הבתולה (גוסטב קלימט)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
גוסטב קלימט  |
| תאריך יצירה |
1913 |
| טכניקה וחומרים |
קנבס, צבע שמן |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
200 ס"מ |
| גובה |
190 ס"מ |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה |
O 4152 (הגלריה הלאומית של פראג) |
| מיקום | Trade Fair Palace |
  | |
הבתולה ( בגרמנית: Die Jungfrau) הוא ציור של הצייר האוסטרי גוסטב קלימט, אשר צויר בין השנים 1912 ל-1913. מדובר ביצירת שמן על בד בגודל של 190 על 200 סנטימטרים. הציור מתאר מספר נשים צעירות השזורות זו בזו בהרכב מעגלי. היצירה נמצאת באוסף הגלריה הלאומית של פראג.[1][2]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]קלימט נטה כבר מראשית דרכו האמנותית לבחור בדמות האישה כמרכז זיהוי וביטוי אישי. הוא ראה בעצמו תהליך פנימי של "נשיות", שבו הזדהה לעומק עם עולמה של האישה. ביצירתו, קלימט לא תיאר את האישה כפי שהיא במציאות, אלא יצר דמות נשית מתוך עצמו – כמשקל נגדי אמנותי ל'אני' הגברי שלו. גישה זו תאמה את התרבות הווינאית של ראשית המאה ה-20, שהתאפיינה בדקדנטיות ובמבט פסיכואנליטי נוקב על נפש האדם.
הדמות הנשית ביצירותיו מגלמת גם חוויה פנימית וגם תשוקה, תוך דגש רב על מיניות ופיזיות. בכך, קלימט שובר עם מוסכמות האמנות מהמאה ה-19, שהציגו את גוף האישה בריחוק ובקור. תחת זאת, הוא מציג את העירום הנשי באופן חושני, ישיר וארוטי – ביטוי חזותי לחקר עומק של זהות, תשוקה ויחסים בין המינים.
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שפע הפרחים בציור מסמל את האבולוציה אל הנשיות. הציור מתאר את הדמות המרכזית בכחול כששש נשים שזורות סביבה. כל אישה מייצגת שלב מסוים בחיים. הציור נוגע בנושאים שונים בחיי האדם, כגון אהבה, מיניות והתחדשות, המתוארים בצורה מחזורית.[3] שמלת הבתולה עם הספירלות הרבות שלה בכחול ובסגול מציינת באופן מטאפורי פוריות, שינוי מתמיד והתפתחות היקום. "הבתולה" היא אחת מיצירותיו המאוחרות של גוסטב קלימט, והיא מדגימה היטב את סגנונו הבשל והעשיר. מדובר בציור גדול וכמעט מרובע בגודלו, שבו מוצגות שש נשים צעירות (או אולי דמות אחת מזוויות שונות), שגופן שזור בתנועה מעגלית זה בזה. הן לובשות שמלות המעוטרות במוטיבים רומניים, מוקפות בקישוטים, פרחים וסרטים. האיברים משתלבים בצורה בלתי אפשרית מבחינה אנטומית אך משתלבים באופן הרמוני, מה שמחזק את תחושת האחדות הקומפוזיציונית. כל התמונה מזכירה אי צף, סובב על רקע כהה – רושם של תנועה שמעניק לציור תחושת דינמיות חריגה.
קלימט הרבה לצייר יצירות אלגוריות שבהן דמות האישה נושאת את המסר האמנותי. הבתולה היא דוגמה מובהקת לכך. הציור מייצג את השלבים השונים של התודעה הנשית הבתולית – מהתמימות ועד לרגע ההתעוררות כאישה. חלק מהדמויות עוצמות עיניים, ואחרות נראות כמתעוררות זה עתה. שוררת בציור שלווה חושנית, כמעט חלומית, כאילו הנשים טובעות באיטיות בעולם פנימי. המבנה המעגלי מדגיש את רעיון הלידה מחדש – שמלתה הפתוחה של הדמות המרכזית, המתפתחת כמפל של צבעים, מסמלת את לידתו של ילד, התחלה חדשה, בעוד שהחיים הקודמים טרם הגיעו לסיומם.
מבחינה סגנונית, היצירה מזוהה לרוב עם זרם היוגנדסטיל (Jugendstil), אך בפועל היא מציגה תערובת של סגנונות: דקורטיביות מופשטת לצד קווים ריאליסטיים מדויקים, ארוטיקה לצד קישוטיות עשירה. הצבעים החזקים והמנוגדים יוצרים אפקט קסום ועוצמתי, והעושר של הדוגמאות מעניק לציור אווירה מזרחית. זהו עולם חלומי, נשי טהור, ללא נוכחות גברית – למעט האפשרות של הגבר כצופה מרחוק, תפקיד שקלימט עצמו תיאר כ"היחיד הראוי" – מתבונן נדהם ומרוחק.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ lab.SNG. "Gustav Klimt – Panna". Web umenia (בצ׳כית). .
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1796–1918: Art of the Long Century | National Gallery Prague". www.ngprague.cz (באנגלית אמריקאית). .
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Die Jungfrauen 1913". אורכב מ-המקור ב-3 באפריל 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Maiden by Gustav Klimt". www.gustav-klimt.com. .
{{cite web}}: (עזרה)
| גוסטב קלימט | ||
|---|---|---|
| ציורים | שוברט ליד הפסנתר (1899) • דיוקן סרנה לדרר (1899) • הגשמה (העשור הראשון של המאה-20) • יהודית והולופרנס (1901) • אי באגם אטרזה (1901–1902) • עץ אגס (1903) • שלוש תקופות חיי האישה (1905) • גן כפרי עם חמניות (1906) • גן כפרי (1907) • דנאה (1907) • דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר (1907) • תקווה II (1907) • נחשי מים (1907) • הנשיקה (1908) • דיוקן מדה פרימאווזי (1910–) • דיוקנה השני של אדלה בלוך-באואר (1912) • דיוקנה הראשון של ריה מונק (1912) • עץ תפוחים I (1912) • הבתולה (1912–1913) • דיוקן אליזבת לדרר (1914–1916) • מוות וחיים (1915) • הרקדנית (1916) • דיוקנה של העלמה ליזר (1917) • תינוק (1917) • אישה עם מניפה (1917–1918) • דיוקנה השלישי של ריה מונק (1917–1918) | |
| אישים קשורים | אמילי פלוגה (בת זוג) • ארנסט קלימט (אח) | |
| עליו ועל יצירתו | האישה בזהב (סרט מ-2015) | |
| שונות | אדלה בלוך-באואר • מריה אלטמן • הרפובליקה של אוסטריה נגד אלטמן • א. רנדול שנברג • סרנה לדרר | |