס מיין ישתף פעולה עם צרפת במטרה להפיל אותו, ואילו ג'ורג' הראשון רצה לשכנע את הצרפתים לעכב את התמיכה בכל התקוממות נוספת של הג'ייקוביטים. על פי לואי דה רוברי, דוכס סנט-סימון, שהתנגד לברית, טען שגריר בריטניה בפריז ג'ון דאלירמפל, היתרון לשני המשטרים בטווח הקצר עלה על ההבדלים המסורתיים ביניהם. דה-רוברי, טען שהממלכות הבורבוניות צרפת וספרד צריכות להיות בעלות ברית תמיד, אך הדבר לא בא בחשבון בהתחשב במציאות אז.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ון ראסל (1826). היסטוריה של המדינות העיקריות באירופה מהשלום של אוטרכט, כרך 2. ג'ון מוריי. עמוד 102.