הבתולה עטוית הצעיף
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| פַּסל |
ג'ובאני סטרצה  |
| תאריך יצירה |
1860 |
| טכניקה וחומרים |
שיש קרארה |
| ממדים בס"מ | |
| גובה |
48 סנטימטר |
  | |
הבתולה עטוית הצעיף (באנגלית: The Veiled Virgin) הוא פסל משיש קררה מאת ג'ובאני סטרצה, שנוצר ברומא בשנות ה־50 של המאה ה־19. הפסל מוצב כיום במנזר הפרזנטציה שבכיכר הקתדרלה בסנט ג'ונס, ניופאונדלנד ולברדור, קנדה. יצירות נוספות של סטרצה מוצגות במוזיאוני הוותיקן ובארמון הארכיבישוף במילאנו. העיתון The Newfoundlander תיאר את הפסל בשנת 1856 כיצירה השנייה שפיסל סטרצה בנושא אישה עטוית צעיף.[1][2]
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפסל מתאר את מרים, אם ישו, כשצעיף מכסה את תווי פניה המעוצבים באופן ריאליסטי. עיניה עצומות וראשה מוטה כלפי מטה, תנוחה המאפיינת בתיאורי מרים הבעת תפילה או אבל. הפסל חצוב משיש קררה, שמקורו בטוסקנה וששימש במשך דורות את הבנאים ברומא העתיקה ואת אמני הרנסאנס האיטלקי. תווי הפנים וצמות השיער נראים בבירור מבעד לצעיף האבן.[1][2]
פרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמצע המאה ה־19 התחזקה הלאומיות האיטלקית, ובאמנות ובמוזיקה האיטלקיות התרחשה תחייה לאומית. פסלו של סטרצה משתייך לאסכולת הריסורג'ימנטו באמנות הלאומית האיטלקית. באותה תקופה הייתה דמות האישה עטוית הצעיף נושא מועדף בקרב פסלים איטלקים, ובהם פייטרו רוסי ורפאלו מונטי. במקרים רבים נועדה דמות זו לגלם את איטליה, כשם שבריטניה גילמה את אנגליה, היברניה גילמה את אירלנד וליידי ליברטי גילמה את ארצות הברית.[1]
מוטיב הצעיף אפשר לפסלים להפגין את יכולתם ליצור אשליה של בד שקוף הצמוד לדמות, באמצעות גילוף אבן הנראית כבד רך. מסורת זו נשענה על מסורת ה"בד הרטוב" שהתפתחה כבר בפיסול היווני־הלניסטי והמשיכה להשפיע על אמני הרנסאנס האיטלקי. הוצע כי שילוב דמותה של מרים עם מוטיב בעל משמעות לאומית משקף יצירת דבקות דתית, או לחלופין השראה מן הפיסול הדתי של אמני הרנסאנס והבארוק. פיסולו של סטרצה מחיה מחדש את תחכומו של הפיסול הבארוקי ומייצג הישג טכני העולה על זה של כל יצירת אמנות אחרת שנמצאה בניופאונדלנד במאה ה־19. הפסל מעיד גם על הקשרים ההדוקים שקיימה הקהילה הקתולית־אירית בסנט ג'ונס עם התנועות התרבותיות והלאומיות שפעלו באירופה באותה תקופה.[1][2]
השוואות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פסלה של סטרצה משתייך למסורת של פסלי נשים עטויות צעיף שנוצרו באיטליה במאה ה־19. בין היצירות המקבילות נמנים Veiled Lady מאת פייטרו רוסי ו-Veiled Lady מאת רפאלו מונטי. מסורת זו נשענה על דגמי הפיסול מן התקופה היוונית־הלניסטית ומן הרנסאנס האיטלקי. פסלי שיש של נשים עטויות צעיף מצויים גם בקנדה, בארצות הברית, באירלנד ובאנגליה, אולם לפי המקור, אף אחד מהם אינו מגולף בקפדנות כפסלה של סטרצה, שבו תווי הפנים וצמות השיער נראים בבירור מבעד לצעיף האבן.[1][2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1856 הועבר הפסל מרומא לסנט ג'ונס, שם התקבל בידי הבישוף ג'ון תומאס מאלוק והוצב בארמון האפיסקופלי הסמוך לבזיליקת סנט ג'ונס. ביומנו כתב: "התקבל בשלום מרומא פסל שיש יפהפה של מרים הבתולה מאת סטרצה. הפנים מכוסים בצעיף, והדמות ותווי הפנים נראים כולם. זוהי פנינת אמנות מושלמת." גם העיתון The Newfoundlander שיבח את הפסל וכתב כי שלמות הביצוע האמנותי שלו עולה על כל יצירת פיסול שנראתה עד אז, וכי השפה הרגילה אינה מסוגלת לתאר את המיומנות האמנותית הנדירה ואת הרושם שהוא מעורר בצופה. בשנת 1862 העניק הבישוף את הפסל לאם מרי מגדלנה או'שונסי, ראש מנזר הפרזנטציה. מאז נותר הפסל בחזקת אחיות הפרזנטציה בכיכר הקתדרלה בסנט ג'ונס.[1][2]